יום זכרון לנכבה הוא מקום חזרה

76 שנים חלפו מאז הנכבה של העם הפלסטיני, מאז המשיך פרויקט ההתפשטות הקולוניאלי הישראלי את מעשי הטבח ופשעי ההרג וההרס, כדי להשיג את מטרתו המוצהרת, שהיא שחרור פלסטין מעמה.

המושבה הצליחה לגרש ולעקור מחצית מהעם הפלסטיני מחוץ למולדתו ב-1948, בעיקר למחנות פליטים בלבנון, סוריה וירדן על פי הסטטיסטיקה, מספר הפליטים הפלסטינים הגיע ליותר משבעה מיליון איש.

הפליטים הפלסטינים היו אלה שהניעו את המהפכה עם לידתו של ארגון השחרור לפני 1967, והם המשיכו להיות הכלי והחממה של המהפכה מאוחדים מוסדות פלסטיניים כביטוי לייצוג שלהם, באמצעות מוסדות ארגון השחרור, במיוחד המועצה הלאומית הפלסטינית, ומה שצמח ממוסדות ומחלקות, והקמת מוסדות המונים אזרחיים מאותו מקצוע: איגוד הסופרים. עיתונאים, מהנדסים, מורים ומשפטנים, והם זכו לחברות באיגודים מקצועיים ערבים, אשר מילאו תפקיד בשיווק ובהבהרת צדקת עניינם בפני מוסדות בינלאומיים דומים.

תמורות חיוביות לטובת העניין הפלסטיני, והעברת המאבק הפלסטיני מהגלות למולדת, על רקע ובסיס האינתיפאדה הראשונה ב-1987 ותוצאותיה הפוליטיות, סיפקו את האפשרות לנשיא המנוח יאסר ערפאת. על המשא ומתן והסכמי אוסלו משנת 1993, להעברת הנושא הפלסטיני מהגלות למולדת, והתואר הפך להיות החשוב והמציאותי ביותר הוא להיפטר מהכיבוש באזורי הכיבוש השני ב-1967, והקמת מדינה פלסטינית. באזורי ירושלים, הגדה המערבית ורצועת עזה, אך כישלון המשא ומתן בקמפ דיוויד בין הנשיא אבו עמר לראש ממשלת ממשלת המושבה, יהוד ברק, בחסות הנשיא קלינטון ביולי 2000, נגד על רקע, ירושלים וסוגיית הפליטים, החזירו את הסוגיה הפלסטינית לבסיסה במחלוקת היסודית על סוגיית הפליטים וזכות השיבה, והמצב נותר כשהיה, למרות האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, שאילצה את שרון לצאת מרצועת עזה לאחר פירוק ההתנחלויות והוצאת בסיסי צבא הכיבוש מהרצועה.

לאחר כישלון פרויקט הרשות ברמאללה וצמצום שטחיה, גבולותיה וסמכויותיה, וכיבוש מחדש של ערים מהן נסוג הכיבוש קודם לכן, ולאחר קרב 7 באוקטובר והשלכותיו והקצנה של המושבה. הממשלה, ודבקותה המוצהרת בירושלים המאוחדת כבירת המושבה, וכי הגדה המערבית הפלסטינית אינה פלסטינית, לא ערבית, ולא כבושה, אלא יהודה ושומרון, כלומר, חלק ממפת המדינה המושבה הישראלית התוצאות של התפתחויות אלו החזירו את הסוגיה הפלסטינית למקורה ולהפרדה, וכי הסכסוך הוא בין שני הפרויקטים: הפרויקט הלאומי הדמוקרטי הפלסטיני מול פרויקט ההתפשטות הקולוניאלית הישראלית, ושהסכסוך אינו מוגבל רק לפרויקט. שטחים שנכבשו ב-1967, אלא על כל המפה של פלסטין, ולכן נתניהו השתמש בביטוי שלו לפני כמה ימים שהסכסוך הוא "קונפליקט קיום", והוא ככזה אינו סכסוך על הגבולות של שני הפרויקטים, אלא על מעמדו וקיומו של הלגיטימיות של האחד על חשבון השני.

סוגיית הפליטים נותרה עניין של מחצית מהעם הפלסטיני, ויש להם זכות השיבה בהתאם להחלטת האו"ם 194 שניתנה ב-11 בדצמבר 1948, הכוללת את זכותם של פליטים לחזור לערים ולכפרים מהם גורשו. , ללוד, רמלה, יפו, חיפה, עכו, צפת, טבריה, בית שאן ובאר שבע ויחזירו את רכושם מהם, בהם ועליהם.