ביום השנה לנכבה... הנמל האמריקאי ואיום העקירה... בחזרה להתחלה

אישור תנועת חמאס למסמך המתווכים להפוגה בת-קיימא ועקרונות היסוד של עסקת חילופי השבויים סיפקו תקווה לאנשינו ברצועת עזה שהמלחמה עלולה להסתיים בקרוב, במיוחד לאחר שההתנגדות השיגה ערבויות מהמתווכים, כולל האמריקאים, שהפסקת אש בת קיימא תוביל, לאחר תום השלב השלישי שלה, להפסקת אש קבועה ולנסיגה מקיפה של כוחות הכיבוש מרצועת עזה. אולם נתניהו, שהימר על דחיית הסכם זה על ידי חמאס, מיהר לחבל בו, מבלי לשים לב לקריאות משפחות העצורים והאסירים הישראלים המוחזקים על ידי ההתנגדות, לצד יותר מ-60% מהחברה הישראלית, אשר דורשים להפסיק את המלחמה ולקבל את העסקה, שכן הוא מימש את הבטחותיו לבן גביר באמצעות כיבוש השכונות המזרחיות של העיר רפיח ומעברה, המהווה את העורק היחיד של רצועת עזה עם מצרים והחוץ. העולם, היה אדיש לעמדה המצרית והבינלאומית, ולכן גירשה מאות אלפי עקורים ברפיח, ככל הנראה כהכנה למבצע קרקעי ארוך ומתגלגל לכיבוש מוחלט, ואף חזרה להרחיב את פעולותיה הצבאיות בצפון הארץ. הרצועה, במיוחד מחנה ג'בליה ושכונות גדולות של העיר עזה, שבהן מתרחשים קרבות עזים, המשחזרים סצנות של המלחמה בימיה הראשונים.

תחילת מבצע רפיח וחבלה בעסקה.
כיבוש מעבר רפיח, עצירת זרימת הסיוע ממנו והמשך המבצע הצבאי בעיר המאכלסת יותר ממיליון וחצי עקורים שנאלצים לזוז בפעם השנייה, השלישית והרביעית חלה על תושבי הצפון לכיוון נתיבי חאן יונס וחוף דיר אל-בלח, וההודעה באותו יום על מועד ספציפי להפעלת נמל עזה מעלה בראש שוב את השאלה שהיווה את השאלה המרכזית, אם כי לא מוכרזת. , מטרת מלחמת ההשמדה, עם החזרה לתוכניות העקירה דרך נמל זה לאחר שסכנה זו כמעט התפוגגה.

נתניהו לא היה מעז לחבל בהסכם ולהתחיל את קרב רפיח באופן מוגבל עד כה, אלמלא האישור האמריקאי. הבית הלבן, שלא זנח את עמדת התמיכה שלו ואף שותף למלחמה הזו, עדיין נוהג במדיניות של תמיכה מוחלטת במלחמה זו, גם אם הוא מתמרן מילולית ברצונו לעצור אותה ולחסוך את האזרחים ממכתה. , בתקופה שבה ישראל לא עצרה לרגע מפגיעה באזרחים ובמתקנים אזרחיים חיוניים, כולל בעיר רפיח עצמה. המשחק האמריקאי לא חורג מניסיון להכיל את התקוממות דעת הקהל הבינלאומית ואת המרד של אוניברסיטאות אמריקאיות נגד מדיניותו של ביידן כלפי המלחמה המשתוללת של רצח עם נגד אזרחים חסרי הגנה.

נתניהו, השקוע בפשעי מלחמה ג'נוסיידים, מנסה להתריס נגד הרצון הפופולרי הבינלאומי וחלקים נרחבים בחברה הישראלית, אך הוא מתחנן בפני ממשל ביידן והקונגרס שיחלצו אותו מהאפשרות להוציא נגדו צווי מעצר נגדו ומספר של פקידים ישראלים, בתקדים שהוא הראשון מאז הקמת ישראל, המאשש את מידת בידודה, לפחות במערכה כללית. כפי שהתברר, נתניהו ממשיך את המלחמה הזו, לא אכפת לו להפסיק אותה ולהחזיר את האסירים המוחזקים על ידי ההתנגדות, כי הוא מודע לחלוטין לכך שזה יוביל אותו לבית המשפט של הכישלון והשחיתות, אם לא יביא אותו לבינלאומי. צֶדֶק.

הבלבול של נתניהו ואסטרטגיית ההישרדות שלו... 
בדיוק כפי שנתניהו ניסה להימלט מהבוץ של עזה באמצעות דחיפת מלחמת רצח העם נגדה למלחמה אזורית, בניסיון לגרור את ארה"ב למלחמה ישירה עם איראן כדי להציגה כהישג מרכזי לחברה הישראלית. ודעת הקהל במטרה לברוח מתביעות משפטיות, הוא לא יהסס לבצע שטויות גדולות ולכפות אותן כעובדה מוגמרת על בן בריתו בביתו, שהמשיך לבלוע את לשונו ולשנות את עמדותיו המוצהרות למעט עמדת התמיכה והערובה האסטרטגית לביטחונה ולעליונותה של ישראל, למרות כישלונה של האחרונה להיענות לאף אחת מהבקשות האמריקאיות, שהאחרונה שבהן היא הפלישה לרפיח, שאותה וושינגטון אינה דוחה עקרונית.

וושינגטון, שסיפקה ערבויות ליישום העסקה, לרבות הבטחה שהמלחמה תיפסק וישראל תיסוג מרצועת עזה, חזרה, וכדברי ביידן עצמו, וזרקה פעם אחת את כדור הכישלון של ישראל בהסכם. שוב לבית המשפט של חמאס, המאשר את הצהרת השותפות האמריקאית במלחמה, ולא רק את ההטיה שלה כלפי ישראל, וזה מעורר ספקות רבים לגבי העמדות האמריקאיות הכוללות, לרבות עמדתה המוצהרת של דחייה מילולית כיבוש מחדש של חלקים את רצועת עזה וסירוב לעקור את תושביה, כמו גם נסיגתה מהצורך ברשות אחת שתייצג את כולם ואחראית לניהול ושליטה ברצועת עזה ובגדה המערבית, בתגובה ובכפיפות לאסטרטגיה של נתניהו. המשך הפרדת רצועת עזה מהישות הלאומית, ומה זה מצריך מבנייה מחדש של המוסדות הלאומיים המאחדים ברמת הארגון וממשלת הרשות, שגם ההנהגה המשפיעה הפנתה לה עורף בהרכבת ממשלה ללא הסכמה. שלא סיפק כל תקווה לתושבי הרצועה שהקטסטרופה ההומניטרית שלהם תסתיים בקרוב.

הסיכון לחזרה לעקירה המונית דרך הנמל.. 

מדיניות זו מלמדת שוב על סכנת חזרה לתוכניות הממשלה הפשיסטית בראשות נתניהו סמוטריץ' בן גביר לגירוש המוני, הפעם דרך הנמל האמריקני-ישראלי, שיוצג ככל הנראה כניסיון להציל את העקורים והסובלים. אנשי עזה מהקטסטרופה ההומניטרית שפקדה אותם, כאילו מי יצר את האסון הזה "צבא של חייזרים", לא ממשלת צבא הכיבוש האמריקאי וקנוניה.

הנכבה והניסיון להשלים את פרקיה. 

כיום, הנכבה סוגרת את שנתה השבעים ושש, בשעה שהגזענות של התנועה הציונית ממשיכה לנסות להשלים את פרקיה עם מלחמת ההשמדה והרעב בעזה, ותוכנית הסיפוח וההכרעה בגדה המערבית רואה בכל הפלסטינים אויב שיש לעקור מהשורש ולטהר את מה שנקרא הארץ המובטחת מנוכחותה. זוהי האסטרטגיה של נתניהו, שלפרטיה מודעים כעת עמי העולם והסטודנטים באוניברסיטאות שלו. השאלה היא האם ההנהגה המשפיעה והפלגים הפלסטיניים ישובו לחלק מהתובנות שלהם, יבדקו את חישוביהם ויבינו כי. אין דרך להציל את גורלנו הלאומי ולסכל את תוכניות העקירה והחיסול, אלא על ידי חזרה לרצון העממי וגיוס האנרגיות שלהם במסגרת ישות מאוחדת ומוסדות לאומיים. אוניברסיטה המסוגלת להתמודד עם התוכניות הללו ולהפיל אותן. באופן שפותח את הדרך להביס את הגזענות הציונית, להביס את הכיבוש, ולאפשר לעמנו להחזיר לעצמו את זכויותיו, ובעיקר את זכות השיבה וההגדרה העצמית?