עסקת שביתת נשק והחלפת שבויים או הפסקת אש מוחלטת?

מאז חידוש התוקפנות ומלחמת ההשמדה לאחר הפסקת האש שנמשכה שבוע, מתנהל מרוץ בין הגעה להפוגה או הפסקות נשק חדשים לבין הגעה להפסקת אש מוחלטת.

סוכנויות הידיעות דיווחו על שתי יוזמות, הראשונה שבהן היא יוזמה מצרית וכוללת שלושה שלבים, השלב הראשון כולל תחילתה של הפסקת אש הומניטרית למשך שבועיים, שניתן להאריך אותה בשבועיים או שלושה, במהלכם משחרר חמאס 40 אסירים ישראלים, לרבות נשים, ילדים (מתחת לגיל 18) וגברים, קשישים, בעיקר חולים. בתמורה, ישראל משחררת 120 אסירים פלסטינים מאותן שתי קטגוריות, שבמהלכן נפסקות פעולות האיבה, טנקים נסוגים ומזון וסיוע רפואי, דלק וגז בישול זורמים לרצועת עזה. היא כוללת גם פריסה מחדש של כוחות הכיבוש הרחק ממרכזי אוכלוסייה.

השלב השני כולל הקמת דיאלוג לאומי פלסטיני והקמת ממשלה טכנוקרטית.

באשר לשלב השלישי, הוא כולל הפסקת אש מלאה ומקיפה, ועסקת חילופי שבויים מקיפה הכוללת את כל החיילים הישראלים עם סיעות ההתנגדות, במהלכה מתקבלת הסכמה על מספר האסירים הפלסטינים שישראל תשחרר, לרבות אלה שיש להם. הרשעות גבוהות ואלו שישראל עצרה לאחר ה-7 באוקטובר, בנוסף לנסיגה ישראלית מערי רצועת עזה, ומאפשרת לעקורים לחזור לאזורים שלהם בעזה ובצפון הרצועה.

באשר ליוזמה האחרת, הכיבוש הציג אותה דרך קטאר, והיא כוללת הפסקת אש של שבועיים, שמירה על החגורה הצפונית, הכנסת סיוע והחזרת תושבים לצפון והקמת אוהלים בה. היא כוללת שחרור של מנהיגים כמו מרואן ברגותי ואחמד סעדאת, חילופי אסירות אזרחיות וחיילות, נסיגה מהערים ושמירה על ואדי עזה.

הכיבוש התעקש על דחיית הפסקת האש, בעוד שההתנגדות דחתה כל הצעה להפוגה למשך שבוע או שבועיים, והודיעה לצד המצרי והקטארי כי לא תדון בתיק השבויים לפני הפסקת התוקפנות הישראלית, וכי היא תדון בתיק השבויים. לא לדון בשום הצעה בלי זה, תוך שימת דגש על ההכרח בשחרור כל האסירים הפלסטינים בעילום שם, בסיס "הכל בשביל כולם" ונסיגה מוחלטת של הכוחות הישראליים מעזה.

הדיון הישראלי: העדיפות היא שחרור שבויים או המשך המלחמה? ,,

על מנת להבין לאן עלולים הדברים להגיע בקשר לעסקת החליפין או הפסקת האש, אנו מציינים כי ממשלת המלחמה הישראלית נתונה ללחץ פנימי וחיצוני גובר, מצד משפחות האסירים הישראלים ומהתומכים בהם ומקבוצות אחרות. שיש להם דעה לגבי סדרי עדיפויות.

בישראל קיימות שתי דעות: הראשונה: סבורה כי העדיפות היא לשחרר את השבויים ולאחר מכן המלחמה תתחדש, על בסיס שאי שחרור האסירים הישראלים יוביל להרגם על ידי כדורים, פגזים וטילים ישראלים, כפי שקרה כמה פעמים, המפורסמת שבהן היא הוצאתם להורג של שלושה אסירים ישראלים שהצליחו לברוח, למרות שהרימו דגלים לבנים, הורידו את חולצותיהם וצעקו בעברית "הצילו, הצילו אותנו!" מה הראה את מידת הבלבול והפחד בקרב החיילים והקצינים הישראלים, וכי הם יורים ללא הגבלה על אנשים, אבנים וכל מה שזז, ומידת היעדר מידע מודיעיני מדויק של צבא הכיבוש, למרות האמצעים המתקדמים מבחינה טכנולוגית. של חקירה, וסיוע של ארה"ב של אמריקה ובריטניה במומחיות וסיוע חומרי ישיר. באמצעות שימוש בכלי טיס אמריקאים ובריטיים המצוידים בשיטות החיפוש והחקירה העדכניות ביותר.

הדעה השנייה סבורה כי העדיפות היא המשך המלחמה והשגת המטרה של חיסול ההתנגדות ושחרור שבויים ישראלים בכוח ובלחץ צבאי, והגעה למצב בו רצועת עזה אינה מהווה איום על המדינה הכובשת. העתיד, למרות שמי ששוחררו היה בעסקאות חליפין, ולא בפעולות כוח.הכיבוש, שלא הצליח לשחרר אף שבויים.

מצד שני, ההתנגדות אימצה עמדה ממנה היא לא זזה נכון לכתיבת שורות אלו, וכנראה לא תשנה אותה, היא מבוססת על הצורך בהפסקת אש מוחלטת תחילה, ולאחר מכן דיון בחילופי שבויים עסקה, בתנאי שכל האסירים הפלסטינים ישוחררו עם ערבויות שלא ייעצרו. שוב, כולל אלה שנעצרו לאחר 7 באוקטובר מהגדה המערבית, רצועת עזה ושטחי 1948, בתמורה לכל האסירים הישראלים.

מדוע מתעקשת ההתנגדות על הפסקת אש?,,

את עמדת ההתנגדות לגבי התעקשות על הפסקת אש ניתן להסביר על ידי הדברים הבאים:

ראשית: בכך תעצור את מלחמת ההשמדה בה קמים מדי יום מאות חללים ופצועים רבים פי כמה, כאשר כוחות הכיבוש ממשיכים בהשמדה שיטתית ומקיפה של אזורים חדשים ברצועת עזה במטרה להקים אזורי חיץ ועקירת המספר הגדול ביותר האפשרי של פלסטינים תחת הכותרת "עקירה מרצון". ", לאחר שלא הצליחו לעקור את כל תושבי רצועת עזה עקב איתנותו של העם הפלסטיני וגבורה של התנגדותם האמיצה, ראשית, ודחייה ערבית, במיוחד דחייה מצרית וירדנית, שניה ודחייה בינלאומית שלישית; מה שהוביל את הממשל האמריקאי לסגת מתמיכה בעקירה מחשש להשלכות של זה על ישראל ועל מעמדה של ארצות הברית באזור ובעולם.

שנית: תקרת עמדת ההתנגדות לא יכולה להיות פחותה מתקרת העולם, שכמעט כולו דורש הפסקת אש, כפי שהוכח בהצבעה של 13 מדינות עם הצעת החלטה שהוצגה למועצת הביטחון, הימנעות בריטניה מהצבעה, ושימוש בווטו האמריקני כדי למנוע את הוצאתו, בנוסף להצבעה של 153. הצהיר בעצרת הכללית על החלטה בעניין זה. ארצות הברית עמדה לבדה במועצת הביטחון, עם מספר מצומצם של מדינות לא יותר מאצבעות יד אחת בעצרת הכללית, רובן היו מדינות קטנות ללא משקל או השפעה.

בהקשר זה, צפוי שההתנגדות תעמוד על עמדתה והיא תתמוך בעמדת אנשינו בגזרה, שאינה מעדיפה הפסקת אש למשך שבועיים או מספר שבועות שלאחריהם תתחדש המלחמה, אך אלא מאמין שמה שנדרש הוא לעצור תחילה את התוקפנות והמלחמה, ולאפשר לסיוע הומניטרי לזרום ולהתחיל את חזרתם של העקורים, ושיקום ובנייה מחדש.

ההתנגדות מבססת את עמדתה על האבדות האנושיות הכבדות שישראל הכירה בהן, ואשר על פי דובר צבא הכיבוש הסתכמו בכ-1,200 הרוגים ביום הראשון של קרב שיטפונות אל-אקצא, בנוסף ל-168 קצינים וחיילים. שנפלו מתחילת המלחמה הקרקעית, בנוסף לאלפי פצועים, בין מספרים משתנים.בין צבא, עיתונות ובתי חולים ישראלים.

מנגד, הסטטיסטיקה של גדודי אלקסאם הראתה מספרים גבוהים יותר, והדבר ניכר גם בנאומיו של דובר אלקסאם אבו עוביידה וכן במכתבו של יחיא אלסינואר, מנהיג חמאס. תנועה בעזה, לחברי הלשכה המדינית. הוא קבע כי גדודי אלקסאם מנהלות "קרב עז, אלים וחסר תקדים נגד כוחות הכיבוש הישראלי", וכי צבא הכיבוש ספג אבדות כבדות בנפש ובציוד, וציין כי גדודי אלקסאם תקפו - במהלך המלחמה הקרקעית - לפחות 5,000 חיילים וקצינים, שנהרגו. שליש מהם, שליש נוסף נפצעו קשה, ושליש האחרון היו נכים לצמיתות. באשר לכלי הרכב הצבאיים, 750 מהם הושמדו, באופן מלא או חלקי .

ההתנגדות הפתיעה את כולם בצורה שעלתה על הערכות שונות, לרבות וקודם כל הערכות אמריקאיות וישראליות.

שנית: לחצים פנימיים ישראליים הנובעים מהפסדים כלכליים. ההערכות מצביעות על כך שההפסדים הכלכליים של ישראל עולים על 50 מיליארד דולר, וכי הכלכלה הישראלית תקרוס אם התנאים יימשכו כפי שהם כעת עד מרץ הקרוב. אם זה יקרה, מספר העוזבים את ישראל, בין אם להגירה קבועה או זמנית, יגדל משמעותית. מספר האנשים שעזבו עד כה מסיבות שונות הגיע לכחצי מיליון.

שלישית: הסלמה של המחלוקות הפנימיות במדינה הכובשת, שהגיעה לדרגת מועצת המלחמה. קיימת סתירה בין מטרות המלחמה, איך להילחם בה, סדר העדיפויות של שחרור שבויים והיום שלאחר המלחמה. זאת בזמן שגוברים הקריאות להתפטרותו של נתניהו או הקריאה להקדמת הבחירות, המעידות על כך ש סיכוייהן של מפלגת הליכוד ושאר המפלגות המרכיבות את הקואליציה השלטת אפסיים. יחד הם יקבלו רק 40-44 מנדטים (18 לליכוד), כאשר כעת יש להם 64 מנדטים (ליכוד 32).

האופוזיציה הגיעה למסקנה כי יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד סבור שלישראל אין מטרה אסטרטגית, וכי ראשי ממשלה בולטים וקציני צבא וביטחון לשעבר התנגדו לדרך שבה ישראל מנהלת את המלחמה, וחלקם קראו לסיים עסקת חילופי שבויים. על משוואת "הכל עבור כולם", ועל התפטרותו של נתניהו. קיום בחירות ומעקב אחר משפטו במהלך המלחמה.

רביעית: הגדלת האפשרות שעצות וחילוקי דעות אמריקאים-ישראלים יהפכו ללחץ, במיוחד מאחר שהמשך המלחמה באמצעות כוח עיוור המכוון לאזרחים, כפי שתיאר לויד אוסטין, שר ההגנה האמריקני, יכול להשיג ניצחונות טקטיים, אך יוביל לתבוסה אסטרטגית לישראל, מבלי להשיג את המטרות.

הסכסוך האמריקאי עם ממשלת ישראל הוא מחלוקת מתוך הבית ומחנה אחד, ומטרתו להגן על ישראל מפני עצמה, וממשל ביידן אינו רוצה לעצור את המלחמה, כפי שאמר אדון הבית הלבן לנתניהו באחרונה שלהם. קריאה שלא ביקש ממנו להפסיק את המלחמה, אלא רוצה הפסקת אש שתאפשר את המשך המלחמה עד ש... הושגו הישגים, אך בדרך חדשה, על מנת להפחית את הנטל והעלויות הפנימיים והחיצוניים, ולעצור את התופעה ההולכת וגוברת של דחיה אמריקאית ובינלאומית מהמלחמה, ולא להטיל אחריות על ישראל לה, ולעצור את ההשפעה על מעמדה האזורי והבינלאומי של ארצות הברית, במיוחד על רקע ההתנגדות הגדולה למלחמה בתוך המלחמה. ארה"ב, שהובילה לסיכוייו של ביידן לזכות בבחירות הקרובות לנשיאות הולכים ופוחתים. המלחמה שדורשת וושינגטון לחדש הולכת לובשת צורה חדשה, ודורשת מעבר ממלחמה בעוצמה גבוהה שעולה מאוד למלחמה בעוצמה נמוכה עם עלויות נסבלות. הוא מתמקד ביעדים ספציפיים, כמו הרג המנהיגים הפוליטיים והצבאיים של ההתנגדות, כפי שיעץ ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב לישראל, במהלך ביקורו האחרון, ונמנע מכיבוש קבוע של הרצועה, וממשיך לעקור תושביה, ומכין תוכנית ניתנת ליישום ליום שאחרי המלחמה.

חמישי: המשך ההתחממות של החזית הצפונית והחזית העיראקית ותמיכת תימן בהתנגדות הופכים אפשרות לפרוץ מלחמה אזורית, אמנם לא סביר, אבל המלחמה עלולה לגלוש למלחמה רחבה יותר כתוצאה מטעות בהערכות ובחישובים, או להשיג את האינטרס האישי של נתניהו, שר המלחמה שלו והרמטכ"ל שדוחפים להסלמה כדי להימנע מהאחריות הקרובה, שמתחילה עכשיו; איפה נתניהו מנסה להטיל אחריות על הצבא לכשלים החוזרים ונשנים מה-7 באוקטובר ועד מלחמת הקרקע, עד כדי כך שיאיר נתניהו הלך בדרכו של אביו, ודיבר על איך הצבא התכוון לערב את אביו באמצעות מסירת מידע כוזב ושגוי. הערכות לגבי יכולת הצבא, מה שהוביל את אביו להציב יעדים גבוהים ובלתי אפשריים. 

עסקת החליפין מורכבת וארוכה.

אם נחזור לעסקת החליפין, נגלה שהיא תהיה מורכבת וארוכה; כי ההתנגדות מבינה שהאסירים שבידה הם קלף חזק מאוד, ואין זה טיפשי למסור אותם מבלי להגיע להסכם כולל. כי אם היא תזניח או תפורר אותה, היא לא תקבל את מה שהיא רוצה: שחרור כל האסירים, הפסקת התוקפנות, נסיגת הכוחות הישראלים מהאדמות שכבשה ברצועת עזה, הסרת המצור, הזרימה. של סיוע הומניטרי, ושיקום ובנייה מחדש. כל הסכם חליפין ללא הסכם כולל כולל לפחות את רוב הנושאים הללו. חידוש המלחמה פירושו גרוע יותר, בין אם תושג עסקה חלקית או מלאה.

בכל מקרה, ישראל תנסה להוזיל את המחיר, ותשלול תחילה הכללת שמות גדולים כמו מרואן ברגותי, אחמד סעדאת, נאאל, עבדאללה ברגותי, חסן סלמה, איברהים חאמד, ועבאס אל-סייד. כי שחרורם אינו רק מהווה דימוי ניצחון להתנגדות, אלא הוא נחשב לניצחון אמיתי, ויכול לסדר מחדש את מצב הפלגים הפלסטיניים ולחזק את ההתנגדות.

שחרורו של מרואן ברגותי במיוחד מספק הזדמנות לסדר מחדש את בית הפתח, פותח את הדלת לאחדות לאומית שהייתה סגורה עד כה, וגם סולל את הדרך לאחדות הגדה המערבית ורצועת עזה. זה מציע בתוקף מחדש הקמת מדינה פלסטינית, וזה הדבר האחרון שנתניהו ורוב האליטה השלטת בממשלה רוצים. והאופוזיציה. בידיעה שכל עוד ההתנגדות מחזיקה בכרטיסם של האסירים הישראלים ובראשם יחיא סינוואר, היא מתעקשת על עסקה שתכלול את כולם, ובראשם מרואן ברגותי ומנהיגי ההתנגדות הבכירים.

קיימת אפשרות שהגמישות שמציעה ממשלת ישראל באיומים להיערך לשחרור מנהיגים בכירים כרוכה בתמרון ובניסיון לשבור את עמדת ההתנגדות בהתעקשות על הפסקת אש תחילה, או שהיא מהמר על דחיית העסקה של ההתנגדות, וכך אינו נושא באחריות לא לשחרר את האסירים הישראלים לעיני משפחותיהם ודעת הקהל.

קיימת אפשרות נוספת שממשלת הכיבוש מקווה שתעצור את המשוחררים לאחר השלמת העסקה, כפי שעשתה עם רוב המשוחררים בעסקת שליט, או מתעקשת לגרש את המנהיגים הבכירים או חלק מהם, בעיקר את אבו אל. -קסאם (מרואן ברגותי) בחו"ל כדי שלא יהוו איום ביטחוני או מדיני. או שניהם על ישראל.

צפוי שההתנגדות תעמוד על כך ששחרור כל האסירים ילווה בביטול עונשי העונשים שנגזרו נגדם, וכן ייכללו האסירים שנעצרו לאחר ה-7 באוקטובר וכן שחרור כל גופות האסירים. קדושים בבתי הקברות של מספרים ומקררים.