השקת אזורי ניסוי בדרום לבנון פותחת שלב חדש של הסדרים ביטחוניים ערב ביקורו של עאון בוושינגטון

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת -

משרד החוץ האמריקאי הודיע ביום שני על תחילת העבודה במה שכינה "אזורי ניסוי" בכפרים הדרומיים של לבנון: פרון, צריפה וזוטר המערבית. צעד זה, לדברי המשרד, מגיע "במסגרת המשולשת ובחסות קבוצת התיאום הצבאית המיוחדת ללבנון", והדגיש כי צעד זה הוא פרי ישיר של הדיונים שקיימו גורמים לבנונים וישראלים ברומא בשבוע שעבר.

המשרד הוסיף בהודעתו כי ארצות הברית תמשיך לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם הצדדים הלבנוני והישראלי כדי להבטיח את יישום המסגרת הזו עד ל"סיום מוצלח", בהתייחסות המשקפת את המשך התפקיד האמריקאי כנותן חסות עיקרי למשא ומתן הביטחוני המתמשך בין הצדדים, לאחר חודשים של הסלמה צבאית בגבול הדרומי.

ההודעה האמריקאית היא האישור הרשמי הראשון לכניסת ההבנות הביטחוניות לשלב היישום בשטח, לאחר שהמשא ומתן בחודשים האחרונים נסב סביב מגעים מדיניים וצבאיים בלתי מוצהרים. בחירת שלושה כפרים דרומיים כמודל ראשוני מצביעה על אימוץ גישה הדרגתית שמטרתה לבחון את מנגנוני היישום לפני הרחבתם לאזורים נוספים לאורך הקו הכחול.

צעד זה מגיע בעת שוושינגטון מגבירה את מאמציה לבסס הפסקת אש ולמנוע חזרה לעימות צבאי בין ישראל לחיזבאללה, על רקע החששות המתמשכים מקריסת השקט השברירי שהושג לאחר חודשים של התנגשויות נרחבות שכמעט התפתחו למלחמה אזורית כוללת.

משקיפים רואים כי תפיסת "אזורי הניסוי" חורגת מעבר להסדרים ביטחוניים מקומיים בלבד, שכן היא כוללת ארגון מחדש של הנוכחות הצבאית, חיזוק פריסת צבא לבנון, והפעלת תפקיד כוחות האו"ם הפועלים בדרום לבנון (יוניפי"ל), באופן התואם את החזון האמריקאי ליישום החלטה 1701 בצורה מחמירה ויעילה יותר.

ההודעה האמריקאית משקפת גם את המשך אימוץ מה שמכונה "המסגרת המשולשת", הכוללת את לבנון וישראל בחסות אמריקאית, כמנגנון העיקרי לניהול התיקים הביטחוניים והגבולות, הרחק מכל מסלולים מדיניים ישירים בין שתי המדינות, מה שמאפשר לשני הצדדים לשמור על עמדותיהם המדיניות המסורתיות, תוך התקדמות בהבנות מעשיות בשטח.

ההודעה האמריקאית מקבלת חשיבות נוספת מכיוון שהיא מגיעה לפני ביקורו הצפוי של נשיא לבנון ג'וזף עאון בוושינגטון, ביקור הנחשב לתחנה מכרעת ביחסים הלבנוניים-אמריקאיים, כאשר צפויים לעמוד בראש סדר היום של השיחות עם בכירים אמריקאים תיקי הדרום, יישום החלטה 1701, עתיד הסיוע הצבאי לצבא לבנון, ושיקום.

חוגים דיפלומטיים מציינים כי הממשל האמריקאי מעוניין שהנשיא עאון יגיע לוושינגטון כשהוא נושא אינדיקטורים מוחשיים להצלחת ההסדרים הביטחוניים בדרום, מה שיעניק לשיחות תנופה נוספת, ויאפשר לממשל האמריקאי להציג את מה שהוא רואה כהצלחה דיפלומטית בהכלת אחד ממוקדי המתיחות המסוכנים ביותר במזרח התיכון.

מנגד, לבנון שואפת לנצל את המעורבות האמריקאית הזו כדי להשיג ערבויות הנוגעות לנסיגה ישראלית מהעמדות שעדיין כבושות בתוך שטחי לבנון, הפסקת ההפרות האוויריות, והבטחת תמיכה כלכלית וצבאית שתאפשר למדינת לבנון לחזק את נוכחותה בדרום, ובכך להפחית את הסיכויים להתחדשות העימות.

למרות האווירה החיובית שההודעה האמריקאית מנסה להציג, הצלחת הניסוי הזה נחשבת חלשה, ותישאר תלויה ביכולתם של כל הצדדים לעמוד בהתחייבויותיהם בשטח, במיוחד לאור חוסר האמון המצטבר בין לבנון לישראל, והמשך התיקים השנויים במחלוקת הנוגעים לגבולות היבשתיים ולנקודות השנויות במחלוקת, כמו גם עתיד נשק חיזבאללה ותפקידו במשוואה הביטחונית הלבנונית.

בהקשר זה, וושינגטון נראית נחושה להפוך את ההצלחות הביטחוניות המוגבלות למסלול מדיני וביטחוני ארוך טווח, שיבסס יציבות בגבולות וימנע הידרדרות האזור שוב לעימות נרחב, אך השגת מטרה זו תישאר תלויה בהתפתחויות בזירה האזורית, ובמידת נכונותם של כל הצדדים להציע ויתורים הדדיים החורגים מהחישובים הצבאיים הצרים.

השקת "אזורי הניסוי" משקפת את מעבר התיווך האמריקאי משלב ניהול המשבר לשלב הנדסת מציאות ביטחונית חדשה בדרום לבנון. ארצות הברית כבר אינה מסתפקת בהפסקת ההסלמה, אלא שואפת לבנות מודל הדרגתי שישרטט מחדש את כללי הפריסה הצבאית ויעניק לצבא לבנון תפקיד גדול יותר בשטח. עם זאת, הצלחת גישה זו דורשת איזון עדין בין הדרישות הביטחוניות הישראליות לבין דרישות הריבונות הלבנונית, שכן כל רושם שההסדרים נכפים מבחוץ עלול לעורר התנגדויות פנימיות, ולערער את סיכויי הקיימות של ההבנות שוושינגטון פועלת לבסס.

ביקורו של הנשיא ג'וזף עאון בוושינגטון מקבל חשיבות יוצאת דופן מכיוון שהוא מגיע ברגע שבו הממשל האמריקאי מנסה לקשור את התמיכה המדינית והכלכלית בלבנון למידת הצלחת יישום ההסדרים הביטחוניים בדרום. סביר להניח שוושינגטון תציע חבילה של תמריצים הכוללת חיזוק תמיכת צבא לבנון וסיוע בשיקום, בתמורה להמשך יישום ההתחייבויות הביטחוניות. אך ההנהגה הלבנונית תתמודד עם אתגר של השגת רווחים אלה מבלי ליצור רושם פנימי שההחלטה הלבנונית הפכה תלויה בתנאים אמריקאיים או ישראליים.

היוזמה האמריקאית חושפת גם כי דרום לבנון הפכה לחלק מאסטרטגיה רחבה יותר לעיצוב מחדש של האיזונים האזוריים לאחר שנים של הסלמה. יציבות הגבול הלבנוני אינה נתפסת רק כמטרה מקומית, אלא כפתח לצמצום הסיכויים לפרוץ מלחמה אזורית שעלולה להתפשט ליותר מזירה אחת. עם זאת, כל הצלחה תישאר שברירית אלא אם כן תלווה בטיפול בסיבות המדיניות לסכסוך, ובראשן המשך הכיבוש הישראלי של חלק משטחי לבנון, ההפרות החוזרות ונשנות של הריבונות, והיעדר הסדר כולל שיבטיח ביטחון הדדי ויציבות קבועה.