תוכנית 'מועצת השלום' בקפריסין: מאחורי הקלעים של סעיף 17 להנדסה מחדש של רצועת עזה

המהלכים הדיפלומטיים מואצים בחדרים הסגורים בעיר 'איה נאפה' שבקפריסין, שם נציגי מועצת השלום בהובלת ארצות הברית מקיימים פגישות אינטנסיביות כדי לשרטט את קווי המתאר של השלב הבא ברצועת עזה. בראש הפגישות עומדות דמויות בינלאומיות בולטות, ביניהן ניקולאי מלאדנוב וטוני בלייר, במטרה לקבוע מנגנוני יישום למה שמכונה סעיף 17 מתוכניתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

תוכנית זו מכוונת בעיקר לבידוד תנועת חמאס מהתמיכה העממית ומהמשאבים הפיננסיים והלוגיסטיים, באמצעות הקמת אזורי מחסה הומניטריים שאינם כפופים לשליטת התנועה. האסטרטגיה מתבססת על מתן שירותי סיוע ורפואה נרחבים באזורים מוגדרים, כסוג של לחץ שטח ופוליטי להעברת ההצעות האמריקאיות לסיום המלחמה.

מקורות עיתונאיים דיווחו כי מועצת השלום נערכת להשקת פרויקט פיילוט בשבועות הקרובים באזור 'תל סולטן' הסמוך לרפיח. הפרויקט כולל הקמת מתחמי מחסה לאזרחים המסווגים כבלתי חמושים, כאשר כוח רב-לאומי יטול על עצמו את משימות הפיקוח והארגון בתוך מתחמים אלה.

כוחות בינלאומיים אלה צפויים להתמקם ב'מחנה עמיתי' הנמצא על הגבול, ויצוידו בנשק קר בלבד לשמירה על הסדר הפנימי ולמניעת חיכוכים חמושים. מנגד, צה"ל יחזק את נוכחותו הצבאית באזורים הנמצאים מאחורי מה שמכונה 'הקו הצהוב', כדי להבטיח שליטה ביטחונית כוללת על הסביבה.

אנליסטים צבאיים מתארים מגמה זו כ'תנועת מלקחיים', שבה הצבא שואף לשלוט בשטח ולהרחיב את טווח השפעתו, בעוד מועצת השלום מנהלת את האוכלוסייה והמשאבים החיוניים. משוואה זו נועדה לרוקן את חמאס מיסודות קיומה, ולהותיר אותה בסופו של דבר ללא אדמה, עם או משאבים כספיים שיאפשרו את המשך קיומה.

תא"ל במיל' ארז וינר, מומחה לביטחון ישראלי, סבור כי יישום סעיף 17 מהווה את האפשרות הטובה ביותר להביס ארגונים חמושים תחת המגבלות הבינלאומיות הנוכחיות. וינר ציין כי תוכנית זו עוקפת את המכשולים המונעים מעורבות במלחמה כוללת ופתוחה, באמצעות יצירת מציאות ניהולית חלופית בשטח.

מנגד, בולט מחנה מתנגד בתוך ישראל בהובלת 'פורום עוטף ישראל', המתאר צעדים אלה כהימור ביטחוני שתוצאותיו אינן ודאיות. הפורום מזהיר כי התחלת כל פעולות שיקום, גם אם זמניות באמצעות קרוואנים, לפני השגת תבוסה צבאית מלאה לחמאס, תעניק לתנועה הזדמנות לשקם את כוחה.

מתנגדי התוכנית סבורים כי ניסיונות 'הנדסת התודעה' הקודמים הוכיחו את כישלונם בהפרדת תושבי הרצועה מהפלגים הפלסטיניים. אלה מדגישים כי כל מהלך בינלאומי בתוך גבולות עזה, כל עוד מבנה חמאס הצבאי נשאר, יוביל בהכרח לחיזוק התנועה ולהגדלת יכולתה לגייס פעילים חדשים ולשקם את רשת מנהרותיה.

במישור הביצועי, פגישות קפריסין מתמקדות בתיקים רגישים הכוללים אימון כוח משטרה פלסטיני בשטחים המצריים כדי ליטול על עצמו משימות ביטחון אזרחיות. כמו כן, נדון הקמת ועדת טכנוקרטים שתנהל את ענייני היום-יום של התושבים, הרחק מהמחלוקות הפוליטיות הישירות בין הצדדים הלוחמים.

עם זאת, שאיפות אלה נתקלות במכשולים פיננסיים גדולים, כאשר מספר תורמים חזרו בהם מהתחייבויות כספיות בסך 17 מיליארד דולר. נסיגות אלה מיוחסות למצב חוסר היציבות האזורי ולמתחים הגוברים עם איראן, מה שמציב את פרויקטי מועצת השלום בפני אתגר המימון בר-קיימא.

בנוסף למשבר הפיננסי, בולט ה'ווטו' הישראלי כמכשול נוסף, כאשר ממשלת ישראל מסרבת לכניסת ועדת הטכנוקרטים לעזה ללא פירוק נשק מלא של חמאס. חוגי הביטחון הישראליים חוששים שוועדה זו תהפוך לכיסוי פוליטי שיאפשר חזרה על 'מודל חיזבאללה' ברצועת עזה.

מצדה, ההתנגדות הפלסטינית מהמרת על גיבוש עמדה ערבית ואיסלאמית אחידה כדי ללחוץ על הממשל האמריקאי במהלך סבבי המשא ומתן המתקיימים בקהיר. הפלגים דורשים ערבויות אמיתיות מהמתווכים למניעת הפיכת פרויקטים הומניטריים לכלי שליטה פוליטית או לכיסוי להמשך פעולות צבאיות.

המומחה לענייני ישראל, מוחמד חלסה, מציין כי הפער בין דרישות שני הצדדים עדיין רחב מאוד, במיוחד בכל הנוגע לפירוק נשק. חלסה סבור כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חושש שכל ויתור בתיק זה יוביל לאובדן בסיס הבוחרים הימני שלו, מה שמחזק את מצב הקיפאון.

בהקשר קשור, דיווחים קודמים אישרו כי מועצת השלום שואפת להחליף לחלוטין את אונר"א בחלוקת הסיוע ובניהול המחנות. הדבר הגיע לכדי בחירה בין המדינות התורמות להמשיך לממן את הסוכנות האו"ם שהוקמה בשנת 1949, או להפנות את התמיכה לפרויקטים החדשים של מועצת השלום.

סעיף 17 סולל את הדרך למה שניתן לכנות שיקום זמני באזורים נקיים מחמאס, כאשר לא ייצקו בטון אלא יוצבו שיירות שירותים.