קולה של הינד רג'ב: האמנות רודפת רוצחים והופכת טרגדיה לאייקון עולמי של אחריות

טקס פרסי האוסקר ה-98 היה עד לרגע מכונן כאשר השחקן הספרדי חאבייר בארדם שבר את פרוטוקול השתיקה, והכריז על סולידריות מלאה עם פלסטין וקרא להפסקת המלחמה. בארדם, שענד תג מחאה משנת 2003, קישר בין מאבקי העבר וההווה, והדגיש את הסרט 'קולה של הינד רג'ב' של הבמאית התוניסאית כות'ר בן הניה, שהתמודד ברשימה הסופית.

הסרט, המתאר את הרגעים האחרונים בחייה של הילדה הינד רג'ב, לא היה רק יצירה קולנועית חולפת, אלא הפך לזעקה פוליטית שהדהדה באולם בלוס אנג'לס. למרות שלא זכה בפרס, שמה של הינד רג'ב הפך לסמל הרודף את המצפון העולמי, ומזכיר את הפשע שביצעו כוחות הכיבוש ברצועת עזה נגד ילדות ועבודה הומניטרית.

בהקשר קשור, תנועת הסטודנטים באוניברסיטת קולומביה סללה את הדרך לנוכחות עולמית זו באמצעות כיבוש בניין 'המילטון הול' ושינוי שמו ל'הינד הול'. פעולת מחאה זו, שנתקלה בדיכוי מצד משטרת ניו יורק, הפכה השראה לאמנים, כאשר הראפר מקלמור הוציא את שירו המפורסם, שאת לחניו שאב מפיירוז, כדי להנציח את זכרה של הילדה השהידה.

גם מערכת המשפט האמריקאית נכנסה לקו העימות, כאשר שופט בניו יורק ביטל החלטות פיטורים שרירותיות נגד הסטודנטים המוחים, ואישר את בטלות טענות האוניברסיטה. ניצחון משפטי זה העניק לסטודנטים תנופה נוספת להפוך את מחאתם לתערוכות אמנות שתיעדו את כלי המאבק ואת מסרי אמה של הינד, ווסאם חמאדה, שבירכה על מאמציהם לשמר את הזיכרון.

התערוכה האמנותית שהתקיימה בברוקלין ובביר זית לא הייתה רק תצוגה של ציורים, אלא הייתה 'תערוכת מלחמה' ניידת המתמודדת עם ניסיונות מחיקה ושכחה. התערוכה כללה תמונות של הפשע ששימשו את התביעה כראיות נגד הסטודנטים, אך המארגנים ניסחו אותן מחדש כדי שיהיו עדות חיה לאכזריות הכיבוש ולהתעקשות הדור החדש לחשוף את האמת.

במישור הפוליטי, דובר משרד החוץ האמריקאי מתיו מילר המשיך להתחמק מאחריות, והפנה את החקירה על מותה של הינד לצד הישראלי. עמדה רשמית זו נתקלה בלחץ מצד עיתונאים ופעילים שסירבו שפרשת הינד תיבלע בתוך מספרי הקורבנות שעלו על עשרים אלף ילדים, והדגישו את הצורך באחריות אישית ושיטתית.

סרטה של כות'ר בן הניה בחר בגישה אמנותית קשה בכך שהינד רג'ב מגלמת את עצמה באמצעות הקלטות הקול האמיתיות שלה. בחירה זו העמידה את הקהל מול האימה של הילדה המתחננת להצלה, והפכה את אולם הקולנוע למרחב של מתח דרמטי המשקף את חוסר האונים של הקהילה הבינלאומית להתערב בזמן.

חקירות עצמאיות גילו שהטנק הישראלי היה במרחק מטרים ספורים ממכוניתה של הינד כאשר ירה מאות קליעים, מה שמפריך את טענות 'הטעות' הצבאית. הסרט תיעד גם את הפגיעה באמבולנס של הסהר האדום והרג הפרמדיקים שניסו להגיע אליה, בפשע מלחמה מושלם שבוצע לעיני כל העולם.

תגובות הקהל בניו יורק ובעולם הערבי נעו בין הלם לחוסר אונים, כאשר רבים הביעו את חוסר יכולתם לשאת את הכאב שמשדר קולה של הינד. 'חוסר אונים' זה, כפי שמתארים אותו המבקרים, עשוי להפוך לפעולה פוליטית אם ישמש להתמודדות עם המערכת המאפשרת מלחמות אלו, במקום להסתפק באמפתיה רגעית ואז לחזור לחיים רגילים.

אנליסטים מקשרים בין תמונתה של הינד רג'ב לאייקונים היסטוריים כמו 'ילדת הנאפאלם' בווייטנאם והילד אילן הכורדי, ורואים באמנות את הדרך היחידה למנוע אילוף הזיכרון. בעוד שכוחות פוליטיים מנסים להפוך קורבנות למספרים בלבד או לסוגיות הומניטריות מופשטות, אמנים שותלים מחדש את הזוועות בתודעה הקולקטיבית כאמיתות שאינן ניתנות לפרשנות.

הבמאית בן הניה הצליחה להשתמש ב'קול' ככלי רדיפה שאי אפשר להתחמק ממנו, בניגוד לתמונות שאנשים עשויים להתרגל לראות עם הזמן. הישיבה בחושך וההאזנה לזעקותיה של הינד במשך שעות מכריחה את הצופה להתמודד עם האמת העירומה, ומונעת הפיכת הטרגדיה ל'מם' בלבד או לתוכן חולף ברשתות החברתיות.

ישנן אזהרות רציניות מפני הפיכת הינד ל'יוצאת מן הכלל' המכסה על אלפי ילדים אחרים שנהרגו בעזה מירי צלפים מכוון לראש ולחזה. רופאים מתנדבים אישרו כי דפוס הפציעות מצביע על מדיניות ירי שיטתית שמטרתה רצח עם בין-דורי, מה שחורג מהרעיון של טעויות אינדיבידואליות של חיילים בשטח.

בצעד חקיקתי חשוב, הוגשה הצעת חוק 'צדק להינד רג'ב' בקונגרס האמריקאי במרץ 2026, הדורשת אחריות על מותה. הפרויקט, שזכה לתמיכת נציגים בולטים כמו שרה ג'ייקובס וכריס ואן הולן, מצביע במפורש על שותפות אמריקאית אפשרית, מה שמייצג שינוי ביחס הפוליטי לפשעי מלחמה בעזה.

לסיכום, קולה של ליאן חמאדה, בת דודתה של הינד, נשאר עדות נוספת לטרגדיה, שכן היא הייתה הראשונה שדיווחה על הטנקים המקיפים אותם לפני ש-64 קליעים השתיקו אותה. השילוב של אמנות, פוליטיקה ותיעוד מבטיח שקולות אלו לא ילכו לשווא, ושפרשת הינד, ליאן וכל ילדי עזה תישאר חיה עד שייעשה צדק מלא.

העובדה שהסרט מכריח אותנו לשבת עם קולה של הינד במשך שעות בחושך היא בדיוק מקור כוחו ודרישתו המוסרית.