נתונים מהשטח ותיעוד גיאוגרפי עדכני חשפו כי מה שישראל מכנה 'אזורי חיץ ביטחוניים' ברצועת עזה, בדרום לבנון ובסוריה, הפכו מקווים זמניים לתחומי כיבוש והשפעה צבאית נרחבים. השטחים הנתונים כיום לשליטה ישירה או להשפעה צבאית ישראלית עולים על 1100 קילומטרים רבועים, מה שמעיד על אסטרטגיה של ביסוס חגורות ביטחון קבועות המשתנות בין ריכוז לחימה, שליטה בשטח ואכיפת הגבלות תנועה.
שלטונות הכיבוש מצדיקים התרחבות זו מטעמי ביטחון. שר הביטחון הישראלי, ישראל כץ, הכריז באפריל 2025 כי הצבא לא ייסוג מהאזורים שסווגו על ידו כ'בטוחים' ברצועת עזה, גם אם יושגו הסדרים עתידיים. גישה זו חלה גם על הגזרה הצפונית, שם ישראל שמרה על עמדות צבאיות בדרום לבנון למרות הסכמי הפסקת האש, ורואה בהן חלק מאזור חיץ חדש.
בדרום לבנון, התאמות גיאוגרפיות של חומרים מצולמים שפורסמו לאחרונה הראו כי התנועות הישראליות התרחבו וכללו רשת רחבה של ריכוזים צבאיים אסטרטגיים. מקורות מהשטח תיעדו הקמת גשר מעל נהר הליטני, בנוסף לאיתור כלי רכב וכוחות בתוך העיירה א-טייבה, מה שמשקף רצון לבסס נקודות אחיזה החורגות מהקו הכחול המסורתי.
אחת מנקודות הריכוז הבולטות של ישראל בלבנון היא מצודת שקיף ההיסטורית, שם אישרו בדיקות נוכחות כוחות כיבוש בתוכה, במרחק של כחמישה קילומטרים מהגבול. שר הביטחון הישראלי הצהיר במפורש כי הכוחות יישארו במצודה אסטרטגית זו במסגרת מה שכינה 'האזור הביטחוני החדש', כדי להבטיח עליונות בשטח בגזרה המזרחית.
הערכות המבוססות על כלי מדידה גיאוגרפיים מצביעות על כך ששטח הכיבוש או ההשפעה הצבאית הישראלית בדרום לבנון הגיע לכ-625 קילומטרים רבועים. שטח זה מהווה כ-6% מכלל שטח לבנון, ורובו נמצא באזורים שסבלו מפקודות פינוי חוזרות והפצצות אינטנסיביות שהובילו להרס נרחב בתשתיות.
ברצועת עזה, נראה דפוס דומה מבחינת השאיפה לכפות מציאות גיאוגרפית חדשה באמצעות הרחבת 'הקו הצהוב'. למרות חודשים ארוכים שחלפו מאז הבנות קודמות, ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו הכריז במאי האחרון על העלאת שיעור השטחים הכלולים באזור החיץ ל-70% מכלל שטח הרצועה.
תוצאות ניתוח המפות הראו כי כשליש משטח רצועת עזה בלבד נמצא כיום מחוץ לתחום הכיבוש היבשתי הישיר או אזורי ההשפעה המוצהרים. השטח הנתון לשליטה צבאית ישירה מוערך בכ-425 קילומטרים רבועים, כאשר הכוחות פרוסים בצירים אסטרטגיים המבתרים את הרצועה ושולטים בצמתיה החיוניים.
בגזרה הסורית, ניצל צה"ל את ההתפתחויות בשטח ואת נפילת המשטר בדצמבר 2024 כדי לנוע במהירות ולחצות את קווי הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974. כוחות ישראליים השתלטו על אזור החיץ הקודם לפני שהרחיבו את פריסתם לעמדות עמוקות יותר במחוזות קונייטרה ודרעא, עד לסביבת הר החרמון האסטרטגי.
להר החרמון חשיבות יוצאת דופן בתפיסת הביטחון הישראלית, כאשר ישראל כץ הכריז בתחילת 2025 כי הצבא יישאר באזור ובסביבת ההר ללא הגבלת זמן. נוכחות זו מלווה בהקמת עמדות צבאיות קבועות, דרכי אספקה ונקודות תצפית מתקדמות המשקיפות על שטחים נרחבים בתוך סוריה.
תצלומי לוויין תיעדו הקמת אתרים לוגיסטיים חדשים מצפון לקו ההפרדה ליד מג'דל שמס, כאשר הכוחות ממוקמים בעומק של למעלה משני קילומטרים בתוך שטח סוריה. ההתרחבות כללה גם את העיירות ג'ובתא אל-חשב, אל-חמידיה, קונייטרה ואל-קחטניה, שם נראו כלי רכב צבאיים ישראליים נעים בחופשיות באזורים אלה.
שטח ההשפעה הצבאית הישראלית בדרום סוריה מוערך בכ-235 קילומטרים רבועים, שטח שאינו נתון במלואו לשליטת חי"ר קבועה אך נמצא תחת שליטה אש ותצפית. ישראל מנהלת בתוך אזור זה עמדות קבועות ודרכים צבאיות המבטיחות לה התערבות מהירה בעת הצורך, מה שהופך אותו לאזור השפעה בפועל.
התרחבות שטחית זו מתרחשת במקביל ללחצים פוליטיים ודרישות ישראליות לפירוז מחוזות דרום סוריה: קונייטרה, דרעא וסווידא. מומחים סבורים כי תפיסה ביטחונית זו נועדה ליצור חגורת ביטחון המשתרעת למעשה עד לכביש המחבר בין דמשק לסווידא, מה שמעמיד שטחים נרחבים תחת איום צבאי ישיר.
חגורות ביטחון אלו, שישראל כופה על שלוש החזיתות, משקפות שינוי באסטרטגיה הצבאית מ'הגנת גבולות' ל'כיבוש מונע'. באמצעות כרסום שטחים וביסוס עובדות בשטח, ישראל שואפת לכפות את תנאיה בכל משא ומתן עתידי, בהתבסס על שליטה גיאוגרפית שתהפוך את החזרה לגבולות שלפני הסכסוך לעניין מורכב.
לסיכום, המפות המעודכנות מראות כי ישראל הצליחה לבתר שטחים אסטרטגיים ממדינות שכנות ומרצועת עזה תחת מעטה אזורי החיץ. עם המשך בניית מתקנים לוגיסטיים ודרכים צבאיות, נראה כי אזורים אלה מועמדים להישאר כחגורות השפעה ארוכות טווח, מה שמשנה באופן מהותי את המפה הגיאופוליטית של האזור.
הצבא לא ייסוג ממה שמכונה 'אזורים בטוחים' ברצועת עזה גם לאחר השגת כל הסדר עתידי.
شارك برأيك
מפות ההתפשטות הישראלית: חגורות ביטחון ואזורי השפעה בולעים 1100 קמ\"ר בעזה, לבנון וסוריה