ארצות הברית ושותפיה הערבים והמוסלמים מנסים לקבוע הפסקת אש בעזה באמצעות החלטה ממועצת הביטחון התומכת בתוכנית השלום של דונלד טראמפ, למרות שדיווחים בתקשורת הישראלית מדברים על חילוקי דעות מהותיים בין וושינגטון לירושלים.
ההחלטה שצפויה להצביע עליה ביום שני הקרוב צפויה לכלול סעיפים שלא נכללו בתוכנית טראמפ, בראשם הזכות של העם הפלסטיני לקבוע את גורלו ומציאת מסלול שיסתיים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
כמו כן, ההחלטה קובעת כי ארצות הברית תבצע תפקיד בהשקת דיאלוג בין הפלסטינים לישראל כדי להגיע לחיים בשלום, וכן מאשרת את האופי הזמני של רשות מועצת השלום שתנהל את רצועת עזה במשך עד שנתיים.
עם זאת, העיתון ידיעות אחרונות ציטט מקורות יודעי דבר כי תוכנית טראמפ כוללת סעיפים לא נוחים לירושלים, בעוד שהערוץ ה-13 דיווח כי חילוקי דעות מהותיים עדיין קיימים בין אמריקה לישראל בנוגע להמשך ביצוע ההסכם.
התוכנית עדיין נתקלת בהרבה מכשולים, כאשר היועץ לשעבר לביטחון לאומי האמריקאי מארק פייבל טוען שהיא זקוקה לדיונים נוספים כדי שלא תיכנס כוח שמירת היציבות לעימות עם הפלסטינים.
אתגרים גדולים ולפי מה שאמר פייבל בתוכנית "מסלול האירועים", השיח כרגע עוסק בפרסום של 20 אלף חיילים ממדינות שונות שיפעלו במשך שנתיים לכל היותר לפני שהניהול של הרצועה יעבור למועצת השלום שבראשה יעמוד טראמפ בעצמו.
ההחלטה הממתינה אינה חפה מחילוקי דעות ערבים-אמריקאיים, כאשר המנהיגים הערבים והמוסלמים רוצים לנסח במפורש את הקמת המדינה הפלסטינית, בעוד שארצות הברית וישראל אינן רוצות בכך, כך אומר פייבל.
ארצות הברית רוצה לבצע רפורמות בתוך הרשות הפלסטינית כך שיהיה אפשר לעבור לשיח על המדינה העצמאית, שלדברי פייבל זקוקה למפת דרכים ברורה כדי שוושינגטון תסכים לכלול אותה בהחלטה.
במקביל, רוסיה העלתה החלטה בשעות האחרונות שהיא יותר ברורה לגבי המדינה הפלסטינית, אך פייבל אומר שהמהלך הזה נועד לעכב את מאמצי השלום, ומגדיר את מוסקבה כ"לא המקום המתאים להשגת שלום".
הוא מקווה שלא תשתמש בזכות הווטו כדי לעכב את ההחלטה. הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין התקשר ביום שבת לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, הנדרש לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ודיבר עמו על תהליך השלום באזור.
עם זאת, המומחה לעניינים ישראליים ד"ר מהנד אומר שישראל יודעת שהתפקיד הרוסי הוא שולי בנושא הזה, וההחלטה האמיתית בידיים של ארצות הברית.
שני הישגים ושני כישלונות ומוספי את חילוקי הדעות בין ישראל לאמריקה לגבי ההחלטה הממתינה לכך שהיא כוללת שני הישגים ושני כישלונות לירושלים מנקודת מבט של הממשלה הנוכחית, שהיא נתפסת כרגע כרגע מורכב.
ישראל היא זו שתגדיר את המדינות שישתתפו בכוח הבינלאומי שייכנס לרצועה, ותציב תנאים שלא ניתן להשיגם לפני ההגעה למדינה פלסטינית, ושני אלה הם הישגים גדולים בעיני נתניהו.
מנגד, נתניהו רואה את עצם הזכרת "המדינה הפלסטינית העצמאית" בכל החלטה כהכישלון הגדול שלו מול הקואליציה הממשלתית הנוכחית, בעוד שהכישלון השני נוגע למשיכה המלאה של כוחות הכיבוש מהרצועה, לפי דברי הדובר.
המשיכה





شارك برأيك
עתיד עזה במועצת הביטחון.. מה כל צד רוצה מההחלטה הצפויה?