עזה ומורשת מחנות המעצר.. כאשר ההיסטוריה מתעוררת בהווה

בעיצומם של הדיונים האידיאולוגיים והפוליטיים על המלחמה הישראלית בעזה, מאיר השר הטוניסאי לשעבר והוגה הדעות הפוליטי אחמד קעלול את ממדי המלחמה הזו באמצעות קריאה היסטורית מעמיקה. קעלול מקשר בין ההווה לעבר, ומעלה את חוויות העמים במאבקם נגד קולוניאליזם ודומיננטיות, והוא סבור כי מה שמתרחש בעזה הוא המשך למדיניות הענישה הקולקטיבית שראה ההיסטוריה המערבית.

קעלול מתחיל בניתוח שורשיה של מדיניות זו, ומצביע על כך שמה שעובר על העם הפלסטיני היום דומה במידה רבה למה שסבלו עמים אחרים בהיסטוריה. הוא מזכיר את המושג "מחנות מעצר" כמציאות המאיימת על עזה במאה ה-21, כאשר הפלסטינים נתונים לתנאים קשים ולא אנושיים.

ההיסטוריה של מחנות המעצר, כפי שמזכיר קעלול, חוזרת למלחמת העולם השנייה, שבה ביצעה הנאציזם פשעים נוראיים נגד האנושות על ידי החזקת מאות אלפי אנשים בתנאים קשים. אירועים אלה הפכו לחלק מהזיכרון המערבי, ונעשה בהם שימוש מאוחר יותר כדי להצדיק את מדיניות הכיבוש הישראלי באזור.

קעלול מציג כיצד ניצל הכיבוש הישראלי את הזיכרון ההיסטורי הזה כדי להצדיק את הפרותיו נגד הפלסטינים, ומצביע על כך שהפילוסוף הצרפתי רוג'ר גארודי סבר כי פשעים אלה מגיעים בהקשר של הפרות חמורות של זכויות האדם, הדומות למעשים של משטרים דיקטטוריים אחרים.

עם התקרבות סיום שנתיים למלחמה שמנהלת ישראל בעזה, תוהה קעלול על מטרות ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בתוכניתו לכיבוש הרצועה. הוא מציין שההיסטוריה מלמדת אותנו שכוחות עריצים פונים לפתרונות רדיקליים כאשר הם נכשלו לדכא את העמים המדוכאים.

קעלול מדגיש שהצעד הצפוי מנתניהו אינו רק כיבוש עזה, אלא הפיכתה למחנה מעצר של המאה ה-21, כאשר הכיבוש שואף לרעוב את העם הפלסטיני עד מוות. הוא מציין שמחנות אלה נועדו לשלוט באויב ולהטיל ענישה קולקטיבית.

הכותב מציג חוויות היסטוריות ממחנות המעצר, החל מהשלטון הקולוניאלי הספרדי בקובה, דרך חוויות הכיבוש הבריטי בדרום אפריקה, ועד למעשים של ארצות הברית בפיליפינים. חוויות אלה ממחישות כיצד השתמשו הכוחות הקולוניאליים בטקטיקות אלו כדי לדכא את ההתנגדות.

קעלול מדגיש כי מה שמתרחש בעזה היום הוא המשך להיסטוריה ארוכה של פשעים שביצעה המערכת המערבית, וכי הכיבוש הישראלי מייצג את תמצית הברוטליות הזו. הוא מציין כי מה שנתניהו עובר על הפלסטינים אינו שונה מהפשעים שביצעה המערכת הזו בעבר.

בסיום מאמרו, מדגיש קעלול כי מה שעושה ההתנגדות הפלסטינית בעזה הוא הגנה על המצפון האנושי, וכי מראה השהידים והפצועים בעזה חייב להכות את מצפון העולם. הוא מדגיש כי התקווה לשחרור לא תתממש אלא אם תתאחד האומה ותתמוך מצרים בעניין עזה.

מה שמתרחש בעזה היום הוא מאבק על הקיום, ויש צורך בתנועה בינלאומית אמיתית להסרת המצור על הרצועה, אחרת ההיסטוריה תחזור על עצמה, ועזה תישאר סמל להתנגדות נגד עוול.