ביום חמישי בבוקר טען רדיו צבא ישראל כי כוחות העילית שהשתתפו במבצע ג'נין מצאו במהלך המבצע מזל"ט קטן שכוון בעיקר לתשתית התאים החמושים.

לפי הרדיו העברי, מטוס זה קטן ופשוט, ונראה כי הוא נרכש דרך האינטרנט, והלוחמים ניסו לפתחו לשאת חומרי נפץ כדי לבצע בו פיגועים.

הרדיו אמר כי אם החמושים היו מצליחים לפתח אותו לשאת חומרי נפץ, הוא היה גורם נזק חמור אם נעשה בו שימוש.

התמונה המצורפת לידיעה היא אחת התמונות שפורסמו אז, באמצעות המטוס, של תנועות הכיבוש בסביבת המחנה.

ביום חמישי פתחו כוחות הכיבוש הישראלי במסע מעצרים בקרב אזרחים באזורים נפרדים בגדה המערבית וירושלים הכבושה.

בג'נין נעצר מוג'אהיד קבהא מהעיירה טורה, בעוד מוחמד אבו סייף נעצר מסילת אל-דהר.

בקלקיליה נעצרו מואמן נזאל ומועטסם סוויילם.

בעוד שני הצעירים, אחמד אבו עדי ומוחמד אבו ורדה, נעצרו בכפר ניעמא, ממערב לרמאללה.

בירושלים הכבושה נעצרו אחמד דמדום, עלא אבו טאיה ובהאא אבו אל חמאם.

הערב, יום רביעי, תקפו מתנחלים באמצעות אבנים רכבי אזרחים בכניסה הצפונית לאל-בירה.

מקורות מקומיים דיווחו כי כ-100 מתנחלים התאספו בסמוך לכניסה הצפונית של אל-בירה ויידו אבנים לעבר כלי רכב של אזרחים חולפים, מה שניפץ חלונות של מספר מהם.

משקיפים ישראלים פקפקו בכך שהמבצע הצבאי נגד העיר ג'נין ומחנה הפליטים שלה בצפון הגדה המערבית השיג את כל יעדיו הנדרשים.

צבא ישראל החל אתמול (שני) עם שחר במבצע צבאי רחב היקף נגד העיר ומחנה ג'נין, בתקיפה אווירית.

כ-1,000 חיילים בגיבוי מסוקים ומזל"טים דיווחו על הרג של 12 פלסטינים וחייל ישראלי אחד.

אתמול בערב (שלישי) מאוחר נסוג צבא ישראל ממחנה ג'נין לאחר מבצע צבאי שנמשך 45 שעות.

בנפרד, משקיפים ישראלים אמרו  שהמבצע הצבאי בג'נין "לא השיג את כל מטרותיו".

הסופר והאנליסט הפוליטי, צבי בראל, תיאר את המבצע הצבאי בג'נין כמבצע "שואו", ובא לשרת את מטרותיו הפוליטיות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

נתניהו מתמודד עם לחץ עממי נרחב לאחר שחידש את הדחיפה לחקיקה שיפוטית שמטרתה להגביל את תפקידו של בית המשפט העליון, בנוסף למשפטו בפרשות שחיתות.

"אובדן השליטה הפוליטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו הביא למבצע צבאי ראוותני", אמר בריאל לשינהואה.

הוא הוסיף, "אין אף אחד בצבא, בשב"כ או אפילו בימין שמאמין שמבצע כזה יחסל את הטרור במחנה הפליטים בג'נין, או בג'נין, בשכם או במזרח ירושלים".

מצבא ישראל נמסר כי המבצע בא "כדי להילחם בטרור בעיר ג'נין ובמחנה שלה".

התקשורת הישראלית תיארה את המבצע כ"גדול ביותר" מאז מבצע חומת מגן בגדה המערבית ב-2002.

דובר צבא ישראל, דניאל הגרי, אמר לרדיו הציבורי העברי כי המידע המודיעיני "לא היה מספיק כדי להגיע לכל היעדים במחנה ג'נין, וכי תאים חמושים רבים נסוגו מחוץ למחנה".

הגרי הוסיף כי המבצע הצבאי בג'נין ובמחנה "איננו האחרון שהצבא יבצע, והוא עלול להיאלץ לחזור במידת הצורך".

הגרי ציין כי המטרה העיקרית של המבצע היא "למנוע את הפיכת מחנה ג'נין למקלט למחבלים, בנוסף להרס התשתית הצבאית, לרבות מעבדות לייצור חומרי נפץ ומקומות לאחסון מטעני חבלה".

"זה לא מערכה צבאית רחבה ומשמעותית", אמר הסופר והאנליסט הפוליטי אבי יששכרוף .

יששכרוף הוסיף, "הקמפיין עשוי לשרת את מטרותיו הפוליטיות של בנימין נתניהו, אך למרבה הצער, זמן קצר לאחר יציאת הצבא הישראלי מסמטאות המחנה (ג'נין), יחזרו אליו החמושים ויחדשו את הפעילות משם".

מחנה ג'נין, שהוקם ב-1953, הוא מוקד של סכסוך בין ישראל לפלסטינים. באפריל 2002 פתח הצבא הישראלי במבצע חומת מגן נגד המחנה, והרג 52 פלסטינים ו-23 חיילים ישראלים, לפי נתוני האו"ם.

לפי הערכות של האו"ם, בין 15,000 ל-20,000 בני אדם חיים במחנה הפליטים ג'נין, המשתרע על שטח של פחות מחצי קילומטר רבוע.
יותר מ-190 פלסטינים נהרגו מכדורים ישראלים, בעוד 25 בני אדם נהרגו בישראל בהתקפות שביצעו פלסטינים מתחילת השנה.

משפחותיהם של שני ישראלים שנעצרו בעזה מאז 2014-2015 ושני חיילים ישראלים שנהרגו ברצועה הפלסטינית הגיעו ביום רביעי לז'נבה, לראשונה ביחד, כדי לבקש סיוע מהאו"ם ומהוועד הבינלאומי של הצלב האדום. .

תנועת חמאס הפלסטינית שומרת על גופותיהם של שני חיילים ישראלים, ארון שאול הדר גולדין, שנהרגו במהלך מלחמת 2014 ברצועה.

התנועה מחזיקה גם שני אזרחים ישראלים שנכנסו למובלעת הפלסטינית מרצונם ב-2014 ו-2015, בהתאמה, ומאמינים שהם בחיים.

שני הישראלים הללו הם אברהם מנגיסטו, יהודי ממוצא אתיופי, והישאם אל-סייד, מוסלמי בדואי, ובמדינה העברית אומרים שהם סובלים מהפרעות נפשיות.

זו הפעם הראשונה שארבע המשפחות נסעו יחד לז'נבה כדי לבקש עזרה מהקהילה הבינלאומית ולפגוש את הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם וולקר טורק וסגן נשיא ה-ICRC ז'יל קרבונאי.

"אין לי מידע על הבן שלי", אמרה לאה גולדין, אמו של אחד משני החיילים ההרוגים, שגופתם נמצאת בעזה כבר תשע שנים.

"הגעתי לכאן, לז'נבה, שם נמצאות כל השאלות, שם דנים בכל נושאי זכויות האדם. הגיע הזמן לפעול", הוסיף.

גורלם של החיילים הנעדרים הוא נושא רגיש במיוחד בישראל, שבה משרתים רובם המכריע של הצעירים היהודים בגיוס.

בשנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות להחליף אזרחים ושרידי שני החיילים באסירים פלסטינים.

אבל לאופק שאול יש רק דבר אחד שחשוב אחרי כל השנים של המתנה. "אני רוצה את אחי", אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית, "לא אכפת לי איך".

לאה גולדין, שבנה נהרג ב-1 באוגוסט 2014, שעות ספורות לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, הציעה שהקהילה הבינלאומית צריכה "להפוך את המשוואה", והציעה שהסיוע שישלח למובלעת הפלסטינית יתנה בהחזרת הגופה. .

"אני לא אומרת שכל סיוע הומניטרי צריך להפסיק, אלא שצריך להשתמש בו כמנוף", אמרה.

בתשובה לשאלת סוכנות הידיעות הצרפתית על פגישה זו, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ציין את סודיות השיחות, אך אישר כי למשפחות הנעדרים, בין אם הם "ישראלים או פלסטינים (...) יש הזכות לדעת את גורל קרוביהם".

"יש לזהות את גופות ההרוגים במהלך הסכסוך, להתייחס אליהם בכבוד ולהחזירם", אמרה הוועדה, והדגישה כי היא "שואפת להבהיר את גורלם של נעדרים מכל הצדדים לסכסוך".

משפחתו של מנגיסטו, שנעלם ב-7 בספטמבר 2014, מרגישה חסרת אונים.

בינואר פרסם חמאס סרטון ללא תאריך של מנגיסטו, אך אמו, אגרנש מנגיסטו, אמרה לסוכנות הידיעות הצרפתית שהיא לא בטוחה אם האדם בסרטון הוא בנה.

"הדבר הכי קשה זה להבין למה חמאס לא מרחם כלפי הבן שלי", הוסיפה בבכי.

אבל למרות שזהו הטיול השלישי שלה לז'נבה, היא עדיין נאחזת בתקווה.

מצד שני, זו הפעם הראשונה שהוריו של הישאם אל-סייד מגיעים לז'נבה כדי לבקש עזרה מהקהילה הבינלאומית לאחר שניסו לארגן משא ומתן באמצעות הקהילות הבדואיות.

אבל אביו, שעבן אל-סייד, אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי המאמצים הללו כשלו ו"באנו לכאן כמוצא אחרון בתקווה שהאו"ם יעזור לנו להחזיר אותו הביתה לאחר שמונה שנים".

מאז 2008, חמאס וישראל התמודדו זה עם זה בכמה מלחמות ובשורה של הסלמות צבאיות. בדצמבר האחרון איים חמאס לסגור את תיק ארבעת הישראלים "לנצח" אם לא יתקיימו במהירות חילופי שבויים עם המדינה היהודית.

סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, סאלח אל-ערורי, אמר: "מצב ההתנגדות בגדה המערבית מתפתח, והכיבוש נחרד כשהוא צופה בהתפתחותו באופן שקרה בעזה, מה שמעיד על כך שהקרב של ג'נין הוא מודל של ניצחון וסמל להתנגדות".

אל-עארורי אישר בראיון לערוץ אלמנאר, ביום רביעי בערב, כי לוחמי ההתנגדות בגדה מתנגדים בכלים שברשותם, בין אם עם סכינים, אקדחים ורובים, אז התפתח המצב לשימוש מתוצרת מקומית בחומרי נפץ ורימוני יד, והם הגיעו לניסויי טילים.

הוא ציין כי להתנגדות חסרים כלים, אך הרצון תמיד עושה את הבלתי אפשרי והניסים, והכיבוש שביר ואינו מסוגל לשלוט במחנה ג'נין בשטח של קילומטר רבוע בלב הארץ הכבושה. הדגיש כי מחנה ג'נין לבדו הצליח להביס את צבא הכיבוש.

בהודעתו להתנגדות אמר אל-ערורי: "אם הכיבוש הזה, מול גל ההתנגדות הזה שמהווה את ההתחלה, גייס יותר משני שלישים מצבאו בגדה המערבית, אתה יכול לדמיין אם ההתנגדות תתלקח באותה רמה בג'נין וברחבי הגדה המערבית, המצב בהחלט ישתנה".

הוא הוסיף, "הקרב על ג'נין מהווה מודל לניצחון, ועלינו להסיק שאם ההתנגדות תיכנס לכל האזורים באותה רמה, יש לנו הזדמנות לגרש את הכיבוש מכל הגדה המערבית

ביום רביעי בערב נחשף כי ישראלית המחזיקה באזרחות רוסית ואמריקאית נחטפה על ידי קבוצה חמושה באזור כורדי בבירת עיראק, בגדד.

לפי האתר העברי ynet, החטופה נכנסה לעיראק עם דרכונה הרוסי לפני 4 חודשים, ונחטפה בזמן ששוטטה באזור כורדי בעיראק.

ולשכתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אישרה את חטיפתה של אליזבת צורקוב, מאשימה את עיראק בחייה ומציינת שהיא בחיים.

הוא ציין שהיא נחטפה על ידי ארגון חיזבאללה העיראקי הפרו-איראני.

שר הביטחון יואב גלנט אמר, ביום רביעי בערב, כי כוחותיו יפעלו בצורה חופשית יותר בג'נין ובמחנה לאחר המבצע, שנערך במשך יומיים ונמשך 48 שעות, ובמהלכו הושגו כל מטרותיו.

גלנט הוסיף בתדרוך עיתונאים לכתבים הצבאיים הישראלים: "גרמנו נזק רב לתשתית, לפעילות הייצור והייצור, והרסנו את כל מפעלי הייצור שהוקמו בג'נין".

לטענתו ישנם עשרות אתרים בתוך ג'נין, בהם סדנאות לייצור מטעני חבלה מאולתרים, מעבדות, אתרי אחסון נשק, חדרים לניהול תקשורת, לחימה וניטור המחנה ומנהרות. צה"ל והשב"כ שוב חופשי לפעול בג'נין. כמו שאמר וטען.

הוא ציין כי תהליך זה יאפשר שימוש בפחות כוחות בעתיד מאלה ששימשו בפעולות צבאיות לנוע בסמטאות ג'נין ולבצע משימות.

היום, רביעי, שרפו מתנחלים עשרות עצי זית בעיירה בורין שמדרום לשכם.

לפי מקורות מקומיים, מספר מתיישבי "יצהר", שנבנور על אדמות אזרחים, הציתו שדות חקלאיים מדרום לעיירה, מה שהוביל לשריפת עשרות עצי זית באזור.

ראש הממשלה מוחמד שתייה אמר: "העם הפלסטיני הוא זה שיש לו את הזכות להגנה עצמית, ואין זכות כזו למפלגה הכובשת והתוקפת".

זה קרה במהלך שיחת טלפון שקיבל משר החוץ הבריטי ג'יימס קלוורלי, היום, רביעי, על התוקפנות הישראלית נגד ג'נין ומחנהה, והעמדה הבריטית הדוחה את ההתנחלות.

שתייה הוסיף: "ישראל היא מעצמה כובשת שפולשת לארצנו ולעמנו, והדבר מוכר בינלאומי. לכל הפחות יש לגנות את הפלישה הצבאית למחנה הפליטים ג'נין, שהביאה להרס התשתיות, המתקנים של המחנה. , ובתים, והרג, מעצר ועקירה של חפים מפשע".

מנגד, שתייה קרא לעמדה בריטית רצינית נגד הכיבוש וההתיישבות ולעבור מהצהרות למעשים, בהתחשב בכך שהיעדר אופק מדיני וצעדים ישראליים גורמים להתלקחות המצב בשטח.

בתורו, השר הבריטי אישר את עמדת ארצו הדוחה התנחלויות, תומך בפתרון שתי המדינות ופועל עם כל הצדדים להשגת שלום באזור.

גדוד ג'נין של גדודי אלקודס, הזרוע הצבאית של תנועת "הג'יהאד האסלאמי", הודיע היום, רביעי, על מות קדושים של 8 מלוחמיו, בהם המנהיג אחמד מוחמד אל-עאמר (21 שנים), במהלך התוקפנות ישראלית במחנה ג'נין, שנמשכה יומיים.

הקדושים הם: סמיח פיראס אבו אל-ופא (בן 20), מג'די יונס עראווי (בן 17), אווס האני חנון (בן 19), עלי האני אל-גול (בן 17), עבדול רחמן חסן הרדן ( בן 17) וחוסאם מוחמד אבו דיבה (בן 18). נוורדין חוסאם מרשוד (בן 16).

בינתיים, תנועת "הג'יהאד האסלאמי" הכריזה על מות קדושים של 4 מלוחמיה, כלומר: ג'וואד מוג'אהיד נאראט (בן 20), מוחמד מוהנאד אל-שאמי (בן 26), עודאי איברהים חמייסה (בן 20), ומוסטפא עימאד קאסם (בן 16).

בגדוד ג'נין אישרו כי צעדת ההתנגדות לא תיפסק, ודם הקדושים יזניק את המשך העימות והמאבק עד לשחרור והחזרה.

כוחות הכיבוש הישראלי הרסו כליל כ-300 בתים, ופגעו כליל ברשתות המים והחשמל, במהלך תוקפנותם נגד ג'נין ומחנהה, שנמשכה יומיים.

בנוסף, 400 עד 500 בתים נהרסו חלקית, כך לפי דובר עיריית ג'נין, בשיר מתחן.

שר אווקף ושירותי דת, חאתם אל בכרי, אמר כי "המתנחלים, בחסות כוחות הכיבוש הישראלים, הסתערו 19 פעמים על מסגד אל-אקצא המבורך, בעוד שהכיבוש מנע את הקריאה לתפילה 46 פעמים. במסגד איברהימי במהלך חודש יוני".

אל בכרי קבע, בדו"ח שהוציא המשרד, היום, רביעי, כי מסגד אל-אקצא המבורך בעיר הכבושה ירושלים נתון לפלישות מתנחלים מדי יום, למעט שבת ושישי, בשעות הבוקר והערב. בנוסף להמשך ההתקפות החוזרות ונשנות על מסגד איברהימי בעיר חברון, בניסיון לכפות את החלוקה הזמנית והמרחבית.

הוא הסביר כי הסתערותם של מאות מתנחלים במהלך החודש הנ"ל, בראשות חבר הכנסת לשעבר, הקיצוני יהודה גליק ומספר מנהיגים יהודים קיצוניים, מהווה התקפה מפורשת וברורה על מסגד אל-אקצא המבורך, אשר נתון למתקפה ישראלית עזה.

המשרד הזהיר מפני חומרת צעדי ההתייהדות בבאב אל-רחמה, שם מקיימים מתנחלים שיעורי חינוך תנ"כיים מול הקפלה.

אל בכרי גינה את פתיחתם של המתנחלים, בנוכחות הנהגתם, במעלית החשמלית בחראם, הנחשבת לפגיעה בסמכויותיה ובהיסטוריה של מסגד איברהימי.

הוא הדגיש כי השיקום והרפורמה במסגד איברהימי הם בסמכותו של משרד ההקדשים על פי החוקים הבינלאומיים, וציין כי ההקדשים התמודדו עם התקפות והפרות אלו מלכתחילה בכל הרמות.

עשרות מתנחלים הסתערו על אזור אל-אישאקיה במסגד איברהימי, תחת איום וכוח נשק ותחת חסות כוחות הכיבוש, ותקפו את עובדי המקדש.

המונים פלסטינים עצומים, אבלו היום, רביעי, על גופותיהם של 9 חללים שמתו במהלך התוקפנות הישראלית האחרונה נגד העיר ג'נין ומחנהה.

מסע הלוויה של תשעת הקדושים, בהשתתפות אלפים ממחוזות שונים, יצא מבית החולים הממשלתי ג'נין לכיוון העיר ומחנהה לפני הצהריים היום.

האבלים קראו קריאות בגנות פשעי הכיבוש וקראו לאחדות לאומית.

האבלים קראו גם לקהילה הבינלאומית להתערב ולספק הגנה לאנשינו חסרי ההגנה, הנתונים לתוקפנות ישראלית מתמשכת, חיסולים, הוצאות להורג ומעשי טבח יומיומיים.

כוחות הכיבוש הישראלי פתחו במתקפה נרחבת על העיר ג'נין ומחנהה, שנמשכה יומיים, והביאה למותם של 12 אזרחים, בהם 5 ילדים, ולמעלה מ-140 פצועים, בהם 30 באורח קשה, בנוסף. להרס תשתיות המחנה ולגרימת נזקים קשים לבתים ורכוש של אזרחים.

ביום רביעי אחר הצהריים נורתה אש על ניידת משטרת ישראל מצד לוחמי התנגדות בשכונת השומרונים שליד שכם.

לפי כתב ערוץ 12, הרכב נפגע מירי בודד, וחנות מולה הוא חנה נפגעה מירי נוסף.

הוא ציין כי לא היו נפגעים במקום.

דובר צבא ישראל דניאל חג'רי אמר, ביום רביעי, כי אין פתרון קסם ל"טרור", ולכן יימשכו הפעולות בג'נין כדי להגיע לכל אלה שהוא הגדיר כ"מבוקשים".

חג'רי טען, בראיון לאולפן ynet, כי המבצע השיג את מטרותיו המיוצגות במניעת היות ג'נין ומחנהה גן עדן לחמושים, בנוסף לפגיעה בתשתית התאים החמושים, תוך התמקדות במפעלי ייצור וב ייצור מטעני חבלה.

הוא ציין כי חדרי השליטה, הבקרה והמעקב נהרסו באמצעות מצלמות המקיפות את כל שטחי המחנה כדי לסייע לחוליות החמושות לשלוט בו באופן המקשה על כוחות הצבא הישראלי לפעול בו.

"המבצע המשותף עם השב"כ, שסיפק מודיעין מצוין, אפשר לכוחותינו לנטרל את האיומים שמצאנו, והיו פעולות אוויריות גדולות ומדויקות", אמר הגר"י.

הוא ציין כי כוחותיו הרגו 12 חמושים, לטענתו, ועצרו 300 חשודים הנחקרים בשב"כ, תוך שהוא מציין כי 30 מהם היו אלה שנערכו אחריהם חיפושים .ונמצאו מאות חומרי נפץ, כלי נשק, תחמושת, כסף ומקומות חשובים לאחסון נשק ואחרים.

חג'רי אמר, "בסופו של דבר, עלינו לזכור שאין פתרון קסם לטרור. זה מחייב אותנו להמשיך לעבוד, ונחזור לג'נין ברגע שיהיה לנו מידע מודיעיני על פעילים או מבוקשים שמתכננים פיגועים".

משטרת ישראל הצבאית עצרה חייל לאחר שהוגשה נגדו תלונה על ידי פלסטיני שנשדד על ידי החייל בעיר יריחו.

לפי אתר ynet, החייל חשוד בתקיפת ושוד פלסטיני לפני כחודשיים. אז הוגשה תלונה ולא טופלה עד לאחרונה. החייל נעצר לפני מספר ימים והופנה לחקירה.

על פי חקירות ראשוניות, במהלך משימה צבאית תקף החייל יחד עם אחר את הפלסטיני, לפני שהחייל שנעצר גנב את כספו וטלפון נייד.

מחקירות עולה כי שני החיילים עצרו רכב של פלסטיני ובו שתי נשים וגבר, הם ערכו בו חיפוש, הפשיטו אותו מבגדיו, קיללו אותו וצילמו אותו, לפני שאחד מהם תפס את כספו וטלפון נייד.

מהאתר צוין כי החייל הנוסף הכחיש את המיוחס לו, למרות תיעוד מצלמה המאשרת זאת, והוא ייחקר בהמשך.

העיתון העברי פרסם, ביום רביעי, התמקד במבצע הצבאי שבוצע במחנה ג'נין, שהוביל למותם של 12 פלסטינים, לפציעתם של יותר מ-100 ולמעצרם של עשרות, בנוסף למותם של חייל אחד ופציעתם של אחרים.

לפי ידיעות אחרונות, מערכת הביטחון הישראלית בוחנת בימים אלה את היעדים שהשיגה, בעוד שבשב"כ מבקשים לשים יד על יעדים נוספים, ומציינים כי המבצע נועד בעיקר להשבת ההרתעה בג'נין ונגד מחנות נוספים בגדה. בנוסף לשמירה על חופש התנועה.

והעיתון ציין כי המבצע תוכנן לפני חודשים, והוא עבר אימונים כבדים במהלך השבועיים האחרונים בבסיס צבאי, ומשימתו הוטלה על חטיבת הקומנדו.

היא ציינה כי בין העצורים בג'נין ובמחנה היו 30 פלסטינים, שהיו ברשימת השב"כ, וציינה כי אף אחד מאלה שביצעו פיגועים אחרונים ונמלטו לג'נין לא נעצר, כולל מבצעי החרמיש. מבצע ליד טול כרם לפני יותר מחודש, שהוביל למותו של מתנחל.

היא ציינה כי צבא ישראל נערך בתקופה הקרובה למעצרים נוספים, לאחר ש"החמושים נמלטו למחבואיהם בלב המחנה, וחלקם נמלטו מחוצה לו בדרכים שונות".

הצבא הישראלי מקווה שהפעלתו השיגה את ההרתעה הנדרשת על ידי השפעה על אזורים נוספים בגדה המערבית, כמו בלטה, עסכר, נור שמס, עקבה ג'בר וטול כרם, שהם מקומות שהחלו לאמץ את אופן התנהגותו של ג'נין. והמצב שם עלול להתפתח למשהו דומה למצב הנוכחי בג'נין ובמחנה שלה.

קראתי את הרומן "הצד השביעי" מאת האסיר שנידון לתשעה מאסרי עולם, כמיל אבו הניש, בזמן שעקבתי אחר ההסתערות הציונית הברברית על מחנה ג'נין, שהחלה עם עלות השחר ב-3/7/2023, וראיתי דם, קדושים. , עקירה, הרס ומוות שממלאים את המדרכות. מצאתי בטקסט של הרומן נבואה ועין שלישית, שהיא עין הנס. אחרת איך ג'נין תעמוד בשיגעון ההפצצה הציונית, לו לא היה בצד השביעי שלו? הם שותלים את עצמותיהם בכניסות כמטעני חבלה.

בג'נין המוות לא קורה בבת אחת. הרבה מוות הוא הרבה חיים, שהוא התמיהה של הקולוניאליסטים שלא הצליחו לכבוש את ג'נין בשלבים רבים של מלחמות, פלישות ופלישות, לא בגלל שיש לה טילים, טנקים, מטוסים וצי חיל הים. יש צד בלתי נראה שביעי במחנה, המפתח לבית ישן. שערים רחבים.

אנשים בג'נין נלחמים ביכולות פשוטות, אבל החלומות שלהם כבדים. הם לא מתפצלים תחת ברד הפצצות והטרור המאורגן. הם לא נמסים למעשי טבח ואש, כפי שחושבים מנהיגי תל אביב. ג'נין היא הלב של מדינה שאינה נכבית, ועיר מאוכלסת באלף ערים.

האסיר כמיל אבו חניש כותב על הממד השביעי באדם המורד, שבו הזמן יוצא בקו הקדמי להתגבר על ארבעת הממדים בכלא, והורס את האדריכלות האדריכלית והתפיסתית שלו, כך שהוא עולה עם זמנו אל האנושי והארכיטקטורה שלו. יופי מתורבת, רגשות עצומים שאינם כבולים בשלשלאות, רגשות שעולים על כל הזמנים, חורג מהכמות המוגבלת, כאילו הוא בונה את גן העדן המובטח שלו כמו גן תלוי בין הכוכבים, חופר בדמיון, ואז בונה בדמיון, לא מכיר תיאוריות פיזיקליות, מה שהופך את היקום לחלל הרדיאלי שלו השוחה בחלקיו ללא הגבלה, מנגן על מיתרי החיים הקרובים.

בג'נין מתגלמת המפלצת הציונית, כך שהעיר נכנסת לצידה השביעי, האלטרנטיבה האחרת להישרדות ויציבות. כך עשתה האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987. היא עשתה את צדה השביעי על ידי המצאת האבן והקלע בתור נשק ההתנגדות לאחר שהארגון לשחרור פלסטין נצור וקנוניות ביטול ההחלטה הפלסטינית העצמאית ופרויקטים מעורפלים התנגשו וכן הלאה. האינתיפאדה השנייה החלה בשנת 2000 מהצד השביעי שלה, לאחר שהמו"מ נכשל והגיע לדרך שרק מובילה ל יישוב או לכלא, מוות, כניעה וכניעה. לפיכך, האסירים מרדו נגד מאסרי עולם ומדיניות ההשפלה על ידי כניסתם לשער של הצד השביעי בשביתות ועימותים, ולכן הקימו סמכות מהפכנית נגד סמכותו של הצד השביעי. סוהר.

תמיד יש בחירה מול אדם, אומר כמיל אבו הניש, אז הנשימה הופכת לבכי, לא לדיכוי נשימה, וטיפת מים הופכת לנהר ולא מתייבשת ביובש. זה טמון ב נפש האדם, שהופכת את המציאות הבלתי אפשרית ללא בלתי אפשרית, היא ההתגלמות המציאותית של דימום הדמיון.

כאשר כל הממדים סוגרים סביבך, אין לפוליטיקאי מפתח לשבור את המעגל, וגם לקהילה הבינלאומית אין אפשרות להזיז את המשפט הבינלאומי ולהוביל אותך אל מרחב הצדק והזכויות המשפטיות, ואז החיים שלך הופכים כמו להתמוסס ולהתפוגג. החושך, או חלקים בפיצוץ פצצה, החלומות שלך נרמסים על שלשלאות הטנקים, החיים שלך כולם הלוויות ואסונות. חייב להיות צד שביעי שהוא מחוץ למקובל בששת הצדדים, מחוץ לשפה המוכרת ב הסכסוך המדמם הזה, ואני חושב שמחנה ג'נין הוא היחיד שיצא מהצד השביעי שלו והפך את השולחן.

האסיר כמיל אבו הניש, הנתקל בפינות מנוגדות, אינו חושש מכלא ומחומות, אלא חושש מחרב הזמן הטוחנת אותו לתוך עצמו ומגדירה את תנועתו, מחוותיו, רגשותיו, רמת ערנותו וגבולותיו. מחשבות הבה נמציא את הכיוון השביעי והפעם השביעית אחרי החיים ואחרי המוות, ונתעלה מעל החוטים שהושתלו כעובדה מוגמרת שנכפתה על ידי תנאי הכוח והסיבוב בריק הספירלי, ולנו נותר רק לשחרר אהבה מתוכנו. כלפי חוץ, כי הלב אינו מוגבל בשום דבר, והבה נציל את עצמנו מפיצול וחוסר התמצאות, להיות אחד. לא שניים, דגל אחד, לא עשרה דגלים, מולדת אחת שאינה נקרעת על ידי אינטרסים וקנטונים, אז הפולשים הפרועים לא יגיעו למחנה ג'נין ולכפרים חווארה וטורמוסאיה, יציתו שריפות, יבצעו מעשי טבח והפצת הרס.

הצד השביעי לא מבקש ממך להסתפק בהוקעה, הוקעה, מצוקה, יללות והמצאת אוצר מילים גרנדיוזי כפיצוי על חוסר מעש ותרופה לאובדן.הצד השביעי הוא נרטיב חדש, מנוע ומהפכה, המתקדם, מעסיק את כולם אנרגיות חיוניות בקרב, יצירתיות במוות יותר מיצירתיות בחיים, התנגדות דוקטרינה, חזון ופעולות שאינן מצריכות מדליות. התנגדות פירושה שחרור מהאובססיה למוות ופחד. היא מתנגדת למחיקה והשמדה. אי אפשר לבלוע אותה על ידי ישות, זהות ותרבות. התנגדות פירושה לשבור את הטקסט ולעורר כתיבה, צליל, רעמים וענן. התנגדות פירושה להיות בתוך מחנה ג'נין עכשיו ומחר. עד יום התקומה, ההתנגדות היא לחיות בכלא במשך עשרים שנים, או חמישים שנה ועדיין להתנגד לדיכוי ולעוולות בנשק שהסוהרים לא מבינים, שהוא הרצון.

הבה נלך לצד השביעי, כל זמן שהמצור הזה יתעצם וחונק אותנו בהתכנסויות ובבידוד ובין שלל מחסומי המוות, חילול בתינו ודמנו מדי יום, טבח אחר טבח, ונלמד מקמיל אבו. הניש וליד דקה איך לעמת אותם עם חלומותיהם, זיכרונותיהם ודמיוניהם של ברזל ומלט, ולפרוץ דלתות סגורות, לשחזר את המציאות ולנטוע עצים, העבר עושה את המחמצת של ההווה, וההווה הוא ג'נין, ירושלים ושכם. , רומן שנראה מהצד השביעי כמו תפילה או הפגנה לחיים העמוסים.

כמה חזק הזיכרון כשהוא מחייה אנשים, קדושים ומקומות, מזמן את האם והאהובה, החברים והקדושים, ממשיך את מסע הכתיבה והירי בצליל, תמונה ושיר.

כמיל אבו הניש אומר: "המוות בצד השביעי הופך לעניין נורמלי לחלוטין, שער הדומה לשער האהבה והחלום האנושי. בצד הזה נמשכת שלישיית האהבה, החלום והמוות, שלישיית האדם. המסע שלו בחיפוש אחר משמעות החיים".

אחד מסדר העדיפויות של זכות התבונה הוא שעלינו להשתמש בה כדי לנהל את ענייני חיינו הפרטיים והציבוריים, ואם אנשים נתונים להשפעות סותרות בין דחפי ההיגיון לדחפי הרגש, אזי מדינות ומנהיגיהן אמורים לגבור על התבונה על הרגש, ואפילו עבור עמים תחת כיבוש עליהם להיכנע לתבונה ולרציונליות בפרקטיקה של פוליטיקה והתנגדות, זה האחרון אינו מעשה רגשי ורגשי או רק תגובה לכיבוש ולפרקטיקות האגרסיביות שלו, אלא אלא דורש נוכחות של חזון ואסטרטגיה של פעולה לאומית, וזכות ההיגיון עבורנו, כפלסטינים, החשופים לאיומים המשפיעים על קיומנו הלאומי, לעצור את מצב האבסורד והבלבול שהגיע לשלוט. ולהנחות את כל היבטי חיינו, בפעולה מדינית ודיפלומטית ובגישת ההתנגדות.

היעדר הגיון ורציונליות בקרב המעמד הפוליטי לא תמיד מבטא בורות, אלא ייתכן שמדובר במעשה מכוון להטעות את ההמונים ולגרום להם לחיות באשליות, כי השיח שהוא טרנסצנדנטי ונפרד מהמציאות ומדגדג את התחושות. של ההמונים בלי לגעת במוח, כמו לדבר על דבקות בקבועים לאומיים והדגשת אחדות לאומית או סולידריות ערבית והאיסלאמיסט נמצא עם המטרה הפלסטינית ומגזים בשיח ההתנגדות והשחרור... בלי נוהג בשטח שהוא תואמים את הסיסמאות הללו, עניינים לא הגיוניים שפוגעים בעניין הלאומי יותר ממה שהוא מועיל לו.

אינדיקטורים לסטייה מההיגיון והרציונליות בפעולה הפוליטית הפלסטינית הם רבים, כולל אלה הקשורים לפעולה הפוליטית הרשמית של ההנהגה ולהימור שלה על הסדר מדיני, האומות המאוחדות ובית הדין הפלילי הבינלאומי להשבת זכויותינו שנגזלו ולהגן על אנשים מדיכוי הכיבוש.כל סכסוך בינלאומי, שהוא הימור קרוב יותר לאשליה ומסתיר בתוכו מצב של חוסר יכולת וכישלון בביצוע החובה הלאומית, לרבות מה שקשור להתנגדות המזוינת והתקרבות שלה והגלישה. למתן עדיפות לאינטרסים מפלגתיים ואישיים ולחישובים של סדר יום חיצוני מרובה.

ומאחר שכתבנו ודיברנו ארוכות על כישלון גישת ההסדר המדיני ועל אשליות ההימור על לגיטימציה בינלאומית רק כדי להחזיר את הזכויות הלגיטימיות שלנו, נקדיש מאמר זה לסוגיית חוסר הרציונליות בפרקטיקה של התנגדות מזוינת , במיוחד הטילים ששוגרו מעזה.

כן, התנגדות היא זכות לגיטימית לעמים התחת כיבוש, אבל זכות זו חייבת להתבצע בצורה רציונלית ומתכננת על מנת להימנע מתגובה מהאויב שגורמת להפסדים רבים יותר ממה שמשיג פעולת ההתנגדות.

בין אם נקרא לזה התנגדות, ג'יהאד או תנועת שחרור, זה נופל בהקשר של התנגדות עממית או מלחמת שחרור עממית. ההתנגדות העממית צריכה אסטרטגיה לאומית משולבת שמפעילה את כל האנרגיות והיכולות של העם כדי להתמודד עם הכיבוש.

אנו מבינים את מצב הכעס והשנאה נגד הכיבוש, בדיוק כפי שאנו מבינים את מצב האהדה והתמיכה העממית בכל מבצע לוחמני המכוון לאויב, בין אם זה ירי רקטות מעזה או פעולת קומנדו בגדה המערבית הכבושה. , התבונה מחייבת את לוחמי ההתנגדות לדעת או לצפות מה יחשוב האויב ואת תגובתו, ולא רק לדבר עדיין.התהליך הוא על גבורה וניצחונות, ולכן חישובי הניצחון והתבוסה כוללים פעולה ותגובה והשוואה ביניהם, בדיוק כפי שתגובת האויב לא תהיה מוגבלת לקבוצה שביצעה את פעולת הפדאיין, אלא העם והפרויקט הלאומי כולו ישלמו את המחיר.

ונעמיד את הדברים הבאים לחישובי השכל והרציונליות, והאם העיסוק בסוגיות אלו אכן היה רציונלי ושירת את האינטרס הלאומי:

1- כאשר אומצה האופציה של שלום והסדר מדיני בין הארגון לשחרור פלסטין לבין הישות הציונית, ותנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי דחו גישה זו, העם היה מפולג, ומחציתם הפכו עם פתרון בדרכי שלום. , והחצי השני עם המשך המאבק המזוין, וכל צד פקפק ובגד בשני ופעל לסכל את מאמציו.

2- לאחר שצבא הכיבוש עזב את עזה על פי התוכנית הציונית שיישם שרון בסתיו 2005, הודיעו הפלגים החמושים כי ההתנגדות בעזה אילצה את ישראל לסגת, ובהנחה שאמירה זו נכונה, ההנחה וההנחה היא שנדרשה. מדינת ההתנגדות המזוינת תועבר לגדה המערבית כדי לשחרר גם אותה, ושהפלסטינים יתמסרו לבנייה ולפיתוח הרצועה ולהוכחת יכולתם של הפלסטינים לשלוט בעצמם בצורה דמוקרטית ורציונלית, אבל מה שקרה זה חמאס הפך לשליט הבלעדי של עזה, וההפיכה התרחשה ומה שהיה קרוב למלחמת האזרחים. ההתנגדות המזוינת כמעט ונפסקה בשאר השטחים הפלסטיניים.

3- באו החלוקה והדיבורים על (המלחמה בעזה), שהומצאה וקידמה אחד מערוצי התקשורת, כאילו הגדה המערבית וירושלים אינן עדות למלחמה ותוקפנות חמורות יותר, והקרב הפך ל אם זה היה בין הישות הציונית לרצועת עזה, ובעימות האחרון נראה היה כאילו זה היה בין הישות הציונית לתנועת הג'יהאד האיסלאמי, ואפילו בתוך הגדה המערבית לא הייתה אסטרטגיה להתנגדות, אבל לפעמים אנו מוצאים כאלה שמפקפקים בפעולות של התנגדות אינדיבידואלית.

4- אם חמאס יודע שישראל, המונעת הקמת רשות ריבונית בגדה המערבית, נשלטת על ידי מי שהכיר בה ודוחה פעולה צבאית, האם חמאס מאמין שישראל תאפשר לו להקים רשות מדינית במערב. בַּנק? ועוד שאלה: מדוע פועל חמאס להחלשת הסמכות הלאומית בגדה המערבית, סמכות הארגון לשחרור פלסטין ותואר הפרויקט הלאומי, בעוד חמאס עצר את ההתנגדות המזוינת מעבר לגבולות רצועת עזה בתמורה לשימור סמכותה וחיי מנהיגיה?

5- איפה החישובים הרציונליים בטילים ובמנהרות (התנגדות)?

למרות התחושות והרגשות הרגשיים ומצב התמיכה העממית שהעלו הרקטות מרצועת עזה לעבר השטחים הכבושים, זה באמצעות מימוש ההיגיון וחשיבה הגיונית על המטרה מאחורי שיגור הרקטות והשלכותיה, בין אם באמצעות ההרס. תגובות האויב, או התגובות הבינלאומיות שבהן העולם מסתכל זה כאילו מתקפה של קבוצות חמושות על מדינה חברה באו"ם.

נכון שהטילים של ההתנגדות יוצרים מצב של פאניקה וטרור בקרב חלק מהישראלים ומשפיעים על מהלך החיים התקין, אבל האויב יכול בקלות לספוג את התקיפה ולהחזיר את הדברים תוך ימים ואפילו שעות למה שהיה. תגובות וטילים, הם גורמים נזק בכל סבב מלחמה שמצטבר ומתקשה לתקן. זה הופך את רצועת עזה וסיעות ההתנגדות ליותר נתונות לסחטנות מצד האויב והתורמים, בנוסף להשלכות הפוליטיות, כמו העימותים בעזה להסיט את תשומת הלב מהמתרחש בגדה המערבית.

מי שחושב להתעמת עם האויב עם טילים והוצאות הוא פטריוטי אך חסר כל ידע במלחמות השחרור העממיות והאסטרטגיות שלהן, ולכן עבודתו אינה נופלת בהקשר של שחרור לאומי, או שהוא עובד עבור גורמים חיצוניים שמטרתם לשמור על מתח. פלסטין ובחזית עזה בעד אג'נדה משלה שאין לה שום קשר לשחרור פלסטין.

כיצד יכולה תנועת התנגדות להגביל את פעולת ההתנגדות שלה לכיכר הצבאית שבה האויב מצטיין מאוד, והיכן הרציונליות במחשבה שטילים ומנהרות יכולים לשחרר את הארץ?

היכן הרציונליות בשליטה של ​​מפלגה בחלק מהשטחים הכבושים (רצועת עזה) שעדיין נמצא בכיבוש ובמצור, והאויב שולט בכל מוצאיו ושולט בכל הצרכים הבסיסיים של העם, לרבות מזון, תרופות, חומרי בניין, נסיעות, וסחר, וכן כסף קטארי שבו משלמת רשות חמאס חלק מהמשכורות לעובדיה?!!! בכל זאת נורים טילים לעבר האויב הזה ומנהיגי ההתנגדות מכריזים שהם ישמידו את ישראל ושהשיגו איתה מאזן כוחות וטרור?!!!!!

היכן הרציונליות והדרישות הפשוטות ביותר של האסטרטגיות של מלחמות שחרור עממיות כאשר פלגי ההתנגדות משגרים מאות ואלפי טילים לעבר האויב מבלי לגרום לו נזק אנושי או חומרי משמעותי, כאשר האויב קרא מראש לאזרחיו להתבצר ב מקלטים שהוכנו מראש או להעבירם למקומות בטוחים, בעוד טיל בודד מהאויב עלול להרוס מגדל מגורים או מפעל תעשייתי ולמחוק אותם לחלוטין? ותושבי הרצועה ללא מקלטים או מקומות בטוחים ומתחת לעיניהם של מטוסי חקר ומגדלי תצפית?

איפה הרציונליות כאשר תנועות החמאס והג'יהאד מצהירות על שייכותן לציר ההתנגדות ומדברים על אחדות הזירות בתקופה שבה נמשכים ההתנחלות, הטרור והתוקפנות החוזרת ונשנית בגדה המערבית וברצועת עזה, והאל- מסגד אקצא מחולל ואף נשלט על ידי היהודים... איננו שומעים או רואים תגובה מציר ההתנגדות - איראן וסוריה וחיזבאללה - וחמור מכך, הצהרת חלק ממנהיגי ההתנגדות כי עזה לא תעשה זאת. לשתוק במקרה של תוקפנות נגד איראן!!

לבסוף, אחרי מה שהנושא הלאומי הגיע אליו ואחרי שהמעמד הפוליטי הגיע למבוי סתום והתעסק בשמירה על האינטרסים והפריבילגיות שלו יותר מאשר הדאגה שלו לאינטרס הלאומי, נדרש שהעם יפסיק להמר על אשליות שווא וסיסמאות שקודמו. על ידי מפלגות, בין אם הן סיסמאות של לגיטימציה בינלאומית והסדר מדיני או סיסמאות התנגדות וג'יהאד, במיוחד כשראינו מה קרה בגדה המערבית ובירושלים תחת רשות ששמה את כל הביצים בסל ההימורים על שלום ולגיטימציה בינלאומית. , ומה קרה ברצועת עזה בסמכותם של פלגי התנגדות חמושים ומשגרי רקטות.

הצהרת שמונה עשרה ההחלטות, שהוקראה על ידי מר נביל אבו רודיינה מטעם ההנהגה, כללה שתי נקודות שכדאי לעצור בהן.

הראשון: קריאה למזכירות הכללית לישיבת חירום כדי להסכים על חזון לאומי כולל ולאחד את השורות להתמודדות עם התוקפנות הישראלית.

השני: לגליזציה של הקשר עם הממשל האמריקאי.

מזכירים כלליים נפגשים לעתים קרובות באמצעות ועידת וידאו, והמקום המועמד לכך הוא ביירות, שם ה"סובין" יכול להיות נוכח בפומבי, וזה קרה בעבר, ובהתחשב בזמינות טכנולוגיית התקשורת, זה אפשרי עבור מר באשר ל- מזכירי סיעות אש"ף, כולם יכולים להשתתף מדמשק, עזה ורמאללה.

וכפי שקרה יותר מפעם אחת, הנשיא עבאס יישב בראש השולחן, ורבים יפסיקו לתאר אותו - כיוצא - לפחות עד תום הפגישה. היא החלה לפני שש עשרה שנה, כלומר בחודשים שלאחר מכן. החלוקה ולקחה אלפי שעות, והיא תתחדש בישיבת החירום שתיערך כשיגיע לסיומו קרב ג'נין "הקורא לפגישה", ואנשי ג'נין והמחנה יקדישו את עצמם לשיקום הרסו תשתיות לחייהם וריפוי פצעיהם של מאות, אלו שנפצעו בקרב זה ובקרבות שקדמו לו, ומתכוננים לקבל מכות חדשות מהיבשה ומהאוויר בסיבוב הבא, ולבקר במקדשים של חללים חדשים וישנים. , ולהמשיך לפנות לסמכותם ולהנהגתם כדי להגן עליהם.

זהו מצב שחוזר על עצמו בחיינו הפלסטינים, שבו בין כל קרב גדול למשנהו מתחוללים סדרה של קרבות קטנים על ראשיהם של אנשים בכל מקום במולדת.

מה שמדהים בסיפור קריאתם של המזכירים הכלליים לישיבת חירום הוא שהמילה "חירום" מעידה על כך שיש פגישות קבועות ותקופות, וזה דבר שלא קיים.

ראוי גם לציון שאחרי כל הקרבות, המלחמות, האתגרים ושפיכות הדמים שהתרחשו, המפגש המיוחל יפתח חזון לאומי כולל.. כאילו האתגרים החלו אתמול ודורשים טיפול היום.

הפגישה היא נוהל מסורתי שנוקטים אחרי כל קרב, ולפעמים אומרים שהפגישה תישאר במצב קבוע! האם ישיבת החירום אכן תתקיים? ואיך? ואיפה? ומתי? נדע כל עוד אנחנו מאזינים לרדיו וקוראים את העיתונים!

מה שעוד בולט הוא ההחלטה להכשיר את היחסים עם הממשל האמריקני, בהחלטה זו יש פרדוקס, שהוא שמי שיזמו את הלגליזציה של היחסים היו האמריקאים, שלא רק הכשירו את יחסיהם הדיפלומטיים, אלא גם פנו נגד הפלסטינים ושינו את היסודות ומנגנוני היחסים איתם בצורה ובמהות. בצורה שלחו לנו את האדי. עמר, לאחר שהפרובינציה נהגה לקבל נשיאים, שרי חוץ ויועצי ביטחון לאומי, ונושא.

רמת הדיבור ירדה מפוליטי לאמבולטורי, מבלי להסתיר את מטרתה העיקרית, שהיא רק לשמור על הכוח מפני קריסה, ולהמליץ ​​לישראלים בעת שביתה לא להגזים בשימוש בכוח, תוך מתן כיסוי פוליטי, שזו החזרה על האמירה האמריקאית שלישראל יש את הזכות להגן על עצמה.

עם זאת, למציאות ולאמת יש פן נוסף, שאינו בא לידי ביטוי על ידי הרשות הרשמית, וגם לא על ידי המזכירים הכלליים המודעים להם בזמנים שונים, למרות שהם מודעים לתפקידם רק דרך האג'נדות של סיעותיהם. המציאות ומאפייניה אומרים כי המחנה ועובר העיר הפכו לדובר הרשמי של המצב הפלסטיני על כל מרכיביו, הוא אינו איראני ואינו מזוהה עם שום כוח ויעד מחוץ לגבולות המולדת הפלסטינית.

זה פלסטיני בראש ובראשונה, ואני לא אוהב לומר אחרון, אולי אני לא צריך להזכיר שההתנגדות הפלסטינית לכיבוש נולדה לפני הולדת המהפכה האיראנית, וג'נין היא חלק בלתי נפרד מהתופעה הזו.

כוחות הכיבוש המשיכו בתוקפנותם נגד העיר ג'נין ומחנהה, ועשרות אזרחים נהרגו ונפצעו, ומאות משפחות נאלצו לעזוב את בתיהם, על רקע גינוי ערבי ובינלאומי לתוקפנות זו. גורם ישראלי בכיר אמר כי וושינגטון עודכנה מראש על תוקפנות זו, ודובר הבית הלבן אישר שאמריקה תומכת הוא כינה זאת "ביטחון ישראל" ועוקב מקרוב אחר המצב בגדה המערבית. ישראל הודיעה לוושינגטון על התוכנית הצבאית להסתער על ג'נין. דובר הבית הלבן אמר כי המצב בגדה המערבית נמצא במעקב צמוד ואישר "תמיכה מוחלטת בביטחון ישראל ובזכותה הלגיטימית להגן על אנשיה מול התנועות של חמאס והג'יהאד האיסלאמי", אמר.

ועם הצהרות אלו, ישראל מאיימת על מנהיגי חמאס והג'יהאד בחיסול אם ישוגרו רקטות מעזה בתגובה לתוקפנות בג'נין, וחמור מכך, גורם ביטחוני ישראלי בכיר אישר כי עשרות אתרי התנחלויות אקראיים הוקמו מאז שהקיצוני סמוטריץ' נכנס לתפקיד שר ופקיד במינהל האזרחי. ולשכת מתאם עניינים בשטחים בממשלת ישראל, וועדת שרים אישרו הצעת חוק לפיה ניתן לגזור עונש מאסר. על בנים מתחת לגיל (14) שנים.

הפרקטיקות הישראליות הללו רבות ואינן מפסיקות, וההנהגה הפלסטינית החליטה להמשיך להפסיק את התיאום הביטחוני ואישרה כי ההבנות שהתקיימו בוועידות עקבה ושארם א-שייח אינן תקפות עוד, הן פחות מ-14 שנים. 

ג'נין ומחנהו מהווים מבצר של איתנות והתנגדות, ולא משנה איך ינסה הכיבוש לשבור את המבצר הזה או להחליש את נחישותו, הוא יישאר חזק ודבק בזכויות, באדמה ובעתיד, ההיסטוריה תהיה העדה הטובה ביותר למה קורה.

מבית החולים איכילוב בתל אביב נמסר, ביום רביעי בבוקר, כי שניים מהפצועים בפיגוע הדריסה והדקירה אתמול בתל אביב עדיין במצב קשה.

לפי בית החולים, כפי שדווח באתר ערוץ שבע בעברית, הם נמצאים בטיפול נמרץ.

בעוד הטיפול עדיין ניתן לחולים אחרים, שמצבם בין בינוני לקטין.

הפיגוע בוצע על ידי הצעיר עבד אל-ווהאב חלאיילה, תושב אל-סמוע בחברון, והוא פעיל חמאס.

דובר צבא ישראל דניאל חג'רי אמר הבוקר (רביעי) כי נפתחה חקירה לבירור הנסיבות המדויקות שהובילו למותו של החייל במחנה ג'נין אמש.

לדברי חג'רי, במהלך ראיון לתחנת הרדיו "כאן" העברית, נהרג החייל בתום המבצע בג'נין בתחילת הנסיגה, וסביר להניח שהוא נהרג מרסיסים מפיצוץ מטען חבלה.

כלי תקשורת עברית דיווחו כי הוא נהרג מפגיעת כדור שפגע בחזהו.

והצבא הישראלי הודיע כי ההרוג הוא דוד יצחק (23 שנים), המשרת בדרגת סמל, והוא תושב ההתנחלות בית אל הבנויה על אדמות פלסטיניות ברמאללה, והוא שירת ביחידת הסיור של המודיעין של חטיבת העילית.

איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של תנועת "חמאס", והמזכ"ל של תנועת הג'יהאד האיסלאמי, זיאד אל-נחלה, שיבחו את מה שהם תיארו כ"ניצחון" שהשיגו ההתנגדות ואנשי מחנה ג'נין. על הכיבוש הישראלי.

הנייה אמר בהצהרה, "אנו מוקירים כבוד לגיבורי המוג'אהדין במחנה ולאנשים המוצבים בחממה של המחתרת ובמאגר הזורם שלה, שכתבו דף חדש ברשומה של תהילה וכבוד בהרחקת התוקפנות ובמרדף אחר תוקפים".

אל-נחלה, מצדו, אמר בהצהרה לעיתונות, "העם הפלסטיני הגדול השיג ניצחון גדול בכך שהביס את התוקפנות נגד ג'נין ומחנהו, וגדוד ג'נין ולוחמיו האמיצים הובילו באומץ ובגבורה את הניצחון הגדול הזה, העם הפלסטיני עם אחדותו וההתכנסות סביב המוג'אהדין הוכיחו שהם יכולים להביס את האויב בכל עימות". הוא מנהל אותו, מקרב סייף אל-קודס ועד לקרב אחדות הזירות  לקרב ג'נין. כמו שהוא אמר.

אמש נהרגו שני צעירים בשני מקרי רצח שהתרחשו בשני אזורים שונים .

לפי רשות השידור הציבורי דובר הערבית, זיאד אמון (בן 45) נהרג בכפר ירכא, כתוצאה מירי, 3 שנים לאחר מותו של בנו אדם.

קודם לכן נהרג הצעיר, אמין אסילה (בן 27), ואחיו נפצע, בפשע ירי ליד חנות מסחרית בעראבה, בתוך השטחים הכבושים ב-48.

זה מביא את מספר הקורבנות של פשעים אלה מתחילת השנה ל-114.

עם עלות השחר ביום רביעי פתחו מטוסי קרב ישראליים תקיפות אוויריות בשני אתרי התנגדות ברצועת עזה.

לפי כתב Al-Quds.com, מטוסי קרב ירו שני טילים לעבר אתר צפונית מערבית לעיירה בית לאהיה, מצפון לרצועת עזה.

מטוסים אחרים ירו מספר טילים לעבר אתר אחר מדרום-מערב לעיר עזה.

ההפגזה גרמה לפיצוצים עזים, אך לא דווח על נפגעים, בעוד האתרים הממוקדים והבתים מסביב ניזוקו.

ביום רביעי עצרו כוחות הכיבוש הישראלי 4 אזרחים מהערים שכם ובית לחם בגדה המערבית.

לפי מקורות מקומיים, כוחות אלו הסתערו על מספר שכונות בשכם, ועצרו את נאסר אלדין אל-חרז. כמו כן עצרו סטודנט באוניברסיטת אנ-נג'אח וחבר מועצת התאחדות הסטודנטים, השבוי המשוחרר עבד אסלאם חמיד אל-ביטאווי, מאזור דאחיה, לאחר שפשט וערך חיפוש על בתיהם.

בבית לחם נעצרו מוחמד האני סומאן, בן 28 מחארת אל-פווג'רה, במרכז העיר, ואיברהים נאסר אל-ורדין, בן 24 משכונת שוק חלאל, לאחר פשיטה וחיפוש על בתיהם.

הלילה טען צבא ישראל כי מערכת כיפת ברזל יירטה 5 רקטות שנורו מרצועת עזה.

לדברי דובר צבא ישראל, הרקטות נורו לעבר היישוב שדרות ויורטו לאחר שיגורן מהרצועה.

סירנות נשמעו ביישוב שדרות וסביבותיה.

ביום שלישי בערב נהרג חייל ישראלי מירי של לוחמי ההתנגדות במחנה ג'נין.

על פי הודעה רשמית של צבא ישראל, החייל הוא מיחידת הסיור של המודיעין של אגוז.

הוא ציין כי החייל פונה לבית החולים שערי צדק והודיע מאוחר יותר על מותו.