נג'ה נבהן מודאגת מהעתיד שלה ושל עשרות מקרוביה שנאלצו לעזוב את בתיהם בשל ההפצצה הישראלית הכבדה במהלך חמשת ימי חילופי האש בין ישראל לפלגים פלסטינים חמושים ברצועת עזה הנצורה.

"הבית הופצץ ברגע שהגעתי לרחוב", מספרת נבהן, עומדת ליד גושי בטון ולוחות בטון שהם מה שנשאר מבניין הדירות בו היא ועוד 45 אנשים מתגוררים.

העימותים האלימים ביותר האחרונים בין עזה לישראל החלו בשבוע שעבר בתקיפות אוויריות שבהן נהרגו שלושה מפקדים צבאיים בתנועת הג'יהאד האיסלאמי, ונמשכו במשך חמישה ימים.

סבב ההסלמה האחרון גרם להרס של עשרות בתים, בעוד האו"ם ציטט גורמים במגזר שאמרו כי 103 בתים נהרסו כליל, בעוד ש-140 אחרים ניזוקו קשות.

השכנים סייעו לנבהן, בת 56, לפנות חמש מבנותיה, בעלות צרכים מיוחדים ואינן מסוגלות ללכת, מהבניין לפני שהוא הופצץ.
כיום, נג'ה ומשפחתה חסרות בית.

"אני מקווה שהחלום שלי לספק בית יתגשם לבני ובנותיי... אני אקח אותם עכשיו לבית השכנים להתקלח ולהשאיל בגדים מאנשים", היא אומרת. "לא לקחתי איתי כלום", הוסיפה.

בנה בילאל, המתגורר באותו בניין, מספר שאחיו קיבל טלפון מהצד הישראלי בבקשה שיעזבו.

אבל בילאל מאשר שהבית לא הופצץ בטיל אזהרה, שהוא לרוב קטן וקודם להפצצת הבניין לחלוטין.

הצבא לא הגיב לפנייה של סוכנות הידיעות הצרפתית על הסיבה לתקיפה בבית.
בילאל טוען שהוא "עדיין בטראומה".

"אנחנו מוכרים פטרוזיליה בשוק בעשרה שקלים (2.70 דולר) ליום", הוסיף הצעיר.

הוא ממשיך, "אנחנו 45 אנשים בבית הזה... אנשים צרחו, אני מבקש מחסה ל-45 אנשים".

בילאל מצביע על ההריסות "עכשיו ישנים פה (ליד ההריסות)".
ישראל ופלגים חמושים ברצועת עזה, המנוהלת על ידי תנועת החמאס האיסלאמיסטית, נלחמו בשנים האחרונות בכמה מלחמות.

ההסלמה האחרונה הביאה למותם של 35 בני אדם, בהם 33 פלסטינים, ברצועת עזה.
באוגוסט 2022, שלושה ימים של עימותים בין ישראל לג'יהאד האיסלאמי הותירו 49 פלסטינים הרוגים, בהם 12 חברי הג'יהאד האסלאמי, לפי התנועה, ולפחות 19 ילדים, לפי האו"ם.

רק מעטים מאלה שבתיהם נהרסו בעזה יכולים לבנות אותם מחדש ברצועה, שבה שיעור העוני הגיע לכ-53%, לפי נתוני הלשכה המרכזית הפלסטינית לסטטיסטיקה.

ישראל מצוררת על רצועת עזה, שבה מתגוררים 2.3 מיליון בני אדם, באוויר, ביבשה ובים.
בדיר אל-בלח, במרכז רצועת עזה, טיפסו ילדים על ערימות ענק של בטון שנותרו מההפצצה הישראלית.

באחת משכונות המגורים הצפופות, ביתו של מוחמד זיידן ניצל מהפצצה ישירה, אך עוצמת ההפצצה הספיקה להרוס את חומותיו.

"כשאתה רוצה לכוון אדם אחד, אין צורך להרוס מתחם מגורים שלם", אמר זיידן, בן 29.

הוא הוסיף, "אני בחור צעיר שגר בבית שלי עם הילדים שלי. ההתמקדות שלי היא בעבודה שלי. מה אשמתי שאתה גורם לי לשלם את החשבון?"

הוא תוהה, "למה? אתה כותב לי קטסטרופה לשארית חיי כי אני פלסטיני?"
כשזידן עבר על שרידי חדר השינה שלו ביום שני, ציינו פלסטינים בערים אחרות את יום השנה ה-75 לנכבה של 1948, כאשר יותר מ-760,000 פלסטינים גורשו מבתיהם במהלך המלחמה שלאחר ההכרזה על הקמת ישראל.

זידאן, שישן ברחוב מאחורי הבניין כבר ארבעה ימים, מסביר, "זה מזכיר לי שהעם הפלסטיני סובל ונתון להפרות כאן, בגדה המערבית או בירושלים... כל מדינות המערב והערב להתמודד איתך כפושע טרור".

הצבא הישראלי לא הגיב מיידית לפניית אי-אף-פי בנוגע לפגיעה בשכונה.
כשנודע לה על חורבן ביתה, חנין נבהן, בת נג'ה, התעלפה.
"כל הכאב היה בתוכי", מספרת חנין, הנעזרת בכיסא גלגלים, ומציינת כי חלומותיה "התנפצו".

היא מוסיפה, "התרופה שאני צריכה נמצאת באמצע ההריסות. כל החלומות שלי היו בבית, ועכשיו הם נעלמו".