הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ומפלגת הצדק והפיתוח שלו שלטו בחיים הפוליטיים בטורקיה במשך עשרים שנה.

חלקים מסוימים בחברה הרוויחו מכך, בעוד שאחרים הפסידו במדינה מקוטבת. הנה כמה דוגמאות ערב הבחירות לנשיאות ולמחוקקים ב-14 במאי.

אנשים דתיים
המחלקה לענייני דת, הידועה בשם הדיאנת, הפכה לכוח חברתי רב עוצמה תחת שלטונו של ארדואן, מוסלמי אדוק שמפלגתו האסלאמית השמרנית קראה תיגר על היסודות החילוניים של טורקיה הפוסט-עות'מאנית.

לממשל זה ערוץ טלוויזיה משלו, הממלא תפקיד בוויכוח הפוליטי, ונהנה מתקציב דומה לזה של משרד בינוני. סמכויותיה הרחבות הפכו אותה למטרה עבור יריביו החילונים של הנשיא, המתלוננים על העלייה במספר המסגדים, שיעורי הקוראן והשפעת האחוות הדתית.

ראש דיאנת לשעבר, מהמט גורמז, מצא את עצמו מסובך בשערורייה בגלל אורח חייו האקסטרווגנטי.

מגזר הנדל"ן והבנייה
תחת הנהגתו של ארדואן, נדל"ן ופרויקטים גדולים התפתחו ברחבי טורקיה, מה שמעודד צמיחה.

עם זאת, כמה קבוצות ואנשי עסקים שנחשבו מקורבים לממשלה זכו בחוזים ציבוריים שנויים במחלוקת.

הפריחה הזו עיצבה מחדש את המדינה, העניקה בתים חדשים למיליוני אנשים תוך כדי שינוי דרמטי של תדמיתה של עיר כמו איסטנבול, שהייתה לפתע מלאה בגורדי שחקים. תנופת הפיתוח הזו לוותה בתיאבון של ראש המדינה ל"פרויקטים מטורפים" ולמגה-השקעות שאפתניות בשווי מיליארדי דולרים - גשרים, כבישים מהירים, שדות תעופה... - כולל תעלת איסטנבול, שנועדה להכפיל את גודלו של הבוספורוס אך לעולם לא ראה אור יום.

נשים שמרניות
ארדואן הגן על זכויותיהם של מוסלמים שמרנים לאחר עשרות שנים של חילוניות נחרצת. כך, נשים דתיות הורשו בהדרגה ללבוש את מטפחת הראש - שנאסרה בעבר - באוניברסיטאות, במשרדים ציבוריים, במשטרה ובפרלמנט. למעשה, ראש המדינה הפך את זה לעניין אישי מכיוון ששתי בנותיו, שלובשות חיג'אב כמו אמם, "אסרו ללבוש חיג'אב" באוניברסיטה.

כְּלֵי תִקְשׁוֹרֶת
נוף התקשורת הטורקי, שנחשב למופת של פלורליזם, התכווץ בהדרגה תחת ארדואן. משקיפים מציינים כי 90 אחוז מהתקשורת הטורקית נשלטת כעת על ידי הממשלה או תומכיה. הנשיא היוצא העדיף שהעיתונים וערוצי הטלוויזיה יהיו בבעלות אנשי עסקים המקורבים לרשות שקיבלו הלוואות ציבוריות. במקביל, החל דיכוי הקולות המתנגדים, בעיקר אלה שבקעו מהתקשורת הכורדית, שהתחזקה עוד יותר לאחר ההפיכה הכושלת ב-2016. לפי ההתאחדות הטורקית "B24", 64 עיתונאים יושבים כיום בכלא.

צָבָא
הצבא הטורקי, החילוני והמורגל בהפיכות, איבד בהדרגה את השפעתו על הזירה הפוליטית. זה הואץ לאחר שפלג צבאי ביצע ניסיון הפיכה ב-2016, המיוחס למטיף פתהוללה גולן, שהוגלה לארצות הברית. ארדואן הגיב בטיהורים שהובילו למאסר של אלפי חיילים - מאות לכל החיים. גם אנשי הצבא הבכירים חוסלו, מה שהחליש את יכולות הכוח העיקרי באגף המזרחי של נאט"ו. חיל האוויר, במיוחד, איבד רבים מהטייסים והקצינים שלו.

כורדים
לאחר שממשלות חילוניות דיכאו את הכורדים, כמו רוב המיעוטים בטורקיה, הם עזרו בבחירת ארדואן ותמכו בו בימיו הראשונים. ראש המדינה ניסה לחזק את זכויותיהם התרבותיות והלשוניות, ויזם משא ומתן כדי לשים קץ לפעילות החמושה של חלק מהם ולהעניק להם מידה רבה יותר של אוטונומיה בדרום מזרח. אך לאחר כישלון השיחות הללו והתפרצות האלימות בשנים 2015-2016, הקהילה הכורדית (15 עד 20 מיליון איש) מצאה את עצמה תחת לחץ הולך וגובר. עשרות מנהיגים כורדים נכלאו או הוצאו מתפקידיהם הנבחרים.

גם המפלגה הדמוקרטית העממית הפרו-כורדית, שמנהיגה נכלא, נמצאת בסכנת איסור, כמו מפלגות רבות לפני שהואשמה ב"טרור".

מעמד הביניים
טורקיה חוותה פריחה כלכלית במהלך העשור הראשון לשלטונו של ארדואן, שהובילה להיווצרות מעמד ביניים חדש ומשגשג. אבל מאז 2013, הכלכלה עברה ממשבר אחד למשבר אחר. לפי הבנק העולמי, התוצר המקומי הגולמי של טורקיה - שהוא מדד לעושר של מדינה - ירד לרמה של חמש השנים הראשונות של ארדואן בשלטון.

וכששיעור האינפלציה הרשמי הגיע בשנה שעברה ליותר מ-85 אחוזים, החיסכון של מיליוני משפחות התפוגג, ומשפחות רבות בקושי מצליחות להבטיח את מקורות ההוצאות שלהן עד סוף החודש.