דריסת רגל ברחובות העיר המצרית נברו שבמחוז דקהליה שבדלתת הנילוס, במבט ראשון תדמיינו שאתם נמצאים באזור חוף, למרות שאינו משקיף על הים, בשל ריח המלוח . דגים הבוקעים מחנויותיו הרבות, שהמצרים מכנים "אל פסיך".

"נברו היא הטירה של פסיך במצרים", אמר שריף אל-ימני, בן 44, הבעלים של אחת החנויות הבולטות שמוכרות את פסיך בנברו, לסוכנות הידיעות הצרפתית, תוך פתיחת חבית עץ מכוסה בנייר.

החבית ועוד מספר חביות בקרבתה מכילות כמות דגים.

אל-ימאני ממשיך, "אנחנו שולטים במקצוע הזה, ואני עוסק בתחום הזה כבר 26 שנים. למדתי אותו מאחי ז"ל, שהיה לו יותר מ-40 שנות ניסיון בו".

הוא מספר שלפני יותר ממאה שנים היו שלוש או ארבע משפחות שהתחילו את מלאכת המלחת הדגים. עם חלוף הזמן, התמקצעו מספר רב של תושבים במלאכה, והביקוש לקניית פיסיח מנברו, "בין אם בחגים, בעונות או באחרים, הפך טוב מאוד", והוסיף: "אנו מקבלים לקוחות מכל המחוזות. של מצרים".

המצרים הקדמונים הכירו את פסיך לפני יותר מארבעת אלפים שנה, לפי הארכיאולוג המצרי הבולט זאהי חוואס, שאישר בהצהרות בעבר כי מרכז פסיך או דגים מלוחים לפרעונים נמצא באסנה שבדרום המדינה.

"בתגליות הארכיאולוגיות שלנו, חשפנו עקבות המוכיחים שהמצרים הקדמונים המליחו דגים כדי להרחיב את אכילתו וכדי שהעובדים יאכלו אותו בזמן בניית הפירמידות", אמר חוואס.

אל-ימני אומר כי הביקוש לקניית פסיך היה גבוה בשבוע שקדם לחודש הרמדאן, מה שמעיד על כך שאנשים בצמים חוששים לתחושת צמא אם הם אוכלים פסיך במהלך החודש. לאחר הצום, "כולם חרדים מזה".

אל-ימני מייחס את הסיבות לפופולריות של אל-פסיך בנברו ל"ניקיון והמלחה.. אנו משאירים את אל-פסיך כפי שהוא, אנו משתמשים רק במלח ובמים עם דגים".

במחוזות אחרים, היצרנים או המוכרים של אל-פסיך עשויים לנקוט בהוספת תבלינים במהלך תהליך ההמלחה, לדברי אל-ימאני, שאומר כי הוא להוט לכבד את רצונם של לקוחות אשר, לדבריו, נוטים להעדיף הטעם המקורי.

במקום פועלים עובדים בחתירת הדגים זה מעל זה בצורה ספציפית לאחר סינונו מהמים בתוך חביות עץ, והם מפזרים מלח גס בין שכבות הדגים, עד לשכבה האחרונה בחבית. אחר כך שמו שקית ניילון על הפנים ומעליה כמות מלח כדי להגן עליה מכל דבר שידלוף לתוכה.

יש אנשים שלא יכולים לסבול את הריח החזק של הדג במקום, אבל רבים נהנים לאכול את הבשר שלו. לפיכך, בורי מלוח או פסיך נותרו אחד הארוחות והמאכלים השנויים ביותר במחלוקת במצרים.

קארים עבד אל-גוואד, לקוח של חנות אל-ימני, אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית, לאחר שקנה כמות של פיסיך עבורו ועבור משפחתו, "אני נוסע במכונית שלי מנפת גרביה כדי לקנות פסיך מנבארו... יש לזה עניין אחר. טעם", והוסיף, "ניסויים לא עובדים עם פסיך.. לא." אתה חייב לקנות את זה ממקום שאתה מכיר."

בתקופת חגי האביב, שהם העונות בהן אוכלים המצרים את הארוחה הזו הכי הרבה, מיוחסים לפעמים לפסיך מקרים של הרעלת מזון.
אבל אל-ימני אומר, "אל-פישך חף ממה שמשמיעות עליו, כך שהדרך שבה המוכר מתייחס אליו היא הנקודה המכרעת".

יש תקנים מסוימים להכנת פסיך, אסור להמליח כשהוא עדיין רטוב, בדיוק כמו שיש להשתמש בכמות מסוימת של מלח, כדי להימנע מגרימת הרעלה.

פסיך הושפע מגל המחירים הגבוהים במצרים. אל-ימני אומר, "לא תיארנו לעצמנו שנמכור במחירים האלה בנברו, אבל הביקוש לאל-פוסיך לא הושפע", אמר.

המחיר של דג זה נע כיום בין 220 ל-240 פאונד (כ-7 עד 8 דולר), לק"ג גודל גדול.

מקהיר, מוחידין עבד אל-וורית', שוטר, הגיע לנברו כדי לקנות דגים, והוא אומר שהעיר היא "מקורו של אל-פסיך", מה שמעיד על כך שהוא מבקר בה בפעם הראשונה, אבל ב- בעבר נהג לבקש מקרוביו לקנות דגים מהמקום, שנמצא כ-150 קילומטרים מבירת מצרים.