עוד סבבֿ של לוחמה בעזה הסתיים. זה היה סבב מספר 17 בתוך 19 שנים. מה השתנה? שום דבר! ישראל הרגה שבעה מפקדי הג'יהאד האסלאמי, כולל אלה שלטענתה היו אחראים לפרויקט הרקטות של הג'יהאד. האם ישראל לא הרגה את האחראים לפרויקט בסבב הקודם או בזה שלפניו? דובר צה"ל והגנרלים במיל' אמרו לנו באולפני הטלוויזיה שישראל גרמה נזק בלתי הפיך ליכולתו של הג'יהאד האסלאמי לפגוע בישראל. עוד אמרו שהג'יהאד כארגון ספג מכה אנושה, וכעת אנשיו יחשבו עשר פעמים לפני שיירו רקטות נוספות לעבר ישראל. אבל המפקדים שחוסלו כבר מוחלפים באחרים. אולי ייקח להם כמה שבועות או כמה חודשים להבין טוב יותר כיצד לפקד על החיילים שלהם, אבל בתוך פרק זמן קצר מאוד הם ייכנסו לנעליהם של ההרוגים. אין ואקום של לוחמים פלסטינים צעירים הדבקים בזכותם, באחריותם ובקריאה של אללה למלא את משימת ההתנגדות שלהם. אומנם ייקח זמן להחליף את יותר מ-1,000 הרקטות שהם ירו, אבל יש מאות אלפי מובטלים מיומנים ומיומנים למחצה בעזה שלא יהססו להיענות לקריאה לעבוד בתעשיית הנשק של עזה. הודות לאינטרנט, לבית הספר להנדסה באוניברסיטה האסלאמית בעזה, למהנדסים מקצועיים וחכמים ולסיוע מאיראן, תעשיית הנשק המקומית בעזה תהיה פעילה מאוד בזמן הקרוב.

בישראל מולאו באולפנים מאות שעות של דיבורים ריקים מפיהם אנשי ביטחון "בכירים" במיל' ב"ניתוחיהם המלומדים" על הלחימה, על התחמושת, על מספר לוחמי הג'יהאד, על שמות המפקדים ההרוגים, על דרך החשיבה של מנהיגי חמאס, על שליטת איראן בלחיצת כפתור בכל הזירה לטענתם, וכמובן על "הרתעה" המילה המדוברת ביותר. אפשר היה פשוט להחזיר את הסרטונים של אותם אולפנים עם אותם גנרלים לשעבר ובכירי שב״כ לשעבר מהסבבים הקודמים. לי הייתה תחושת דז'ה וו. לצוותים המקצועיים של ערוצי החדשות יש לי רק מילות שבח על שהצליחו לשבת במשך כל השעות האלה בריכוז ובהקשבה לאותן שטויות שוב ושוב. אני גם רוצה להודות לנטפליקס על שסיפקה לי את המפלט המושלם מהשעמום ומהתסכול שבכורח לחיות את אותה מלחמה שוב ושוב. בעודי ברגע של תודות, אני מבקש להביע את הערכתי גם לאנשי דרום ישראל האמיצים שהיה להם הכוח לעזוב את בתיהם בימי הלחימה – אני מבין שלא קל לעזוב הכול בידיעה שכל רכושם עלול להיהרס ברקטות מעזה. אבל אני רוצה גם לומר מילת ביקורת זהירה לאלו מתושבי הדרום שחזרו וקראו לממשלת ישראל ולצה"ל "לגמור את העבודה הפעם". מה זה אומר בדיוק? ההתנגדות הפלסטינית לישראל תימשך כל עוד ישראל תהיה השותפה הבכירה למציאות הדיכוי הבלתי אנושי שקיים בעזה וגם בגדה המערבית. הפלסטינים לא ייכנעו ולא יוותרו על דרישתם לאותן זכויות שמהן נהנות ישראל ומדינות אחרות. ובל נשכח את מיליוני הלא-לוחמים בעזה החיים בגיהינום ללא מקלטים וממ״דים וחווים טראומה מתמשכת שאינה פוסט טראומה – כי היא נמשכת כבר 75 שנים.

בעניין ההרתעה, אני יכול לומר לכל הגנרלים והפוליטיקאים: אין הרתעה נגד עם הנאבק על חירותו שאויבו (ישראל) לימדו כי אלימות היא הכלי היחיד המניב תוצאות בעלות ערך. שלא יוליכו אתכם שולל, חמאס לא הצטרף ללוחמה בגלל הפחד מההפצצות של ישראל או מסיכולים ממוקדים. כן, נכון שאף מנהיג אינו רוצה שיתנקשו בחייו, אבל רבים מאותם מנהיגים אינם פוחדים מהמוות. הם מודעים היטב לכך שיום אחד, ככל הנראה, יהרגו אותם. חמאס לא השתתף הפעם בשל נטל השלטון שעל כתפיו; זה קשור ל-17,000 העזתים שעובדים בישראל ומביאים איתם הביתה יותר מ-25 מיליון דולר מדי חודש; זה קשור יותר לרצון של חמאס לראות 50,000 או 100,000 עזתים עובדים בישראל; זה קשור גם ליחסים של חמאס עם מצרים, שכלכלת עזה נשענת עליה היום הרבה יותר מבכל עת מאז 1967. הדלת הפתוחה לעזה ממצרים חיונית להישרדותה של עזה. כדאי שנתחיל גם להבין כי חמאס נמצא בתהליך איטי והדרגתי של הפיכתו לפרגמטי יותר.

סבב הלחימה הזה היה מיותר לחלוטין וניתן למניעה לחלוטין. הכול התחיל עם החלטתה של ישראל לאפשר לפעיל הג'יהאד האסלאמי חאדר עדנאן למות בכלא. לאחר 86 ימי שביתת רעב מת חאדר עדנאן. יכול להיות שהוא רצה לסיים את חייו בדרך זו, אין לדעת. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה שבת שביתת רעב ממושכת. חאדר עדנאן, כפי שדווח בישראל, לא היה חלק מהזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. הוא לא היה טרוריסט. הוא היה מנהיג פוליטי בעל חשיבות מסוימת באזור ג'נין עבור הג'יהאד האסלאמי. אילו ישראל הייתה מביאה אותו לבית חולים, וגם אילו היה מת שם ולא בכלא, היה סיכוי גבוה מאוד שלא היו מתרחשים סבב הרקטות מעזה והתוקפנות הישראלית בעזה. אבל ישראל רצתה להוכיח שהיא חזקה יותר משובת רעב ביום ה-86 של ההתנגדות החזקה שלו.

אבל אנחנו למודי ניסיון: גם אם הסבב הזה לא היה קורה, וגם אחרי שהוא קרה, זה רק עניין של זמן עד שיגיע הסבב הבא. התוצאות של הסבב הבא יהיו זהות לאלו של 17 הסבבים האחרונים. זו האסטרטגיה של ישראל – להמשיך להבטיח שההנהגה הפלסטינית תהיה מחולקת בין הגדה המערבית לעזה ולהבטיח ששתי הרשויות הפלסטיניות יהיו חלשות אך חזקות מספיק כדי לשמור על שליטתם במקום. אבל החיים בעזה של יותר מ-2.5 מיליון פלסטינים הם בלתי נסבלים. עזה, פשוטו כמשמעו, היא כלא גדול באוויר הפתוח נטול תקווה ועתיד. הרוב המכריע של תושבי עזה הם בני נוער. הם נחשפים לעולם החיצון דרך הסמרטפונים שלהם, הם יודעים שהחיים יכולים להיות טובים יותר, ואת הגורם לסבלם הם תולים רק בישראל. בתרבות הפוליטית השמרנית והדתית שבה בני הנוער העזתים חיים, רבים מהם מוצאים מפלט באמונה שמצבם הוא רצון האל, ומכיוון שהם מאמינים בעליונות האסלאם, הם גם מאמינים שלאלוהים יש תוכנית ושבסופו של דבר הם ינצחו. החיים בגדה המערבית אינם הרבה יותר טובים לדור הצעיר. בגדה המערבית יש הרבה יותר עימותים עם ישראלים – חיילים ומתנחלים – והעימותים האלה אף פעם לא נעימים.

מהי השורה התחתונה? אני מתנצל מראש על שכתבתי אותה כנראה כבר מאה פעם – מצב זה לעולם לא ייפתר עד שנשב ונדבר עם כל האויבים שלנו. אין פתרון צבאי לסכסוך הישראלי-הפלסטיני. אומנם בעתיד הנראה לעין יש סיכוי קטן מאוד לשלום אמיתי, אבל ישנן אפשרויות להביא אותנו כבר היום לדרך של שיפור ממשי במצב. ישראל חייבת לדבר עם כולם – כל הפלגים, כל המנהיגים. אפשר לעשות זאת בחשאי ובתחילה באמצעות שליחים, אבל בסופו של דבר זה חייב להיות באמצעות מגעים ישירים. מנהיגי ישראל צריכים ליזום תהליך כזה, להזכיר לעם בישראל שאיננו רוצים להגיע לסבב מספר 18, אלא למצוא דרך לחיות בלי עוד סבבים, חוזרים ונשנים. לכל מי שמכונה ידידי ישראל, שמצהירים יום ולילה שלישראל ישנה הזכות להגן על עצמה (ויש לה), יש לומר שגם על ישראל מוטלת האחריות למצוא את הדרך קדימה, דרך שאינה כרוכה בעוד הפגזות וכוח. הגיע הזמן לנתב את מנגנוני המודיעין המצוינים של ישראל לשימוש הרבה יותר חכם – פיתוח אסטרטגיות ואמצעים להימנעות מסבבים 18, 19, 20 וכו'.

גרשון בסקין הוא יזם פוליטי וחברתי, העוסק כמעט יובל שנים בחיפוש דרכים לשלום בין ישראל לשכנותיה. כיום מנהל קרן השקעות לשילוב פיתוח כלכלי בפתרון הסכסוך (The Holy Land Bond) ומנהל סניף המזרח התיכון של ארגון הקהילות הבינלאומיות (ICC - International Communities Organization). חבר מייסד של מפלגת "כל אזרחיה" (كل مواطنيها כֻּל מֻוָואטָנִיהָא) בישראל