חשש מעקירה חדשה.. איומי הכיבוש להרחבת השליטה הצבאית רודפים את עקורי עזה

מצב של חשש וציפייה שורר בקרב מאות אלפי העקורים ברצועת עזה, על רקע המשך התקיפות האוויריות האינטנסיביות והצהרות ישראליות חוזרות ונשנות המרמזות על הרחבת השליטה הצבאית. דיווחים מצביעים על כוונת צבא הכיבוש להעלות את שיעור שליטתו בשטח מ-60% ל-70% מכלל שטח הרצועה, מה שמעמיד את העקורים בפני אפשרויות קשות ועתיד לא נודע.

במחנה החייל האלמוני, הממוקם במערב העיר עזה, אישרו מקורות מקומיים כי גל התקיפות האחרון פגע באזורים שסווגו בעבר כבטוחים יותר, כמו שכונת רמאל. שינוי זה בשטח דחף משפחות רבות לשקול ברצינות אפשרויות עקירה חדשות, למרות היעדר חלופות בטוחות ותנאי המחיה הקשים שהם סובלים מהם.

מנהל המחנה, אבו מאהר, הסביר כי הלחצים הפסיכולוגיים גברו באופן ניכר בקרב העקורים מחשש להתחדשות מבצעים קרקעיים נרחבים. הוא ציין כי רוב המשפחות מיצו את יכולתן לנוע, ואין להן את האמצעים הלוגיסטיים או החומריים לעזוב את מעט הרכוש שנותר להן ולחפש מקלט חדש תחת הפגזות מתמשכות.

אבו מאהר הביע אכזבה עמוקה השוררת בקרב העקורים שקיוו לחזור בקרוב לבתיהם באזורים המזרחיים של העיר עזה. הוא הדגיש כי הדיבורים על הרחבת השליטה הישראלית הפכו את רעיון החזרה לכמעט בלתי אפשרי כרגע, ואף העמידו את אזורי העקירה הנוכחיים תחת איום ישיר.

בהקשר קשור, סבלם של הילדים בולט כאחד הפרקים הקשים ביותר במלחמה זו, כאשר הילד יזן טלאל אל-בסיוני מספר פרטים מזעזעים על תקיפה שהתרחשה לפני עיד אל-אדחא. יזן, שהתכונן לבגדי החג, מצא את עצמו מחביא את בגדיו החדשים ומחבק אותם מחשש לנזק או אובדן בתוך רעש הפיצוצים שהרעידו את האזור.

הילד יזן תיאר את רגעי ההפגזה כדומים ל'יום הדין' מרוב האימה וההרס שהותירו הטילים בסביבת מגוריו. הילד הביע חששות גדולים מהמשך המלחמה וחזרה על מראות הרעב והעקירה, וקיווה שההרג ייפסק כדי שיוכל לחזור לביתו, עליו הוא חולם לבנות מחדש ולחיות בו בשלום.

מצדם, עדי ראייה מקרב קרובי משפחת העקורים דיווחו כי התנאים בתוך המחנות הפכו בלתי נסבלים כתוצאה מנפילת רסיסים ואבנים על האוהלים הרעועים בכל תקיפה קרובה. סבל זה מחמיר עם ההידרדרות הכלכלית החמורה ואובדן היכולת לספק את צרכי החיים הבסיסיים המינימליים לילדים ולנשים.

מקורות בשטח מצביעים על כך שעצם שמיעת קולות המטוסים או הפיצוצים מעוררת בהלה המונית, כאשר התושבים ממהרים לבדוק את ילדיהם. זאת על רקע מחסור חמור בציוד רפואי ותרופות, כתוצאה מהמשך סגירת המעברים ומניעת כניסת שיירות סיוע ורפואה חיוניות לטיפול בפצועים ובחולים.

חששות ביטחוניים מטילים כעת מגבלות חמורות על תנועת התושבים בתוך הרצועה, כאשר הורים חוששים לשלוח את ילדיהם אפילו לחנויות קרובות כדי לעשות קניות. מצור פסיכולוגי ושטחי זה מחזק את מצב הבידוד שבו חיות המשפחות העקורות, ומגביר את מורכבות חייהן היומיומיים העמוסים בנטל.

במישור ההומניטרי, המשבר החמיר לאחר הפסקת חלק מתוכניות הסיוע שסיפקו ארוחות מזון לעקורים, מה שהוביל להתפשטות רחבה יותר של הרעב. משפחות מתמודדות עם קשיים עצומים בהשגת מי שתייה נקיים, בעוד שהמחנות חסרים את התנאים המינימליים של ביוב וסביבה בריאה.

גורמי זכויות אדם מזהירים מפני התפשטות מחלות ומגפות בתוך ריכוזי העקורים עקב הצטברות פסולת והתפשטות מכרסמים וחרקים מזיקים. תנאי סביבה מתדרדרים אלה מגבירים את סבלם של חולים וקשישים שאינם מוצאים את הטיפול הרפואי הנדרש על רקע קריסת מערכת הבריאות ויציאת רוב בתי החולים מכלל פעולה.

מקורות תקשורתיים דיווחו כי התקיפות שפגעו בסביבת מחנה החייל האלמוני בימים האחרונים היו קרובות מאוד לאוהלי העקורים. התקפות אלה חיזקו את האמונה בקרב התושבים כי המלחמה עלולה לחזור לקצב האלים ביותר שלה, מה שמפוגג כל תקווה לייצוב זמני או הפוגה באופק הקרוב.

בסיום התמונה, העקורים בעזה ממשיכים לצפות בזהירות לכל התפתחויות פוליטיות או בשטח שעשויות לסיים את סבלם המתמשך מזה חודשים. ובעוד האיומים הישראליים גוברים, התושבים נאחזים בחלום לחזור לשכונות שג'אעיה, בית חאנון ואזורים אחרים שמהם נעקרו בכוח, למרות ההרס העצום שפגע בכל תחומי החיים.

קיווינו שנחזור לאזורים המזרחיים, כעת התקווה נעלמה לחלוטין עם הדיבורים על הגדלת שטח השליטה הישראלית.