הטרגדיה של העקירה ברצועת עזה מתגלמת בצורותיה הקשות ביותר בסיפורה של משפחת האזרח מאזן יונס, שלא מצאה מקלט שיגן עליה מפני זוועות התוקפנות הישראלית מלבד בית הקברות של השכונה האוסטרית באזור מואסי חאן יונס. משפחה זו, המונה עשרה נפשות, נאלצה לעזוב את ביתה בשכונת אל-מנארה, ולצאת למסע נדודים שהסתיים בין קברי המתים, בהיעדר מוחלט של אפשרויות דיור בטוחות.
ראש המשפחה, המותש ממחלה ודאגות, מספר כיצד חזר ממסע טיפולים בגדה המערבית בשנת 2025 ונדהם מהמציאות המרה שבה חיה משפחתו. הוא מצא את ילדיו ואשתו מתמודדים עם תנאים הומניטריים שאינם הולמים בני אדם, כאשר בית הקברות הפך למגורים כפויים החסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר לחיים בכבוד, בתוך שתיקה בינלאומית מוחלטת כלפי סבל האזרחים.
במשך למעלה משנה וחצי, המשפחה שוכנת בתוך אוהל פרימיטיבי מוקף במחסומי בד בלויים המפרידים אותם מהמצבות והקברים. הסבל גובר עם התפשטות חרקים, מכרסמים ועקרבים שהפכו לאיום מתמיד על חיי הילדים הקטנים, המבלים את יומם בסביבה לא בריאה החסרה מי שתייה או ביוב.
מקורות בשטח דיווחו כי מצבו הבריאותי של מאזן יונס הידרדר באופן ניכר, והוא סובל ממחלת לב וירידה חדה במשקלו, שירד מ-120 קילוגרם ל-67 קילוגרם. יונס מייחס הידרדרות זו למצבו הנפשי הקשה ולתת-תזונה, בנוסף לתחושת חוסר האונים שלו מול צרכיהם הבסיסיים של ילדיו שאינו יכול לספק.
בנותיו הקטנות של מאזן נושאות בנטל העולה על גילן, כשהן יוצאות מדי יום למסעות מפרכים להבאת מים והשגת ארוחות מ'התכאיא' (מטבחי צדקה). ובמקום ללכת ללימודים, הן מבלות שעות ארוכות בתורים, מה שמשקף את גודל האובדן שאיתו מתמודד דור שלם של ילדי עזה עקב המשך המלחמה והעקירה.
מצדה, תיארה אשתו של מאזן את החיים בבית הקברות כ'הדרה מוחלטת של האנושיות', וציינה כי חום הקיץ הלוהט הופך את השהייה בתוך אוהלי הבד לבלתי נסבלת. היא הדגישה כי המשפחה חסרה גז בישול וציוד חיים חיוני, מה שמאלץ אותם להסתמך על אמצעים פרימיטיביים ביותר לניהול ענייניהם היומיומיים הפשוטים.
מצבה של משפחת יונס אינו יוצא דופן ברצועת עזה, אלא הוא חלק מתופעה כואבת שתועדה על ידי מקורות עיתונאיים, כאשר אלפי עקורים הקימו את אוהליהם בתוך בתי הקברות המערביים בחאן יונס. עקורים אלה, שרובם הגיעו מצפון הרצועה, מצאו את עצמם מצטופפים עם המתים במקומותיהם לאחר שהאדמה צרה עליהם למרות רוחבה.
הדיווחים המגיעים מהאזור מצביעים על כך שבתי הקברות אינם מספיקים אפילו למתים, ובכל זאת הם עמוסים במאות משפחות המחפשות ביטחון אבוד. משקיפים מתארים את המראה כ'קשה מאוד', במיוחד כאשר ילדים משחקים בין הקברים, במציאות המאלצת אותם לחיות עם מוות והרס באופן יומיומי וישיר.
הקריאה שמשמיע מאזן יונס נשארת זעקה במדבר, הדורשת את הצורך לנטרל ילדים ואזרחים ממכונת המלחמה ולספק מקלט שישמור על כבודם. ועם המשך התוקפנות, משפחות אלה נשארות לכודות בין פטיש העקירה לסדן החיים בבתי הקברות, ממתינות לפתרון שיסיים את הטרגדיה האנושית הזו שחצתה כל גבול.
ילדיי מביאים מים ומתעייפים במקום ללכת לבית הספר, ואין להם קשר למלחמה הזו שהכיבוש מנהל.
שתף את דעתך
בין הקברים.. סיפורה של משפחה מעזה שגורשה על ידי התוקפנות לבתי הקברות בחאן יונס