לאחר שחרורו של האסיר הפלסטיני אחמד מנאסרה מבית חנינא בירושלים הכבושה ב-10 באפריל, וההתבוננות בהיקף ההידרדרות בבריאותו הנפשית שנים לאחר שאובחן כחולה סכיזופרניה, אל ג'זירה נט, באמצעות מומחים, שופכת אור על הרמות הפסיכולוגיות של המשוחררים מבתי הכלא הישראליים והמעקב בכל רמה וטיפול שהם דורשים.

בנוסף להסברה; מספר אסירים שוחררו בתנאים פסיכולוגיים קשים. לא ניתן לחשוף את שמותיהם בשל חוסר הרצון של משפחותיהם מלדון בנושא, ומשום שהחברה מתנערת מאסירים במצב זה. אנשים רבים אינם מודעים לחומרת ההתעלמות מהפנייה למומחים, שעלולה להוביל להחמרה במצבו הפסיכולוגי של האסיר במיטב הנסיבות, או לאובדן מוחלט של נוכחותם לאחר שחרורו בתרחישים הגרועים ביותר, לדברי מומחים ששוחחו עם אל ג'זירה נט.

שאלתי את ד"ר מוחמד אל-חוואג'ה, מומחה לטיפול במחלות נפש ובעיות התמכרות, לגבי המצב הפסיכולוגי שבו יוצאים אסירים בדרך כלל. הוא אמר שהם מתחלקים לארבע קטגוריות:

הקטגוריה הראשונה: הסובלים מתסמינים "פסיכוטיים". אנשים אלו נוהגים לפנות למרפאה הפסיכיאטרית עם שחרורם, במיוחד לאחר פרוץ המלחמה האחרונה וחשיפת כל האסירים לאלימות מופרזת, לרבות מכות, השפלה, רעב וחוסר שינה.

"שמתי לב מאלה שביקרו במרפאה שלי שמה שהכי השפיע עליהם והרס אותם פסיכולוגית זה הסתערות התאים שלהם בזמן שהם ישנים ותחילת הדיכוי וההכאה, מה שגרם להם להרגיש חוסר ביטחון, כי אסיר בתאו מכיר את הסבל וזה ברור לו, אבל הבעיה היא שהדיכוי שלהם בזמן שהם ישנים והשפיע לרעה על מצבם תמידי של שינה". אל-חוואג'ה.

הוא תיאר את הרמה הראשונה כקשה ביותר, וזו הרמה שדרכה שוחררו אחמד מנאסרה ואחרים. אנשים אלו מגיעים למרפאה הפסיכיאטרית לאחר שסבלו מתסמינים "פסיכוטיים" כגון אשליות, בלבול, ניתוק מהמציאות והפרעה דיסוציאטיבית, אשר הופכת אותם לפגיעים לפתח סכיזופרניה.

ברמה זו, העורך מהווה איום על עצמו ועל סביבתו. הפרודוקטיביות שלו ומערכות היחסים שלו מושפעות מכיוון שהוא מבודד לחלוטין מאנשים ואינו מקיים איתם אינטראקציה. "בקיצור, אנחנו מאבדים אותו כאדם, וזה הדבר הכי קשה. האנשים האלה מגיעים אלינו כי החיים שלהם מאוד קשים".

תסמינים מרובים

רמה 2: עורכים הסובלים מתסמינים של "דיכאון", כמו אובדן הנאה מהחיים, חוסר מוטיבציה, חוסר חשק לפגוש אחרים והשפיעו על שינה, ריכוז ותיאבון. אנשים אלו בדרך כלל אינם הולכים למרפאה פסיכיאטרית, למרות שהם סובלים מ"הפרעת דחק פוסט טראומטית". לעתים קרובות יש להם סיוטים וחשים פחד וחשש עזים. הם עלולים גם לחוות אובדן זיכרון וניתוק מהמציאות. אלו תופעות מעייפות ומציקות הדורשות טיפול. עורכים אלו במיוחד צריכים לפנות למרפאה פסיכיאטרית, כי "דיכאון" היא מחלה הניתנת לטיפול, ואין להתעלם מתסמיניה.

רמה 3: מדובר באסירים ש"בעקשנות" מכחישים שהם מושפעים מחוויית הכלא שלהם, למרות שיש להם תסמינים המצדיקים ביקור אצל פסיכיאטר. כאן, האסיר אומר לעצמו, "אני גבר ואני לא מושפע. אני חייב להתנגד ולא להתלונן, כי התלוננות גורמת לי להיראות חלש".

לדברי אל-חוואג'ה, הסבל של רמת האסירים הזו נסתר. הם מעמידים פנים שהם חיים חיים נורמליים, אבל בפנים הם מותשים. מדובר בסיכון, "כי פצע קטן גדל ומחמיר בטווח הארוך אם לא יטופל ויטפל. יחסיו והתנהגותו של האסיר המשוחרר נפגעים בעתיד, ומתעוררות בעיות בינו לבין משפחתו או אשתו".

המישור הרביעי: אלו הם האנשים המשוחררים שלא הושפעו מהחוויה הקשה של המאסר, כי היו להם חוסן רב, גמישות וחסינות פסיכולוגית. נושא האמונה והאמונה החזקה עזר להם מאוד בזמן השבי, ועם שחרורם, הם צצו עם משמעויות גדולות שהגנו עליהם מפני סבל.

השפעה על המוח

המטפל, העובד הסוציאלי והמאמן לפיתוח עצמי מחמוד עבד אל נאבי החל את הראיון שלו עם אל ג'זירה נט בהתייחסות להשפעת הכלא על בריאותו הנפשית של אדם. לדבריו, כליאת אדם בתוך קירות מונעת מתאי מוח ליצור אינטראקציה ולהיחשף לעולם החיצון. זה מוביל לשינויים בכימיה של המוח ומשפיע לרעה על מערכת העצבים.

כתוצאה מכך מתחילים להופיע תסמינים מסוימים אצל הכלוא, כמו חרדה, התקפי פאניקה והפרעות אישיות כמו תוקפנות מוגברת, מופנמות וחוסר רצון לתקשר עם העולם החיצון. מתפתחים תסמיני דחק פוסט טראומטי, והאדם סובל מהפרעות שינה וסיוטים.

בנוגע להשפעה החברתית של הכלא על אסירים משוחררים, אמר המומחה הירושלמי כי אם לאדם חסר חסינות פסיכולוגית, הוא מתחיל לבנות מחסומים בינם לבין החברה והמשפחה בשל אובדן כישורי התקשורת שלו בזמן שהותו בכלא. הם מפתחים סימפטומים כמו חשדנות, פחד וחוסר אמון בסביבתם, חשים שאחרים רוצים לפגוע בהם.

חשוב להתרוקן

לגבי התסמינים המעידים על סכנה ומחייבים את משפחתו של אסיר משוחרר לקחת אותו לעובדת סוציאלית או לפסיכולוג, עבדול נבי סיכם אותם כמי שעוסק בהתנהגות מסוכנת כגון פגיעה עצמית, איומים בהתאבדות או בידוד קיצוני המיוצג על ידי סירוב לתקשר עם אחרים, וכן הופעת כמה "הזיות פסיכוטיות ושמיעה פנימית". מחשבות המכתיבות לאדם לבצע פעולות מסוימות לא מציאותיות, בנוסף להזנחת ההיגיינה האישית.

אם מתעלמים מהתסמינים הללו, המטפל הירושלמי דיבר על הסכנה שאסיר משוחרר עלול להוות לעצמו ולסביבתו, ואמר כי הדבר מביא להחמרת הפרעות פסיכולוגיות כמו חרדה, פחד ודיכאון, וכן להתפתחות התנהגות מסוכנת ותוקפנית כלפי האסירים עצמם, הן בתוך הכלא והן מחוץ לחברה, לאחר שחרורם.

כשנשאל על ההפרעות או המחלות שבתי הכלא עלולים לגרום לאסירים, וכיצד מתמודדים איתם מומחים, השיב כי אסירים משוחררים הסובלים מתסמינים "פסיכוטיים" מצריכים ביקור אצל פסיכיאטר לצורך טיפול תרופתי. טיפול זה מלווה במפגשי גמילה עם עובדת סוציאלית.

אם התסמינים עם השחרור מוגבלים להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), כגון התקפי פאניקה, חרדה, פחד והפרעות שינה, "נוכל להתייחס אליהם כמומחים באמצעות מספר טיפולים, כגון תכנות נוירו-לשוני או טיפול קוגניטיבי התנהגותי, המתמקד בשינוי מחשבות שליליות ובבניית ושיקום ביטחון עצמי".

חשוב גם, לדברי המומחה מחמוד עבד אל-נבי, לתמוך בסביבה, כמו המשפחה, באמצעות חיזוק והכלה, ולנסות לשלב את המשוחרר בחברה על ידי שילובו בתוכניות חינוך, הכשרה או שיקום מיומנויות.

הוא סיכם את הראיון שלו עם אל ג'זירה נט בהתייחס לחשיבות הקלה של האסיר המשוחרר באמצעות פגישות, ואמר שחיוני לא לדכא רגשות, שכן הדבר מוביל לאחסון התת מודע שלהם ולהופעה חוזרת של סימפטומים עם כל מצב קל או חוויה שלילית. כתוצאה מכך, יש צורך לבנות מחדש ולשנות את המחשבות ולהציב אותן בהקשר הנכון שלהן, כדי להחזיר את הביטחון העצמי, לבנות אותו עם אחרים ולהחזיר את החוסן הפסיכולוגי.

אודות: אל ג'זירה