עם חידוש המלחמה, חייהם של אלפי משפחות בעזה הפכו למאבק יומיומי מתחת לאוהלים, לאחר שההפצצות וההרס אילצו אותם לברוח מבתיהם. משפחות אלו מתמודדות עם תנאים הומניטריים קשים, כאשר מחנות חסרים אפילו את צרכי החיים הבסיסיים ביותר, בתוך קור עז בלילה וחום עז במהלך היום, ומחסור חמור במים נקיים, מזון ושירותים בסיסיים.

"לא תיארנו לעצמנו שנגור באוהל", אומר אבו מחמוד, עקורה במחנה זמני בעיר עזה. "היה לנו בית, חיים יציבים, ועכשיו אנחנו כאן נאבקים כדי לשרוד". הוא מוסיף כי החיים באוהלים קשים ביותר, שכן מי גשמים מחלחלים לאוהלים, בעוד שמשפחות סובלות מחוסר פרטיות ומהתפשטות מחלות עקב תנאים לא תברואתיים.

ארגוני הסיוע מצידם מאשרים כי המשבר ההומניטרי מחמיר ככל שהמלחמה נמשכת, כאשר משפחות סובלות ממחסור במזון וממחסור בדלק לבישול ולחימום. ילדים סובלים גם מחוסר טיפול רפואי ומתת תזונה, מה שמאיים באסון הומניטרי אלא אם כן יטופל המצב במהירות.

זאת על רקע חידוש המלחמה ברצועת עזה בעקבות ההכרזה והחתימה על הפסקת אש ב-17 בינואר 2025, ועקירת תושבי בית חאנון, בית לאהייא ומזרח שוג'עייה עקב ההפצצה המתמשכת של אזורים אלו.