הוועדה לענייני אסירים פלסטינים ומועדון האסירים הפלסטינים, בתדרוך חדש על תנאי המעצר של עצורי עזה, ציינו כי הנהלת הכלא בישראל ממשיכה להטיל פשעים שיטתיים נגד עצירים, לרבות אלה בעזה, המתמודדים עם תנאי המעצר המחרידים ביותר.

היא הוסיפה בתדרוך שפורסם ביום רביעי: "מחנה שדה תימן ובית המעצר בנגב ממשיכים להוביל את הזירה בכל הנוגע לרמת האכזריות הנהוגה נגד עצורי עזה, על סמך עדויות חדשות, בהן מספר עצורים מהמחנות ובתי המעצר הנ"ל, בנוסף לבית המעצר עופר, אשר חשפו לאילו תנאים בלתי אנושיים נוספים למעצר".

היא המשיכה, "מדיניות העינויים הנהוגה על ידי כוחות הכיבוש הובילה במהלך התקופה האחרונה למותם של ארבעה עצורים תוך ימים ספורים. הם בין עשרות הקדושים מעזה שנהרגו מתחילת התוקפנות".

הכיבוש ממשיך להטיל את פשע ההיעלמות הכפויה על מאות עצורים בעזה, ומציין כי המספר האחרון שהוכרז על ידי הנהלת הכלא בכיבוש, המסווג אותם כלוחמים בלתי חוקיים, הגיע ל-1555 בתחילת מרץ הקרוב.

בנגב עצורים מקלים על עצמם במכולה.

בעדויות של עצורים מעזה שביקרו בבית המעצר בנגב, הם אישרו כי הם מוחזקים במחלקות חסרות שירותים כדי להקל על עצמם, מה שאילץ אותם להשתמש ב"סיר" במצב משפיל ומשפיל מחלות עור, ובמיוחד גרדת, ממשיכות להטריד את העצורים, בשל חוסר ההיגיינה והניקיון בפנים. טיפול מתאים להם ולחולים שביניהם.

בעדות של עצור (J.W.): "אני עדיין סובל מגרדת ושחין על גופי, גם במהלך העברותיי התכופות חטפתי מכות קשות, וכתוצאה מכך יש לי שן שבורה, מה שגורם לי לכאבים עזים ומתמשכים, לאחר ששפכו לתוכה מים מזיקים. לדבריו, "העצורים סובלים מרעב, וניתנת להם רק כמות קטנה של מזון, שווה ערך לרבע ארוחה לכל עצור, שאינה ראויה לאכילה. העצורים אוספים את המזון שניתן להם במהלך היום ואוכלים אותו כארוחת בוקר בערב. כמו כן, הם נתונים לפרוצדורות הכוללות: חיפושים חוזרים, התעללות מילולית מתמדת, התעללות מילולית מתמדת, אזיקת גב כדי לבדוק את גבם, ואיך קוראים להם".

בעדותו אישר העצור (ש"א): "התנאים קשים בשל מחלות העור הנפוצות במדור, וקיים מצב של פחד ואימה בקרב העצורים התנאים הם כמו גיהנום, העלבונות מתמשכים ומדיניות ההשפלה, הרעב והמחסור שולטת בחיי המעצר".

"נעצרתי מבית החולים אל-שיפא והועברתי לבית המעצר בנגב לאחר 97 ימי מעצר במחנות ליד עזה, ולאחר 30 ימים בעופר, שם נחקרתי בשטח והוכיתי קשות, מה שגרם לפצע עמוק בראשי ושבירת צלעות במהלך המעצר הראשון שלי, נחקרתי בחקירה מחודשת, כולל 0 ימים. על הצבת העצור באמצע מוזיקה רועשת מאוד - שהייתי נתון לה יותר מ-7 פעמים, בליווי מכות מתמשכות ומניעת אוכל ורחצה", המשיך.

הוא הוסיף: לאחר המעבר לנגב נחקרתי שוב, ובשל חומרת העינויים והמכות איבדתי את ההכרה מספר פעמים, מה שהוביל אותי להודות בדברי שווא.

בכל הנוגע למחנה שדה תימן, באמצעות ביקורים אצל מספר עצורים במקום, הזוועות, העינויים וההתעללות עדיין מתנשאים על חייהם של עצורים במעצר.

"אנחנו נתונים שוב ושוב וכמעט מדי יום להדחקה, ופצצות קול ופצצות גז נזרקות לתוך הצריפים, אחרי שהם מכריחים אותנו לשכב על הבטן ולהשאיר אותנו ככה לאורך זמן כשהסוהרים מעבירים אותנו לחקירה או לראיון, הם צועקים עלינו ומרביצים לנו כל הזמן, ומפילים אותנו שוב ושוב בזמן שאנחנו מעבירים את הידיים ומעצימים אותנו. בעדותו על התנאים שם.

ק.י. נמצא בצריף שבו מוחזקים יותר מ-55 עצורים, לדבריו, "אנחנו נתונים למצבי הרוח של החיילים בהתמודדות איתנו, ולעינויים ולהשפלה, לפעמים אנחנו נשארים לשבת על מיטות הברזל, שני עצורים לא נותנים לשיחה. החוט - השטח המיועד לשבה בצריף".

לדבריו, כתוצאה מהבידוד הקולקטיבי והיעדר קשר עם העולם החיצון, סבר עצור אחד לאורך כל מעצרו שבתו נרצחה בתוקפנות בעזה, רק כדי לגלות מאוחר יותר באמצעות עורכי דין שהיא בחיים.

"ביום המעצר שלי הם עצרו כ-40 גברים, הפשיטו אותם לגמרי, והלבישו אותם בבגדים לבנים במהלך כל התקופה הזו, ספגנו שוב ושוב מכות קשות עם מקלות ומצ'טות, וזה לא הוביל לכך שרבים מהם נפצעו, ואני הייתי ביניהם שסבלתי מדימום מהאף במשך 4 שעות מחנה גברים, שם סיפקו לנו בגדי כלא עד אז, נשארנו בבגדים הלבנים בקור העז ותחת המכות", אמר העצור (מ"י).

הוא הוסיף: "במשך (14) ימים, נשארתי עם עיניים ואזוק, והייתי נתון לחקירת דיסקו במשך 12 שעות, כיוון שנשארתי בחדר סגור עם מוזיקה רועשת מאוד, ואחרי שהייתי מותש מהסאונד, הם ניסו ללחוץ עליי לגייס ולשתף איתם פעולה, אבל סירבתי, לאחר מכן הם לקחו את כל הנתונים של המשפחה שלי".

ה"פורה" ב"שדה תמן" היא מכשיר עינויים

על פי עדויות העצורים, הם אישרו כי הנהלת המחנה הפכה את "ההפסקה" - פרק זמן השהייה מחוץ לחצר המחנה - לכלי לעינויים, התעללות והשפלה במהלך תקופה זו, נאסר עליהם לדבר זה עם זה או להרים את ראשם, והם לא שמעו דבר מלבד עלבונות וכל מי שנסר עליו.

בעדותו סיפר העצור (ד"א): "נעצרתי בשעות הבוקר, לאחר שהחיילים צילמו אותי במצלמה, ואמרו לי שלא אוכל לחצות לכיוון עזה, אז נשארתי שם עד אחר הצהריים, ואז העבירו אותי ואחרים במשאית למחנה (שדה תימן) בדרך, היינו מרותקים, עיוורים ועיוורים. 12 ימים מיום המעצר, הם הלבישו אותנו בבגדי אסיר, וכל הזמן נאלצתי לשבת על ברכיי בתנוחות משפילות וקשות בתוך הצריף, כל יום בכוונה, ומנעו מאיתנו לשכב".

הוא מאשר: "זה נמשך במשך 39 ימים, והצלחתי להחליף בגדים בפעם הראשונה לאחר 72 יום, והצלחתי לגלח את השיער פעם אחת לאחר 110 ימי מעצר.

מכות קשות, התחשמלות ומניעת מזון ושתייה

עצור (N.W.) אמר: "בתחילת המעצר שלי הייתי בצריף, אזוק ומכוסה את העיניים כל הזמן הם הכריחו אותנו לשבת על הברכיים לאחר ארבעה ימים, חיכיתי יום שלם, ובמהלכו נשארתי אזוק וללא כאבים.

הוא מציין: "אני לא יודע באיזה מחנה הייתי בתחילת המעצר, בגלל האזיקים וכיסוי העיניים ישבתי על הברכיים, והמקום היה מאוד קר וחשוף לאוויר אחרי 21 יום הועברתי לשדה תמן, שם חטפתי מכות קשות בחזה, ובעקבות כך הרגשנו קוצר נשימה.

בהצהרה של העצור (א.ח.): "עם מעצרי, הגברים נלקחו לבניין סמוך, לאחר שהורו להם להתפשט לחלוטין, ולאחר מכן הם הכו אותם קשות, בנוסף לקלל ולקרוא אותם בשמות הגרועים ביותר לאחר שעתיים, העבירו אותנו למשאית, ולאחר מכן למקום אחר שבו שהינו לילה שלם, בליווינו ובנוסף היו איומים ישירים להרוג אותנו הם גם הכריחו אותנו להשתטח על הקרקע בזמן שהיינו עירומים בקור העז, בעודנו כבולים ומכוסי עיניים".

הוא ממשיך: כשהעבירו אותנו לשדה תמן, לקחו אותנו לרופא, אבל הוא התעלם מהפציעות שלנו אחר כך הועברנו לברק, שם נשארנו 90 יום, מתוכם 20 אזוקים וכוסות עיניים.

דיכוי, מכות קשות ושימוש בפצצות קול

"האמצעים המדכאים חוזרים על עצמם", אמר העצור (A.H.) "לפני כ-20 ימים, הם תקפו אותנו עם פצצות קוליות לצדי, ופצעתי את כף הרגל והכתף שלי, למרות שסבלתי מכאבים במשך זמן רב. ההתקפות הללו חוזרות על עצמן במהלך הסעודה לישון על הרצפה, הכה אותנו, העליב אותנו וזרק עלינו פצצות קול".

בעדותו של העצור (ז"ל): "כשעצרו אותי אזקו וכבלו אותי, אחר כך לקחו אותנו לבניין, ומשם לשטח פתוח בקור ובגשם הכבד, ואחר כך למחנה (שדה תימן) היינו עירומים לגמרי, וכל הזמן היו מקללים אותנו בבר יומיים היינו אז יותר מ-70 עצורים, והיינו צריכים לשבת כל הזמן עם ידיים קשורות ומכוסות עיניים, הם שמרו על האזיקים.

הוא ציין, "הפעם הראשונה שהצלחתי להחליף את הבגדים שלי הייתה 50 יום לאחר מעצרי. בעבר עברתי פיצוץ אלים. ראשי נפגע בקיר, מה שגרם לי לפציעה בעין. ההשפעות עדיין ניכרות. היו עצורים שנפצעו ודיממו כתוצאה מהתקיפה".

הנציבות והמועדון חידשו את קריאתם למערכת זכויות האדם הבינלאומית לקבל החלטות אפקטיביות להטיל אחריות על מנהיגי הכיבוש הישראלי על פשעי המלחמה שהם ממשיכים לבצע נגד עמנו, ולהטיל סנקציות שיציבו את ישראל בבידוד בינלאומי ברור, ויחזירו למערכת זכויות האדם את תפקידה הבסיסי שלשמו היא קיימת, וישים קץ לחריגה והחריגה של המלחמה חסינות שהקהילה הבינלאומית העניקה לכיבוש, בהתחשב בכך מעל אחריות, אחריות וענישה.