ד. חוסיין אלדיק: לא כולל הפרדת חזיתות לעת עתה... המטרה הבסיסית של נתניהו היא לסיים את הפרויקט הלאומי הפלסטיני

טלאל אוקל: חיזבאללה לא ייסוג מהתמיכה בעזה בקלות, ונתניהו לא מוכן להסכם בלי לשלוט על העליונה בלבנון.

ד. סעד נמר: הצהרות של מנהיגי חיזבאללה מאשרות את המשך התמיכה בהתנגדות בעזה ומכחישות כל כוונה למה שמכונה "הפרדת הזירות".

מג'ד חדיב: ההצעה הגיעה לאחר הכישלון הישראלי במשך יותר מחודש להשיג התקדמות קרקעית ברורה בדרום לבנון

סולימאן בשאראט: רצון ישראלי-אמריקאי ליצור לחץ לבנוני נגד חיזבאללה לכפות נתיב מדיני נפרד מעזה

במעגלים הפוליטיים מתרבים הדיבורים על האפשרות להפריד בין שדות הקרב והחזיתות בין רצועת עזה ללבנון כחלק מאסטרטגיה אמריקאית וישראלית, בתמיכת צרפת, בניסיון חדש לכפות הסדרים מדיניים המשיגים את מטרותיה של ישראל לאחר כלי מלחמה וכלים צבאיים הכשילו את ישראל בהשגת כל יעדיה במשך יותר משנה.

Writers, political analysts, and university professors point out, in separate interviews with “ے,” that despite the enormous Israeli pressure, which includes attacks on infrastructure and civilian areas, the Lebanese resistance shows insistence on not separating the Gaza support front.

סופרים, אנליסטים ופרופסורים באוניברסיטאות מציינים כי בנוסף למטרות שישראל רוצה להשיג, ממשלו של הנשיא ג'ו ביידן מבקש שתקופת הבחירות לנשיאות ארה"ב בשבוע הבא תעבור ללא כל מתח, בניסיון לתמוך במועמד המפלגה הדמוקרטית קמאלה האריס בבחירות.

סופרים, אנליסטים פוליטיים ופרופסורים באוניברסיטאות מזהירים שאם תושג שביתת נשק בדרום לבנון, יש חשש פלסטיני שישראל תנצל את ההסכם הזה כדי לעשות מונופול על רצועת עזה, ויאפשר לה חופש גדול יותר לכפות את המדיניות העוינת שלה בגדה המערבית.

אסטרטגיה אמריקאית-ישראלית-צרפתית

הסופר, המנתח הפוליטי והמומחה לענייני ארה"ב, ד"ר חוסיין אלדק, מציין כי הדיבור על האפשרות להגיע להסכמה בנוגע להפרדת הכיכרות בין חזית דרום לבנון לרצועת עזה היא דרישה ואסטרטגיה. שהאמריקאים, ישראל וצרפת ביקשו לאשר כבר זמן רב.

אל-דק מציין כי גישה זו התנגשה עם דחייה נחרצת מצד ההתנגדות הלבנונית, אשר אישרה שוב ושוב את עקרון "אחדות הכיכרות" וראתה בדרום לבנון עומק אסטרטגי התומך בהתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה, תוך התעקשות להמשיך שיתוף פעולה ותיאום צבאי בין מפלגות ההתנגדות השונות בעזה ובלבנון.

עמדה זו, לטענת אל-דק, באה לאור הלחץ הרב שהטיל הכיבוש הישראלי באמצעות המבצע הצבאי הקרקעי הנרחב שלו, שנכנס לחודש הראשון שלו לאחר שפגע בהנהגת חיזבאללה ובמספר אתרים אסטרטגיים בדרום לבנון.

אל-דק מסביר כי המערכה הישראלית לא הוגבלה למטרות צבאיות, אלא התרחבה לכיוון שכונות מגורים ותשתיות בפרברי הדרום, באזור הבקעה ודרום לבנון, מה שהביא להרס גדול, שגרם לתסיסה פוליטית בתוך לבנון. ולהפעיל לחץ פנימי על לבנון.

לפי הניתוח של אל-דיק, ההשלכות הפוליטיות של המתקפה הישראלית הביאו לתנועה פוליטית פנימית לבנונית אינטנסיבית, כאשר ממשלת ביירות החלה לתקשר עם מפלגות לבנוניות שונות, כולל הכוחות של 8 ו-14 במרץ, שחלקם נוקטים במאמץ רב. עמדת קו נגד חיזבאללה וההתנגדות.

לטענת אל-דק, ייתכן שתנועה זו הובילה להופעתה של סוג של "גמישות" בעמדתו של חיזבאללה בנוגע לתיאום בין הזירה הלבנונית והפלסטינית, למרות שהמזכ"ל החדש של חיזבאללה, נעים קאסם, אישר בפומבי את הדברים. המשכיות של "אחדות הזירות".

אפשרות לא סבירה בשלב הנוכחי

עם זאת, אל-דק סבור כי כל אפשרות להפריד בין החזיתות בין עזה לדרום לבנון נותרה בלתי סבירה בתקופה הנוכחית, בהתחשב בכמה גורמים הקשורים לעמדה הישראלית והלבנונית. האינדיקטורים התקשורתיים שפרסמה וושינגטון, המנסות לקדם הגעה להסכם, נופלים ב"אקלים של אופטימיות" פוליטית לצורכי בחירות, שבאמצעותו שואפת וושינגטון להשיג את תמיכת הקהילות הערביות והאסלאמיות לאור התחרות האלקטורלית העזה. בין הדמוקרטים לרפובליקנים, שבהם סקרי דעת קהל בין המועמדים קרובים.

אל-דק מציין כי ממשל ביידן מבקש לנצל כל אפשרות להגיע להסכם כחלק מאסטרטגיה לתמיכה בקמאלה האריס, המועמדת הדמוקרטית, בהקשר של זכייה בקולות של קהילות משפיעות במדינות המתנדנדות, אשר יש את המילה האחרונה בבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב.

החלטות 1701 ו-1559

באותו הקשר, אל-דק שופך אור על שתי החלטות בינלאומיות בסיסיות שבעלות בריתה של ארה"ב בלבנון מבקשות ליישם: החלטה 1701, שמטרתה להפסיק את פעולות האיבה בדרום לבנון, והחלטה 1559, הקוראת לפירוק חיזבאללה מנשקם. התנגדות לבנון.

לדברי אל-דק, ישנן תנועות פוליטיות לבנוניות, כמו הכוחות הלבנוניים ומפלגת הפלנגה, בראשות סמיר גיגאה וסמי גמייל, למשל, שלוחצות רבות ליישם את שתי ההחלטות, מה שמעיד על כך שממשלת לבנון עצמה היא מתקדמים לקראת קבלת גישה זו במטרה להרגיע את המצב ולהקל על הלחצים הבינלאומיים עליו.

בהתחשב בנסיבות האזוריות, אל-דיק סבור כי גישה אמריקאית זו להפעלת ההסכם בדרום לבנון עולה בקנה אחד עם האינטרסים האלקטורליים של הדמוקרטים, אך היא אינה מתקבלת בברכה על ידי ממשלת ישראל הנוכחית, במיוחד לאור עמדתו של ראש הממשלה בנימין. נתניהו, שלא רוצה להעניק לדמוקרטים הישגים פוליטיים שעשויים לתמוך בסיכויים האלקטורליים שלהם.

אל-דק מסביר שנתניהו לא מחפש כל הסכמי שביתת נשק עם ההתנגדות הלבנונית או הפלסטינית לפני הבחירות האמריקאיות, משום שהוא מאמין שכל ויתור בשלב זה עשוי להיות "מתנת חינם" לדמוקרטים, מה שעשוי להועיל לקמאלה האריס בבחירות. על חשבון דונלד טראמפ, בו הוא תומך ללא הודעה מוקדמת.

אל-דק מאמין שלהשערה של חתימת הסכם שביתת נשק בלבנון עשויות להיות השלכות חמורות על הזירה הפלסטינית, כאילו אם זה יקרה, ישראל עלולה לנצל את ההסכם הזה כדי להתמקד בעזה, מה שאומר לפתוח את הדרך לממשלת ישראל ליישם עוד מדיניות עוינת נגד העם הפלסטיני ללא כל לחץ, תוך ניצול הנייטרליות של הזירה הלבנונית, לאור ערבויות בינלאומיות שלא תיחשף לפעולות צבאיות חדשות של חיזבאללה, וכן שישראל לא תפתח במלחמה נגד לבנון. .

אל-דק מאשר כי תרחיש זה ייתן לישראל הזדמנות לעשות מונופול על עזה ולטפל בה ביד ברזל, בהיעדר תמיכה מההתנגדות הלבנונית.

הבדלים מהותיים בהתמודדות הישראלית עם התיק הלבנוני והפלסטיני

אל-דק סבור שיש הבדלים מהותיים בהתמודדות הישראלית עם התיקים הלבנוניים והפלסטינים בניגוד ללבנון, רצועת עזה היא אחת ממטרות הימין הישראלי להנציח את פרויקט ההתנחלות, והיא נחשבת לחלק מפרויקט הכיבוש. המשתרעת לגדה המערבית, השואפת לספח לחלוטין את השטחים הפלסטיניים.

בהקשר זה, אל-דק מציין כי המטרה היסודית של נתניהו והימין הישראלי היא לא לפגוע בחיזבאללה בלבנון, אלא לחסל את הפרויקט הלאומי הפלסטיני ולשלוט בכל האדמות הפלסטיניות באמצעות הרחבת ההתנחלויות ודיכוי מוגבר, מה שמשאיר את דלת פתוחה להסלמה קבועה בעזה, למרות האפשרות להרגיע את המצב בדרום לבנון.

אל-דק מגיע למסקנה שהשגת הפסקת אש ארוכת טווח בחזית הלבנונית עשויה להיות אפשרית בעתיד לאור זמינותן של ערבויות בינלאומיות, שנערכו על ידי ארצות הברית וצרפת בהשתתפות פעילה של ממשלת לבנון ושל לבנונים וערבים ידידותיים. מפלגות פוליטיות, אך השגת הסכם כזה נשארת תלויה בתוצאות הבחירות האמריקאיות.

אל-דק סבור כי הגורמים שהניעו את וושינגטון לקדם את האפשרות להגיע להסכם בלבנון מגיעים בעיקר מסיבות אלקטורליות, שכן ממשל ביידן מבקש להציג הישג זה כחלק מתמיכתו בביטחון ישראל ולכבוש את הערבים והערבים. קהילות אסלאמיות, שהקולות שלהן יכריעו במספר מדינות מפתח.

אל-דק מציין כי ההצהרות שהוציאו חוגים אמריקאים וישראליים על סיום המבצעים הצבאיים הקרב ובא תורמות להפצת אווירה חיובית בזירה הלבנונית, אך הן נותרות רחוקות מהמציאות בשטח, שעשויה להמשיך ולהסלים עד לאחר מכן. החמישי בנובמבר הבא, תאריך הבחירות לנשיאות ארצות הברית.

ישראל לא השיגה שום התקדמות אסטרטגית בשטח

הסופר והאנליסט הפוליטי טלאל אוקל סבור כי הדיבורים החוזרים ונשנים על הקרבה של הפסקת אש, שהונפקו בעיקר על ידי מקורות אמריקאים וישראלים, משקפים את רצונם של גורמים אלו להפריד בין הזירות בין לבנון לרצועת עזה, בנוסף להטלת תנאים ישראליים. מציין שחיזבאללה, עד לרגע זה, לא הכריז על עמדתו הסופית לגבי מגמה זו.

אוקל סבור שחיזבאללה, שספג אבדות כבדות במלחמה הנוכחית, לא ייסוג מעמדתו בתמיכה בעזה בקלות, בהתחשב בכך שתנאי השטח בלבנון אינם מרמזים שהמפלגה נסוגה או מקבלת תבוסה, במיוחד מאז חיזבאללה משיג הפסדים מרשימים בשורות הצבא הישראלי, ללא התקדמות אסטרטגית אמיתית לישראל בשטח.

הוא מציין כי הצבא הישראלי, העומד בפני אתגרים גדולים, לא הצליח להשיג הישגים משמעותיים בשטח בלבנון, מה שמניע אותו לנסות למצוא מוצא באמצעות רמז לסיום פעולתו הצבאית בלבנון.

אוקל סבור שקבלת התנאים של המתווך האמריקני בהסכם הפוטנציאלי מרמזת שחיזבאללה יחזור בו מעמדתו לטובת ישראל, דבר שאינו ריאלי גם השגת הסכם זה דורשת ערבויות אמריקאיות לישראל המאפשרות לנוע צבאית נגד לבנון חיזבאללה בכל פעם שהוא טוען שחיזבאללה אינו מקיים את ההסכם, על פי הסטנדרטים הישראליים.

מנגד, אוקל מציינת שממשלת נתניהו לא נראית מוכנה לקבל הסכם מבלי להשיג את ידם העליונה בלבנון, מה שייחשב תבוסה מדינית לישראל, המשקפת תמרון ישראלי להארכת משך המלחמה. , לפחות עד לאחר משפטו של נתניהו ב-8 בנובמבר, אז מתבררות כוונותיו של נתניהו להאריך את תקופת המלחמה למען הישגים פוליטיים פנימיים.

מנקודת מבט של השפעה בינלאומית, אוקל מטיל ספק בנכונותו של נתניהו להעניק למפלגה הדמוקרטית בארה"ב קלף פוליטי חזק לפני הבחירות האמריקאיות, לאור תמיכתו המתמשכת במועמד הרפובליקני דונלד טראמפ.

אוקל מאמין שאם יושג הסכם להפרדת החזיתות והפסקת אש, ישראל תרוויח מאוד, שכן היא תמשיך בפעולות הצבאיות שלה בעזה, ואז היא תעבור להסלים את המצב בגדה המערבית כחלק מהתקופה הארוכה שלה. אסטרטגיית טווח באזור.

בנוגע להצהרות הצבא והביטחוני הישראלי, אוקל מציין כי הדרגים הצבאיים בישראל החלו לגלות דאגה ברורה לגבי היקף האבדות האנושיות בקרב שורות הצבא הישראלי, אך חשש זה טרם הגיע לנקודה שמאלצת אותם לחפש לעצור את המלחמה, כפי שקרה ב-2006.

מאמצים שקשה להשגה

פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בירזייט, ד"ר. סעד נמר אמר כי הרעיון של "הפרדת הזירות" בין לבנון לרצועת עזה מהווה דרישה ישראלית שמטרתה להכיל פעולות צבאיות בשתי החזיתות, וכי גישה זו מבקשת שישראל תהפוך את החזית הלבנונית למרחב שקט, המאפשר לה. להתמקד בעזה ולפתור את הקרב שם, אבל ליישם את זה בשטח זה נראה מטושטש.

נמר מציין כי הצהרותיהם של ראשי חיזבאללה, בעיקר של מזכ"ל המפלגה נעים קאסם, מאשרות את מחויבותה של המפלגה לעניין הפלסטיני ותמיכתה בהתנגדות בעזה, המכחישה כל כוונה רצינית להפריד בין הזירות.

נמר מסביר שחלק מהקולות בתוך לבנון, כמו ראש הממשלה הזמני נג'יב מיקאטי, דיברו על מחויבותה של לבנון להתמקד בנושאים פנימיים, ורמזו להעדפה לא לעסוק ישירות בעימות עם ישראל, אבל זה לא בהכרח משקף את עמדת חיזבאללה, שסבור כי הנושא הרשות הפלסטינית מייצגת את ציר ההתנגדות, ונטישת עזה אינה באה בחשבון מבחינתו.

לגבי הדיבורים על הפסקת האש בלבנון בתקופה זו, מסביר נימר כי כל הצדדים, כולל ההתנגדות הפלסטינית בעזה, מעוניינים בנושא זה, אך ישראל, לדברי נמר, מבקשת להפיק תועלת מהפסקת האש באמצעות הטלת תנאיה ושליטה. הקרב, ולמרות נעים קאסם בירך על הפסקת האש בלבנון, שכן זו מותנית בהשגת האינטרסים של ההתנגדות, כפי שקורה בעזה, שם אישר חמאס כי לא יקבל הפסקת אש אלא במסגרת עסקה כוללת, ב- דרך המשיגה את מטרות ההתנגדות ומגינה על הפלסטינים בעזה.

ניצול התנקשויות כדי לקדם "ניצחונות"

נמר סבור כי ישראל רוצה לנצל את החיסולים שפגעו בראשי ההתנגדות בלבנון והשהיד יחיא סינוואר בעזה, כמו גם את חיסולו של איסמעיל הנייה, כדי לקדם את ניצחונותיה לציבור הישראלי ולעולם, תוך התעלמות מהעובדה. ששיטה זו היא ישנה ולא הצליחה להשיג התקדמות אסטרטגית בשטח, מה שמעיד על כך שהעם ההתנגדות הפלסטינית והלבנונית רגילים להתנקשויות מסוג זה מאז 1967, המשקפות לרוב חולשה אסטרטגית ישראלית בהשגת יעדים ארוכי טווח, ואף לחזק את ההתנגדות.

נמר מתייחס לסוגיית הערבויות הקשורות להפסקת האש, ומסביר כי גם אם יושג הסכם, התחייבות ישראל נותרת בספק.

נמר מציין כי ישראל הפרה שוב ושוב הסכמים קודמים, שכן כ-39,000 הפרות ישראליות נרשמו בלבנון מאז הסכם 2006 ישראל התנערה גם מהסכמי שביתת נשק קודמים עם עזה ועצרה פלסטינים ששוחררו במסגרת עסקת שליט. בעסקת חילופי שביתת הנשק בתחילת המלחמה.

נמר סבור שהניסיונות הישראליים הנוכחיים לכפות תנאים על לבנון באים להבטיח את היעדרותו של חיזבאללה בגבול, מה שמשקף כישלון אסטרטגי ישראלי בהכלת כוחה של המפלגה גם ארצות הברית מבקשת לחזק את הערבויות הללו לישראל עם "זכות" להפעיל שוב כוח אם חיזבאללה יפר את ההסכם, מבלי לדון באפשרות של הפרות ישראליות.

ישראל בבעיה גדולה

נמר מסביר כי ישראל בצרות גדולות בכל החזיתות וכי כישלונה להשיג הישגים בשטח מהווה עדות לכישלון תוכניותיה, שכן היא מתמודדת עם התנגדות עזה בדרום לבנון שלא אפשרה לה להתקדם, וכעת היא מכוונת. להטיל תנאים באמצעות הפסקת אש, למרות חוסר יכולתה להשיג הישגים בפועל בשטח, מה שגרם לה להתמקד בהפצצות אוויריות והתקפות דרך האוויר, שהן החוזקות המסורתיות שלה שלא עזרו לה להשיג תוצאות בשטח בכוחותיה. ניסיון להתקדם דרך הקרקע.

נמר מציין כי ישראל ניסתה לקדם את ההתנקשויות של מנהיגים כמו חסן נסראללה, יחיא סינוואר ומנהיגים נוספים בלבנון כ"ניצחונות", אך ההתנגדות עדיין שולטת במצב בשטח, מה שגורם לטענות הישראליות הללו לאבד את המציאות. עֵרֶך.

נמר מאשר כי ההתנגדות בעזה, למרות ההרס שנגרם מהתקיפות האוויריות הישראליות על תשתיות, ופעולות רצח העם שהורגות אזרחים, ממשיכה להסב לישראל אבדות משמעותיות, בין אם באמצעות פעולות התקפיות ממנהרות או עימותים ישירים שגרמו לבני אדם הפסדים מהותיים על ישראל.

נמר מצטט, למשל, שאזור ג'בליה היה עד לניסיונות מרובים של הצבא הישראלי לחדור אליו, ולמרות הצהרותיו החוזרות לחיסול ההתנגדות שם, הצליחו הלוחמים להגדיר מחדש את כוחותיהם ולחזור להילחם בחירוף נפש, המשקף מצב עלוב. כישלון ישראל בהשגת מטרותיה, ומציב אותה בעמדה קשה בתוך עזה, שבה היא מותשת מדי יום, יש רק אמצעים להפצצה אווירית, שלא תרמו לפתרון הקרב לטובתה.

לדברי נמר, ישראל מבינה כי הכרזת ניצחון במלחמה זו דורשת ויתורים מצד חמאס או חיזבאללה, מה שנראה לא סביר לאור המורל הגבוה של מנהיגי ההתנגדות ונחישותם להמשיך במאבק.

אסטרטגיית "מזרח תיכון חדש".

הסופר והחוקר הפוליטי מג'ד חדיב סבור כי הניסיונות להפריד בין הזירות בין לבנון לרצועת עזה באים במסגרת מדינית ושטחית שמטרתה להשיג אסטרטגיה חדשה במזרח התיכון, ומבטאים הסדרים עמוקים יותר הכוללים מפת דרכים אזורית ובינלאומית שמטרתה היחלשות. כוחות ההתנגדות.

הדיב מציין כי השתתפותו של חיזבאללה אינה אחדות של זירות במובן הממשי, אלא הסחת דעת של כוחות הכיבוש ממלחמתם בעזה.

הדיב סבור כי מפת הדרכים שהודלפה מבקשת לחסל את הנשק של חיזבאללה ותנועת חמאס, שכן הם גורמי התנגדות מרכזיים המאיימים על הישרדותה של ישראל, ונחשבים למכשול להשגת החזון של "מזרח תיכון חדש זה".

הדיב מציין כי היו ניסיונות קודמים שנועדו למטרה זו, באמצעות ניסיונות לגרום להתנגשות בין העם הלבנוני לחיזבאללה, על ידי הסתה של כעס עממי והפלת ממשלת חרירי באותה תקופה, מה שהיה מהווה נתיב להתנגשות עם העם הלבנוני. מפלגה ושרטוט מחדש של מפת הכוחות בלבנון.

הדיב מציין כי הסכם טאיף, שהעניק לחיזבאללה השפעה מדינית וצבאית בזירה הלבנונית, עדיין מהווה בסיס חזק לנשק ולעמדה של המפלגה, והמטרה הייתה לפזר מחדש את ההסכם הזה ולהפר את האיזון שלו שוב.

הדיב סבור כי כישלון הניסיונות הקודמים להחליש את חיזבאללה גרם לבחינה מחדש של אסטרטגיות חדשות שמטרתן להגביל את השפעתו, לא רק בלבנון אלא באזור כולו, על ידי הפעלת נתיבים המובילים לשינויים פוליטיים בלבנון במסגרת הסכם מדיני חדש. , בהתאם לפרויקט "המזרח התיכון".

לגבי דיבורים על הסכם בלבנון, חדיב סבור כי הצעה זו הגיעה לאחר כישלון הניסיונות הישראלים שנמשכים כבר יותר מחודש להשיג התקדמות קרקעית ברורה בדרום לבנון, שם הצבא הישראלי לא הצליח לשלוט באף כפר לבנוני. שחושפת את החשש מהפתעות שהוכן על ידי חיזבאללה.

חדיב מציין כי ישראל דחפה חמש אוגדות צבאיות וחטיבה שלמה לזירה הלבנונית, ולמרות הכוח האווירי האדיר שבו השתמשה, הרס התשתיות וההתנקשויות הנרחבות נגד מנהיגים בולטים מהדרג הראשון, השני והשלישי, היא לא הצליחה. להשיג פריצת דרך אמיתית בשטח, מה שמחזק את דאגתה מעימותים ישירים עם כוחות חיזבאללה.

לדברי חדיב, החשש הזה נובע מתורת הלחימה הקפדנית של חיזבאללה ומיכולתו לארגן מחדש את שורותיו במהירות, מה שהדהים את ישראל, שסברה שההתנקשויות הנרחבות בה יחלישו את המפלגה עם זאת, האחרונה הוכיחה את נכונותה לעימות להפעיל את תוכניותיה הצבאיות שגובשו בעבר עידן השהיד חסן נסראללה, שיכוונו לעימותים עתידיים.

ניגוד ברור בין אזורי לבנון ועזה

כאשר מדברים על הזירה הלבנונית, הדיב סבור כי יש סתירה ברורה בין הזירה הלבנונית לזירת עזה, כמו גם הזירה התימנית והעיראקית בעוד שהמפלגות הלבנוניות רואות את חיזבאללה מזווית עדתית ופוליטית, ורואים בכך כוח מיותר בהיעדר אדמות לבנון שנכבשו על ידי ישראל, הם חלוקים בדעה זו בעזה, הנחשבת לזירה של התנגדות ישירה נגד הכיבוש הישראלי, וכתוצאה מתפיסה זו, הנשק של חיזבאללה נתפס כמכשול יציבות לבנון, ונעשית דחיפה להגביל את השפעתה כצעד להשגת יציבות מדינית מקיפה ולבנייה מחדש של מדינת לבנון בהתאם לתוכניות האזוריות למזרח התיכון החדש, מאמינים גם כמה כוחות לבנון ומדינות אזוריות.

לגבי אישור ההסכם המוצע, הדיב מאשר כי השאלה המרכזית נעוצה במידת נכונותו של חיזבאללה לקבל את התנאים האמריקאים, הכוללים דרישות הנחשבות כ"כניעה" של המפלגה לישראל, לרבות ויתור המפלגה על נשקו. והפסקת פעולותיה הצבאיות. לדעת חודייב, תנאים אלו נושאים אופי פרובוקטיבי עבור העמים הערבים והשואפים לחופש, מה שהופך את האפשרות של חיזבאללה להסכים להם לחלשה.

באשר להשפעה של כל הסכם פוטנציאלי על רצועת עזה, הדיב סבור שהשפעתו תהיה מוגבלת. ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו וממשלת הימין הקיצוני שלו השיגה את מטרותיה המוצהרות והסודיות, לרבות לדחוף את הפלסטינים לשקול הגירה באמצעות מדיניות לחץ והחזרת הפלסטינים עשרות שנים אחורה, במטרה להחליש את התנגדותו ולדחוף אותו לנטישתו. זכויות.

אחדות לאומית וממשלת קונצנזוס

הדיב מציין כי הצורך הדחוף טמון בהפסקת אש ובהפעלת משא ומתן לחילופי שבויים, בעוד שהדיב סבור כי השלב הבא מחייב הקמת ממשלה פלסטינית בהסכמה המפגישה את הצדדים השונים, בהתאם לחזון האזורי והבינלאומי, ומייצגת. צעד לקראת הסדרת סדרי עדיפויות וארגון מחדש של העיתונים הפלסטיניים לפי סדרי עדיפויות לאומיים.

האדיב מאשר כי העם הפלסטיני, שחי בעזה 17 שנים במצב של אובדן ואובדן עקב פילוג ומצור, זקוק היום לאחדות אמיתית בין כל פלגי הפעולה הלאומית והאסלאמית, ולהסכמה על אסטרטגיה קבועה ותוכניות ברורות. , עם השגת מנהיגות לאומית שפועלת להשגת אסטרטגיות ותוכניות אלה, כדי לעמוד באתגרים שלפנינו.

ממשל ביידן מבקש להציג את עצמו כקורא ליציבות

הסופר והאנליסט הפוליטי סולימאן בשאראט מאשר כי המהלכים האינטנסיביים הנוכחיים של ארצות הברית להשיג דרך מדינית או דיפלומטית, או להגיע להפסקת אש בלבנון, באים כתוצאה ישירה מהצורך של ארצות הברית ברוגע באזור לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב. .

בשאראט סבור שממשל ביידן מבקש להציג את עצמו ככוח הקורא ליציבות, במיוחד בתקופת בחירות רגישה זו, כדי להציג את המפלגה הדמוקרטית בתדמית חזקה שיכולה לסיים סכסוכים, מה שעשוי להגביר את סיכוייה של קמאלה האריס, מועמדת צפויה למפלגה הדמוקרטית בבחירות, אם תנצח איתה.

בשארת סבור כי מגמה זו משקפת את החששות הפנימיים של ארצות הברית מהתרחבות המלחמה באזור והשפעותיה על הכלכלה האמריקאית, בנוסף להשלכותיה על יציבות ארצות הברית, ההופכות את הפגת המתיחות להכרח אלקטורלי זמני.

בשארת מציין כי ארה"ב וישראל מצטלבות באינטרסים ובמטרות, כשהן מתמרנות נתיבים ועמדות כדי לבסס אסטרטגיה של הפרדת זירות, כך שהדרך מובחנת בין המתרחש ברצועת עזה לבין מה שקורה בצפון. הגבול עם לבנון.

בשארת סבור שישראל ניסתה להשיג הפרדה זו בכוח צבאי באמצעות לחץ מתמשך, אך כעת היא פונה לדרך המדינית והדיפלומטית להשגת אותן מטרות, בניסיון להדגיש את מה שהשיגה מבחינה צבאית כבסיס שעליו פתרונות מדיניים. ניתן לבנות.

בשארת מציין כי תל אביב וושינגטון רוצות ליצור לחץ פנימי לבנוני נגד חיזבאללה, כך שהלחצים הללו יובילו להטלת דרך מדינית נפרדת לחזית הלבנונית מנתיב עזה.

בשאראת סבור כי מטרת הלחצים הללו היא להשפיע על עמדות חיזבאללה, להגביל את המשכיותו בעימות ולהחליש את מעמדו באמצעות לחץ על סביבתו הפנימית לכפות פתרון מדיני הרחק מדרך ההתנגדות הפלסטינית.

בשארת מסביר כי מגמה זו באה במקביל למאמצים של נתניהו לאחד את השורות הישראליות כלפי פנים, שכן הוא שואף להדגיש יעדים והישגים לאור הלחץ הגובר והביקורת הפנימית נגד כדאיות המלחמה ועלויותיה.

לדברי בשארת, ישראל מתמודדת עם עלויות עצומות במונחים של אבדות אנוש בקרב חייליה, בנוסף לחוסר היציבות של החזית הפנימית עקב התקפות טילים מתמשכות ומזל"טים, מה שיוצר מצב של פאניקה ופחד בקרב הישראלים, מה שגרם לנתניהו לשווק את המלחמה כהכרח לשמירה על ביטחון הפנים.

בשארת מסביר כי יש צורך דחוף אמריקאי וישראלי בשלב זה להשיג איזון בין פעולה צבאית להישגים מדיניים, במיוחד לאחר הסלמה של המצב עם לבנון והסלמה באיומים בהשגת דרך דיפלומטית התורמת להרגעת המצב תוך שימור הרווחים הישראליים.

ישראל מבקשת "לכשיר" את התערבותה בענייני לבנון

בשארת סבור כי ישראל מבקשת לנצל את המצב הקיים בלבנון וברצועת עזה להשגת הסכמים שבאמצעותם היא תכשיר את התערבותה בענייני פנים לבנון, הכוללת הטלת שליטה על חיזבאללה והתערבות באספקת נשק, באמצעות לחצים שעלולים לעשות זאת. להוביל ליצירת הסדרי אבטחה חדשים בהשתתפות קצינים אמריקאים למעקב אחר המצב שם.

בשארת מציין כי ישראל וארה"ב פועלות ליצירת מצב של מצור על פנים לבנון, מעבר לעמידה בהוראות החלטת מועצת הביטחון מס' 1701, שכן הדבר חורג ממטרות פוליטיות לניסיון לכפות עובדות חדשות על קרקע המגבירה את השפעתה של ישראל ושומרת על יעדיה הביטחוניים, ללא התחשבות בצרכיה של ישראל.

בשארת מציין כי ההצעות שהציגה אמריקה, גם אם הן נראות כמאמצי שלום, מזכירות את מה שהוצג בעבר להתנגדות הפלסטינית בעזה, שמטרתה לתת לישראל כיסוי לגיטימי להמשך המלחמה, גם אם כן. לא להוביל למטרות מוחשיות.

בשארת סבור כי ההצעות האמריקאיות-ישראליות הנוכחיות מנסות לנצל את השלב הקריטי בלבנון ובעזה כדי לכפות הסכמים המחזקים את ההגמוניה הישראלית מבלי לשים לב לצרכים האמיתיים של העם הלבנוני והפלסטיני, ומדגיש כי ההתנגדות עדיין איתנה למרות הפסדים, וכי הצבא הישראלי עדיין מתמודד עם אתגרים והפסדים אנושיים וחומריים לאורך השנים.