ד. ג'מאל אל-שליבי: איראן לא תגיב לתקיפה הישראלית והיא שומרת על אסטרטגיית התשה ארוכת טווח והדברים הולכים לקראת שקט אמיתי.

חני אל-גמאל: עיתוי התקיפה הישראלית באיראן משקף חישובים אמריקאים זהירים לאור הבחירות המתקרבות וכדי להימנע מכל השלכה רחבה

עזיז אלאסא: הסצנה במזרח התיכון אינה סובלת כל התרחבות של הסכסוך הצבאי, ולהצהרות איראן יש הצדקה מוקדמת לאי תגובה ישירה

נווין אבו רחמון: רמת התקיפה הישראלית הייתה מוגבלת, והמצב נותר במשוואה של הסלמה מבוקרת ואי הרחבת היקף המלחמה אזורית.

ג'וני מנסור: המעצורים האמריקניים הרתיעו את ישראל מלהרחיב את השביתה, ויש אינדיקציות לקיומם של ערוצי משא ומתן עקיפים בין טהראן לוושינגטון.

ד. ריאד אלאילה: חילופי התקיפות בין איראן לישראל והתגובות הנלוות מתבצעות בתיאום מראש עם הממשל האמריקני כדי למנוע הסלמה.

ד. מוחמד חליפה סידיק: תגובתה של איראן עשויה להיות מוגבלת, והיא עשויה לפנות להגברת תגובותיה התקשורתיות כדי לשמר את הפנים, כמו גם את פרויקט הגרעין שלה.

מהמט צ'ליק: איראן עשויה להגיב לתקיפה בצורה מבוקרת, ואמריקה פועלת לשמור על הסכסוך בשליטה עד לסיום הבחירות

לאחר שטף של איומים ישראלים לפתוח במתקפה כואבת נגד איראן ולמקד את אתרי הגרעין ומתקני הנפט שלה, ישראל פתחה במתקפתה עם שחר ביום שבת, 26 באוקטובר, על אתרים ויעדים צבאיים ממערב לטהרן ובמחוזות עילם וחוזסטן. , אך היא לא עמדה, לפי משקיפים ואנליסטים רבים, ברמת ההצהרות התקיפה הישראלית הייתה חמורה ביותר, בעוד שלטונות איראן העריכו את גודל התקיפה ואת נזקיה.

Writers and analysts who spoke to “ے” believe that this limited strike and the reactions surrounding it indicate that there were interventions that took place in the last hours to control the rhythm of the strike and prevent the expansion of escalation so that the region is not נגרר למלחמה אזורית רחבה, במיוחד מכיוון שארצות הברית פועלת כדי להימנע מהרחבת ההסלמה הצבאית ככל שמתקרבות הבחירות לנשיאות.

הם מציינים כי ההצהרות האיראניות שהמעיטו במתקפה הישראלית עשויות לספק הצדקה מוקדמת לכישלון של טהרן להגיב ישירות, וכי במקום זאת היא עשויה לפנות לתגובות תקשורת כדי להציל פנים, כמו גם להגן על פרויקט הגרעין שלה, במיוחד מאז ארצות הברית נוקטת במדיניות של פיתוי והפחדה באזור ושהיא תגן על בת בריתה, ישראל, אם היא תהיה חשופה לכל מתקפה אפשרית, בהתחשב בכך שלאור העובדות הללו, הסיכויים למלחמה אזורית פחתו. בעוד שכמה מהם ציינו כי ישנן אינדיקציות לקיומם של ערוצי משא ומתן עקיפים בין איראן לארה"ב, וכי העניינים הולכים לקראת רגיעה.

ההסלמה בין איראן לישראל לא תתרחב בשלב הנוכחי

ד"ר ג'מאל אל-שליבי, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה ההאשמית בירדן, אמר: ההסלמה בין איראן לישראל לא תתרחב בשלב הנוכחי, בציפייה שהמשחק הסתיים, ושהדברים מתקדמים לקראת שקט אמיתי. .

בנוגע לשאלה האם איראן תגיב למתקפה הישראלית האחרונה, אל-שליבי מאמין כי "אף אחד לא רוצה להרחיב את היקף המלחמה ברגעים אלה, במיוחד עם הבחירות המתקרבות לנשיאות בארה"ב", שיהיו עדות לשינויים מכריעים בארצות הברית. מְדִינִיוּת.

הוא ציין כי הממשל האמריקני, ללא קשר למי ינצח בבחירות הקרובות, בין אם זו קמילה האריס מהמפלגה הדמוקרטית או הנשיא לשעבר דונלד טראמפ מהמפלגה הרפובליקנית, לא יהיה מעוניין לפתוח במלחמה חדשה במזרח התיכון.

הוא הוסיף: האתגרים הכלכליים הגדולים והמלחמה המתנהלת בין רוסיה לאוקראינה כבר שלוש שנים מחזקים את הצורך במדיניות של איפוק והימנעות מעימותים יקרים.

הוא מאמין שאיראן הצליחה להעביר מסר חזק לישראל באמצעות יכולותיה הצבאיות שהפגינה במבצעים קודמים, שהפכו אותה בעיני ישראל ל"מדינת עימות".

ה"מאסטרו" האמריקאי נותן את הטון לקונפליקטים

אל-שלבי גם ציין כי התפקיד האמריקני ממלא כיום את התפקיד של "מאסטרו" לשלוט בקצב הסכסוכים, במיוחד לאור רצונה של איראן שהדמוקרטים יישארו בבית הלבן, לאור האפשרות להקל על הסנקציות הכלכליות. פתיחת דיאלוג חיובי בנוגע לתיק הגרעין.

באשר לציפיותיו לגבי אופי התגובה האיראנית, הסביר הפרופסור למדעי המדינה כי איראן תמנע מהסלמה ישירה, ובמקום זאת תבקש לחזק את תמיכתה בבעלי בריתה האזוריים, כגון חיזבאללה בלבנון, כוחות הגיוס העממי בעיראק, ו הקבוצה החות'ית בתימן.

לדבריו, אסטרטגיה זו תתמקד בדלדול הכלכלה הישראלית בטווח הארוך, תוך שהוא מצביע על כך שישראל אינה יכולה לשאת לחץ כלכלי, ביטחוני ודיפלומטי לתקופה העולה על שנה, מה שיאפשר לאיראן להשיג את יעדיה בסופו של דבר ללא צורך. להתערבות ישירה.

אל-שלבי שלל לחלוטין כל תגובה ישירה מצד איראן נגד ישראל בתקופה זו, והסביר כי האסטרטגיה האיראנית תישאר במסגרת של שחיקה שקטה והדרגתית של היריב, להשגת הישגים ארוכי טווח.

העברת הודעת לחץ חזקה לאיראן

In turn, Egyptian political analyst Hani El-Gamal spoke to “ے” about the details and dimensions of the recent Israeli air strike that targeted Iranian military facilities used in the production of solid missile fuel, explaining that the strike came in an organized manner and התמקדו באתרים חיוניים, אשר שיבשו את יכולותיה של איראן בייצור טילים, והשפיעו על הייצור הצבאי שלה; הוא גם פגע במתקני הגנה חשובים, כולל מערכת ההגנה האווירית המתקדמת S300.

אל-ג'מאל ציין כי השביתה בוצעה בתיאום ברור בין ישראל לאמריקה, שכן וושינגטון הסכימה לבצע אותה באופן ספציפי כדי למנוע השלכות רחבות שעלולות לאיים על יציבות האזור.

הוא הסביר שהמטרה העיקרית היא להעביר מסר חזק של לחץ לאיראן, מבלי להגיע לנקודת הסלמה צבאית גדולה שעלולה לערער את ביטחון המזרח התיכון.

בנוגע למרחב האווירי האזורי, אל-ג'מאל ציין כי ישראל השתמשה במרחב האווירי העיראקי לביצוע התקפותיה על מתקנים איראניים, מה שמאשר את קיומו של תיאום ביטחוני אזורי ברמות הגבוהות ביותר.

אל-ג'מאל סבר כי הבחירה בעיתוי זה לשביתה משקפת חישובים מדוקדקים של ארצות הברית לאור הבחירות המתקרבות לנשיאות, שכן ממשל ביידן מעדיף לתמוך בחוזקה בישראל, אך מבלי לגרום להסלמה בלתי מחושבת שעלולה לפגוע באינטרסים שלה באזור. , במיוחד לאור הרגישות של תנאי שוק האנרגיה העולמי.

אל-ג'מאל גם הצהיר כי איראן ביקשה לצמצם את השפעת התקיפה באמצעות הצהרות רשמיות, בניסיון להציג תדמית רגועה ויציבה כלפי פנים.

הוא הדגיש כי לתיווך הולנדי היה תפקיד עקיף בהדלפת מידע לאיראן על מוקדי הכוונת, מה שהפחית במידה ניכרת את השפעת המתקפה.

למרות זאת, אל-ג'מאל ציין כי לאיראן יש את היכולות להגיב דרך עיראק, אך היא בחרה בגישה של רגיעה כדי להימנע מכל הסלמה שעלולה לדרוש התערבות צבאית אמריקאית רחבה יותר.

הוא הסביר כי טהרן עשויה לפנות למועצת הביטחון ולאומות המאוחדות להגיש תלונה על השביתה, כחלק מהמאמץ שלה לגבש את הישגיה הפוליטיים והדיפלומטיים, תוך שמירה על ביטחונה האסטרטגי ותוכנית הגרעין שלה הרחק מסכנה של ישירה. הסלמה עם ישראל.

בהקשר זה, אל-ג'מאל מאשר כי התקיפה הישראלית נחשבת כצעד בתוך אסטרטגיה ישראלית-אמריקאית מוצקה, שמטרתה להדק את חבל החבל על איראן ולהחליש את יכולותיה הצבאיות, מבלי להגיע לנקודת אל-חזור, המעמידה את האזור בפניו. תקופה של רגיעה יחסית בזמן שהמתח הבסיסי נמשך.

אמריקה נוקטת באסטרטגיה של פיתוי והפחדה

בהערתו על התקיפה הישראלית האחרונה שתקפו אתרים צבאיים איראניים במספר נפות בלילה שבין ה-25 ל-26 באוקטובר 2024, ציין סופר וחוקר אלמקדסי, עזיז אלאסא, כי הצהרות איראן המתארות את התקיפה כ"חלשה ומוגבלת. בהשפעה" עשויה לשאת הצדקה מוקדמת לאי תגובה ישירה לישראל.

אל-אסא אמר: מה שמאשר זאת הוא שמפת המטרות שישראל התכוונה לפגוע דלפה לאיראן, בדרך זו או אחרת, וכי ישראל, לאחר שפגעה באיראן, הזהירה כי התגובה האיראנית תתקבל תגובה ישראלית כואבת ומשפיעה יותר.

אל-אסה הסביר, "הסצנה הכללית במזרח התיכון, עם האצה של שעון החול לקראת הבחירות לנשיאות ארה"ב, אינה יכולה עוד לסבול כל התרחבות עתידית של הסכסוך הצבאי, במיוחד מכיוון שאמריקה נוקטת באסטרטגיה של פיתוי והפחדה ולפני כן. הודיעה שהיא מוכנה להתערב בהגנה". מצד אחד, ישראל מעוררת את מימי ההפוגה ו/או הפסקת האש בחזית הפלסטינית והלבנון.

אל-אסא גם ציין כי ישראל הודיעה על כוונתה להפסיק את התקיפות הקרקעיות שלה בלבנון במהלך השבועיים הקרובים, במקביל להכפלת מספר הקצינים והחייליים שנהרגו בחזית הלבנונית והפלסטינית, מה שניתן להבין כ קרובה של הפסקת אש בחזית הלבנונית, בנפרד מחזית עזה, ש"ישראל מנסה לקטוע אותה ולנתק את צפוןה לטובת מטרות שונות, שיאריכו את המלחמה בחזית זו, ויחשפו". לישראל עוד הפסדים בקרב צבאה.

מנגד, ציין אלאסא כי הכרזה ישראלית זו והמשא ומתן המתקיים בדוחא, בהשתתפות המוסד, סותרים את האסטרטגיה של נתניהו וממשלתו המבוססת על השגת הרתעה ישראלית והכפפת האזור. כל החזיתות - לתכתיבי ישראל, מה שגורם לנו לקרוא מצב של חולשה ודעיכה את הישראלים, אם זה לא רק טריק תקשורתי טקטי לבלבל את החישובים של אויבי ישראל באזור.

חוסר היכולת של ישראל להרחיב את ההסלמה

נווין אבו רחמון, מומחה לישראל, אמר שבתוקפנות הישראלית נגד איראן נתניהו רצה לחפש את התמונה, אך למעשה לא הצליח לייצא תמונה של אופייה וצורתה של תוקפנות זו, ולפיכך אלמנט זה היה לא הושג, וזאת משום שרמת התוקפנות הייתה מוגבלת ולא שיקפה הצהרות ואיומים של ישראל ערב זאת.

היא סברה שנתניהו מעוניין לגייס את הציבור הישראלי ולהעלות ציפיות, ומה שקרה בפועל נראה חלש.

אבו רחמון ציין כי מבחינת ההשפעה הממשית על זירת העימות באופי וסוג הכוונת, נוטרלו אתרים גרעיניים וכלכליים, וגם אתרים צבאיים בעלי אופי התקפי בשיגור טילים לא כוונו, ואתרי הגנה. יכול להיות שבאמת היה ממוקד, לפי מה שמופץ, בהתחשב בעובדה ש"זהו אינדיקציה מצוינת לחוסר היכולת של ישראל להרחיב את ההסלמה".

התנועה הפוליטית האיראנית תרמה לשליטה במתקפה ובצורתה

מנגד, אבו רחמון סבר כי "התנועה הפוליטית והדיפלומטית שאיראן שיחקה לאחרונה באזור במאמציה לשלוט בתוקפנות נגדה תרמה רבות לשליטה בו ובצורתו, כך שהמצב נשאר במשוואה של נשלט. הסלמה ואינה מרחיבה את היקף המלחמה מבחינה אזורית".

היא הדגישה שזה תקף גם לרצון של אמריקה לעשות זאת מבחינת רמת העימות, מה שמעיד שהממשל האמריקני עדיין דבק בדרך העימות המוגבלת על ידי הבחירות המקומיות ועל ידי הנעשה בשטח בשטח. ברמה אזורית.

אבו רחמון הביעה את אמונתה כי כעת, עם כל העובדות הללו, הסיכויים למלחמה אזורית פחתו, אך נותרה ההזדמנות להתמודד עם התגובה האיראנית הצפויה ולגרום לנזק שלה, שיקבע שוב את מהלך העימות.

מתחים בין יעדים רצויים למציאות בשטח

בתורו, ההיסטוריון והחוקר לענייני המזרח התיכון, ג'וני מנצור, הסביר כי המתיחות בין איראן לישראל נעה בין המטרות הרצויות לבין המציאות בשטח, והצביע על כך שהשאיפות הישראליות, במיוחד עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו, מתקיימות מאז 1996. הלך לקראת השמדת מתקני גרעין איראניים, כמו גם מתקני נפט ומתקנים צבאיים ואזרחיים, אך האילוצים האמריקאיים הרתיעו את נתניהו מלהשיג את המטרות הללו מחשש שהדבר יגרום להרחבה אזורית של הסכסוך, שעלול לסלול את הדרך להגברה. השפעה רוסית וסינית באזור.

מנצור הוסיף: קיימות אינדיקציות לקיומם של ערוצי משא ומתן עקיפים בין איראן לארה"ב, שמטרתם בראש ובראשונה להפריד את איראן מציר ההתנגדות האזורי, הכולל את חיזבאללה, חמאס, החות'ים ובעלות ברית נוספות, במאמץ של וושינגטון. להשיג יותר הגמוניה מערבית באזור, שכן ישראל היא סוכנת של מעצמות אלו.

מנצור נגע במה שדווח לאחרונה בתקשורת על השפעת התקיפה הישראלית על איראן, שהוגדרה כ"קלה". הוא ציין כי מידע זה אינו מוכח, וציין כי מטוסי F-35 ישראלים כבר פתחו תקיפות שתוארו כ"כואבות" נגד אתרים ומתקנים איראניים.

מנצור האמין שאיראן ניסתה למתן את השפעת המתקפה בתקשורת כדי להציל פנים פנימית ואזורית.

בהקשר לאפשרות לתגובה איראנית, מנצור שלל כי טהראן תיתן מענה מיידי אלא אם כן התגובה תוסכם ותתוכנת מראש עם הממשל האמריקני, כפי שקרה לאחרונה.

וושינגטון מבקשת להימנע מהסלמה

ד"ר מצידו אישר. ריאד אלאילה, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת אל-אזהר בעזה, אמר כי חילופי התקיפות בין איראן וישראל, והתגובות הנלוות, מתרחשים בתיאום מראש עם הממשל האמריקני.

הוא ציין כי איראן, למרות התקיפות הישראליות, לא תגיב להן, בהתחשב בכך שהן לא השפיעו על האתרים הרגישים שלה, תוך תרומה לחיזוק תדמיתו והתנשאותו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

אל-עילה מסר כי תקיפות אלו, לרבות תקיפות מל"טים איראניות, מבוצעות בהתאם להסדרים עם וושינגטון על מנת להבטיח שמעגל הסכסוך לא יתרחב, מה שמעיד כי כל תגובה איראנית תהיה מותנית במידת המחויבות של ישראל לתיאום. עם ארצות הברית.

אל-עילה הזהיר מפני האפשרות שהסכסוך יצא מכלל שליטה אם ישראל תמשיך במתקפותיה ללא תיאום אמריקאי, מה שממנו שוושינגטון מבקשת להימנע, כדי לייצב את המצב באזור.

חשש איראני מהרחבת המלחמה

ד"ר ציין. מוחמד חליפה סידיק, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה הבינלאומית של אפריקה בחרטום, ציין כי התגובה האיראנית לתקיפה הישראלית האחרונה עשויה להיות מוגבלת, וכי טהרן עשויה לפנות להגברת תגובותיה התקשורתיות במקום תגובה צבאית ישירה, כדי כדי לשמור על הפנים.

ח'ליפה הסביר שהדאגות האיראניות מתמקדות בהימנעות מהרחבת המלחמה האזורית ושימור פרויקט הגרעין שלה, תוך ציון הניסיון של עיראק עם הכור הגרעיני אוסיראק, שנהרס על ידי ישראל בשנות ה-80.

הוא הסביר כי מרווח התמרון לפני טהראן הפך צר, במיוחד לאחר הצלחת התקיפות האוויריות האחרונות שכוונו לאתרים איראניים, למרות ניסיונותיה של איראן לצמצם את השפעתן.

ח'ליפה הוסיף: האקסטרפולציה של תגובות איראניות קודמות מצביע על כך שטהרן אולי לא תנקוט עמדה צבאית הסלמה או בלתי צפויה, אלא תנסה לשמור על האיזונים הנוכחיים, תוך הימנעות מהשתתפות בעימות רחב שעלול לאיים על הישגיה האסטרטגיים באזור.

לא צפויה תגובה משמעותית

מהמט צ'ליק, העורך הראשי של העיתון הטורקי "דיילי סבאח", אמר כי איראן עשויה להגיב בצורה מבוקרת למתקפה הישראלית האחרונה, וכי לא צפויה להתרחש תגובה גדולה, מה שמעיד על כך שארה"ב פועלת לשמור על הסכסוך בשליטה עד תום הבחירות האמריקאיות.

צ'ליק הסביר כי התקיפה הישראלית לא פנתה למתקנים רגישים, כמו אתרי נפט או גרעין, מה שמרמז שהמטרה הייתה הפגנת כוח ולא לגרום נזק משמעותי.

הוא הדגיש כי ישראל רוצה לשלוח מסר המראה על יכולתה להגיע למתקנים אלה אם תחליט להסלים את התקיפה.

צ'ליק הוסיף: המצב הנוכחי משקף מדיניות של "הפגנת כוח" בשני הצדדים, כאשר כל צד מבקש להפגין את יכולתו לפגוע בשני אם העניינים יסלימו לקראת מלחמה כוללת.