דוקטרינת הביטחון הישראלית מסווגת את הפלסטינים בעזה כ"עם אויב" 
 מתקנים ומוסדות אזרחיים "חזית פנימית לצבא האויב" 
 אלוף גיורא איילנד: אנחנו חייבים לגרום לאסון הומניטרי לתושבי עזה כי זה ינצח אותנו במלחמה 
 לשכנע את הישראלים, בהלם הפחדים הקיומיים, שיש להם צבא חזק שמסוגל להגן עליהם

לאחר מלחמתה של ישראל ברצועת עזה (2008-2009), שאותה כינתה "עופרת ירייה", רוויו תיאורטיקנים ישראלים את המלחמה ההיא במחקר ובדיון, כדי לגבש את מטרות המלחמה הבאה. בין המשתתפים הבולטים בדיונים האסטרטגיים שארגן המוסד לביטחון לאומי דאז היו ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, האלוף במילואים עוזי דיין, והאלוף במילואים גיורא איילנד, ראש אגף המבצעים של ישראל. צבא, ששימש גם כראש המועצה לביטחון לאומי.

מי שבוחן את ההרצאות הממושכות של דיין, איילנד ואחרים במוסד לביטחון לאומי מוצא עצות דומות, תחילה מבחינת תיאור מתודולוגי, והצורך להפסיק לתאר את העימותים עם חמאס בעזה כ"פעולות צבאיות", אבל אלא במונחים של מלחמה, בהתחשב בכך שהחמאס נמצא בעזה". מדינה הנשלטת על ידי חמאס, ואנשיה תומכים בחמאס, לפיכך, יש לבנות תיאוריה של מלחמה, על ידי מיקוד העם כ"אויב" המהווה את המאגר האנושי לצבא חמאס בעזה להרוס באופן קיצוני את התשתית, שכן היא "החזית הפנימית של צבא האויב".

במלחמות שלאחר מכן ברצועת עזה, ההצעות האסטרטגיות שדיין ואילנד השתתפו בגיבוש, ואשר נבחנו בנוכחות המנהיגים המדיניים והצבאיים הבכירים דאז בישראל, יחד עם בכירים לשעבר, לא יושמו משיקולים רבים. , לרבות חוסר המוכנות של הצבא הישראלי להיכנס לעימות ממושך עם חמאס, ומשתנים נוספים זה קשור לזירה הבינלאומית, במיוחד לשבריריותן של מערכות השלטון במדינות ערב הסובבות לפני האביב הערבי. שיקולים פנים-ישראליים קשורים לרצונו של בנימין נתניהו לחזק את כוחה של ישראל כמעצמת-על בתחום ההייטק ול"שקט הביטחוני" שהדבר מצריך.

אקסטרפולציה של הנתונים על מהלך המלחמה הנוכחית המתרחשת ברצועת עזה אינה מותירה מקום לספק כי דוקטרינת הביטחון הישראלית מסווגת את הפלסטינים בעזה לא כאזרחים, אלא כעם אויב, והמתקנים והמוסדות האזרחיים שלהם הם " חזית פנימית לצבא האויב", שניתן לחסל רק על ידי פגיעה בעם ובמוסדותיו, כאמור בלב הצעת דיין ואילנד.

לפני שצבאות מתחילים בדרך כלל את המלחמות שלהם, הם חייבים לקבוע את "מרכז הכובד" של האויב, שהוא מושג צבאי שמשמעותו הנקודה החשובה ביותר בכל אתגר צבאי או ביטחוני זה נותן לו איזון, שהוא התנאי להישרדותו פגיעה יש צורך לחסל אותה או לגרום לה נזק חמור מרכז הכובד במקרה של עזה הוא האנשים והמוסדות האזרחיים, ועל בסיס זה גובשו המטרות והשלבים של מלחמת ישראל.

דוברים רבים בתקשורת הישראלית מעדיפים להסביר את עובדות המלחמה והתפתחויותיה מנקודת המבט של המטרות שעליהן הכריזה מועצת המלחמה הישראלית, כמו חיסול חמאס ושיחזור החיילים השבויים על ידו במהירות על ידי אימוץ מתודולוגיה זו מגיע למסקנה שצבא הכיבוש לא השיג אף אחת מיעדיו, וייתכן שהפרשנות נכונה במידה מסוימת, ועלולה לסטות ממנה לדרגות אחרות, אך אין להניח שהמטרות המוצהרות הן. זהה למטרות בפועל, למשל, למלחמה האמריקאית בעיראק הייתה המטרה המוצהרת של "השמדת נשק להשמדה המונית והפצת דמוקרטיה", אבל המטרה שהושגה בשטח הייתה שונה.

כניסה לעזה לאסון הומניטרי 

מאז הימים הראשונים של המלחמה ברצועת עזה, גיורא איילנד ועוד מספר מומחים צבאיים ישראלים ממשיכים לקרוא להכניס את עזה לאסון הומניטרי חסר תקדים במהירות האפשרית כדי לנצל את האהדה האמריקאית והאירופית לישראל.

לאחר שהחזיר לעצמו את האיזון הפסיכולוגי והעצבני ימים לאחר ה-7 באוקטובר, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו היה להוט לקיים פגישות עם גנרלים בכירים בישראל ולהקשיב להצעותיהם, בנוסף לבדיקת תוכניות הגיבוי המוצעות של צבאו.

לאחר הקמת "מועצת המלחמה" נקבעו יעדי המלחמה ושלבי המלחמה, ובשלב מוקדם היה ברור מידת הסתירה בין המטרות, השלבים והכלים המוצהרים לפעולה צבאית מומחה צבאי להבין שההפצצה האווירית האינטנסיבית של מבנים ומתקנים אזרחיים פירושה שלמי שעושה זאת לא אכפת ממנו לחייהם של חייליו השבויים הפצצה זו תוביל בהכרח למותם של מספר רב של אסירים.

המטרה של שחרור שבויים סותרת את שלבי המלחמה 

המטרה המוצהרת של המלחמה לשחרור שבויים סותרת את כל שלבי המלחמה, החל מהשלב הראשון, שנמשך מספר שבועות והתאפיין בהפצצות אוויריות אלימות שלא חסכו דבר ברצועת עזה. המטרה האמיתית של אותו שלב הייתה לשכנע את הישראלים, שהיו תחת אימה מההלם שהציף אותם בפחדים קיומיים, שיש להם צבא חזק המסוגל להגן עליהם ולהרוס את עזה, בנוסף לתת לצבא הזדמנות לגייס את שורותיה, במיוחד חיילי המילואים, להעלות את מוכנותה, לגייס את מאגריה ולנצל את האהדה האמריקאית והמערבית כדי להשיג את העיקרון של פגיעה ב"מרכז הכובד", שהוא "עם האויב" ו"העורף". של צבא חמאס", המיוצג על ידי "המוסדות האזרחיים", כפי שחושבים תורת המלחמה בישראל.

באשר לשלב השני של המלחמה, מדובר בקרב היברידי המשלב הפצצות אוויריות וארטילריות אינטנסיביות שסולל את הדרך לכלי רכב משוריינים ולפעולות קרקעיות שלב זה החל מצפון רצועת עזה לדרומה, והוא מתוכנן למעשה להסתיים בתוך שבועיים, לפי הערכות שהודיע צבא הכיבוש.

בשלב שני זה אמר צבא ישראל כי הצליח להרוס את המתקנים הצבאיים הבסיסיים של חמאס והג'יהאד האסלאמי, בעיקר מנהרות ומפעלי נשק, ולפרק חטיבות קרביות מהצפון ועד רפיח, אך טענה זו נדחתה על ידי עמית הלוי. חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת מטעם מפלגת השלטון הליכוד, בהתבסס על הדוחות להם יש גישה מתוקף חברותו בוועדת החוץ והביטחון, וכן על סמך עדויות של קצינים וחיילים המשתתפים ב. הקרבות בעזה.

כמו כן, האלוף במילואים, ראש בתי הספר הצבאיים בצבא הכיבוש לשעבר, יצחק בריק, סבר כי הדיבורים על פירוק גדודי וחטיבות חמאס אינם מדויקים, בעוד גיורא איילנד אישר כי העובדות בשטח מצביעות על כך שלחמאס יש יכולת מהירה להתאושש במקומות שהצבא הישראלי עוזב.

על הקרקע, בשלב השני, נפתח מסדרון צבאי נצרים, המהווה אזור חיץ בין צפון, מרכז ודרום רצועת עזה. אורכו של המסדרון הוא כ-8 קילומטרים, ומשתרע בין מעבר קרני לים התיכון, עובר דרך סלאח א-דין ודרך אל-ראשיד, וחדרי בקרה פרוסים לאורכו ועמדות שליטה, סיור ושריון מוכנות לביצוע פעולות ברק משני צידי המסדרון.

לאורך הגבול עם עזה נוצר גם אזור חיץ ברוחב של 800 מטר לאחר הרס שטחים חקלאיים והריסת מאות בתים ותשתיות המשמעות היא למעשה החרמת 16 אחוזים משטחה הכולל של עזה. בשלב השלישי ייאסר על תושבי עזה לחזור לאזור זה, ומי שיחזור ייורה.

הדבר החשוב ביותר שמייחד את השלב השלישי, לטענת צבא הכיבוש, הוא שאין לו הגבלת זמן, והוא מבוסס על שיגור הכוחות הישראליים, בחסות הפצצות אוויר וארטילריה, בפעולות ברק המבוססות על מידע מודיעיני עמוק. לתוך יישובי מגורים, כלומר, שכפול המציאות הביטחונית של הגדה המערבית בעזה, באמצעות פעולות צבאיות מתמשכות, החל מציר נצרים ומאזור החיץ, ומציר פילדלפיה המפריד בין רפיח הפלסטינית לרפיח המצרית.

הוא נתן לחיזבאללה סולם לרדת מהעץ 

כמו כל שלבי המלחמה, בנוסף למטרות המוצהרות, ישנן יעדים לא מוכרזים, כאשר השלב השני, הראשון שבהם הוא להציע לקהילה הבינלאומית שהמלחמה הסתיימה, בתנאי שכל התקפה על קהילת מגורים כלשהי היא מוצדק כ"מבצע מוגבל" שמטרתו "נטרול איומים מתעוררים", וכפי שהם חושבים בישראל, שלב זה אומר לתת לחיזבאללה סולם לרדת מהעץ, ועצירת תהליך התמיכה בחמאס לקראת החזרה של חמאס. המתנחלים להתנחלויות בצפון בצמוד לגבול עם לבנון.

שלבי המלחמה, מטרותיה והמשכה הם, עד כה, כמעט פה אחד בישראל, ואין מפלגה, בין אם באופוזיציה ובין בקואליציה, שמציעה אלטרנטיבה המבוססת על עצירתה המחלוקת היחידה בכך סובב סביב מה שמתואר בישראל "למחרת", כלומר, המפלגה השואפת לישראל למסור את השלטון בעזה.

דילמה אסטרטגית מאיימת על המשך השלב השלישי 

הדילמה האסטרטגית המאיימת על המשך השלב השלישי הישראלי היא המשך המאבק על התמיכה בפלגים הפלסטינים בעזה של חיזבאללה, שהוכרז ב-8 באוקטובר, והתעקשות חמאס לקשר בין נושא החיילים השבויים להפסקת המלחמה והשלמה. הנסיגה מרצועת עזה, וההערכה הרווחת בישראל במסגרת זו סבורה כי יחיא סינוואר וחסן נסראללה לא ייסוגו מהדרישה לסיים את המלחמה.

אסור לשכוח שמה שמודיעה ישראל על השלב השלישי של המלחמה, לגבי המשך דרכו במשך שנים, עשוי להיות קשור למשא ומתן שמטרתו להגיע לעסקת חילופי שבויים, ומשמעות הדבר היא שרמז על כך עשוי להיות חלק מהפרק. משחק משא ומתן, ושניתן לעשות ויתורים, כמו הפסקת המלחמה.

השלב השלישי של המלחמה הוא שאין לה מגבלת זמן, והיא מבוססת על יציאת הכוחות הישראליים, בחסות הפצצות, בפעולות ברק המבוססות על מידע מודיעיני לעומק אזורי מגורים.

בשלב מוקדם היה ברור מידת הסתירה בין מטרות המלחמה המוצהרות, שלושת שלביה, וכלי הפעולה הצבאיים שמי שמבצע הפצצה אווירית אינטנסיבית של מבנים ומתקנים אזרחיים אומר שלא אכפת לו מהחיים. של חייליו השבויים.