רשת הארגונים הלא-ממשלתיים הפלסטיניים הציגה את ראש הממשלה הפלסטיני ד"ר. מוחמד מוסטפא, מכתב בו קרא לממשלה להכריז על רצועת עזה כאזור אסון הסובל מרעב, אסונות סביבתיים ומחלות, עם כניסת מלחמת ההשמדה ברצועת עזה לחודש השמיני שלה.

הרשת סקרה בהודעתה את הרעב והמחסור החמור במזון שאליהם חשופים הפלסטינים ברצועת עזה, התפשטות תת תזונה, בעיקר בקרב ילדים, בנוסף לאחוזי התמותה הגבוהים כתוצאה ממחלות הנובעות מרעב ומתת תזונה, הקושי. של גישה לטיפול רפואי ובריאות, וזיהום סביבתי חמור הנובע מהרס רשתות ביוב, חוסר יכולת של עיריות לפנות פסולת, ונוכחות של אלפי גופות מתחת להריסות והריסות, בנוסף לחולשה קשה בשטח. מענה הומניטרי ומתן הסיוע הדרוש לנזקקים.

מהרשת נמסר כי למרות המחסור במידע, נתונים וניתוח אובייקטיבי הזמינים על מצב הרעב ברצועת עזה, ארגונים הומניטריים וסוכנויות האו"ם המפקחות על ביטחון תזונתי משתמשים בסדרה של קריטריונים כדי לקבוע אם התרחש רעב או שהוא עלול לאיים להתרחש, ובכך לכוון את התגובה ההומניטרית. כמו כן, הכרזת רעב מחייבת עמידה ברורה בקריטריונים אלו, מה שמוביל לרמות תגובה גבוהות, ואזהרה רשמית לקהילה הבינלאומית על קיומו של משבר מזון חמור המאיים על חיי האוכלוסייה ברצועת עזה, וכן מה זה דורש מהקצאת המשאבים והסיוע הדרושים כדי לצמצם את השפעות הרעב, להציל חיים ולעורר סולידריות בינלאומית, ולחץ להטיל על הכיבוש אחריות ואחריות ישירה שלו ביצירת תנאי רעב ומניעת גישה של האוכלוסייה. מזון בטוח.

במכתב הודגש כי המשך הרס התשתיות והמחסור בדלק הובילו להפסקת שירותי התברואה ופינוי פסולת במידה רבה, מה שהוביל להצטברות פסולת וביוב ללא אפשרות לפינוי כך עליית הטמפרטורות, התפשטות מחלות ומגיפות הפכה למציאות בקרב הפלסטינים ברצועת עזה. בנוסף לכך, קיימת היעדר יכולתה של ההגנה האזרחית ברצועת עזה לפינוי הריסות וחילוץ גופות, כתוצאה מהכוונה המתמשכת ויכולותיה הכספיות החלשות בשל מחסור בציוד ובכוח אדם.

המכתב סקר את האחריות המשפטית לגרימת רעב והרס צרכי החיים, בהתאם למשפט ההומניטרי הבינלאומי ולחוק זכויות האדם הבינלאומי, שכן גרימת רעב כנוהג צבאי נגד אוכלוסייה אזרחית אסורה על פי אמנות ז'נבה, ולכן סעיף 54 לפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנת ז'נבה הרביעית משנת 1977 מדגיש את ההגנה על חפצים וחומרים שהם הכרחיים להישרדות האוכלוסייה האזרחית, כפי שקובע המאמר: "אסור לתקוף, להרוס, להזיז או להשבית. חפצים וחומרים הכרחיים להישרדות האוכלוסייה האזרחית, כגון מזון, שטחים חקלאיים לייצור יבולים ובעלי חיים, מתקני שתייה ורשתותיהם ועבודות השקיה, אם נקבעה כוונתם למנוע זאת האוכלוסייה האזרחית או היריב בגלל ערכה החיוני, ללא קשר למניע, בין אם זה מתוך כוונה להרעיב אזרחים, לאלץ אותם לברוח, או מכל מניע אחר".

המכתב נגע בסעיף 14 של הפרוטוקול הנוסף השני לאמנת ז'נבה הרביעית משנת 1977, על הגנה על חפצים הכרחיים להישרדות האוכלוסייה האזרחית המאמר קובע: "הרעבה של אזרחים אסורה כשיטת לחימה לפיכך, חל איסור לתקוף, להרוס או להעביר או לשבש חפצים וחומרים הכרחיים להישרדות האוכלוסייה האזרחית, כגון מצרכי מזון, שטחים חקלאיים המייצרים אותם, יבולים, בעלי חיים, מתקני שתייה ומערכותיהם ועבודות השקיה. ”

סעיף 6 של אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי קובע גם כי כל מעשים שבוצעו במטרה להרוס, כולה או חלקית, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית ככזו, מתוארים כרצח עם.

המכתב התייחס לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שסעיף 11 שלה קובע "זכות האדם לקבל מזון הולם והולם לכל החיים. המאמר מחייב את המדינות החברות לנקוט באמצעים מתאימים כדי להבטיח את זכות האדם למזון". . פעולת הכיבוש מפרה גם את הצעדים הזמניים שאושרו על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק, מה שמביא את האפשרות להעמיד לדין את האחראים להורות על מניעה או עיכוב של העברת סיוע בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי.

המכתב הדגיש כי האחריות הפלילית לגרימת רעב והרס צרכי החיים קשורה להחלת החוקים הבינלאומיים בעניין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ומכיוון שהפעולות והמדיניות שהכיבוש הישראלי כופה על האוכלוסייה במדינה. רצועת עזה העמידה אותה בעמדה של אחריות פלילית, בשל אחריותה ליצירת תנאים כמו התקפות ישירות על מתקנים חיוניים, או הטלת מצור על האוכלוסייה כדי למנוע הגעת סיוע הומניטרי, המחייב חקירה ומשפט לפני בינלאומי. בתי משפט, כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי, בגלל הפעולות שגרמו לרעב, התפשטות זיהום הסביבה והתפשטות מחלות, והטלת אחריות על האחראים.

במכתב צוין כי אמנם נושא זיהום הסביבה והפצת מחלות אינו נתון למחלוקת, אך נושא הרעב קיבל חשיבות פוליטית, שכן הרעב במקרה של רצועת עזה אינו תוצאה של אסון טבע. , אלא שניתן להפוך את השפעותיו על ידי התרת כניסת סיוע בהתאם, המכתב העלה את השאלה הבאה: "האם אזרחי עזה סובלים מרעב?" בדו"ח שלה במרץ 2024 כי רעב צפוי אם לא יופסקו מיידית והאוכלוסיה קיבלה את הזכות לגישה מלאה למזון, מים ותרופות ולהגן על אזרחים, בנוסף לשיקום אספקת שירותי הבריאות, מים נקיים, תברואה , אנרגיה וחשמל לאוכלוסייה.

המכתב ציין כי מאז חודש מרץ נמשכו פעולות האיבה נגד האוכלוסייה האזרחית, ולמרות שחלק מהסיוע הגיע למחוזות הצפון, הוא עדיין לא מספיק כדי להתמודד עם הרעב המתמשך המספר הממוצע של משאיות יומיות שנכנסו לרצועת עזה דו"ח הוצא בקירוב (179 משאיות), שזה מעט גבוה מהממוצע במרץ (161 משאיות) לפני פרסום הדו"ח סכום הסיוע הזה אינו מספיק כדי להפוך את ההשפעות של רעב ותת תזונה בתקופה במרץ 2024 הותקפו שירותי בריאות בעזה ובצפון נפת עזה, אירע פיצוץ חזק, במקביל לתקיפה והרס של מתחם בית החולים אל-שיפא.

המסר התבסס על סיווג אבטחת מזון משולב (IPC), שפותח בשנת 2004 כדי לסווג את מאפייני משבר המזון והתזונה בסומליה סיווג זה משמש ברחבי העולם להערכת משברים, וכפי שצוין ב-IPC. רעב מסווג לפי שלושה קריטריונים:

1) 20% ממשקי הבית מתמודדים עם מחסור חמור במזון

2) 30% מהילדים סובלים מתת תזונה חמורה

3) 2 מבוגרים או 4 ילדים לכל 10,000 מתים מדי יום מסיבות שאינן קשורות ישירות להתקפים (מחלה או רעב).

הוא קבע כי הוועדה לבדיקת רעב הגיעה למסקנה כי שניים משלושת הקריטריונים להכרזת רעב התקיימו, והוסיף כי הכלל השלישי, "האפשרות לחרוג מסף התמותה מתחת לגיל חמש (4/10,000 ליום לילדים) היא גבוה יותר, אבל זה לא אפשרי הגדר את זה. לפי המכתב, הדבר נובע בעיקר מההתמקדות השיטתית של מערכת הבריאות, שאיפשרה לקבוע את מספר ההרוגים הפלסטינים כתוצאה מסיבות שאינן מתקפות צבאיות ישירות, במיוחד עם דיווחים על משפחות בצפון עזה. ואלי קוברים את יקיריהם בפארקים, ברחובות ובחלקות ריקות. עם זאת, עדויות מאשרות שילדים מתים מתת תזונה, וכך הפיגוע במערכת הבריאות הותיר את משרד הבריאות ללא יכולת לדווח ולתעד מקרי מוות שלא היו תוצאה של תקיפות ישירות.

המכתב העלה שאלה נוספת: מי אחראי להכרזת הרעב ולהכרזת רצועת עזה כאזור אסון? הוא ביסס זאת על ה-IPC אשר "אינו מכריז על רעב או מפרסם הצהרות רעב", אלא מקל על ניתוח המאפשר לממשלות, לארגונים בינלאומיים/אזוריים ולסוכנויות הומניטריות להצהיר הצהרות או הצהרות ברורות יותר. לפיכך, מתברר, על פי הודעת הרשת, שהעיכוב בהכרזת הרעב בעזה אינו אומר שרעב לא יתרחש כעת, במיוחד עם ראיות רבות שתומכות בכך בכל זמן עד מאי 2024, וכי אוכלוסיית רצועת עזה (2.23 מיליון איש) סובלת מרמות גבוהות של חוסר ביטחון תזונתי חריף, כלומר סיווג זה נמצא בשלב IPC 3 ומעלה (משבר או גרוע מכך) ומחצית מהאוכלוסייה נמצאת IPC שלב 5 (כלומר שלב אסון).

במכתב צוין כי בזמן הרעב בסומליה ב-2011, כ-490,000 אנשים סווגו כ-IPC 5, בעוד 80,000 אנשים סווגו כ-IPC 5 כאשר הוכרז רעב בדרום סודן.

במכתב צוין כי ברצועת עזה יש היום 1.1 מיליון אנשים בשלב 5 של IPC, המספר הגבוה ביותר שנרשם אי פעם על ידי IPC. ב-29 במרץ 2024, פקיד במחלקת המדינה האמריקאית אישר לרויטרס כי רעב "ייתכן שיתקיים לפחות באזורים מסוימים" בצפון עזה. ב-4 באפריל 2024 ציין שר החוץ אנטוני בלינקן כי כל האוכלוסייה בעזה חשופה לרמות חמורות של חוסר ביטחון תזונתי. ב-5 באפריל 2024, הודיע מנהל התיאום במשרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) כי "עזה עומדת על סף רעב, אם היא עדיין לא על סף רעב". ב-8 באפריל תיארו מנהיגי ירדן, צרפת ומצרים "סבל אנושי קטסטרופלי" והדגישו כי "רעב כבר מתרחש" בעזה, לפי המכתב.

במכתב צוין כי ב-10 באפריל 2024, סמנתה פאוור, מנהלת USAID, הייתה הבכירה האמריקאית הראשונה שהכירה בקיומו של רעב בעזה, וכאשר נשאלה במהלך מושב ועדת החוץ של בית הנבחרים האם מדובר ברעב. התרחש בפועל ברצועת עזה, הגיב פאוור, "כן, הצהרותיו של מנהל כוח אינן מהוות הכרזה רשמית על רעב". לכך מתווספת הצהרתה של מנכ"לית תוכנית המזון העולמית לוושינגטון פוסט, לפני ראיון ששודר ביום ראשון ברשת NBC, שם אמרה: "צפון עזה הגיעה לרמת הרעב בצורה משמעותית, והרעב נע במהירות לכיוון דרום הרצועה".

במכתב הודגש כי הכרזת עזה כאזור אסון בשל רעב, זיהום סביבתי והתפשטות מחלות. זו באחריות הממשלה הפלסטינית, ומכאן שאין צורך שהממשלה תדחה הודעה זו ותסביר את נימוקיה.

המכתב יצא בהמלצה שקבעה: "במונחים פרקטיים, הממשלה הפלסטינית נושאת באחריות להכריז על עזה כאזור אסון וסובל מרעב, אסונות סביבתיים ומחלות הכרזה זו יכולה להתבצע בתיאום עם סוכנויות האו"ם הרלוונטיות , ואחריות זו צריכה להתבצע על ידי הממשלה הפלסטינית למרות שהממשלה הפלסטינית אינה אחראית פוליטית למצב הרעב וההרס המסיבי בתמורה לאחריות הכיבוש הישראלי. אולם, מתברר שסוכנויות האו"ם מהססות להכריז רעב מחשש להיות נתון ליותר לחץ פוליטי והגבלות המוטלות עליו עם זאת, הממשלה הפלסטינית יכולה לאמץ את ההכרזה הזו ולפעול לתיאום כל המאמצים העולמיים והמקומיים, בשיתוף עם החברה האזרחית הפלסטינית, על מנת לפתח מידה מתכננים להתמודד עם ההשפעות הללו, להעלות את רמות ההקלה המיידיות לאזרחים ברצועת עזה, ולדחוף לדרישה שהכיבוש יישא באחריות לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.