אסעד אלאסעד, אל-מותוואכל טהא, וסמיר שחאדה... אבירי הגדוד הראשון בהגנה על הזהות והנרטיב הפלסטיני

בתקופה של מלחמת השמדה שאינה מכוונת רק לאדם הפלסטיני, אלא מתרחבת לזיכרון, לזהות, לנרטיב ולתרבות, הענקת "מדליית מקסים גורקי לספרות" על ידי האיגוד הבינלאומי של איגודי הסופרים, שבסיסו ברוסיה, לשלושה מהבולטים שבין סופרי ומייסדי התרבות הפלסטינית בשטחים הכבושים, והם ד"ר אסעד אלאסעד, ד"ר אל-מותוואכל טהא, וד"ר סמיר שחאדה אל-תמימי, מקבלת משמעות לאומית ותרבותית החורגת מהוקרת שלושה יוצרים להוקרת התרבות הפלסטינית עצמה, כאחד משדות המאבק הלאומי החשובים ביותר. וחגיגת האיגוד הכללי של הסופרים והמשוררים הפלסטינים למכובדים באה לאשר כי הנאמנות ליוצרים היא נאמנות למילה החופשית, לתרבות המתנגדת, ולדור שנשא את העט כפי שהלוחם נושא את דגלו, והתמודד עם כלא, רדיפות ומדיניות טשטוש וביטול באמצעות יצירתו ואמונתו האיתנה בזכות עמו לחירות ולחיים. הוקרה זו אינה רק חגיגה של שמות ספרותיים גדולים, אלא היא הכרה בינלאומית במעמדה של התרבות הפלסטינית, ובתפקיד ההיסטורי שמילא הסופר והאינטלקטואל הפלסטיני בהגנה על הזהות הלאומית, שימור הזיכרון הקולקטיבי, והתמודדות עם הנרטיב הציוני שחתר, ועדיין חותר, לזייף את ההיסטוריה ולהכחיש את קיומו של העם הפלסטיני ואת זכויותיו. וכיום, בעוד עזה נתונה למלחמת השמדה כוללת, המלווה בהשמדה תרבותית המכוונת לאוניברסיטאות, בתי ספר, ספריות, בתי הוצאה לאור, מרכזי תרבות ויוצרים, ורצח סופרים ויוצרים, ובראשם ידידנו המשורר השהיד סלים אל-נפאר שנהרג במלחמת ההשמדה עם משפחתו, חשיבותה של המילה החופשית גוברת, והסופר והאינטלקטואל הפלסטיני הופך לגדוד הראשון בקרב התודעה, השומר הנאמן של הזהות הלאומית, והמגן הראשון על הנרטיב הפלסטיני מול ניסיונות העקירה, העיוות והביטול. הניסיון הפלסטיני הוכיח שהכיבוש לא חשש רק מהרובה, אלא חשש מהשיר, מהרומן, מהמחזה ומהמאמר, מכיוון שהם שומרים את הזיכרון, מתעדים את האמת, ומעניקים לעם את היכולת לספר את סיפורו בעצמו. לכן, הוקרת אסעד אלאסעד, אל-מותוואכל טהא, וסמיר שחאדה היא הוקרה לדור שלם של יוצרים שהפכו את התרבות לצורה מתקדמת של התנגדות, וביססו את נוכחותה של פלסטין במצפון האנושי. ברכה לאבירים אלה על הישג זה, וברכה לאיגוד הכללי של הסופרים והמשוררים הפלסטינים על יוזמה נאמנה זו, ולאיגוד הבינלאומי של איגודי הסופרים על הוקרה זו המאשרת כי התרבות הפלסטינית, למרות מלחמת ההשמדה וההשמדה התרבותית, עדיין חיה, מסוגלת להגיע לעולם, וכי המילה החופשית תישאר, כפי שהייתה תמיד, אחד מכלי הנשק החשובים ביותר של העם הפלסטיני בהגנה על זהותו, נרטיבו וזכותו לחירות ועצמאות.