ב-5 ביולי 2026, אלג'יריה תציין את יום השנה ה-64 לעצמאותה, אירוע המהווה אחת התחנות הפוליטיות המשמעותיות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה הערבית והאפריקאית המודרנית. עצמאות זו, שהייתה שיאה של מלחמת שחרור עקובה מדם, מהווה כיום את עמוד התווך המרכזי להגדרת הזהות הלאומית האלג'יראית ולעיצוב יחסיה המורכבים עם הכוח הקולוניאלי לשעבר.
שורשי זיכרון זה נעוצים ברגע השחרור מכיבוש שנמשך למעלה ממאה ושלושה עשורים, כאשר הנוכחות הצרפתית החלה בשנת 1830 והסתיימה במשאל עם להגדרה עצמית בתחילת יולי 1962. מסע זה הוביל להכרה רשמית של פריז בריבונות אלג'יריה, וה-5 ביולי הוכרז כיום לאומי המסמל את ניצחון הרצון העממי על ניסיונות השילוב המנהלי והתרבותי.
המדינה האלג'יראית המודרנית רואה בתאריך 1 בנובמבר 1954 את נקודת המוצא הרשמית ללגיטימיות שלה, היום שבו פרצה המהפכה המזוינת בהנהגת חזית השחרור הלאומית. מאז, עקרונות המהפכה הפכו לאסמכתא חוקתית ופוליטית שעיצבה את סמלי הרפובליקה, מהדגל וההמנון הלאומי ועד לשיח הפוליטי המאומץ בפורומים בינלאומיים.
בצעד חקיקתי בולט, אישרה האסיפה הלאומית העממית בדצמבר 2025 חוק המפליל את הקולוניאליזם הצרפתי, ודורש את השבת הארכיון הלאומי ושרידי גופות המורדים המוחזקים. החוק הדגיש גם את הצורך בקבלת מפות הניסויים הגרעיניים שערכה צרפת במדבר האלג'יראי בין השנים 1960 ל-1966, מה שמאשר שתיק הזיכרון עדיין חי וטרם נסגר.
מיד לאחר העצמאות, התמודדה ההנהגה האלג'יראית עם אתגרים עצומים בדמות בניית מוסדות המדינה מההריסות שהותיר הכיבוש הממושך. למרות ההצטרפות המהירה לאו"ם באוקטובר 1962, מסלול בניית המדינה ידע מתחים פנימיים חריפים, שהבולט שבהם היה המהפך הפוליטי הגדול ביוני 1965 שביסס את תפקיד הממסד הצבאי בקבלת ההחלטות.
במהלך עשרות שנותיה הראשונות, פיתחה אלג'יריה מודל כלכלי וחברתי המבוסס על תפקיד מרכזי של המגזר הציבורי וריבונות לאומית מלאה על המשאבים. מגמה זו באה לידי ביטוי במדיניות חוץ עצמאית, שהפכה את אלג'יריה לקול מגן על תנועות שחרור בעולם, ולציר מרכזי ביבשת אפריקה ובאזור הערבי.
לצד זיכרון השחרור, בולטת 'העשור השחור' כתקופה קשה בתודעה האלג'יראית, כאשר המדינה נכנסה לסכסוך פנימי עקוב מדם לאחר ביטול מסלול הבחירות בשנת 1992. ההערכות מצביעות על נפילתם של בין 100 אלף ל-200 אלף קורבנות במהלך שנים אלו, מה שהותיר פצע עמוק שהשפיע על המגמות הפוליטיות והחברתיות של הדורות הבאים.
חווית האלימות הפנימית הובילה לביסוס ערך היציבות בחברה האלג'יראית, וזה נוצל על ידי השלטון במשך שנים תחת הסיסמה 'ביטחון קודם כל'. למרות זאת, דרישות הרפורמה הפוליטית נותרו נוכחות בתודעה הציבורית, תמיד מוגבלות על ידי הרצון לשינוי שליו והימנעות מחזרה לתרחישי הכאוס שאפיינו את שנות התשעים.
תקופת הנשיא המנוח עבד אל-עזיז בותפליקה ראתה ניסיונות לפיוס לאומי ולהשבת זוהרה של אלג'יריה בזירה הבינלאומית לאחר שנות בידוד. עם זאת, משקיפים סבורים כי שלב זה לא הצליח לסגור את כל התיקים הפתוחים, במיוחד בכל הנוגע לסוגיות הנעדרים והאחריות על ההפרות שאירעו במהלך שנות המשבר.
בפברואר 2019, התנועה העממית שברה את הקיפאון הפוליטי בסירובה המוחלט לכהונה חמישית של בותפליקה, והחזירה את הכבוד לפעולה שקטה בשטח. המפגינים שאבו את סיסמאותיהם מרוח מהפכת השחרור, דרשו מדינת חוק ומוסדות נבחרים, והדגישו כי הריבונות חייבת לחזור לעם הרחק מהאפוטרופסות ההיסטורית.
היחסים האלג'יראים-צרפתיים עדיין מאופיינים במורכבות רבה למרות 64 שנים שחלפו מאז ההיפרדות, כאשר קשרים אנושיים וכלכליים משתלבים עם מורשת כבדה של עינויים ועקירה. למרות הצעדים הצרפתיים החלקיים להכרה בפשעים מסוימים, הפער עדיין רחב בין דרישות אלג'יריה להתנצלות מלאה לבין ההסתייגויות הצרפתיות.
מקורות דיווחו כי הכרתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון באחריות ארצו להתנקשות בפעיל הערבי בן מהידי בשנת 1957 הייתה צעד חשוב לשבירת הנרטיבים הרשמיים המטעים. עם זאת, הצד האלג'יראי סבור כי הכרות פרטניות כאלה אינן מפצות על הצורך בהכרה כוללת בתקופה הקולוניאלית כפשע מאורגן נגד העם.
תיק הארכיון הלאומי השדוד מהווה את אחת מנקודות המחלוקת הבולטות ביותר, כאשר אלג'יריה מתעקשת על השבת כל המסמכים המתעדים את תקופת הכיבוש. הרשויות האלג'יראיות רואות בהחזקת ארכיון זה זכות ריבונית שאינה ניתנת למשא ומתן, וצורך חיוני כדי לאפשר לדורות החדשים לכתוב את ההיסטוריה שלהם הרחק מהראייה הקולוניאלית.
בעוד אלג'יריה מציינת את שנתה ה-64 לעצמאותה, האתגר הגדול ביותר נותר כיצד לאזן בין שימור זיכרון הקדושים לבין בניית עתיד דמוקרטי שיענה על שאיפות הצעירים. שאלות הדור החדש חורגות מעבר לחגיגת העבר, ומגיעות לרצון לראות מדינת מוסדות חזקה המבטיחה צדק וכבוד לכל אזרחיה.
ריבונות לעם, לא לאפוטרופסות; מדינה לעם, לא לרשתות סגורות; ולגיטימיות אינה עוברת בירושה מדור השחרור לדור השלטון ללא אחריות.
شارك برأيك
אלג'יריה ביום השנה ה-64 שלה: מאבק הזיכרון עם צרפת ושאלות הבנייה הלאומית