שלטונות הכיבוש הישראלי שחררו את הנער הפלסטיני איסמעיל מחליס מהעיירה א-ראם מצפון לירושלים הכבושה, לאחר שבילה כ-20 חודשים מאחורי סורג ובריח. מחליס יצא מכלא עופר בגוף כחוש וסימני תשישות ברורים, כדי לספר פרטים קשים על הסבל שחווים נערים וילדים באגפי הצעירים.
מסע הסבל של איסמעיל החל בחמישה עשר באוקטובר 2024, כאשר כוחות הכיבוש פשטו על בית משפחתו ולקחו אותו למרכזי חקירה. לאחר מכן הועבר הנער, שטרם מלאו לו אז ארבע עשרה, לכלא עופר הממוקם ממערב לעיר רמאללה, כדי להתחיל פרק ארוך של בידוד והתעללות.
מחליס תיאר את התנאים בתוך אגף הצעירים כקשים ביותר, כאשר הנהלת הכלא מקפידה לספק כמויות מזון זעומות ביותר לאסירים הצעירים. הוא הדגיש בעדותו כי הארוחות המוגשות לרוב אינן ראויות למאכל אדם, ומתבססות בעיקר על כמויות קטנות של אורז שלעיתים קרובות מקולקל.
בנוסף לתת-תזונה, חדרי הכלא סובלים מהיעדר כמעט מוחלט של ניקיון כללי, עם חוסר זמינות של מים נקיים המיועדים למקלחת. מקורות דיווחו כי אסירים ילדים נמנעים ממקלחות סדירות, מה שמוביל להחמרת המצב הבריאותי ולהתפשטות מחלות עור בקרב העצורים על רקע הצפיפות.
מאז פרוץ התוקפנות על רצועת עזה, הנהלת בתי הכלא החמירה את צעדיה הדיכויים, כאשר נמנעו מאסירים ילדים לצאת לחצר החיצונית המכונה 'הפורה'. מצור פנימי זה הגביר את הלחצים הפסיכולוגיים והפיזיים על הנערים המבלים את יומם כולו בתוך חדרים סגורים וצפופים.
הנהלת כלא עופר נוקטת בשיטות התעללות יומיומיות, הכוללות לקיחת מזרנים ושמיכות מהאסירים משעות הבוקר המוקדמות ועד אחר הצהריים, כדי לאלץ אותם להישאר ללא מנוחה. כמו כן, מתבצעות ספירות יומיות שלוש פעמים בצורה משפילה, כאשר הילדים נאלצים לשבת על ברכיהם או לעמוד מול הקירות במשך שעות ארוכות.
מחליס חשף כי ישנם כ-197 ילדים אסירים באגף שבו היה עצור, המחולקים ל-22 חדרים צרים שאינם מספיקים למספרם. הוא ציין כי קבוצות הגיל בתוך הכלא כוללות ילדים קטנים מאוד ילידי 2011 ו-2012, החשופים לאותה התייחסות קשה שמקבלים המבוגרים.
הנער המשוחרר הדגיש כי מדיניות הכיבוש הנוכחית אינה מבחינה במכות ובאלימות בין ילד לאדם מבוגר, כאשר הפרטיות שניתנה בעבר לאגפי הצעירים נעלמה. הוא הסביר כי פעולות הדיכוי והתקיפה במכות הפכו לשגרה יומיומית שמבצעים הסוהרים כלפי כל העצורים ללא יוצא מן הכלל או התחשבות בחוקים הבינלאומיים.
מצדה, אימו של איסמעיל, אינתיסאר שוואמרה, הביעה את זעזועה מהמצב שבו יצא בנה לאחר שנתיים של היעדרות כפויה. היא אמרה שבנה נכנס לכלא כילד ויצא ממנו כצעיר עמוס דאגות, והדגישה כי חיה חודשים של דאגה מתמדת לגורלו על רקע הפסקת החדשות וההפרות המתמשכות.
משפחת מחליס מקווה שבנם יוכל לשקם את חייו הרגילים ולהשלים את מסלול לימודיו שנקטע עקב המעצר, למרות ההשפעות הפסיכולוגיות העמוקות. עדות זו מגיעה בתקופה שבה סטטיסטיקות של ארגוני אסירים מצביעות על קיומם של כ-9500 אסירים פלסטינים, מתוכם 360 ילדים המתמודדים עם תנאים דומים לאלה שסיפר איסמעיל.
ישנם ילדים ילידי 2011 ו-2012, שהיו קטנים מאוד ולא היו צריכים להיות בכלא, אלא היו צריכים לחיות את ילדותם.
شارك برأيك
בגוף כחוש ועדות קשה... נער ירושלמי מספר על זוועות 20 חודשים בבתי הכלא של הכיבוש