ארצות הברית של אמריקה, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, הממלכה המאוחדת, והאיחוד האירופי
לקראת פסגתכם הקרובה באוויאן-לה-באן, צרפת, בין התאריכים 15-17 ביוני 2026:
אדוני הנשיא, כבוד ראשי הממשלות, יועצים נכבדים, מנהיגים מכובדים,
אני עומד בפניכם היום לא כפקיד ממשלתי, אלא כפעיל שלום ומגשר ישראלי, וכאדם שבילה קרוב לחמישים שנה בעבודה עם ישראלים ופלסטינים, ובשיחות עם מנהיגים פוליטיים, פעילי שלום, אזרחים מן השורה, ולעיתים אף עם אלה שהממשלות מסרבות לדבר איתם.
באתי לומר לכם דבר שרבים כבר אינם מאמינים בו:
שלום בין ישראלים לפלסטינים עדיין אפשרי.
אבל הוא לא יקרה מעצמו.
במשך עשורים, הקהילה הבינלאומית תמכה בפתרון שתי המדינות במילים, בעוד שאפשרה למציאות בשטח להתרחק ממנו בהתמדה. היום אנו עומדים על סף תהום. ההחלטות שיתקבלו בשנה הקרובה עשויות לקבוע אם פתרון שתי המדינות יישאר אפשרי, או שישראלים ופלסטינים יידונו לחיות בסכסוך מתמיד.
מלחמת עזה לימדה אותנו שיעור כואב: אין פתרון צבאי. ישראל לא יכולה להפציץ את דרכה לביטחון. והפלסטינים לא יכולים להילחם את דרכם לחירות. האלטרנטיבה לפתרון מדיני אינה ניצחון של צד אחד על משנהו. האלטרנטיבה היא מלחמה ללא סוף.
למדינות ה-G7 יש השפעה פוליטית, כלכלית ודיפלומטית עצומה. הגיע הזמן להשתמש בה.
אני רוצה גם לדבר בכנות על תפקידם של ארצות הברית והנשיא טראמפ. האמת היא שאין כיום מנהיג בינלאומי בעל השפעה גדולה יותר על תהליך קבלת ההחלטות בישראל מאשר הנשיא טראמפ. הוא הוכיח שוב ושוב שכאשר הוא מחליט להפוך נושא מסוים לעדיפות, המנהיגים הישראלים מקשיבים לו. יש לו גם השפעה משמעותית על שותפים ערבים מרכזיים שהשתתפותם תהיה חיונית לכל שלום בר קיימא.
אם השפעה זו תשמש לא רק לעצירת מלחמות, אלא לבניית שלום, זה יכול להפוך לאחד ההישגים הדיפלומטיים החשובים ביותר של תקופתנו. על ה-G7 לפעול בשותפות עם ארצות הברית, על מנת ליצור מסגרת בינלאומית מאוחדת המשלבת מנהיגות אמריקאית, מחויבות אירופית, מעורבות אזורית, וערבויות בינלאומיות. רק ברית כזו מחזיקה במשקל הדרוש כדי לדחוף את הצדדים מעבר לכישלונות העבר.
אני מבקש מכם לתמוך בחמישה צעדים מעשיים ומוחשיים.
ראשית, להבהיר כי מטרת המדיניות הבינלאומית היא הקמת מדינה פלסטינית ריבונית, שתחיה בשלום ובביטחון לצד ישראל.
לא כשאיפה רחוקה. ולא כסיסמה. אלא כמטרה מדינית אמיתית עם לוח זמנים ברור.
שנית, לתמוך בשיקום עזה תחת סמכות שלטונית פלסטינית לגיטימית הדוחה מיליציות חמושות, ומסוגלת לספק ביטחון, שירותים, אחריות ותקווה. תושבי עזה ראויים לעתיד שמעבר למלחמה.
ובאותה עת, לא ניתן לשקם את עזה בזמן שארגונים חמושים ממשיכים לפעול מחוץ לסמכות המדינה. חייבת להיות סמכות שלטונית לגיטימית אחת, מבנה ביטחוני אחד, ומונופול אחד על השימוש בכוח. פירוק הנשק חייב להיות חלק מהתהליך המדיני, ולהתבצע באופן שיספק אמון לשני הצדדים, ויהיה קשור למסגרת הרחבה יותר של שלום, שיקום, ביטחון והקמת מדינה.
שלישית, להתעקש על הסדרי ביטחון שיבטיחו שעזה והגדה המערבית לא ישמשו שוב כבסיס להתקפות נגד ישראל.
הישראלים חייבים לדעת ששלום פירושו ביטחון. והפלסטינים חייבים לדעת שביטחון לא ישמש תירוץ קבוע להמשך הכיבוש. שני העמים ראויים לביטחון, כבוד וחירות.
רביעית, לתמוך בהתחדשות דמוקרטית.
אין למנוע מישראלים ופלסטינים את ההזדמנות לבחור מנהיגים המסוגלים לעשות שלום.
מנהיגים הפכו לעיתים קרובות שבויים להישרדותם הפוליטית במקום להיות משרתים של עתיד עמיהם. אם המנהיגים הנוכחיים אינם מסוגלים לספק עתיד מדיני, חייבות לצוץ מנהיגויות חדשות באמצעים דמוקרטיים.
חמישית, להקים מנגנון יישום בינלאומי בעל סמכות אמיתית, משאבים מספקים ואחריות ברורה.
איננו זקוקים להצהרה נוספת. אנו זקוקים לתהליך שיעמוד בפני שינויי ממשלות ומשברים פוליטיים. סכסוך זה הפך לסכסוך בעל ממדים בינלאומיים. לכן, הפתרון חייב להיות מובטח בינלאומית.
גבירותיי ורבותיי,
האנשים שאני פוגש משני הצדדים מותשים. הורים ישראלים רוצים שילדיהם יחיו ללא פחד. והורים פלסטינים רוצים שילדיהם יחיו בכבוד ובחירות.
אלה אינן שאיפות סותרות. אלה שאיפות משלימות.
העתיד שאני מאמין בו פשוט:
ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי, עם שוויון מלא לכל אזרחיה.
ופלסטין כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם הפלסטיני, עם שוויון מלא לכל אזרחיה.
הכרה הדדית בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל, ובקשר ההיסטורי של העם הפלסטיני לארץ פלסטין.
גבולות פתוחים לשיתוף פעולה. וגבולות חזקים לביטחון. אינטגרציה אזורית. שותפות כלכלית. וסוף לאמונה שעם אחד יכול להגשים את שאיפותיו הלאומיות על ידי הכחשת שאיפותיו של העם האחר.
ההיסטוריה לא תשפוט אותנו לפי הנאומים שנשאנו. היא תשפוט אותנו לפי האם היה לנו האומץ לפעול כאשר הפעולה עדיין הייתה אפשרית.
הבחירה העומדת בפנינו ברורה:
שתי מדינות, הכרה הדדית, ביטחון ושלום.
או מלחמה תמידית.
אני מבקש מכם לעזור בקבלת הבחירה הנכונה.
חלון פתרון שתי המדינות עדיין לא נסגר, אך הוא הולך וצר. הדורות הבאים של ישראלים ופלסטינים ישאלו: האם פעלנו כשהזמן עדיין היה זמין? הבה תהיה תשובתנו: כן.
תודה לכם,
ד"ר גרשון בסקין
شارك برأيك
לראשי המדינות ומנהיגי מדינות ה-G7: