סוגיית החרמת הבחירות בסביבות לא דמוקרטיות מעוררת דיון אינטלקטואלי ופוליטי רחב לגבי התועלת בעבודה מתוך המוסדות הרשמיים. משקיפים רואים בהתנהגות זו יותר מסתם הימנעות פסיבית מהצבעה, אלא עמדה פוליטית אסטרטגית הדוחה את הכללים המוסדיים הקיימים.
פירוק מבנה המשטרים הללו דוחף שחקנים פוליטיים רבים, ממפלגות ועד אישים עצמאיים, לאמץ חרם כאופציה המבוססת על קריאה מדויקת של התמונה הכללית. הם מאמינים כי היעדר ערבויות לתחרות אמיתית הופך את קלפיות ההצבעה לכלי בלבד לשחזור האליטות השלטות וקיבוע הסטטוס קוו.
חשיבות החרם נובעת מיכולתו לחשוף מסלולים פוליטיים מדומים ולשלול מהם לגיטימציה עממית ובינלאומית. במקום להיות נסיגה, הוא הופך לאמצעי יעיל להקפאת כללי המשחק ולהגדרה מחדש של מושג האופוזיציה האמיתית.
'התנזרות מבחירות' תורמת להעברת הפעולה הפוליטית ממסדרונות המוסדות הפורמליים למרחב החברתי הרחב. מעבר זה נועד לבנות לגיטימציה חלופית המבוססת על מודעות עממית ומעורבות ישירה בסוגיות הרחוב, הרחק מהכתיבים הרשמיים.
מגיני גישה זו מדגישים כי מעורבות בתהליך פוליטי חסר ריבונות החלטה מחלישה את האופוזיציה והופכת אותה לשותפה בכישלון. השתתפות בבחירות שתוצאותיהן ידועות מראש מעניקה למשטר אישור חינם בפני דעת הקהל הפנימית והחיצונית.
על בסיס תבנית מחשבתית זו, החרם והמעורבות במציאות מחוץ לחומות הרשמיות הופכים לעמדה העקבית ביותר עם העקרונות הדמוקרטיים. אפשרות זו מגנה על ההון המוסרי והאמינות העממית, המהווים את העושר האמיתי של כוחות האופוזיציה הרציניים.
התנזרות זו נכללת במסגרת צורות ההתנגדות השלווה והמחאה המודעת, ולא נסיגה כפי שמקדמים יריביה. זוהי קריאה אחראית לבנייה מחדש של השדה הפוליטי על יסודות של חירות ויושרה, הרחק מקישוט פורמלי של מוסדות חסרי סמכויות.
קבוצות המאמצות אפשרות זו עוברות מהיגיון העבודה הפרלמנטרית למרחבים של הכוונת דעת הקהל ועוררות דיונים גדולים. פעילותן מתמקדת באופי החוקה, הפרדת הרשויות ותועלת המוסדות המתוארים כחסרי סמכות החלטה בפועל.
כוחות אלה שואפים, באמצעות האלטרנטיבה הפוליטית שלהם, ליצור מודעות חברתית הדוחה הזדהות עם כללי המשחק שנקבעו על ידי המשטר הבודד בשלטון. הם מציגים את הערכותיהם כאלטרנטיבה מוסרית הדוחה ויתור על עקרונות בתמורה לרווחים פוליטיים קטנים או תפקידים חולפים.
פעולה מקבילה זו מהווה לחץ מתמיד על השלטון ודוחפת אותו לנסות לייפות את תדמיתו או להציע ויתורים כדי לספוג את המתח. זה מוכיח שהשפעה מבחוץ עשויה להיות לעיתים קרובות בעלת השפעה עמוקה יותר מאשר אופוזיציה 'מבויתת' בתוך בתי המחוקקים.
בהקשר המרוקאי, קבוצת 'צדק ורוחניות' בולטת כאחד הזרמים המפורסמים ביותר המתעקשים על גישה זו מזה עשורים. הקבוצה מבססת את עמדתה על יסודות תיאורטיים ומעשיים מושרשים בספרותה הפוליטית, הדוחה כל ויתור למשטר.
הקבוצה רואה במשחק המוסדי הקיים מלכודת המובילה את המשתתפים בו ל'מוות פוליטי' מוסרי וחומרי. היא נסמכת על ניסיונות של גופים ומפלגות אחרות שנכנסו לניסיון הפרלמנטרי וסיימו באובדן אמינותן העממית וייחודן האידיאולוגי.
מודעות היסטורית זו גורמת לקבוצה לנקוט עמדה נחרצת שאינה מקבלת פשרות, ומעדיפה להישאר במעגל הפעולה החברתית והחינוכית. הניתוח מצביע על כך שהקבוצה עשויה לבחור להפוך לזרם דתי טהור במקום להשתתף בבחירות שאינן מבטיחות שינוי אמיתי.
לסיכום, החרם על הבחירות נשאר אסטרטגיה שמטרתה להגן על הפרויקט הפוליטי מפני שחיקה והיעלמות. הוא משקף רצון להימנע מהבלבול שפקד שחקנים אחרים שקיבלו את ההשתלבות במבנה המשטר מבלי להיות מסוגלים להשפיע על מהותו הרודנית.
השתתפות בבחירות שתוצאותיהן ידועות מראש אינה אלא אמצעי להעניק למשטר הקיים כתב מחילה ואישור בפני הקהילה הבינלאומית.
شارك برأيك
חרם בחירות כמעשה התנגדות: קריאה בחשיפת משטרים ושלילת לגיטימציה