ילדי עזה בחשכת המצור: עיוורון רודף אלפים בצל קריסת המערכת הרפואית

המלחמה הישראלית המתמשכת ברצועת עזה כיבתה את אור הראייה אצל אלפי קורבנות, וביניהם הילד אל-באראא', שחי כעת בחשכה מוחלטת עקב ההפצצות הבלתי פוסקות. אל-באראא' אינו מסוגל עוד לנוע אלא בעזרת אמו, כשעיניו הפקוחות מסתירות מציאות מרה של חושך ששכן בחייו לפתע, והפך אותו מילד שרואה אור לקורבן חדש של מכונת המלחמה.

אמו של אל-באראא' מתארת את סבלה במילים שאינן יכולות לתאר את הכאב, כשהיא מנסה נואשות ללמד את בנה כיצד להתמודד עם עולם שאינו רואה עוד, במסע שבו כל צעד נראה כבד מקודמו. למרות שהאבחון הרפואי אישר נזק מלא לרשתית עיניו של הילד, משפחתו עדיין נאחזת בתקווה לקבל הזדמנות טיפולית בחו"ל כדי להציל את מה שניתן להציל.

מקורות דיווחו כי אובדן הראייה ברצועת עזה מקבל מימדים טרגיים החורגים מהפגיעה הפיזית, שכן הנפגעים נתקלים במציאות רפואית קורסת ובמחסור חמור ביכולות כירורגיות. הסיכויים להשבת הראייה הולכים ופוחתים מיום ליום עקב העיכוב המכוון במתן אישור לחולים לעזוב את הרצועה, בנוסף להיעדר התרופות הדרושות לטיפול במקרים מורכבים.

דוחות רפואיים תיעדו את סבלם של הצוותים הרפואיים הפועלים בתנאים קשים ביותר, כאשר בתי החולים חסרים כלי ניתוח בסיסיים וציוד רפואי מתכלה חיוני. רופאי שטח אישרו כי השגת הציוד הפשוט ביותר, כמו חוטי תפירה כירורגיים ועדשות, הפכה למשימה מייגעת, מה שמגביל את יכולתם של הצוותים הרפואיים להציל מאות נפגעים.

בהקשר קשור, נתוני אגודת הסהר האדום הפלסטיני מצביעים על משבר חמור בפינוי רפואי, כאשר רק 700 חולים הצליחו לעזוב את הרצועה מאז תחילת פברואר האחרון. לעומת זאת, יותר מ-18 אלף פצועים וחולים עדיין ממתינים לתורם ברשימות הפינוי, בצל הגבלות ישראליות חמורות המונעות מהם גישה לטיפול רפואי הולם.

למרות כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש באוקטובר האחרון, הכיבוש ממשיך להטיל מצור חונק המונע כניסת כמויות מוסכמות של תרופות וציוד סיוע. מצור מתמשך זה הוביל למותם של מאות הרוגים ופצועים נוספים, רובם נשים וילדים המשלמים את המחיר הגבוה ביותר על מדיניות זו.

מקרים של אובדן ראייה מהווים שינוי דרסטי ואכזרי במסלול חייהם של הנפגעים, במיוחד בסביבה חסרת את המרכיבים הבסיסיים ביותר של שילוב חברתי או תמיכה פסיכולוגית וטכנית לעיוורים. הנפגעים מוצאים את עצמם במאבק מר עם מציאות שהמלחמה כפתה עליהם, כאשר אפשרויות הטיפול נשארות תלויות בהמתנה ארוכה ובהזדמנויות נסיעה נדירות שכמעט ואינן קיימות.

יצוין כי מלחמת ההשמדה שפתחה ישראל בעזה הותירה הרס עצום שפגע ב-90% מהתשתיות האזרחיות, והביאה למותם ולפציעתם של מאות אלפים. כיום חיים כ-2.4 מיליון פלסטינים בתנאים קטסטרופליים, כאשר העקורים מתמודדים עם מחסור חמור במזון ובתרופות, מה שמבשר על החמרת המשברים הבריאותיים וההומניטריים ברצועה הנצורה.

אובדן הראייה בעזה מוכפל באכזריותו תחת עול מציאות יוצאת דופן, כאשר מכשולי הטיפול משתלבים עם מחסור ביכולות ועם מורכבות הנסיעות.