דוח בינלאומי מזהיר מקריסת 'הסטטוס קוו' באל-אקצא תחת לחץ הקיצוניות הישראלית

אינדיקטורים למתח גוברים בעיר ירושלים הכבושה עם בוא חודש הרמדאן המבורך, על רקע האשמות גוברות נגד שלטונות הכיבוש הישראליים על ניסיון לכפות מציאות חדשה בתוך מסגד אל-אקצא המבורך. דיווחים מהשטח מצביעים על כך שהצעדים הביטחוניים האחרונים חרגו מכל ההבנות ההיסטוריות ששלטו באתר הקדוש במשך עשרות שנים, מה שמאיים בפיצוץ המצב באזור.

מקורות עיתונאיים בינלאומיים ציטטו מומחים המזהירים כי ההסכם שהסדיר את ענייני התפילה בהר הבית במשך שישה עשורים קרס למעשה. קריסה זו נובעת מהלחצים המתמשכים מצד קבוצות המקדש הקיצוניות, הנהנות מתמיכה ישירה וחסרת תקדים מצד שרים בממשלה הישראלית הנוכחית, השואפים לשנות את זהות המקום.

הימים הראשונים של חודש הרמדאן עדים לשורה של הפרות בוטות, שהבולטות שבהן היו מעצרו של אימאם מסגד אל-אקצא ופשיטת כוחות המשטרה על החצרות במהלך תפילות הערב והתראוויח של המתפללים. מהלכים אלה מהווים הפרה ברורה של הסטטוס קוו משנת 1967, המגביל את זכות התפילה בהר הבית הקדוש למוסלמים בלבד.

משטרת הכיבוש ושירות הביטחון הכללי (השב"כ) נתונים כיום תחת הנהגה פוליטית ימנית קיצונית, המאמצת אג'נדה גלויה לערעור תפקידה של מחלקת ההקדשים האסלאמיים. משקיפים רואים במדיניות זו ניסיון להוכיח שליטה ישראלית מלאה על האתר, ולאלץ את הפלסטינים להתרגל לפריצות היומיומיות כעובדה מוגמרת שאינה ניתנת לשינוי.

מקורות במחלקת ההקדשים האסלאמיים בירושלים אישרו כי השב"כ עצר מספר מעובדיה באופן מנהלי ללא הגשת כתבי אישום ברורים, בצעד שמטרתו להטיל אימה על העובדים. כמו כן, ניתנו החלטות האוסרות על עשרות עובדים ואימאמים להיכנס למסגד כדי למלא את תפקידיהם הדתיים והמנהליים, מה ששיבש את יכולת המחלקה לארגן את זליגת המתפללים.

ההגבלות לא הוגבלו לצד האנושי, אלא התרחבו לכלול מניעת עבודות תחזוקה חיוניות ושוד משרדים השייכים להקדשים בתוך המתחם. שלטונות הכיבוש מנעו מהמתפללים את השירותים הבסיסיים ביותר, כאשר מנעו התקנת סוככים להגנה מפני השמש או הקמת מרפאות רפואיות זמניות לטיפול במקרי חירום בימי שישי ובזמן צפיפות.

בצעד פרובוקטיבי, משטרת הכיבוש האריכה את שעות פריצת המתנחלים והתיירים למסגד אל-אקצא בשעות הבוקר. עדי ראייה תיעדו כניסת מאות מתנחלים שקיימו טקסים תלמודיים ושירו שירים דתיים בקול רם בתוך החצרות, בהתרסה בוטה כלפי רגשות המוסלמים הצמים.

שר הביטחון הלאומי, איתמר בן גביר, מוביל מגמה זו של הסלמה באמצעות הצהרותיו החוזרות ונשנות על רצונו להניף את דגל ישראל בתוך אל-אקצא ולבנות בית כנסת יהודי. בן גביר נתן אור ירוק למתנחלים להכניס ספרי תפילה מודפסים, דבר שנאסר בקפדנות בעבר על ידי גופי הביטחון הישראליים עצמם.

משפטנים ויועצים בינלאומיים תיארו את המצב בירושלים כ'פצצת זמן מתקתקת' העלולה להתפוצץ בכל רגע כתוצאה מפגיעה בקדושת המקום. הם ציינו כי כל איום אמיתי או נתפס על אל-אקצא היה תמיד המניע העיקרי להפרעות גדולות בשטחים הפלסטיניים, כפי שקרה באינתיפאדת אל-אקצא בשנת 2000.

אנליסטים רואים כי הממשלה הישראלית הנוכחית חשה חסינות מעונש, מה שדוחף אותה לחצות קווים אדומים מבלי להתחשב בדעת הקהל הבינלאומית. תחושה זו נובעת מיכולתה ליישם מדיניות צבאית ופוליטית קיצונית בעזה ובגדה המערבית מבלי להתמודד עם לחצים בינלאומיים אמיתיים שיחייבו אותה לסגת.

מחלקת ההקדשים האסלאמיים, הכפופה למשרד ההקדשים הירדני, מתמודדת עם לחצים עצומים לשמור על תפקידה בניהול האתר מכוח האפוטרופסות ההאשמית. אולם, הצעדים החד-צדדיים הישראליים מחלישים את יכולת המוסד להגן על המסגד ולספק שירותים לאלפי המתפללים העולים אליו מאזורים שונים.

הנתונים שפורסמו על ידי מחוז ירושלים מצביעים על כך שמסע המעצרים וההגבלות כוון באופן שיטתי נגד גורמים פעילים במסגד לפני ובמהלך חודש הרמדאן. מטרת הכיבוש בכך היא לרוקן את המסגד משומריו וממשרתיו כדי להקל על פעולות הפריצה ולהעביר את התוכניות הזמניות והמרחביות שהוא שואף לכפות.

חזרת פשיטות המשטרה על חצרות המסגד במהלך תפילות התראוויח משקפת רצון לשבור את המורל של תושבי ירושלים ולמנוע מהם להתבודד. כוחות הכיבוש משתמשים לעיתים בכוח מופרז לפינוי החצרות, מה שמוביל לפציעות ומעצרים בקרב הצעירים המוראביטון בתוך הר הבית.

מסגד אל-אקצא נשאר הציר המרכזי של הסכסוך, כאשר כל הצדדים מבינים כי פגיעה בו משמעותה כניסה לשלב חדש של עימות כולל. עם המשך מדיניות 'קצה התהום' שמנהיגה ממשלת הימין, העיניים נשואות לירושלים מחשש להידרדרות המצב לתוצאות בלתי רצויות.

אל-אקצא הוא פצצת זמן מתקתקת, ומה שאנו רואים היום הן פרובוקציות חוזרות ונשנות ההופכות את המצב לרגיש הרבה יותר על רקע הפיכת הגדה המערבית לחבית אבק שריפה.