סולימאן בשאראט: עם המשך הפשעים של הכיבוש, קשה לחזות במדויק את התוצאות הסופיות של מה יוביל השלב הזה
ד. סעד נמר: אירועי ה-7 באוקטובר החזירו את הנושא הפלסטיני לקדמת הבמה ובצורה אחרת לגמרי
ניהאד אבו גוש: היעדר הסולידריות הערבית והפילוג הפלסטיני הפחיתו את היכולת ליהנות ממצב הסולידריות הבינלאומית
האני אבו אל-סבעא: אף אחד כבר לא יכול לחשוב על פתרון מדיני או הסדר ביטחוני באזור ללא נוכחות יעילה של הפלסטינים.
סאמר ענבתאווי: הפלסטינים הצליחו לכפות את הנרטיב שלהם בינלאומי, ויש לבנות את העורף ולחזק את יציבות העם על אדמתם
בחלוף שנה מאז מלחמת ההשמדה הישראלית ברצועת עזה, והעקוב מדם ואכזריותה, מה שקרה הביא את הנושא הפלסטיני לקדמת הבמה של הזירה הפוליטית הבינלאומית, למרות ניסיונותיה של ישראל לטשטש אותה.
Writers, political analysts, and university professors believe, in separate interviews with “ے,” that the ongoing war of extermination has opened the way for increasing international popular solidarity with the Palestinians in various parts of the world, and that the Palestinians have been able להשיג הישגים חשובים בזירה הבינלאומית, והצליחו להציג את מטרתם בכוח על במות האו"ם גם רשמו צעדים להעמדה לדין בינלאומי של ישראל על הפשעים שבוצעו נגדם, למרות שזה לא הושג עד כה.
הם טוענים שמצב הסולידריות העממית הבינלאומית תרמה לערעור התדמית המסורתית של ישראל כמדינה דמוקרטית, וחשפה את פניו האמיתיות של הכיבוש ככוח מדכא הנוהג ברצח עם שלם.
סופרים ואנליטיקאים מדגישים כי לאור המתרחש, השורות הפלסטיניות חייבות להיות מאוחדות מאחורי פרויקט לאומי מקיף שמתעלה מעל הבדלים פנימיים, מחזק את החזית הפנימית ומקדם את המטרה הפלסטינית בעולם להשגת זכויות לאומיות ודורש הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
רצח העם הגדול ביותר נגד העם הפלסטיני
שנה אחת לאחר רצח העם הפלסטיני ברצועת עזה, הסופר והאנליסט הפוליטי סולימאן בשאראט סבור שהדיבור על תוצאות ברורות לשלב זה עדיין מוקדם מדי, שכן הפשעים הישראלים נגד הפלסטינים נמשכים ללא הפסקה, וככל שהתהליך העקוב מדם זה נמשך. קשה לחזות במדויק את התוצאות הסופיות של שלב זה של הסכסוך.
עם זאת, בשאראט טוען כי "למרות המשך רצח העם, ישנן כמה תוצאות ביניים שניתן לעצור. העולם כולו היה עד, לעיני כל, לרצח העם הגדול ביותר שאליו היה נתון העם הפלסטיני, בתוך שתיקה בינלאומית מבלבלת. ותמיכה צבאית אמריקאית ישירה, שכן האירועים הסירו את המסכה מהטענות הבינלאומיות להגנה על זכויות אדם, וחשפו את השקר של עמדותיהן של מדינות מערביות רבות ששרו זה מכבר בעד זכותם של הפלסטינים לשחרור, אך עזבו אותן. להתמודד עם האכזריות של הכיבוש ללא התערבות ממשית".
מצד שני, בשאראט מצביע על הופעתן של עמדות חיוביות מהרחוב המערבי, שכן התמיכה העממית בעניין הפלסטיני גברה באירופה ובארצות הברית לשינוי זה היה תפקיד מרכזי בשבירת הנרטיב שקידם זה מכבר ישראל היא מדינה דמוקרטית ושהפלסטינים הם "טרוריסטים כיום, התמונה ברורה יותר עבור עמי העולם, והכיבוש הישראלי נחשף כישות טרור שנוהגת ברצח והרס, בעוד שהפלסטיני". אנשים מופיעים כקורבן של הטרור המאורגן הזה, תוך אישור שתנועה עממית בינלאומית זו עשויה לארגן מחדש ממשלות המבוססות על זכויות אדם.
שלב חדש של אתגרים משפטיים
אחת ההתפתחויות החשובות שהשיגו הפלסטינים בשנה הקשה הזו, לדברי בשארת, היא ההצלחה בהבאת תיקיהם לבתי הדין הפלילי והמשפט הבינלאומי, אמנם טרם ננקטו צעדים מעשיים, אך צעד זה מהווה התחלה חשובה. בנתיב לחייב את ישראל באחריות בינלאומית, שקודם לכן הייתה טעות.
בשארת מציין כי אירועים אלה הקימו שלב חדש של אתגרים משפטיים שעלולים לרדוף פקידים ישראלים בטווח הארוך, ופותחים את הדלת להטלת משפטים עתידיים על פשעיהם.
ברמה הבינלאומית, בשארת סבור שהפלסטינים הוכיחו לעולם שהם עם הראוי למדינה עצמאית ולישות מדינית מוכרת, שכן הדבר אושר בהצבעה שנערכה לאחרונה בעצרת הכללית של האו"ם, שבה התקבלה החלטה ברורה. הוצא בהתבסס על חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לפיה הפלסטינים חיים תחת כיבוש שחייב קצוות.
למרות ההישגים הללו, בשאראת מזהיר מפני האתגרים המתמשכים העומדים בפני העם הפלסטיני, שכן הכיבוש הישראלי ממשיך במדיניותו של הרג והרס שיטתיים, מה שהופך את המחיר שהפלסטינים משלמים לגבוה מאוד.
איחוד השורות הפלסטיניות מאחורי חזון ותוכנית מאוחדים
מאידך, בשארת סבור שהדרך היחידה להחזיר את מעמדו הפוליטי של הנושא הפלסטיני היא לאחד את השורות הלאומיות הפלסטיניות מאחורי חזון ותוכנית מאוחדים ומאמצים מאחדים על מנת להתמודד עם האויב המשותף.
בשארת מדגיש את ההכרח ביצירת התייחסות פלסטינית מקיפה, בין אם על ידי הפעלה מחדש של מסגרת המנהיגות המאוחדת או גיבוש מסגרת חדשה, כדי לקבל אחריות על הפיקוח על הנושא הפלסטיני וייצוגו בזירה הבינלאומית.
בשארת טוען כי נוכחותו של גוף מנהיגותי כזה תהווה קלף כוח לפלסטינים, ותגביר את יכולתם להגן על זכויותיהם בפורומים בינלאומיים.
בשאראת מדגיש שלפלסטינים יש אחריות כפולה או שהם מתאחדים ומסכימים על חזון משותף להתמודדות עם הכיבוש, או שהם נשארים במצב של חולשה ופילוג שמגביר את סבלם.
להכפיל את המאמצים הדיפלומטיים לחשוף את שיטות הכיבוש
בנוסף, בשארת קורא להכפיל את המאמצים הדיפלומטיים הפלסטינים לחשוף את שיטות הכיבוש בפני העולם, שכן לפלסטינים יש הרבה ראיות ועדויות המתעדות את פשעי ישראל, אך הם צריכים להציג את הטרגדיות הללו לעולם בצורה יעילה יותר כך הקהילה הבינלאומית חווה את סבלם בצורה עמוקה יותר.
בשארת מדגיש את החשיבות של הערכה מחודשת של היחסים הפלסטינים עם גורמים אזוריים ובינלאומיים רבים, ובניית בריתות חדשות התומכות בעניין הפלסטיני, בהתבסס על התמורות שנראו בעמדות הרחוב המערבי והציבור הבינלאומי כלפי הסכסוך הזה.
בשארת דן בתרחישים אפשריים לעתיד הסוגיה הפלסטינית, ומציין שהתרחיש החיובי הוא המשך לחץ עממי בינלאומי על ממשלות המערב, שעשוי להוביל להישגים מדיניים לפלסטינים, לרבות אפשרות הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
התרחיש השלילי, לפי בשאראט, טמון בהמשך פשעי הג'נוסייד הישראלי על רקע השתיקה הבינלאומית, מה שעשוי להוביל לירידה ברוח הלאומית הפלסטינית ולעלייה באכזבה בקרב העם. הדבר עשוי לתת לכיבוש הישראלי הזדמנות לכפות החזון שלה לגבי עתיד הסוגיה הפלסטינית, אך בשאראת סבור כי זה פחות סביר בהתחשב באפשרות שהאזור כולו יתלקח אם העוול נגד הפלסטינים יימשך.
שינויים קיצוניים לאחר ה-7 באוקטובר
בתורו, דר. סעד נמר, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת בירזייט, אמר כי אירועי ה-7 באוקטובר הובילו לשינויים קיצוניים ברמות הפלסטיניות, הישראליות, האזוריות והבינלאומיות ההתפתחויות הללו החזירו את הנושא הפלסטיני שוב לקדמת הבמה ובאופן מסוים שונה ממה שהיה קודם לכן, במיוחד לאור התמיכה והתמיכה הבינלאומית הגוברת בחזית ההתנגדות.
נמר מציין כי השינוי הזה חשף את פניה האמיתיות של ישראל בהתמודדותה עם העם הפלסטיני ועניינו, לאור היעדרו הווירטואלי של הנרטיב הפלסטיני בעולם במשך שנים רבות.
נמר טוען כי "למרות המומנטום הזה, עדיין מוקדם לקבוע את הכיוון הסופי של האירועים", ומדגיש את הצורך של ההנהגה הפלסטינית "לחפש להשיג אחדות לאומית ולשנות את האסטרטגיות שלה כדי להתאים למציאות החדשה".
הוא מצביע על החשיבות של הגדרת חזון ברור לגבי מה רוצה ההנהגה הפלסטינית ומה היא מבקשת להשיג בשלב קריטי זה.
ישראל לא תעסוק בשום צורה בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית
נמר סבור כי הרעיון של פתרון שתי המדינות הפך לחלק מהעבר, ומדגיש כי "ישראל, על פי המנטליות הרווחת כיום בהנהגתה, לא תעסוק בשום צורה בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית. מה שחייב לשקף שינוי בהנהגה הפלסטינית עם ההכרח לשקול חזון חדש להתמודדות עם תחיית הנושא והדרישה לזכויות לאומיות.
הוא מציין כי היו הישגים חשובים ברמה הבינלאומית בתקופה האחרונה, ויש להשקיע את המומנטום הבינלאומי הזה לטובת השגת זכויות פלסטיניות לגיטימיות.
נמר טוען כי לפעול לבידוד ולהחרים את ישראל, במיוחד בהיבט הכלכלי, תהיה השפעה גדולה בהחלשתה, כפי שקרה בדרום אפריקה, תוך תועלת מהמצב העולמי הגובר של סולידריות עם העם הפלסטיני ועניינו.
נמר סבור כי גישה זו, בנוסף ללחץ הבינלאומי והאזורי, עשויה לפתוח אופקים חדשים לפתרון הסוגיה הפלסטינית, במיוחד לאור האהדה העולמית הגוברת לפלסטינים והחשיפה הגוברת של מדיניות הכיבוש לקהילה הבינלאומית.
איתנות פלסטינית וסולידריות בינלאומית
הסופר והאנליסט הפוליטי ניהאד אבו גוש מציין כי רצועת עזה, שנה לאחר המלחמה האחרונה, סובלת מהרס ורצח עם חסרי תקדים, אך הרס זה לא קשור רק לאירועים שהחלו ב-7 באוקטובר, אלא הוא תוצאה של המשך מדיניות הכיבוש הישראלי שלא רק השפיעה על עזה, אלא היא התרחבה לכלול גם את הגדה המערבית.
אבו גוש מציין כי ההתנגדות הפלסטינית, הודות לאיתנותה האגדית, יחד עם האיתנות של העם הפלסטיני, חשפה את הכיעור שבשיטות הישראליות, שהובילו לסולידריות בינלאומית חסרת תקדים, שהובילה להכרה בזכותם של הפלסטינים על מדינתם. .
במקביל להמשך המלחמה, סבור אבו גוש כי פרקים מדיניים חדשים ומסוכנים נועדו לחסל את העניין הפלסטיני. הוא אומר: "פרקים אלו מבקשים להשיג הפרדה מוחלטת בין הגדה המערבית לרצועת עזה, בנוסף לעקירה בכפייה, במטרה להגשים את החלום של (ישראל השלמה).
הוא מדגיש כי היעדר הסולידריות הערבית והפילוג הפלסטיני הפחיתו את יכולתם של הפלסטינים ליהנות מהסולידריות הבינלאומית הגוברת עם עניינם.
אבו גוש סבור שאם הייתה עמדה ערבית מאוחדת לתמיכה בעם הפלסטיני, המצב לא היה מגיע לרמה זו של זוועה, ומצביע על הסכנה שמעשי הטבח היומיומיים שליוו את מלחמת הרצח העם יהיו דבר שבשגרה.
השלב הבא עשוי להיות עד להסלמה גדולה יותר
אבו גוש מצפה שהשלב הבא יהיה עד להסלמה גדולה יותר ככל שישראל תמשיך ליישם את תוכניותיה הקשורות לישראל השלמה וחיסול הסוגיה הפלסטינית, ומציין כי תוכניות אלו, למרות סכנתן, אינן מסוגלות בהכרח לשים קץ מוחלט לפלסטיני. לְהַנפִּיק.
אבו גוש טוען שהנושא הפלסטיני היה ותישאר נושא מרכזי בעולם, ואי פתרונו בצדק יגביר את המתיחות העולמית ויהווה איום על שלום העולם, ומציין כי ישראל נכנסה לפיקוח בינלאומי כתוצאה מרצח העם שלה. נגד העם הפלסטיני.
אבו גוש מדגיש שהנושא הפלסטיני עדיין חי, ושישראל לא תוכל לסיים אותו, בין אם באמצעות קונספירציות ובין אם באמצעות מלחמות, כל עוד העם הפלסטיני יישאר איתן.
מנגד, אבו גוש קורא להתגבר על חילוקי דעות פנים-פלסטינים ולפעול לפיתוח תכנית לאומית משותפת, הקמת גוף מנהיגותי לרפורמה בארגון לשחרור פלסטין, ואימוץ תכנית לאומית לסיוע בעזה, בנוסף להקמת ממשלת קונצנזוס לאומי. , והקמת גוף מנהיגות מאוחד.
אבו גוש מדגיש כי "כולם ממוקדים", מה שמצריך סידור הקלפים באופן פנימי כדי לעמוד מול התוכניות הישראליות.
חושפת את פניה האמיתיות של ישראל ככוח פלילי הנוהג ברצח עם
הסופרת והאנליסטית הפוליטית האני אבו אל-סבעה מציינת כי פיגועי 7 באוקטובר הגיעו שני עשורים לאחר המצור על רצועת עזה, שכלא יותר משני מיליון פלסטינים בתנאים קשים עימותים צבאיים רבים לא הצליחו לסיים את המצור הזה, ורובם הם הסתיימו בהסכמי שביתת נשק באמצעות מתווכים כדי להחזיר את המצב למה שהיה מבלי להשיג שום התקדמות ממשית בשיפור התנאים של הפלסטינים.
אבו אל-סבעא מציין כי המלחמה שהגיעה לאחר הפיגוע חשפה את פניה האמיתיות של ישראל ככוח פלילי המבצע רצח עם נגד העם הפלסטיני, וניסחה מחדש את הנרטיב הפלסטיני ברמה הבינלאומית, ואישרה שיש עם השואף לחירות עצמאות כמו שאר עמי העולם, מהכיבוש האחרון שעדיין קיים עלי אדמות.
אבו אל-סבעא סבור כי המלחמה העקובת מדם זו החזירה את הסוגיה הפלסטינית לקדמת הבמה העולמית בכוח, שכן הנושא נכנס לכל הזירות, בין אם ברמה הפוליטית, התרבותית או הספורטיבית, או אפילו בבריתות בינלאומיות.
פתרון הסכסוך הפך להכרח דחוף
התברר, לפי אבו אל-סבעא, כי קיים ציר בינלאומי האוהד את הפלסטינים מול קואליציה מערבית התומכת בישראל, ופתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי הפך להכרח דחוף, על רקע החשש כי המזרח התיכון יגלוש לעבר מלחמה אזורית מקיפה שתוצאותיה עשויות להיות הרות אסון.
אבו אל-סבעא סבור כי שנה לאחר תחילת המלחמה ניתן לראות כי ישראל, שהציתה את להבות המלחמה הזו בהנהגת ראש ממשלתה בנימין נתניהו, סובלת כעת מהרחבת המלחמה למדינה. לעומק, שכן ממשלת ישראל לא הצליחה לספק ביטחון לאזרחיה.
אבו אל-סבעא מציין כי הציפיות היו שהמלחמה תהיה קצרה, אך העימות הזה הפך למלחמת התשה ארוכת טווח, שהיא תרחיש לא הולם לישראל, המעדיפה עימותים צבאיים מהירים מול צבאות סדירים.
לטענת אבו אל-סבע, מציאות זו משפיעה על המורל של הצבא הישראלי, אשר ניכר בבירור בעלייה במקרי ההתאבדות בקרב חיילים ישראלים, בנוסף לאתגרים העומדים בפני החברה הישראלית לעמוד בסכסוך זה לאורך תקופות ארוכות.
התעוררות המצפון העולמי
אבו אל-סבע מאמין שהפלסטינים הצליחו, באמצעות סבלנותם והתנגדותם, לעורר את המצפון העולמי, מה שגרם לארגונים בינלאומיים להתכנס שוב ושוב לדון בענינם. הפלסטינים הצליחו להשיג מושב קבוע באו"ם , והם משכו מיליוני תומכים ברחבי העולם הודות לפעילותן של הקהילות הפלסטיניות באירופה ובאמריקה בנוסף לתפקידם של סטודנטים באוניברסיטה בהפצת מודעות ואהדה למטרתם.
בינתיים, אבו אל-סבעא מציין כי נתניהו ומספר משריו עומדים בפני איומים בתביעה בינלאומית, לאחר שנותרו חסינים מפני אחריות לאורך כל שנות הכיבוש.
אבו אל-סבעא אומר: "כיום, אף אחד לא יכול לחשוב על פתרון מדיני או הסדר ביטחוני באזור מבלי שלפלסטינים תהיה נוכחות יעילה, והרשעה הזו התבססה היטב בתודעתם של מקבלי ההחלטות, אשר מבינים כי המשך הסכסוך הזה מבלי לתת לעם הפלסטיני את זכויותיו יוביל לסבבים של הסכסוך עשוי לכלול צדדים חדשים, כפי שקורה בתימן.
ההכרח באחדות לאומית ודפיקה על דלתות הגופים הבינלאומיים
אבו אל-סבעא מוסיף: "בסוף השנה הטרגית הזו של רצח עם בעם הפלסטיני, נחיצות האחדות הלאומית בולטת יותר מאי פעם, ועל הפלסטינים להתגבר על חילוקי הדעות המפלגתיים ביניהם למען מולדת שתכיל את כולם. ."
ברמה הבינלאומית, אבו אל-סבעא טוען כי על הפלסטינים לפעול ללא לאות לדפוק על דלתות גופי האו"ם כדי לתת דין וחשבון לכיבוש ולדרוש את זכויותיהם הלגיטימיות, לאור עיצובו מחדש של העולם בתוך צירים ובריתות חדשים, וכן על הפלסטינים לשאוף לבנות בריתות אסטרטגיות המשרתות את האינטרסים שלהם בשיתוף פעולה עם מדינות ערב שמסביב.
שינוי במצב הרוח העולמי כלפי ישראל
שנה לאחר התוקפנות הישראלית האינטנסיבית נגד רצועת עזה, שהייתה עדה להרג המוניים, מעצרים והפצצות נרחבות, העם הפלסטיני הצליח לעמוד איתן בחוסן אגדי, לפי האנליסט הפוליטי סאמר ענבתאווי.
ענבתאווי טוען כי איתנות זו, שנמשכה במשך שנה, לא הייתה רק התנגדות בשטח וכישלון תוכניות העקירה, אלא במהלכה הצליחו הפלסטינים לכפות את הנרטיב שלהם על הזירה הבינלאומית, מה שהוביל ל. משפטה של מדינת הכיבוש הישראלית כמדינה המבצעת פשעים של רצח עם.
ענבתאווי מסביר כי חל שינוי במצב הרוח העולמי כלפי ישראל, שכן המדינה הכובשת אינה מסוגלת יותר לשווק את עצמה כ"מדינה דמוקרטית מוקפת בטרוריסטים, אלא הנרטיב הפלסטיני על הכיבוש והאלימות השיטתית נגד פלסטינים הפך". הנרטיב שאומץ על ידי עמי העולם.
ענבתאווי מציין כי לאור זאת, הפלסטינים בולטים בעמידתם האיתנה, תוך התגברות על ניסיונות הכיבוש לגרש אותם מעזה ומהגדה המערבית, ועם אתגר ברור לחסל את עניינם.
הבלבול הישראלי הניע אותה להעביר את הקרב ללבנון
הוא מצביע על מצב הבלבול שחווה ישראל, שכן לא הצליחה להשיג את מטרותיה העיקריות של תוקפנות נגד עזה ומלחמת ההשמדה שם, מה שגרם לה להעביר את הקרב ללבנון, בניסיון ליצור מלחמה כוללת. שיאפשר לה ליישם תוכניות עקירה ולחסל את העניין הפלסטיני.
עם זאת, ענבתאווי מאשר כי ניסיונות אלו התמודדו עם איתנות פלסטינית ואזורית שסיכלה את תוכניות הכיבוש, בנוסף להסבת הפסדים גדולים לישראל, לרבות ברמה הכלכלית על ידי ציר ההתנגדות.
ענבתאווי מציין כי ארה"ב, שאימצה מדיניות ישראלית מתחילת המלחמה, נכשלה כאשר בא שר החוץ שלה, אנתוני בלינקן, וניסה לשכנע את מצרים לפתוח את הדרך לעקירת פלסטינים לסיני, מה שהגדיל את המשבר של הכיבוש בהשגת מטרותיו.
ענבתאווי מציין כי ציר ההתנגדות, בתמיכה אזורית, התיש את הצבא הישראלי והחליש את הפרויקט הציוני, שהחל לרדת עם המשך חוסר היכולת להשיג את מטרותיו.
למרות שהשלב הנוכחי קשה, ואי אפשר לחזות את תוצאותיו, ענבתאווי טוען שהאפשרות היחידה של הפלסטינים היא להמשיך בתקיפות ובהתנגדות לסיכול הפרויקט הציוני באזור.
ענבתאווי מדגיש את חשיבות האחדות הלאומית הפלסטינית כצעד חיוני לשלב הבא, וקורא לבנות מחדש את הארגון לשחרור פלסטין על יסודות ברורים של מאבק, ולסיים את מצב הפילוג שפגע בעניין הפלסטיני בכל הרמות.
ביטול כל ההסכמים הקודמים עם העיסוק
ענבתאווי סבור שמה שנדרש מהפלסטינים הוא לבטל את כל ההסכמים הקודמים עם הכיבוש, שישראל ניצלה לקידום ההתיישבות וייהוד האדמות הפלסטיניות, הקורא לנתק את היחסים עם הכיבוש, שכן השלב הנוכחי הוא שלב של עימות כולל עם הכיבוש. התנועה הציונית, שאינה רוצה בפתרון של שלום עם הפלסטינים.
בין סדרי העדיפויות שענבתאווי מדגיש הוא פיתוח תוכנית לאומית פלסטינית מאוחדת, שבאמצעותה תושקע מצב הבריתות הבינלאומיות שצמחו לתמיכה בעם הפלסטיני. הוא גם מציע ללכת למוסדות בינלאומיים כדי לחשוף את שיטות הכיבוש , המעיד כי הדבר מצריך עמדה פלסטינית מאוחדת וחזקה.
ענבתאווי מדגיש את ההכרח בבניית החזית הפנימית הפלסטינית וחיזוק יציבות העם על אדמתו, תוך תמיכה בבריתות התומכות בעניין הפלסטיני, ועימות עם כל בריתות עם המדינה הכובשת, לרבות לחיצה על מדינות ערב להפסיק את מצב הנורמליזציה עם יִשְׂרָאֵל.
