עדנאן אבו חסנה: מכה קשה לנוכחות אונר"א בשטחים הפלסטיניים כחלק ממסע רחב יותר לפתיחת דף בנושא הפליטים
נאסר שראיה: סיום עבודתה של אונר"א פירושו הפחתה חדה בשירותים הבסיסיים שלה שהפליטים תלויים בהם בחיי היומיום שלהם.
ד. מוחמד אל-עבושי: התמודדות עם ההחלטה הישראלית מחייבת איחוד בין השורות הפלסטיניות ותיאום מאמצים בין הדרג הרשמי והעממי
עיסאם בכר: ההחלטה הישראלית היא הפרה חסרת בושה של הנורמות והמוסכמות הבינלאומיות ותחשוף את המחנות לאסון אמיתי שיגיע לכל הפלסטינים.
אכרם עטאללה: מה שנדרש הוא להגביר את המאמצים הדיפלומטיים לגייס עמדה בינלאומית איתנה המצוררת על ישראל ומונעת ממנה לתקוף את אונר"א ואת תפקידה.
סרי סמור: ההחלטה מגיעה במסגרת המאמצים של ישראל ליישב את סוגיית הפליטים, והצעדים הישראליים יואצו כדי לערער את עבודתה של אונר"א.
כחלק מפגיעה היסטורית חסרת תקדים נגד מוסדות בינלאומיים הפועלים בשטחים הפלסטיניים, אישר אתמול בערב הפרלמנט הישראלי (הכנסת) סוף סוף חוק האוסר על פעילות סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) בישראל. , וקובע כי "אונר"א לא תפעיל נציגות כלשהי, לא כדי לספק שירות כלשהו, או לבצע כל פעילות, במישרין או בעקיפין."
Officials, writers, and political analysts confirmed, in separate interviews with “ے,” that the Israeli law approved by the Knesset contradicts legal and international agreements signed since 1967, which guaranteed UNRWA wide facilities, including freedom of movement in the West Bank, including ירושלים, וברצועת עזה, הגנה על החסינות והפטורים ממס ההחלטה תעמיק את המשבר ותפריע למתן שירותים בסיסיים לפליטים, דבר שעלול להוביל למשברים הומניטריים שיכפילו את סבלם.
הם סבורים כי החלטה זו באה במסגרת אסטרטגיה רחבה יותר שמטרתה לסגור את תיק הפליטים ולערער את הבסיס של פתרון שתי המדינות, ומדגישים את החשיבות של התמודדות עם החוק הישראלי החדש על ידי איחוד המאמצים של מוסדות פלסטינים רשמיים, עממיים וסיעתיים ואזרחים. החברה, תוך התמקדות בפעולה בינלאומית להפסקת התקפות על סוכנות האו"ם, וחיזוק בריתות בינלאומיות כדי להבטיח שאונר"א תישאר סמל בינלאומי של זכויות הפלסטינים, במיוחד זכות השיבה לפליטים.
ערעור הבנות משפטיות ובינלאומיות
עדנאן אבו חסנה, יועץ התקשורת של סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א), סבור כי ההחלטה האחרונה שעליה הצבעה הכנסת הישראלית מאיימת לערער את כל ההבנות המשפטיות והבינלאומיות שאפשרו לאונר"א להתקיים במשך עשרות שנים, שכן ההחלטה כוללת הגבלות יסוד הסותרות את המסמך שנחתם בין אונר"א לישראל ב-1967.
אבו חסנה מציין כי מסמך זה כלל התחייבות ישראלית להקל על עבודת הסוכנות ולהבטיח את חסינותה ואת הפטורים ממס שניתנו לה, בנוסף לחופש התנועה שלה בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים ורצועת עזה.
אבו חסנה מציין כי לאישור הכנסת על האיסור על עבודת אונר"א במזרח ירושלים יהיו השפעות עמוקות החורגות מהיקף הפעילות הישירה של הסוכנות, ומסביר כי יישום זה פירושו הגבלת פעילות הסוכנות וחסימה במתן השירותים הבסיסיים. פליטים, מה שישפיע קשות על המצב הפוליטי והמשפטי באזור.
אבו חסנה מתאר את ההחלטה הישראלית כ"מכה קשה" לנוכחות אונר"א בשטחים הפלסטיניים, הן בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, והן ברצועת עזה, שבה מספר רב של פליטים תלוי בשירותי הסוכנות בשטחים. של חינוך ובריאות.
ביקורת בינלאומית רחבה
באשר למישור הבינלאומי, אבו חסנה מציין כי ההחלטה זכתה לביקורת נרחבת, שכן שרי החוץ של קנדה, אוסטרליה, צרפת, גרמניה, יפן, דרום קוריאה ובריטניה הביעו את "דאגתם העמוקה" מהחקיקה הישראלית. הצהרה משותפת, ואפילו הממשל האמריקני שלח מכתבים שבהם קראו לממשלת ישראל שלא להתקדם ביישום ההחלטה בגלל ההשלכות השליליות שלה על היציבות באזור.
אבו חסנה מצפה כי יישום ההחלטה הישראלית יוביל לתנועות בינלאומיות ובינלאומיות רחבות, עם אפשרות להגשת התיק למועצת הביטחון של האו"ם, שכן צעד זה מהווה תקדים מסוכן ברמת האו"ם, שכן אין חבר ממנה אי פעם אסרה את עבודתו של ארגון בינלאומי בהקשר זה.
אבו חסנה סבור כי הכוונה זו של אונר"א באה במסגרת קמפיין רחב יותר שמטרתו להפוך דף בסוגיית הפליטים ולסיים את הדיבורים על זכות השיבה, כמו גם ביטול הבסיס של פתרון שתי המדינות כמסגרת מדינית.
אבו חסנה מציין שישראל שכחה שהחלטות בינלאומיות הקשורות לזכויות פליטים, לרבות זכות השיבה והפיצוי, ניתנו מאז 1948, כלומר לפני הקמת אונר"א עצמה ב-1949, מה שאומר שזכויות אלו חורגות מעבר לזכויות אלו. הסוכנות עצמה.
אבו חסנה מצפה לפעולה קולקטיבית במסגרת העצרת הכללית של האומות המאוחדות, בנוסף לתנועות ברמת בית הדין הבינלאומי, במאמץ לחזק את ההגנה המשפטית על סוכנויות האו"ם, ומדגיש כי ההחלטה שאושרה בכנסת מהווה הפרה בוטה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי וזכויות האדם.
איום קיומי חסר תקדים על סוכנות האו"ם
נאסר שראיה, מנהל המשרד המנהל לפליטים פלסטינים בגדה המערבית של הארגון לשחרור פלסטין, מאשר כי סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) עומדת בפני איום קיומי חסר תקדים, במיוחד לאחר ההסלמה האחרונה שבה הפלסטינים שטחים שנצפו בעקבות ה-7 באוקטובר.
שראיה מציין כי רשויות הכיבוש הישראלי נוקטות בצעדי הסלמה כלפי הסוכנות, במקביל להמשך מלחמת רצח העם נגד הפלסטינים ברצועת עזה ובגדה המערבית.
שראיה מציין כי למרות הוצאת עמדות תומכות מארגונים בינלאומיים, והחלטות מבתי הדין הפלילי והמשפט הבינלאומי, הקהילה הבינלאומית טרם הצליחה לעצור את המתקפה השיטתית הזו, הנתמכת בגלוי על ידי ארה"ב ומדינות מערביות אחרות. מה שמחזק את ההתעקשות של הכיבוש להסלים אותו.
השריעה מביע את דאגתו מההחלטה האחרונה הישראלית המכוונת את נוכחות אונר"א, במיוחד בגדה המערבית, כולל ירושלים, ומציין כי החלטה זו מהווה איום חמור על קיומה של הסוכנות לאור מה שהוא תיאר כשתיקה בינלאומית וערבית, וכן היעדר מוסדות המגינים על פליטים ומוסדות שירות המספקים את תמיכתם באמצעות אונר"א.
דלדול כלכלי של אונר"א מהווה הפרה ברורה של החלטה 302
שראיה מציינת כי ההחלטה הישראלית, שאושרה לאחרונה בכנסת, נועדה לסווג את אונר"א כ"ארגון טרור" ולנסות לסיים את עבודתה, כלומר למנוע ממנה לעבוד בגדה המערבית ובעזה ולהפליל את פעילותה. והחוק כולל גם לחייב את אונר"א לשלם סכומי עתק באמתלה של שימוש במטה בשייח ג'ראח מיום היווסדה ועד היום, צעד שמטרתו, לפי השריעה, לרוקן את הסוכנות כלכלית, תוך הפרה ברורה של ההחלטה. 302, שהקימה את אונר"א והבטיחה לה זכויות יתר וחסינות המאפשרות לה לספק את שירותיה בחמשת תחומי פעילותה, בהתאם להסכם שנחתם בין האו"ם וישראל ב-1967.
הוא מאשר כי להחלטה זו יש השלכות גדולות על חייהם של הפליטים הפלסטינים, ומציין שכ-800,000 פליטים בגדה המערבית וכמיליון שלוש מאות אלף פליטים ברצועת עזה תלויים בשירותי אונר"א על בסיס יומיומי, ושירותים אלה כוללים חינוך עבור 550,000 תלמידים ב-750 בתי ספר, ושירותי בריאות מ-140 מרכזי בריאות ובתי חולים, בנוסף לתוכניות תמיכה סוציאלית והזדמנויות עבודה.
שראיה מאשר כי סיום עבודתה של אונר"א בגדה המערבית ובעזה פירושו הפחתה חדה בשירותים הבסיסיים הללו שהפליטים תלויים בהם בחיי היומיום שלהם.
תגובות בינלאומיות חלשות
שראיה מביע את אכזבתו מהתגובות הבינלאומיות החלשות להחלטה הישראלית, ומסביר שכמה מדינות חתכו את המימון שלהן לאונר"א בהתבסס על האשמות ישראליות, מה שהופך את זה לא סביר שמדינות אלו ינקטו עמדות נחרצות נגד ההחלטה הישראלית האחרונה.
השריעה מצטטת את עמדתה העוינת ארוכת השנים של ישראל כלפי אונר"א, כאשר ישראל החלה בהסתה נגד הסוכנות כנקמה על עמדותיו של מזכ"ל האו"ם, ששימשו בסיס להעמדה לדין בינלאומי של ישראל באשמת ביצוע רצח עם.
השריעה מאמינה שההסתה הישראלית נגד אונר"א נועדה לכסות את פשעי הכיבוש נגד הפלסטינים, במיוחד לאחר שהתמקדה בבתי ספר ומרפאות של אונר"א שבהם העקורים מצאו מקלט כדי להימלט מהפצצת הכיבוש.
חשיבות ההתמודדות עם ההחלטה הישראלית
לגבי עתידה של אונר"א, השריעה מדגישה את החשיבות של התמודדות עם ההחלטה הישראלית של הפלסטינים, במיוחד במחנות הפליטים התלויים בשירותי הסוכנות.
השריעה מדגישה את הצורך של ההנהגה הפלסטינית ואש"ף להפעיל לחץ על המדינות התורמות להפסיק את הפגיעה הישראלית באונר"א, בנוסף לגיוס פליטים ללחץ ציבורי נגד החלטה זו, במיוחד בירושלים, שם מקבלים 140,000 פליטים את שירותיהם מאת אונר"א במחנות שועפאט וקלנדיה, ובתי ספר ומרפאות בעיר העתיקה בירושלים.
השריעה מאשרת כי אונר"א היא מוסד בינלאומי שהוקם בהחלטת האו"ם, וכי קיומו נמשך עד שתשיג את מטרתה להחזיר פליטים פלסטינים לאדמותיהם.
מסיים בהדרגה את תפקידה של אונר"א
ראש רשת הארגונים הפלסטיניים, ד"ר. מוחמד אל-עבושי אמר כי החלטת הכנסת הישראלית להתנגד לאונר"א מהווה אתגר בוטה ללגיטימציה בינלאומית, שכן היא מייצגת נסיגה של הלגיטימציה מהאו"ם וניסיון ברור לשלוט במוסדותיה ומשאביה, תוך התעלמות מוחלטת מהחלטותיה הנוגעות לכך. לזכויות הפליטים הפלסטינים ולזכויות האדם שלהם.
אל-עבושי סבור כי החלטה זו מבקשת לסיים בהדרגה את תפקידה של אונר"א, צעד המגיע לאחר שרשויות הכיבוש הישראליות השתלטו על המטה הראשי של הסוכנות בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים, בהקשר של מאמצים ישראליים רחבים יותר לשבש אותה. שירותים ולבטל את תפקידו בפועל, שהיה לתמוך בפליטים הפלסטינים בשטח במשך עשרות שנים.
בהתייחס להחלטה זו, אל-עבושי קורא להגביר את המאמצים ברמה הבינלאומית, ומדגיש כי אחריות האו"ם כלפי הפליטים הפלסטינים לא הסתיימה, שכן העם הפלסטיני עדיין זקוק מאוד לשירותים הניתנים על ידי אונר"א. , המייצגים את הפחות מזכויות האדם שמגיעות לעם הזה שנעקר בכוח מארצו.
אל-עבושי מצביע על הצורך להדגיש אחריות בינלאומית זו שעל האו"ם לקחת על עצמו כחלק מהתחייבויותיו הבינלאומיות.
בהקשר לתפקידה של רשת הארגונים הלא-ממשלתיים, אל-עבושי מדגיש את חשיבות התיאום בין המפלגות הפלסטיניות השונות, ובמיוחד משרד החוץ הפלסטיני, בנוסף לפעולה להפעלת הנושא מול בעלי בריתה של הרשת מבית הספר. המוסדות הבינלאומיים הרלוונטיים.
הוא סבור כי התמודדות עם ההחלטה הישראלית מצריכה איחוד בין השורות הפלסטיניות באמצעות תיאום מאמצים בין הרמות הרשמיות והעממיות, ושיתוף הפלגים והחברה האזרחית, באופן המשקף עמדה פלסטינית משולבת וחזקה.
בניית קואליציה אזורית ובינלאומית
אל-עבושי רואה בסוגיית אונר"א חשיבות רבה, שכן היא נוגעת לזכותו של העם הפלסטיני לחזור ולקבל שירותים בסיסיים, שזו אחריות המוטלת על הקהילה הבינלאומית, שאסור לוותר עליה.
אל-עבושי קורא לבנות קואליציה אזורית ובינלאומית הכוללת מדינות ערביות ואיסלאמיות, בנוסף למדינות ידידותיות ותומכות בעניין הפלסטיני, על מנת ליצור עמדה חזקה להתעמת עם ההחלטה הלא צודקת הזו שמכוונת לפליטים פלסטינים ומאיימת על ההיסטוריה שלהם. וזכויות אדם.
הכוונה של הסוכנות משתרעת על פני שנים רבות
עיסאם בכר, חבר בוועדת התיאום של הכוחות הלאומיים והאסלאמים בפלסטין וחבר בוועדה הלאומית להגנה על זכות השיבה, מאשר: "הכוונה של אונר"א עם כל הסמליות שהיא מייצגת כעד לנכבה ול הפשע שפקד את עמנו ב-1948 משתרע על פני שנים רבות, והיה אחת התחנות החשובות בו בהכרזה על מה שנקרא (עסקת המאה), שמטרתה, בין היתר, לחסל את כל העניין הלאומי של". העם הפלסטיני".
בכר סבור כי קיים קשר בין המשך עבודתה של אונר"א במתן שירותיה לאוכלוסיית הפליטים בחמשת תחומי פעילותה לבין העובדה שהיא מייצגת מסגרת זמנית עד להשגת זכות השיבה, והזכות מושגת לפי להחלטה 194 של האו"ם.
לדברי בכר, החקיקה האוסרת על אונר"א מייצגת את האמצעי הקיצוני ביותר בשטח להפסקת שירותיה, לאחר שהמשבר הפיננסי החמיר עקב מאמצי הכיבוש לייבש את מקורות המימון שלו ואז מגיעה ההחלטה שתהיה לה השלכות חמורות על קהילת הפליטים בשטחים הפלסטיניים הכבושים או באזורי הפעולה שלה.
מאידך, בכר סבור כי למרות מדיניות הסטנדרטים הבינלאומיים הכפולים, צמיחת דעת הקהל הבינלאומית המגנה את מדיניות הכיבוש, והזמינות של אקלים בינלאומי התומך בעניין הפלסטיני, הפכה מוכנה לעבודה אחרת ושונה. הקצב במונחים של הגנה על המוסד הבינלאומי והשבת תפקידו, לרבות שימור השלום והביטחון הבינלאומי נמצאים תחת איום מתמיד וחמור בכל הרמות מצד המעצמה הכובשת.
הטלת סנקציות ישירות על הכוח הכובש
בכר קורא לפעול על מנת להבטיח שיהיו צעדים קונקרטיים לדחיית ההחלטה הישראלית, המהווה אתגר בוטה לרצון הבינלאומי, ולאחר מכן לעבוד על צעדים ברורים הקשורים להקפאת החברות במדינה הכובשת באו"ם לאור האומות המאוחדות. פשעי מלחמה שהיא מבצעת והצעדים שהיא נוקטת נגד הסוכנות ותופסת את המטה שלה סגירה, רדיפה ומטרתה של עובדיה וניסיונות להוציא אותה מחוץ לחוק ותיאורה כקץ לארגון "טרוריסטי", למרות. החוק הבינלאומי מאשר שהכיבוש הוא הרמה הגבוהה ביותר של טרור.
בכר מדגיש את ההכרח לפעול מתוך רצון בינלאומי להטלת סנקציות ישירות על הכוח הכובש, לרבות חרם על כנסת ישראל, ולפנות לעולם בצורה ברורה וברורה על אי ציות לנרטיב של הכיבוש וזיוף העובדות שלו. ולצדד בזכות לתקן מחדש עוול היסטורי באמצעות יישום החלטות בינלאומיות, לרבות החלטה 194, אשר קובעת את זכות השיבה, פיצוי לפליטים על ההפסדים שנגרמו להם בשנים האחרונות ותמיכה בפלסטינים. זכויות על ידי הכרה במדינת פלסטין ובריבונות לעם הפלסטיני על אדמתו.
בכר מדגיש כי ההחלטה הישראלית היא הפרה חסרת בושה של כל הנורמות והמוסכמות הבינלאומיות, שעל בסיסן הוקמה סוכנות הסיוע לאחר הנכבה שפקדה את העם הפלסטיני ואילצה את עקירתו מאדמתו באחד הטיהורים האתניים הנוראיים ביותר. פעולות בהיסטוריה בת זמננו.
בכר סבור כי ההחלטה והרצינות הכרוכה בה טומנים בחובם סיכון של מחיקת הסוכנות וסיום עבודתה לחלוטין כחלק מניסיונות למחוק את המחנה מהזיכרון העשיר והחי של העם הפלסטיני על ידי ראייתו כתחנה זמנית על הכביש. לחזור על ידי מניעת השירותים הבסיסיים הדרושים לחיים מהמחנה.
בכר מאשר כי אם ההחלטה תיושם, המחנות ייפגעו בצורה חמורה, תוך איום על התרחשות של אסון של ממש שירחיב מעבר לאוכלוסיית הפליטים, אלא יכלול את כלל העם הפלסטיני.
בינתיים, בכר מדגיש כי העם הפלסטיני אינו יכול לקבל או להתמודד עם רעיונות או הצעות מסוג זה, שכן דחייתם הפוליטית, הלאומית והעממית היא הבסיס הבסיסי להרמוניה ואינטגרציה שחייבים לכלול את הוועדות העממיות במחנות ולענייני פליטים מחלקה בארגון שחרור, איגודים, מוסדות וכוחות פוליטיים, כמובן.
בכר מחזיק בממשלת הכיבוש באחריות מלאה להשלכות שיכולות להיות להחלטה הזו, מכיוון שלפליט יש רק יעד אחד, שהוא לחזור ולדחות פרויקטים של התיישבות זכות זו מושגת, שאינה מקבלת פשרה או פשרה ומובטחת על ידי כל ההחלטות הבינלאומיות.
מצור על ישראל ומונע ממנה לתקוף את אונר"א
הסופר והאנליסט הפוליטי אכרם עטאללה סבור כי אישור הכנסת הישראלית לחוק נגד אונר"א בגדה המערבית וברצועת עזה מגיע ברגע היסטורי קריטי מאז אירועי ה-7 באוקטובר, כאשר ישראל מנצלת את העיתוי הזה כדי ליישם פרויקט ישן. מתחדש בכל הזדמנות.
עטאללה מציין כי בשנת 2020 קרא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לביטול אונר"א, ובאותה תקופה הוא הוביל מסע לחצים על נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ שהוביל לקיצוץ במימון האמריקני אליה, שנבחן בכנסת. הגיע הזמן להיות תחילתה של מתקפה אסטרטגית על מוסד האו"ם.
אטאללה מאמין שלצעד הישראלי הזה יש קונוטציות פוליטיות עמוקות, שכן ישראל מכוונת לאחד מעמודי התווך של התמיכה הבינלאומית בפליטים הפלסטינים. הסיבה שלהם.
אם אונר"א תאבד, עטאללה מזהיר מפני הרעה חסרת תקדים בתנאי הפליטים הפלסטינים, שתוביל לחוסר ביטחון חברתי ומדיני עבורם כתוצאה מאובדן תמיכת מפתח המעניקה למטרתם אופי בינלאומי.
שינוי הדרגתי בעמדות העולמיות
בנוגע לתגובות בינלאומיות, עטאללה מדגיש שינוי הדרגתי בעמדות הגלובליות, ומסביר כי התמיכה הבינלאומית בישראל הייתה חזקה לאחר ה-7 באוקטובר, כאשר העולם היה עד לגל רחב של אהדה לישראל שכלל החלטות התומכות בה ללא היסוס, אך חלק ממדינות אירופה לאחרונה החל בהסרת תמיכה זו, שכן שבע מדינות אירופיות הודיעו על סירובן לבטל את אונר"א.
עטאללה סבור שדחייה זו עשויה להוות אינדיקציה לאפשרות של שינוי בעמדות בינלאומיות, אך הוא מציין כי קיים חשש שעמדות אלו יישארו במסגרת הצהרות מבלי לנקוט בצעדים מעשיים קונקרטיים ללחץ על ישראל.
עטאללה מציין כי ישראל מנצלת טענות על קיומם של עובדי אונר"א בעלי קשרים לתנועת חמאס, כתירוץ לחזק את המאמצים ארוכי השנים של ישראל לשבש את עבודת הסוכנות, שכן ישראל חוזרת ונשנית את ההאשמות הללו בכל הזדמנות זמינה, ומבקשת לשכנע את הקהילה הבינלאומית בצורך לבטל את אונר"א כדי להשיג את יעדיה האסטרטגיים.
לגבי התגובה הפלסטינית, עטאללה מתאר את יכולתם של הפלסטינים להתמודד עם ההחלטה כהולכת ונחלשת, לאור האתגרים הפוליטיים העומדים בפניהם.
למרות זאת, עטאללה טוען כי לפלסטינים עדיין יש הזדמנות לפנות למוסדות בינלאומיים, כמו האו"ם ומועצת הביטחון, כדי לבקש תמיכה בינלאומית ברורה להתעמת עם המתקפה הישראלית נגד אונר"א.
עטאללה סבור כי האפשרות היחידה שנותרה לפלסטינים היא להגביר את המאמצים הדיפלומטיים והבינלאומיים לגייס עמדה איתנה מהקהילה הבינלאומית המצוררת על ישראל ומונעת ממנה להמשיך במדיניות מכוונת זו של תקיפת אונר"א ותפקידה.
צעד לקראת ביטול יעיל של תפקיד הסוכנות
הסופרת והאנליסטית הפוליטית שרי סמור סבורה כי החלטת הכנסת הישראלית להתנגד לאונר"א מהווה צעד לקראת ביטול יעיל של תפקידה של הסוכנות בשטחים הפלסטיניים, שכן ישראל הסתמכה על כלים משפטיים במערכת החקיקה שלה כדי לחוקק את הגבלת פעילותה של אונר"א, מה שמאיים מאוד ומסבך את עתיד הפעילות של הסוכנות, במיוחד באזורים כמו ירושלים, מה שמגביר את הסיכון להפללה ולהעמדה לדין משפטי של עובדיה.
סמור מציין כי החלטה זו אינה הראשונה בשורה של הגבלות; אונר"א ספגה הטרדות עוקבות, שהחלו לפני שנים וכללו הגבלת פעילותה והפצצת המטה שלה ברצועת עזה, מה שהוביל היום לנקוט בצעדים משפטיים במטרה לסיים לחלוטין את נוכחותה.
צפוי, לדברי סמור, שהחלטה זו תסבך את פעולות אונר"א בצורה רחבה יותר בגדה המערבית, לרבות בירושלים, שכן לא תהיה התמקדות פיזית כמו הפצצות, אלא היא תהיה ממוקדת בהליכים משפטיים ומנהליים מורכבים מאוד. למנוע ממנה לספק את שירותיה כפי שהיא רגילה.
הקהילה הבינלאומית עשויה להביע גינוי מוגבל
באשר לתגובות בינלאומיות, סמור סבור כי הקהילה הבינלאומית עשויה להביע גינוי מוגבל, אך הוא אינו מצפה לכל צעדים יעילים נגד ישראל שיפסיקו את ההחלטה, ומזכיר שנשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ עמד לצד ישראל בעמדתה לגבי אונר"א, כפי שתמך הפסקת המימון שלה בזמנו, מה שתרם לצמצום משמעותי של תפקידה.
סמור מצפה שאם טראמפ יחזור לשלטון, האמצעים הישראלים יאצו לקעקע את עבודתה של אונר"א על ידי חקיקת חוקים נוספים המגבילים את תפקידה, בעוד שהגעתו של ממשל דמוקרטי, גם אם קמאלה האריס תיבחר, לא תוביל ללחץ אמיתי על ישראל לחזור בו מהחלטה זו, שהגיעה בציפייה למה שיניבו תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב.
סמור סבור כי ההחלטה באה במסגרת המאמץ של ישראל לחיסול הדרגתי של סוגיית הפליטים הפלסטינים באמצעות חיסול אונר"א, שהיא סמל בינלאומי לסוגיית הפליטים וזכותם לשוב.
סמור סבור כי גישה ישראלית זו מתבצעת בכל הנועזות, במיוחד בהיעדר תגובות בינלאומיות נוקשות, ומציין כי סוכנות האו"ם הפעילה לחץ הולך וגובר על עובדיה, מונעת מהם לעסוק בכל תפקיד פוליטי והטלת סנקציות על אלה. מתוכם שנעצרו על ידי הכיבוש, ובכל זאת לא.
סמור מייחס חלק מההידרדרות הזו בעמדתה של אונר"א להסתמכות הכבדה שלה על מימון אמריקאי, ומציין שהסתמכות זו הפכה אותה לחשופה להגברת הלחץ האמריקני-ישראלי, בעוד המימון שלה היה צריך להיעשות בתרומות בינלאומיות מאוזנות יותר כדי למנוע לחצים אלו.
לגבי יכולתם של הפלסטינים להתמודד עם החלטה זו, סמור סבור שהכלים העומדים לרשותם מוגבלים מאוד, ומצפה שהאפשרויות שלהם יוגבלו להגשת תלונות לאומות המאוחדות, צעד שנראה לו חלש ולא יעיל.
סמור מצפה שישראל תעביר את ההחלטה הזו ללא מכשולים, ושיהיו לה השלכות ברורות בתחומים רבים, כולל סגירת מטה אונר"א בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים, מה שמעיד על כך שהפלסטינים עשויים לנסות לחפש חלופות, אבל ב. בסוף הם יצטרכו להסתגל למצב הקיים בגלל היעדר כלי לחץ מספיקים והיעדר מדינות שתומכות בהם באמת
