מחאסן אלחטיב, צייר עזתי שדיווח על המלחמה והמשיך לצייר כדי לשמור על התקווה, נהרג בשבוע שעבר במבצע שביצע כוחות צבא הכיבוש בג'בליה.

ב-4 בפברואר פרסם מחאסן אל-חטיב סרטון ממחנה הפליטים ג'באליה. היא פתחה את הסרטון בברכה לעוקביה ואמרה: "שלום, אני מחסין מעזה, מנסה לשרוד". בסרטון הזה הכנתי אנימציה של אישה בשנות ה-50 לחייה שלובשת חיג'אב סגול. העבודה התבססה על עקורה עזתית שאל-חטיב פגש קודם לכן. הסרטון הופץ אלפי פעמים ושודר בתקשורת הערבית. מאז פרוץ המלחמה השתמש אלחטיב באמנות כדי לתעד רגעי יומיום בצפון רצועת עזה. ב-17 באוקטובר השנה, היא פרסמה סרטון בחשבון ה-X שלה וכתבה: "לילות קשים". ברקע נשמע קול ירי והפגזות.

אחד מציוריה תיאר בחור צעיר אכול באש; זה התבסס על תקרית שהתרחשה ב-14 באוקטובר, כאשר פרצה שריפה במגרש חניה סמוך למקום מסוים (בית חולים) השריפה גרמה למותם של ארבעה אנשים, כולל אישה וילדה אלה היו הציורים המפורסמים ביותר של אל-חטיב, שכן 4.9 אנשים ראו אותם. ב-18 באוקטובר היא נרצחה בהתקפה על ג'בליה, ודודה, אבו כרים אל-חטיב, אישר זאת בראיון ל-BBC Arabic. הוא אמר: "היה לה לב טוב מכל הכיתות, צעירים ומבוגרים, ילדים וכל מי שאהב אמנות בעזה היא אהבה את כולם היא לימדה את אוהבי האמנות לצייר, והיא האמינה בנתינה היה הערך הגדול ביותר בחיים, והיא ניסתה להיות מחויבת."

אל-חטיב הייתה בת 31 כשהיתה מעונה ובעלת תואר ראשון במתמטיקה מהאוניברסיטה האסלאמית. אנימציה הייתה תחביב שפיתחה במהלך השנים לפני עשור, היא התחילה לצייר על קנבס ואז עברה לטכניקות דיגיטליות ציורים מצוירים. למרות היעדר ההזדמנויות להציג את עבודתה בעזה, היא הציגה את עבודתה בתערוכה קבוצתית בשנת 2016 של אמניות עזתיות, במימון ארגון הסיוע לעם הנורבגי. דודה אבו קארים אמר ל-BBC בערבית שהוא היה בקשר מתמיד עם אחייניתו. הוא אמר: "היא חזרה ואמרה לי שהיא רוצה לראות אותי, את אשתי ואת בנותיי ברגע שהמלחמה תסתיים". הוא הוסיף: "הדבר האחרון ששמעתי ממנה זה 'אני מתגעגע אליך, דוד'. זה היה בשעה 11 בלילה. שמעתי את קולות ההפצצה בקרבתה, והשיחה יצאה, והבנתי שמשהו קרה."

הוא מספר כי הבית נפגע כחלק מהמבצע הקרקעי של צבא הכיבוש הישראלי לפני הפיגוע בבית החולים האינדונזי בצפון רצועת עזה. כמה מבני משפחתה נפצעו בזמן שהיתה מעונה. הידיעה על מות הקדושים שלה התפשטה במהירות בתקשורת הערבית וברשתות החברתיות. המאייר ג'אנלוקה קוסנטיני הספיד אותה באתר שלו ChannelDraw, וכתב: "אל-חטיב הייתה ידועה במעורבותה החברתית וביכולתה לתאר את הסבל והשאיפות של העם הפלסטיני באמצעות אמנות ציוריה והקריקטורות שלה ייצגו בצורה נוקבת את המאבקים היומיומיים של הפלסטינים החיים תחתיהם כיבוש היא הייתה קול חזק בנוף התרבותי של רצועת עזה.

הנסיכה בסמה בינת טלאל הספידה את אל-חטיב בחשבון הפייסבוק האישי שלה. היא אמרה: "מחסין אל-חטיב, אמנית דיגיטלית מוכשרת מעזה, נהרגה כאשר תקיפה אווירית ישראלית פגעה בביתה במחנה הפליטים ג'בליה בצפון עזה, היא בין רבים שנהרגו בתקיפות האכזריות האחרונות. מחאסן שיקפה את המציאות הכואבת בעזה ותרמה להעברת המאבק והחוסן של בני עמה לעולם, למרות שהיא איננה, מורשתה תמשיך לחיות".

הצלם העזתי עומר אל-קאטה כתב בפייסבוק: "היא לא רק מספרת היא ציירת מוכשרת, והיא שרדה את המלחמה כדי להישאר בביתה בצפון רצועת עזה. פרסם הודעות ששלחת בימים האחרונים. "במלחמה הזו, אנחנו לומדים את הערך של אנשים טובים, ואתה אחד מהם." בחילופי דברים אחרים, הוא הציע לעשות עליה סיפור. אבל היא סירבה בנימוס ואמרה: "אני רוצה להישאר בבועה ובעולם שיצרתי לעצמי במלחמה הזו. זו הדרך היחידה לשמר את מה שנשאר מהנשמה שלי".

הדמויות שיצר אל-חטיב משקפות צער, צער, שמחה ונוסטלגיה. בחשבון האינסטגרם שלה, היא שיתפה את מחשבותיה עם 134,000 העוקבים שלה. "אני רוצה לספר את הסיפור של עזה ואנשיה ללא מילים", כתבה בפוסט בדצמבר 2023. "אמנות היא דרך להתחבר לעולם ולשמור על שפיות בתוך הכאוס ששורר בעזה".

אמנות היא לא תחום פופולרי ברצועת עזה. עוני, מחסור במימון ומחסור במרחבים פיזיים מקשים על אמנים צעירים להתפתח. למרות כל זאת, אל-חטיב ניסתה לפלס את דרכה. היא עבדה יותר מעשור כפרילנסרית בחברות בינלאומיות, בעיצוב דמויות וסטורי בורד. היא גם התחילה קורס וירטואלי בערבית באנימציה, והצליחה למשוך סטודנטים ממדינות ערב שונות.

היו לה שני חלומות: ליצור סטודיו משלה לעבוד וללמד אחרים, ותהיה לה דירה משלה. המלחמה עצרה את כל זה, והמוות הפך לאירוע יומיומי. ב-7 בנובמבר 2023 היא כתבה בפוסט בנושא

ב-23 בינואר היא פרסמה תמונה שלה בפייסבוק מחייכת למצלמה בפנים ברורות. "כשאמות, לא תצטרכו לחפש את התמונה שלי", כתבה.

במרץ האחרון דיברתי עם הוושינגטון פוסט על האתגר של הכנת מזון במצור. ביום השלישי לארוחת הבוקר תכננתי להכין לחם עם רוטב עגבניות משומר. היא אמרה שאחיה סיכן את חייו כדי להשיג שקית קמח משיירת סיוע בינלאומית. "המצב הזה לא חדש ברמדאן אנחנו צמים כבר יותר מחודש אין מוצרי מזון שאפשר לקנות ולאכול", אמרה.

אחד הרישומים שזכו לתהודה בתקשורת הערבית היה של אחיינה מחזיק חתיכת עוף, באוגוסט האחרון. קשה שלא להבחין בשמחה על פניו. "זה עוף. זה עוף. מה אתה רוצה שנעשה? האם נבשל אותו או נטגן אותו?" בסרטון אפשר לשמוע את אל-חטיב צוחק. הוא עונה: "אני רוצה הפוך".

רגע יפה נוסף שתיעדה היה בבית ספר בצפון רצועת עזה, שם בילתה כמה שבועות. ציירתי בעל דוכן שמכר פודינג אורז מבושל. היא כתבה: "הצעירים שלנו יפים ורוצים להתפרנס בכבוד. זו הארוחה שלי במרכז העקורים. פעם הוא היה מוכר צלחת אחת בשני שקלים, ועכשיו כשאני לקוח קבוע, הוא מוכר אותה בשביל שקל וחצי תודה לאנשים האדיבים שרוצים לחיות".

ביוני האחרון קיוותה אל-חטיב לעזוב את רצועת עזה ולהגיע למצרים עם משפחתה - אמה, אחותה ושלושה מאחיה. היא פרסמה קישור לעמוד מימון המונים ב-GoFundMe, וכתבה: "אבי נפטר, ואני המפרנס העיקרי של משפחתי... במצב הקשה הזה, אני אמנית דיגיטלית, מוצאת נחמה וחוסן באמצעות האמנות שלי. ” אבל עלות המעבר למצרים הייתה עצומה - כ-5,000 דולר לאדם - ולא ניתן היה למצוא מימון. כתוצאה מכך החליטה המשפחה להישאר בביתה בג'בליה במקום להסתכן בלא נודע.

היא אמרה ל"וושינגטון פוסט": "לא ציפינו שהמלחמה תימשך עד עכשיו, אני מתפללת לאלוהים שהמלחמה תסתיים לפני הרמדאן". ביולי האחרון, היא החלה להציע הכשרה וירטואלית במחיר סביר, התחברה מחדש לחברות שעבדה איתן בעבר, ועיצבה פוסטרים ובגדים הנושאים את הסגנון האמנותי הייחודי שלה.

בנסיבות אידיאליות, אל-חטיב היה אמן ברמה גבוהה, שעובד עם חברות אנימציה.