הזירה הבינלאומית עדה להתפתחות דרמטית עם חתימת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ומקבילו האיראני מסעוד פזשקיאן על מזכר הבנות היסטורי בנפרד, שמטרתו לסיים את הסכסוכים הצבאיים הקיימים. טקס החתימה של הצד האמריקאי נערך בארמון ורסאי בצרפת, בשולי ארוחת ערב רשמית שאירח נשיא צרפת עמנואל מקרון, ובנוכחות שר החוץ מרקו רוביו. במקביל, אישרו מקורות רשמיים באיראן כי הנשיא פזשקיאן חתם על המזכר מטהראן, מה שפותח דלת לשלב חדש לחלוטין ביחסים המתוחים בין שתי המדינות.

המזכר שנחתם שם קץ מיידי לכל הפעולות הצבאיות בחזיתות הבוערות השונות, עם התמקדות מיוחדת בסיום המלחמה בזירה הלבנונית שסבלה מהסלמה מתמשכת. ההסכם קבע גם את הצורך בחידוש מלא ובלתי מותנה של תנועת השיט במצר הורמוז האסטרטגי, כדי להבטיח את זרימת האנרגיה העולמית ואת אבטחת נתיבי המים הבינלאומיים. צעד זה נחשב לאבן יסוד בהבנות החדשות להבטחת יציבות האזור ומניעת חיכוכים צבאיים עתידיים בנתיבים חיוניים.

במישור הכלכלי, סעיפי ההסכם כללו צעדים מהותיים הכוללים הסרה מלאה ומיידית של המצור האמריקאי שהוטל על נמלי איראן. וושינגטון התחייבה גם לבטל שורה של סנקציות כלכליות שחנקו את הכלכלה האיראנית במשך שנים, בנוסף לשחרור כל הנכסים הפיננסיים המוקפאים בבנקים בינלאומיים. צעדים אלה נועדו לאפשר לטהראן לחזור למערכת הפיננסית העולמית ולשקם את יכולתה לייצא את משאבי הטבע שלה ללא הגבלות.

במסגרת יוזמה כלכלית ענקית, חשף המזכר השקת תוכנית שיקום מקיפה לכלכלה האיראנית בשווי של עד 300 מיליארד דולר אמריקאי. תוכנית זו נועדה לחדש את התשתיות הרעועות ולתמוך במגזרים היצרניים באיראן כדי להבטיח יציבות פנימית ארוכת טווח. תמיכה פיננסית זו נתפסת כחלק מחבילת התמריצים שהציג הממשל האמריקאי כדי להבטיח את מחויבות טהראן לסעיפי ההסכם המקיף ולהפנות את משאביה לפיתוח כלכלי במקום להסלמה צבאית.

בנוגע לסוגיה הגרעינית המורכבת, איראן חידשה את מחויבותה הקפדנית שלא לפתח או להחזיק בנשק גרעיני, עמדה שהמזכר הדגיש את דבקותה של טהראן בה כאופציה אסטרטגית. ערבויות ביטחוניות אלה מספקות לוושינגטון ולבעלות בריתה את הביטחון הדרוש כדי להתקדם בנורמליזציה של היחסים הדיפלומטיים והכלכליים. סעיף זה הוא אבן יסוד בבניית אמון הדדי, כאשר שני הצדדים שואפים לסגור תיק זה שהיה גורם מרכזי למתיחויות בינלאומיות בעשורים האחרונים.

כתוצאה מהתפתחות מהירה זו, הודיעו מקורות במשרד החוץ האיראני על השעיית השיחות שהיו אמורות להתקיים בשוויץ בין משלחות שתי המדינות. דובר משרד החוץ הבהיר כי החתימה הישירה של נשיאי המדינות הפכה את הפגישות הטכניות שתוכננו בעבר למיותרות בשלב זה. השעיה זו מצביעה על כך שההסכם עבר את הערוצים הדיפלומטיים המסורתיים והגיע לרמת הפסגה, מה שמחזק את הסיכויים ליישומו המיידי בשטח.

מזכר ההבנות כולל סיום מיידי של המלחמה בחזיתות השונות, כולל הזירה הלבנונית, יחד עם חידוש מלא של תנועת השיט במצר הורמוז.

הרשויות הפקיסטניות הודיעו על מבצע צבאי רחב היקף לאורך הגבול עם אפגניסטן, שכלל תנועות קרקעיות הנתמכות על ידי תקיפות אוויריות ממוקדות. גורמים רשמיים אישרו כי המבצע הביא למותם של לפחות 29 חמושים, לאחר שכונו מחבואיהם בהתבסס על מידע מודיעיני מדויק שסופק על ידי שירותי הביטחון.

שר המידע הפקיסטני, עטאאוללה טארר, הבהיר בהצהרה רשמית כי הכוחות המזוינים הצליחו להשמיד שלוש מטרות אסטרטגיות הממוקמות במחוזות פאקטיה, פאקטיקה וקונאר במזרח אפגניסטן. טארר ציין כי תקיפות מדויקות אלו נועדו לערער את יכולותיהן של קבוצות חמושות המשתמשות באזורי הגבול כבסיס לביצוע התקפות בתוך שטחי פקיסטן.

תנועות צבאיות אינטנסיביות אלו מגיעות בעקבות סדרת התקפות שפגעו באזורים שונים של פקיסטן, שהאחרונה שבהן הייתה מתקפה קטלנית שכוונה למחנה ביטחוני בעיר הנמל קראצ'י. ממשלת פקיסטן הדגישה כי התגובה הצבאית היא חלק מאסטרטגיה להגנה על הביטחון הלאומי ולרדיפת גורמי טרור במעוזיהם הגבולות.

בפרטי המתקפה האחרונה, שלושה אנשי כוח 'הריינג'רס' הפקיסטני נהרגו כתוצאה מפיצוץ עז ואחריו ירי כבד שכוונו למטה שלהם בבירת מחוז סינד. מקורות צבאיים דיווחו כי התוקפים ניסו לפרוץ למתחם הביטחוני של המחנה לאחר פיצוץ הכניסה הראשית, אך ערנותם של אנשי הביטחון מנעה מהם להשיג את מטרותיהם החבלניות.

הכוחות המזוינים הפקיסטניים הטילו את מלוא האחריות על 'ג'מעת אל-אחראר' למתקפה בקראצ'י, ותיארו את הפעולה כפשע שנועד לערער את יציבות המדינה. קבוצה זו נחשבת לארגון קיצוני המאופיין בעמדות קיצוניות יותר, כאשר יחסיה עם תנועת הטליבאן הפקיסטנית נעים בין פילוג לברית הדוקה בתקופות זמן שונות.

היחסים בין איסלמבאד לקאבול מתוחים באופן מתמיד על רקע התיק הביטחוני, כאשר הרשויות הפקיסטניות מאשימות את הצד האפגני במתן מקלטים בטוחים ללוחמי תנועת הטליבאן הפקיסטנית. איסלמבאד רואה בהיעדר פיקוח יעיל על הגבול כגורם המאפשר לחמושים לתכנן ולבצע את פעולותיהם הצבאיות ולאחר מכן לסגת לעומק אפגניסטן.

מצדה, ממשלת אפגניסטן ממשיכה להכחיש את ההאשמות הללו באופן מוחלט, ומדגישה כי היא אינה מאפשרת שימוש בשטחיה כדי לפגוע בביטחון מדינות שכנות. למרות הבטחות אלו, דיווחי שטח מצביעים על עלייה בקצב ההתקפות בשנים האחרונות, מה שמציב את האזור בפני אתגרים ביטחוניים מורכבים הדורשים תיאום עמוק יותר או עימותים צבאיים ישירים כפי שאירע במבצע האחרון.

שלוש מטרות בפאקטיה, פאקטיקה וקונאר הושמדו בתקיפות מדויקות, והמבצע הגיע בתגובה למספר התקפות שבוצעו על ידי חמושים ברחבי המדינה.

המדינה המצרית עדה לשינוי מהותי בפילוסופיית השלטון ובניהול המוסדות, כאשר מאפייני שינוי זה באו לידי ביטוי בהצהרות רשמיות המאשרות כי מרכז הפיקוד האסטרטגי בבירה המנהלית החדשה מייצג את הנהגת המדינה כולה. מגמה זו מצביעה על רצון להתעלות מעל המבנים המסורתיים של הכוחות המזוינים והמשרדים האזרחיים לעבר מודל ריכוזי ושליטתי יותר.

משקיפים רואים כי התוכנית הנוכחית נועדה לתאר במדויק את המצב הקיים ולמנוע נפילה למלכודת של היעדר חזון, כאשר מקבלי ההחלטות מאמינים כי הצבא מייצג את 'המדינה העמוקה' המסוגלת לפתור משברים עקשניים. הדבר בא לידי ביטוי בהטלת תיקי הדיור, הריסת מבנים בלתי חוקיים וניהול הרחבות עירוניות על המוסד הצבאי, הרחק מהמגזר הפרטי.

תפיסה זו משקפת רצון לשליטה מקיפה על מוקדי החיים הציבוריים, עד כדי התערבות בעניינים דתיים ומוסריים של האזרחים. הניתוח מצביע על כך שהשלטון מנסה לבסס את מושג 'המנהיג הנבחר' שמתעלה על תואר הנשיא הנבחר, מה שמציב אותו בעימות עם מוסדות ותיקים כמו אל-אזהר אל-שריף.

השוואות פוליטיות מראות דמיון בהתנהגות למודלים של שלטון קודמים שהתבססו על נטייה אינדיבידואלית בהכרעה בעניינים הלכתיים וחברתיים מורכבים. נעשים מאמצים לאשר חקיקה הנוגעת לגירושין וירושות באופן התואם חזון מערבי מודרני, תוך דחיקה ברורה של חוקרים ומומחים מסורתיים בתחומים אלה.

במישור הפוליטי, ניכר בבירור פירוק מושג הרב-מפלגתיות לטובת מפלגות סמליות התומכות בשלטון הקיים ללא התנגדות אמיתית. גישה זו הובילה להיעדר תחרות פוליטית ממשית, והזירה הפכה לצבע אחד הדוחה כל ניסיונות להתמודדות יריבה, אפילו מתוך המוסד הצבאי עצמו.

'הישות הצבאית' או מרכז הפיקוד האסטרטגי בבירה המנהלית נחשב לכלי הביצועי של חזון חדש זה, והוא משתרע על שטח עצום העולה על 90 קילומטרים רבועים. מרכז זה, שתוכנן להיות גדול יותר מה'פנטגון', נועד לספק שליטה מידעית מלאה על כל הנתונים והמתקנים של המדינה המצרית.

משימות מרכז זה מתחלקות בין ניהול נתונים מאוחדים ושליטה ברשתות אסטרטגיות המנהלות את המנגנון המנהלי של המדינה באופן ריכוזי. הוא כולל גם מרכזים מתקדמים לשליטה בתקשורת הלאומית וניהול שירותי חירום וביטחון שטח, מה שמבטיח תגובה מהירה לכל תנועות המוניות אפשריות.

בהקשר של פירוק משרדים אזרחיים, חברת 'מצרים העתיד' צצה כתחליף בפועל למשרד החקלאות בניהול פרויקטים לאומיים גדולים והשבחת קרקעות. חברה זו מנוהלת על ידי קצינים צבאיים הרחק מפיקוח מועצת השרים, מה שמחזק את מושג 'מדינת המוסד האחד' הבולעת את הסמכויות המסורתיות של המשרדים.

מקורות מצביעים על כך שהיחס הפרוטוקולי לשרים ומושלים אזרחיים משקף ירידה בתפקידם לטובת מנהיגים צבאיים באירועים ציבוריים. פקידים אזרחיים נבוכים בשאלות טכניות מפתיעות, בעוד שמנהיגי פרויקטים צבאיים מקבלים את המרחב הגדול ביותר לדבר ולהציג הישגים בפני דעת הקהל.

מעבר זה לעבר ריכוזיות מוחלטת מעלה שאלות עמוקות לגבי יכולת המערכת להתקיים בהיעדר מחקרי היתכנות מדעיים לפרויקטים גדולים. ההסתמכות על 'אומץ' בקבלת החלטות במקום מתודולוגיה מדעית עלולה להוביל לעלויות כלכליות וחברתיות כבדות שיישאו על ידי המדינה בעתיד הקרוב.

הניתוח רואה כי ניסיונות להפוך את המדינה ל'צריף' או 'ועדה מרכזית' בדומה למשטרים טוטליטריים עלולים להתנגש במציאות של חוסר יכולת קיום לטווח ארוך. למרות השליטה הביטחונית והמידעית, רצון השינוי העממי והלחצים הכלכליים נשארים גורמים מכריעים בקביעת אורך חייו של מודל פוליטי זה.

נראה כי ההימור הנוכחי מתמקד בהרווחת זמן והשלמת התשתית של הבירה המנהלית כדי שתהיה מבצר מנהלי וביטחוני בלתי חדיר. עם זאת, דחיקת כישרונות אזרחיים ודחיקת מוסדות מבוססים עלולה להחליש את המבנה הכולל של המדינה ולהפוך אותה לפגיעה יותר לזעזועים במקרה של משברים פתאומיים.

המשך מצב זה מעבר לשנת 2030 דורש תיקונים חוקתיים ומבניים נוספים שיבטיחו את הישארות השלטון הנוכחי בראש הפירמידה הפיקודית. אך ניסיונות היסטוריים מצביעים על כך שמשטרים המבטלים רב-מפלגתיות ונסמכים על אדם יחיד מתמודדים עם אתגרים קיומיים בניסיון למסד השפעה זו באופן קבוע.

לסיכום, נותרה השאלה כיצד לצאת מנתיב זה שחלקם מתארים כ'ביצה' פוליטית וכלכלית, וזה דורש קריאה מעמיקה בעלות של המשך גישה זו. העתיד אינו תלוי רק בהישארות השלטון, אלא ביכולתה של המדינה המצרית כמוסד וכהיסטוריה לעמוד בפני שינויים מבניים גדולים אלה.

ההנהגה האסטרטגית בבירה המנהלית החדשה היא הנהגת המדינה ולא רק הנהגה כללית של הכוחות המזוינים.

דיווחים עיתונאיים עבריים מצביעים על כך שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מוצא את עצמו שקוע כיום במה שתואר כ'ביצת המזרח התיכון', וזאת לאחר מאה ימים מפרוץ העימות הצבאי שבו ארה"ב משתתפת לצד ישראל נגד איראן. התפתחויות אלו עומדות בניגוד להבטחות הבחירות שטראמפ נתן להימנע מסכסוכים עקובים מדם באזור בכל מחיר.

במהלך הימים האחרונים, טראמפ ניסה להפגין שליטה מלאה על מהלך האירועים הפוליטיים והצבאיים, כאשר הצהיר בראיון עיתונאי שהוא מקבל את ההחלטות הסופיות בוושינגטון. טראמפ הדגיש כי ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו ימצא את עצמו נאלץ לקבל את הנוסחה שהממשל האמריקאי מכין להסכם עם טהראן, והדגיש כי האפשרויות העומדות בפני תל אביב הפכו מוגבלות.

אולם, המציאות בשטח כפתה קצב שונה, כאשר הנשיא האמריקאי נאלץ לפרסם קריאות דחופות באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית הדורשות הפסקת אש מיידית בין הצדדים. קריאות אלו הגיעו בעקבות הסלמה בשטח שחשפה את הקושי לשלוט בקצב העימות הישיר בין טהראן לתל אביב, מה שהעמיד את האמינות האמריקאית במבחן.

בהקשר קשור, מקורות עיתונאיים בינלאומיים ציינו כי המלחמה, שפרצה ב-28 בפברואר האחרון, החלה להראות בבירור את גבולות הכוח הצבאי האמריקאי באזור. למרות תקופות של רגיעה טקטית, המבוי הסתום האסטרטגי עדיין קיים ללא אופק ברור לפתרון, לאור המשך האתגרים הביטחוניים הגדולים.

וושינגטון מתמודדת עם כישלון מוחשי באכיפת מצור ימי נגדי על ספינות איראניות, מה שאיפשר לטהראן לאכוף סגירה בפועל של מצר הורמוז החיוני לתנועת השיט. מומחים אסטרטגיים מזהירים כי כישלון זה בשטח עלול להתבטא בתבוסה דיפלומטית קשה לארצות הברית, מה שיחליש את השפעתה בתיקים בינלאומיים אחרים.

מצידו, טראמפ הגן על מדיניותו בראיונות תקשורתיים אחרונים, והכחיש כי נסוג מהבטחותיו לסיים את 'המלחמות האינסופיות'. הוא תיאר את הסכסוך הנוכחי כ'מסע קצר' שיסתיים בקרוב, אך דיווחי ביטחון מאשרים כי היכולות האיראניות עלו על ציפיות הממשל האמריקאי, מה שהוביל להתפוגגות האשליות לגבי הכרעה מהירה של הסכסוך.

משבר הידלדלות מלאי התחמושת האמריקאי בולט כאחת ההשלכות המסוכנות ביותר של עימות זה, שכן הוא החל להשפיע ישירות על יכולת ההרתעה האמריקאית בחזיתות אחרות כמו אירופה ואסיה. אנליסטים רואים כי שחיקת המשאבים הצבאיים במזרח התיכון מחלישה את העמדה האמריקאית מול המעצמות המתחרות, ויוצרת פרצות ביטחוניות באזורי השפעה חיוניים.

במישור היחסים הבילטרליים, מקורות חשפו מתח חריף ואישי בין טראמפ לנתניהו, שהגיע עד כדי חילופי קללות בשיחות טלפון סגורות. הסיבה לכעס האמריקאי הזה נעוצה בפעולות הצבאיות הישראליות הנרחבות בלבנון, שטראמפ רואה בהן כגורם המסבך את מאמציו להגיע להסדר כולל עם הצד האיראני.

למרות הלחצים שמפעיל הבית הלבן על ממשלת ישראל, התלויה פוליטית בוושינגטון, הממשל האמריקאי לא הצליח עד כה לחלץ ויתורים מהותיים מטהראן. קיפאון זה מציב את טראמפ בפני מבוי סתום פוליטי מורכב, שכן אין באופק מוצאים קלים שיבטיחו שמירה על כבודו של הממשל האמריקאי.

בסיום פגישת תקשורת עם מקורות עיתונאיים, טראמפ הראה אי נוחות ברורה משאלות שעסקו באפשרות של מרד נתניהו ברצון האמריקאי. כשנשאל אם יתמוך בישראל אם תחליט לחזור למלחמה נגד איראן באופן עצמאי, הנשיא האמריקאי בחר לסיים את הראיון בפתאומיות, תוך התחמקות ממתן תשובה ברורה לגבי תרחישים עתידיים.

אני מקבל את כל ההחלטות, ולנתניהו לא תהיה ברירה אלא לקבל את ההסכם שאנו מכינים עם טהראן.

סרט תיעודי בריטי חדש פתח מחדש את תיקיו של המנהיג הדרום אפריקאי נלסון מנדלה, ושופך אור על תקופה היסטורית שבה נתפס כ'טרוריסט' ואיום ביטחוני, לפני שהפך לאחד מסמלי החירות הבולטים בעידן המודרני. הדו"ח, שפורסם בעיתון הגרדיאן במקביל להקרנת הסרט 'שחררו את נלסון מנדלה', חשף את מאחורי הקלעים של המאבק הפוליטי והדיפלומטי שהתנהל בבירות המערב סביב לגיטימיות מאבקו של הקונגרס הלאומי האפריקאי.

הסרט התיעודי, שהופק על ידי 'רוגן פרודקשנס', סוקר שלושה עשורים של תנועה בינלאומית אינטנסיבית נגד משטר ההפרדה הגזעית 'האפרטהייד'. החומר התיעודי עוקב אחר המסלול הארוך שהחל בעבודה חשאית וגלות, ועד לרגע שחרורו ההיסטורי של מנדלה בשנת 1990, ולאחר מכן בחירתו לנשיא המדינה ארבע שנים של משא ומתן קשה.

מקורות ציטטו את הפעיל הבריטי והשר לשעבר פיטר היינ, שאמר כי תדמיתו של מנדלה במערב לא תמיד הייתה ורודה כפי שהיא היום. ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר, תיארה אותו בפומבי כטרוריסט, עמדה ששיקפה את עמדותיו של מגזר רחב מהאליטה הפוליטית המערבית שחששה מפעולות הקונגרס הלאומי האפריקאי בתקופת המלחמה הקרה.

היינ הסביר כי הפעילים שהתנגדו למשטר האפרטהייד בבריטניה התמודדו עם לחצים ביטחוניים עצומים וקמפיינים שיטתיים של השמצה. השר לשעבר חשף פרטים אישיים כואבים, כולל קבלת מכתב ממולכד וניסיונות לתפור לו האשמות פליליות, במטרה להניא אותו מפעילותו הפוליטית התומכת בעניין האפריקאי ולבודד את המשטר הגזעני בינלאומית.

העבודה כללה עדויות חיות מדאלי טמבו, בנו של המנהיג המנוח אוליבר טמבו, שחי שנים רבות בגלות בלונדון. טמבו סיפר כיצד משפחתו חיה תחת עול הפחד המתמיד מהתנקשות על ידי שירותי המודיעין של משטר פרטוריה, במיוחד לאחר חזרתם של אירועי חיסול מתנגדים בחו"ל, מה שקשר את ילדותו לאובססיה של ביטחון ומעקב.

טמבו ציין כי אביו וחבריו בהנהגת הקונגרס הלאומי האפריקאי עבדו בביטחון של לוחמים, למרות שלעיתים לא ציפו שיחיו מספיק כדי לראות את סופו של משטר האפרטהייד. עם זאת, העבודה הפוליטית והדיפלומטית נמשכה מלונדון, שהפכה למרכז עולמי לגיוס תמיכה נגד אפליה גזעית והפעלת לחץ על ממשלות מהססות.

הדו"ח הדגיש את התפקיד המרכזי שמילא החרם הספורטיבי והתרבותי ככלי לחץ יעיל לבידוד דרום אפריקה מהקהילה הבינלאומית. פעילים הובילו קמפיינים נרחבים למניעת סיורים של קבוצות ספורט דרום אפריקאיות, מה שתרם להעברת המאבק מאולמות הפוליטיקה למגרשים ולרחובות, ומשך את תשומת לב דעת הקהל העולמית לצדקת העניין.

בתחום התרבותי, השיר 'שחררו את נלסון מנדלה' הפך להמנון חוצה גבולות, שמיליונים ברחבי העולם שרו כדי לדרוש לשבור את כבלי הכלא. אמנים ומוזיקאים בריטים מילאו תפקיד מכריע בגיוס ההמונים, במיוחד באמצעות פסטיבלים גדולים שהפכו את עניינו של מנדלה לעניין אנושי שאינו ניתן לחלוקה.

מקורות ראו את קונצרט אצטדיון וומבלי המפורסם בשנת 1988 כ'נקודת מפנה' גדולה במסע הקמפיין הבינלאומי. אירוע זה, שנצפה על ידי מאות מיליונים דרך מסכי הטלוויזיה, הצליח להפוך את מנדלה מאסיר פוליטי מאחורי סורג ובריח לאייקון עולמי שהעמים דורשים את חירותם, מה שהעמיד את ממשלות המערב במצב מביך מול עמיהן.

מעבר לפוליטיקה, הסרט התיעודי עסק בהיבטים האנושיים באישיותו של מנדלה, ותיאר אותו כאדם בעל יכולת מולדת לתקשר עם פשוטי העם. למרות מעמדו הרם, הוא נשאר עבור מקורביו 'הדוד נלסון', האדם ששנות הכלא לא זיהמו אותו במרירות נקמה, אלא יצא ברוח הקוראת לפיוס ובנייה.

בחזרה לשורשי המאבק, מנדלה נולד בשנת 1918 בכפר כפרי במחוז הכף המזרחי, והחל את חייו כעורך דין המגן על זכויות השחורים. הוא הצטרף מוקדם לשורות הקונגרס הלאומי האפריקאי, כשהוא מאמין בתחילה בהתנגדות לא אלימה, אך השינוי הרדיקלי התרחש לאחר טבח שארפוויל בשנת 1960 שהראה את אכזריות המשטר בדיכוי מפגינים בלתי חמושים.

שינוי זה דחף את מנדלה להקים את הזרוע הצבאית 'חנית האומה', החלטה שקיבל עם חבריו לאחר השתכנעות שעבודה לא אלימה לבדה לא תפיל משטר חמוש בכבדות. למרות שהפעולות כוונו נגד מתקני ממשלה ונמנעו מאזרחים, הן היו התירוץ ששימש את המעצמות המערביות לסווג אותו כקיצוני במשך שנים רבות.

מנדלה בילה 27 שנים בכלא, במהלכן הפך מאסיר מבודד באי רובן לסמל של עמידות עולמית. בזכות הלחצים הבינלאומיים הגוברים והשינויים הגיאופוליטיים, ממשלת המיעוט הלבן נאלצה לנהל איתו משא ומתן, והוא יצא בשנת 1990 והוביל את ארצו לשינוי דמוקרטי שמנע ממנה את רוח הרפאים של מלחמת אזרחים.

למרות המורשת העצומה שהותיר מנדלה, הסרט התיעודי מציין כי הוויכוח עדיין קיים סביב תוצאות ההסדר הפוליטי. בעוד שהוא הצליח לסיים את האפרטהייד מבחינה חוקית, דרום אפריקה עדיין מתמודדת עם אתגרים כלכליים וחברתיים עמוקים, מה שפותח את הדלת לשאלות של חוקרים לגבי מידת השלמות של החלום שעבורו נלחם 'הדוד נלסון'.

דעת הקהל המערבית לא התייחסה למנדלה כגיבור עולמי, אלא הוא תואר כטרוריסט עד סוף שנות השמונים.

המתח הפוליטי בין טייוואן לסין הסלים והגיע גם לתחום הספורט, כאשר ממשלת טייוואן מתחה ביקורת חריפה על הצעה שהגישה בייג'ינג לאוהדים באי לצפות במשחקי מונדיאל 2026. הרשויות בטאיפיי הבהירו כי אזרחיהן אינם צריכים לפנות לפלטפורמות סיניות, והדגישו כי המשחקים יהיו זמינים בקלות דרך ערוצים ואמצעי תקשורת מקומיים בתוך טייוואן.

משרד ענייני טייוואן בבייג'ינג עורר מחלוקת בהצהרתו כי סין מחזיקה בזכויות השידור המלאות של הטורניר העולמי. המשרד קרא לתושבי האי להשתמש באתרים ובאפליקציות דיגיטליות סיניות, או אפילו לנסוע ליבשת כדי לצפות בתחרויות ישירות משם, מה שטאיפיי ראתה כניסיון להתערב בעניינים שאינם נוגעים למשימות הליבה של המשרד הסיני.

מצידו, דובר המשרד הסיני, צ'ן בין הואה, הצהיר במסיבת עיתונאים רשמית כי ארצו מקדמת בברכה את כל אזרחי טייוואן המעוניינים ליהנות מחגיגת הכדורגל דרך הפלטפורמות הדיגיטליות של בייג'ינג. הוא ציין כי קיימים הסדרים למי שמעוניין להגיע באופן אישי לצפות במשחקים, בצעד שמשקיפים רואים בו ניסיון לחזק את הכוח הרך הסיני כלפי תושבי האי.

מנגד, מועצת ענייני היבשת בטייוואן הגיבה בהצהרה תקיפה, ובה תיארה את הטענות הסיניות כמטעות לחלוטין וחסרות בסיס. המועצה הדגישה כי חברות המדיה הטייוואניות כבר רכשו את כל הזכויות החוקיות לשידור הטורניר, מה שחוסך מהצופים את הצורך להשתמש באפליקציות או באתרים הנמצאים תחת פיקוח או ניהול סיני.

ההצהרה הטייוואנית האשימה את משרד ענייני טייוואן בבייג'ינג בעיסוק בנושאים שוליים שאינם בתחום סמכותו, ומתחה ביקורת על הכנסת הנושא הספורטיבי לסכסוך הפוליטי הקיים. ויכוח זה מגיע בתקופה שבה היחסים בין שני הצדדים נמצאים במתיחות מתמדת, כאשר בייג'ינג מתעקשת על ריבונותה על האי, בעוד טאיפיי דבקה בזכות עמה להגדרה עצמית פוליטית.

במישור הספורטיבי, נבחרות סין וטייוואן נעדרות מגמר מונדיאל 2026 לאחר שלא הצליחו להעפיל במוקדמות. עם זאת, היעדרות זו לא מנעה מטייוואן להביע עניין בטורניר, כאשר הודיעה רשמית על תמיכתה בנבחרות פרגוואי והאיטי, המייצגות מעט מהמדינות שעדיין מקיימות יחסים דיפלומטיים מלאים עם טאיפיי.

בצעד סמלי, שר החוץ הטייוואני לין צ'יה-לונג פרסם סרטון בחשבונותיו ברשתות החברתיות, ובו נראה מנופף בדגלי המדינות בעלות הברית המשתתפות במונדיאל. השר הביע את גאוותו לראות את שותפיה הבינלאומיים של טייוואן באירוע הספורט הגדול הזה, מה שמשקף בבירור כיצד הכדורגל הפך לזירה חדשה לביטוי עמדות דיפלומטיות ופוליטיות.

הטענות הסיניות לגבי חוסר יכולתם של הטייוואנים לצפות במשחקי המונדיאל אינן נכונות כלל, וזכויות השידור זמינות באופן מקומי.

ירושלים מגלמת את עצמה כמצב חיים שבו הזיכרון משתלב עם המקום, הפוליטיקה עם פרטי חיי היומיום, והזהות עם הפרקטיקה המתמשכת. התרבות נעה בתוך הקשר זה כחלק ממבנה החיים החברתיים התורם לייצור מחדש של הקיום הפלסטיני בתוך עיר הנתונה ללחצים מתמשכים המשפיעים על הזהות, המרחב הציבורי, המשמעות והשייכות בו זמנית.

פעילויות ואירועים תרבותיים בעיר מופיעים דרך מסגרות תרבותיות פעילות, כולל בתי ספר, מועדונים, מוסדות תרבות וחברה, ויוזמות קהילתיות. בבית הספר, התלמידים מציירים את העיר בקוויהם, אך נמנעים מלצייר את הדגל מתנופף מעליה, כאילו הסצנה מגלמת את יחסי הדיאלוג בין הרצון לביטוי למציאות הפוליטית. במועדונים, בני נוער משתתפים בסדנאות מלאכת יד מסורתיות הקושרות אותם יותר למורשת המאוימת בשכחה ובשלילה. במוסדות התרבות, צעירים משתתפים בסדנאות צילום המתעדות את השינויים העירוניים, היהוד והישראליזציה שהעיר חווה. כמו כן, צעירי השכונה וילדים משתתפים בקמפיינים לקישוט במהלך אירועים דתיים, וקבוצות נשים מארגנות בזארים להצגת מוצריהן בהשראת המורשת.

סצנה יומיומית זו מסכמת שאלה עמוקה יותר: כיצד התרבות בירושלים הופכת מפעולה ביטוי מוגבלת למבנה חברתי המסוגל לייצר עמידה ולעצב מחדש את הזהות במציאות לוחצת על המקום והחברה?

המאמר יוצא מנקודת הנחה בסיסית: התרבות בירושלים אינה מנותקת מפרטי חיי היומיום, אלא מהווה מרחב חברתי יומיומי לייצור עמידה, המתרחש באמצעות חינוך, יוזמות ואמנויות יומיומיות, ומעצב מחדש את הזהות הפלסטינית בהקשר המשתנה תמיד של העיר.

- תרבות והגדרה מחדש של המקום

התרבות בירושלים מעצבת מחדש את יחסי האדם עם המקום באמצעות פרטי חיי היומיום. המקום כאן אינו נשאר קבוע, אלא מיוצר מחדש באמצעות פרקטיקה מתמשכת בתוך בית הספר, השכונה, המרכז התרבותי, ואף במרחב הציבורי הנצור.

פרקטיקות אלו מתרחשות בסביבה מוגבלת, אך אינן עוצרות בגבולות ההגבלה, אלא מצטיינות ביכולתן לייצר צורות חלופיות של פעולה תרבותית, הקשורות יותר לחברה ולצרכיה. וכך המקום הופך למרחב מוגבל אך חי, הנכתב מדי יום באמצעות פעולה תרבותית בת קיימא.

- עמידה מתריסה כגישה של פרקטיקה יומיומית

התרבות בירושלים מתגלמת בפרטי החיים הקטנים יותר מאשר באירועים הגדולים. היא מופיעה בבית הספר, בסדנאות, ביוזמות נוער, ובפעילויות הנראות פשוטות אך נושאות השפעה מצטברת עמוקה.

וכאן מתגבשת הרעיון של "עמידה מתריסה", שבה התרבות אינה מתורגלת כפעולה התנגדותית ישירה, אלא כתהליך מתמשך של ייצור מחדש של שייכות וזיכרון קולקטיבי. הילד המשתתף בפעילות אמנותית, והצעיר המעורב ביוזמה מקומית, הם חלק מרשת בלתי נראית המבססת מחדש את הקשר בין האדם לזיכרונו ולחברתו.

בסצנה אחרת, המרכז התרבותי הופך למרחב להצגת תוצרים תרבותיים, שבהם המשתתפים מציגים את עצמם החולמים על חופש, למרות חולשת האמצעים ומיעוט הקהל. אך הרגע עצמו חושף כיצד התרבות מייצרת את משמעות ההמשכיות בתוך מציאות מוגבלת אמצעים.

- זהות כפעולה יומיומית מתחדשת

הזהות בירושלים נתפסת כתהליך מתחדש הנבנה מדי יום בתוך הפרקטיקה החברתית, שבה היא אינה ניתנת כמצב קבוע, אלא מתעצבת באמצעות השפה, ההתנהגות והאינטראקציה עם המקום. בהקשר זה, התרבות ממלאת תפקיד חיוני בחיבור מחדש של הפרט לזיכרונו הקולקטיבי באמצעות פרקטיקות יומיומיות חוזרות ונשנות המייצרות שייכות ומבססות אותה מחדש באופן מתמיד.

במובן זה, הזהות הופכת מרעיון מופשט לפרקטיקה חיה המעוצבת מחדש מדי יום בתוך בית הספר, הקהילה והמוסדות התרבותיים, ובפרטי חיי היומיום הקושרים את האדם למקומו ולזיכרונו.

- מוסדות וייצור השפעה

מוסדות התרבות בירושלים פועלים במרחב מורכב בין לחץ, מגבלות והזדמנויות אפשריות. תפקידם חורג מהמימד הארגוני והם הופכים למרחבים מתווכים המייצרים משמעות תרבותית ומפיצים אותה מחדש בתוך הקהילה.

חשיבותם טמונה ביכולתם לקשר את הפרט לקהילה, ולקשר את הזיכרון למקום, ולהפוך את הפעולה התרבותית מפעילות אישית לרשת חברתית רחבה. אך האתגר העיקרי הוא המעבר מההיגיון של "ביצוע אירועים כשירותים מופשטים מהקשרם החברתי" להיגיון של "יצירת השפעה", הניתנת למדידה בהתנהגות הפרטים, ברמת השייכות ובהמשכיות ההשתתפות.

- בין לחץ לחדשנות

התרבות בירושלים נעה בתוך משוואה מתוחה המשלבת לחץ מתמיד מצד אחד, וחדשנות מתמשכת מצד שני. כל צמצום של המרחב הציבורי דוחף לייצור צורות ביטוי חדשות גמישות יותר וקרובות יותר לחיי היומיום. בכך, התרבות אינה מסתפקת בשיקוף המציאות, אלא תורמת לעיצובה מחדש, באמצעות ביסוס הזיכרון והרחבת מרחבי הביטוי האפשריים בתוך תנאים קשים ומשתנים ללא הרף.

- הפיכת התרבות להשפעה יומיומית ניתנת למדידה

כדי לענות באופן מעשי על שאלת המאמר, ניתן לעבור מרמת התפיסה הכללית לכלים ביצועיים ברורים, באמצעות שלוש רמות קשורות זו לזו:

ראשית: הרמה הבית ספרית: באמצעות שילוב תוכנית תרבותית קבועה בבתי הספר המאפשרת לתלמידים לתרגל פעילויות תרבותיות ממשיות ומתמשכות, כך שהדגש יהיה על מדידת ההשפעה החינוכית וההתנהגותית באמצעות מדדים כמו השתתפות, אינטראקציה והמשכיות וקישורם לרישומי בית הספר.

שנית: הרמה המוסדית: באמצעות עיצוב מחדש של תפקיד המרכזים התרבותיים כדי שיהפכו ליחידות לייצור (השפעה חברתית תרבותית) במקום להסתפק בארגון אירועים. ההצלחה תימדד במידת ההמשכיות וההשפעה על הקהילה, תוך אימוץ תיעוד שנתי המדגיש את השינוי הממשי בהשתתפות ובמעורבות.

שלישית: הרמה הקהילתית: באמצעות תמיכה ביוזמות קהילתיות על בסיס ייצור תוצרים תרבותיים ברורים הניתנים לתיעוד והערכה, תוך הדגשה של המשכיות ההשפעה לאחר סיום היוזמה, בין אם באמצעות התפתחות היוזמה או התרחבותה בתוך הקהילה.

בדרגה זו, התרבות הופכת מפעילויות מפוזרות למערכת השפעה אינטגרלית, הנמדדת ביכולתה לחולל שינוי מתמיד בהתנהגות, בשייכות ובהמשכיות הפעולה התרבותית בחיי היומיום.

- תרבות כמתודולוגיה של עמידה קהילתית

המצב יוצא הדופן של העיר ירושלים מראה שהתרבות אינה מנותקת מהקשרה היומיומי והחברתי, שכן היא מהווה חלק מבניית מנגנוני ההמשכיות והלכידות היומיומית של החברה. היא אינה מצטמצמת בארגון אירועים או בייצור יצירות תרבותיות, אלא מתגלה כפרקטיקה חיה התורמת לחיזוק העמידה בפרטי חיי היומיום.

במובן זה, התרבות אינה נמדדת רק בהישגים, אלא ביכולתה להסתגל, לשמר את הזיכרון הקולקטיבי, ולייצר מחדש את החיים החברתיים בתנאים משתנים ללא הרף. מכאן ניתן לראות בה מתודולוגיה קהילתית של עמידה, המתרגלת מדי יום ותורמת לקיימות הקיום ולביסוס מחדש של משמעות העיר.

המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן חשפה היום, יום שני, כי כל סעיפי הסכם המסגרת עם ארצות הברית הושלמו באופן סופי. המועצה הבהירה בהצהרה רשמית כי הבנות אלו הושגו תחת הנהגתו הישירה של המנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי, מה שמסמן שינוי מהותי במדיניות החוץ האיראנית בעידן החדש.

מקורות רשמיים אישרו כי סבבי המשא ומתן האינטנסיביים הסתיימו ביום ראשון בערב, כאשר הושגה הסכמה על קווי המתאר שיסדירו את היחסים בין שני הצדדים בשלב הבא. הכרזה זו מגיעה בתקופה רגישה שבה האזור מצפה בכיליון עיניים לתוצאות המהלכים הדיפלומטיים שטהראן הובילה לאחרונה הרחק מאור הזרקורים.

הסכם המסגרת כולל סעיף מהותי הקובע הפסקה מיידית ומקיפה של כל פעולות האיבה בחזיתות השונות הבוערות באזור. ההצהרה ציינה כי התחייבות זו כוללת את הזירה הלבנונית, מה שסולל את הדרך להרגעת מתיחות אזורית רחבה המצופה זמן רב על ידי הכוחות הבינלאומיים והאזוריים כאחד.

בהקשר של ההישגים האיראניים, סעיפי ההסכם קבעו את הצורך בהסרה מיידית ומלאה של המצור הימי שהוטל על ידי ארצות הברית על נמלי איראן. צעד זה יסיים שנים של בידוד כלכלי ויאפשר זרימת סחורות ונפט איראני לשווקים העולמיים ללא הגבלות או רדיפות משפטיות בינלאומיות.

מקורות תקשורת ציטטו את סגן שר החוץ האיראני, כאזם גריב אבאדי, שאמר כי הצד האיראני השלים את כל ההכנות הטכניות והפוליטיות ליישום תוצרי הסכם זה. אבאדי הבהיר כי כניסת ההתחייבויות האיראניות לתוקף בפועל קשורה ללוח הזמנים של החתימה הרשמית שנקבעה ליום שישי הקרוב.

בהתפתחות שטחית וכלכלית בולטת, דיווחים שהגיעו מטהראן אישרו כי מצר הורמוז האסטרטגי ייפתח מחדש במלואו לתנועת ספנות בינלאומית מיד לאחר חתימת ההסכם. צעד זה מהווה ערובה מהותית ליציבות שוקי האנרגיה העולמיים ואישור לרצינות הצדדים בהפחתת ההסלמה הצבאית במעברים הימיים החיוניים.

המועצה העליונה לביטחון לאומי, שהוציאה את ההצהרה, נחשבת לסמכות העליונה לקבלת החלטות אסטרטגיות ברפובליקה האסלאמית, והיא פועלת תחת פיקוח ישיר של המנהיג העליון. צעד זה מדגיש את התפקיד ההולך וגובר של המנהיג מוג'תבא ח'אמנאי בניהול תיקים ריבוניים גדולים מאז עלייתו לשלטון כיורש אביו המנוח.

למרות חשיבות ההסכם, ההצהרה הרשמית לא התייחסה לאופי הוויתורים שאיראן אולי הציעה בתמורה כדי להבטיח את הסרת המצור. משקיפים סבורים כי השתיקה סביב פרטים אלה עשויה להיות קשורה לצורך באיזונים פנימיים איראניים לפני ההכרזה על הנוסח המלא של ההסכם ביום שישי.

המידע הזמין מצביע על כך שנשיא איראן, מסעוד פזשקיאן, מילא תפקיד מתאם חשוב בין הרשויות המבצעות למוסד המנהיג כדי להבטיח את חלקות המשא ומתן. הרמוניה מנהיגותית זו נועדה להציג חזית אחידה בפני הקהילה הבינלאומית כדי להבטיח את יישום ההתחייבויות האמריקאיות המקבילות ללא היסוס או נסיגה.

המנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי בן 56, והוא אחד מהוותיקים המוערכים במוסדות הצבאיים והביטחוניים של איראן. למרות היעדרותו מהופעה פומבית ישירה מאז עלייתו לתפקיד, השלמת הסכם זה מחזקת את נוכחותו כשחקן מפתח בשרטוט מפת הדרכים החדשה של המדינה.

ההכרזה על ההסכם עוררה תגובות מעורבות בחוגים הפוליטיים, כאשר חלק ראו בה ניצחון לדיפלומטיה האיראנית בהשגת הכרה אמריקאית באינטרסים של טהראן. לעומת זאת, בירות האזור מצפות לפרטי הנספחים הביטחוניים של ההסכם וכיצד הם ישפיעו על המיליציות והכוחות בעלי הברית של איראן בחו"ל.

ביום שישי הקרוב צפוי להתקיים טקס חתימה רשמי שיזכה לסיקור בינלאומי נרחב, ובו יתבהרו מאפייני שלב המעבר ביחסים האיראניים-אמריקאיים. תאריך זה יהווה מבחן אמיתי למידת מחויבותה של וושינגטון להסרת ההגבלות הכלכליות והפיננסיות שהוטלו על המערכת הבנקאית האיראנית.

בנוגע לפנים האיראני, צפויה הסרת המצור הימי לתרום להקלת הלחצים הכלכליים ולשיפור ערך המטבע המקומי שסבל מהידרדרות חמורה. מומחים כלכליים סבורים כי פתיחתו מחדש של מצר הורמוז תהיה בבחינת ריאה חדשה לכלכלה האיראנית המותשת עקב הסנקציות המצטברות לאורך העשורים האחרונים.

לסיכום, הסכם מסגרת זה מסמן את סיומו של שלב של עימות ישיר ותחילתו של עידן שעשוי להתאפיין בדו-קיום זהיר בין טהראן לוושינגטון. הימים הקרובים נותרו מכריעים בקביעה האם הסכם זה יעמוד בפני האתגרים בשטח והלחצים הפוליטיים מצד הגורמים המתנגדים להתקרבות האיראנית-אמריקאית.

התחייבויות איראן במסגרת ההסכם ייכנסו לתוקף רק לאחר החתימה הרשמית המתוכננת ליום שישי הקרוב.

הגנרל ג'יבריל רג'וב, יו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל, גינה את מעצרן של שתי שחקניות נבחרת פלסטין, רנד אל-חלוואני ונטלי אבו דיה, על ידי כוחות הכיבוש הישראליים, ותיאר צעד זה כהתקפה בוטה על המערכת הספורטיבית. מקורות אישרו כי ההתאחדות הפלסטינית לא תהסס לטפל בתיק זה בפורומים בינלאומיים כדי להבטיח את שחרורן של השחקניות, והדגישו כי פגיעה בצוותי ספורט מהווה הפרה בוטה של האמנות האולימפיות והבינלאומיות המבטיחות חופש תנועה ופעילות לספורטאים.\n\nבפרטי המעצרים, המקורות הבהירו כי כוחות הכיבוש פשטו על ביתה של השחקנית רנד אל-חלוואני בירושלים הכבושה לפני מעצרה, בעוד שחברתה נטלי אבו דיה, סטודנטית באוניברסיטת ביר זית, נעצרה ברמאללה בשבוע שעבר. צעדים אלה עוררו גל של זעם בחוגי הספורט הפלסטיניים, כאשר ההתאחדות ראתה בהם ניסיון שיטתי לערער את נוכחות הספורט הפלסטיני ולהפחיד את שחקני הנבחרות הלאומיות מלייצג את ארצם בפורומים חיצוניים.\n\nרג'וב דרש מהפדרציה הבינלאומית לכדורגל (פיפ\"א) ומהאיגוד האירופי (אופ\"א) לשבור את שתיקתן ולנקוט בצעדים מרתיעים נגד ישראל, כולל הקפאת חברותה ומניעת השתתפות קבוצותיה בתחרויות יבשתיות ובינלאומיות. הפקיד הפלסטיני חזר והדגיש את עמדתו בדבר דחיית נורמליזציה ספורטיבית מכל צורותיה, ואישר כי בידוד הכיבוש בזירה הספורטיבית העולמית גובר כתוצאה ממעשיו המדכאים שאינם מבחינים בין ספורטאי לאזרח, מה שמחייב פעולה בינלאומית לוחצת.\n\nבמקביל להפרות ספורטיביות אלה, דיווחו מקורות רפואיים כי צבא הכיבוש הישראלי עצר שבעה פרמדיקים השייכים לאגודת הסהר האדום הפלסטיני במחסום צבאי ברחוב סלאח א-דין ברצועת עזה. למרות שחרורם של חמישה מהם מאוחר יותר, שניים מהצוותים הרפואיים עדיין עצורים, מה שגרם למשרד הבריאות הפלסטיני לגנות מעשים אלה המעכבים עבודה הומניטרית ומפרים את החוק הבינלאומי ההומניטרי, במיוחד בנסיבות הקשות העומדות בפני הרצועה.\n\nמעצר שחקניות הנבחרת משקף זלזול בוטה בספורט ובחוקים ובאמנות הבינלאומיות המגנות על ספורטאים.

חמישה אזרחים פלסטינים נהרגו היום, שבת, בתקיפות אוויריות שביצע חיל האוויר הישראלי באזורים שונים ברצועת עזה. התקיפות כוונו לבית מגורים ולריכוז אזרחים, מה שהוביל לנפגעים בקרב משפחות, על רקע ההסלמה הצבאית המתמשכת המבטלת הסכמי הפסקת אש קודמים.

בפרטי הטבח שהתרחש במרכז העיר עזה, דיווחו מקורות מהשטח על מותה של משפחה שלמה המורכבת משתי ילדות והוריהן ממשפחת אל-ספדי. ההפצצה האווירית הישירה כוונה לביתם הממוקם ליד צומת אל-טיראן, מה שהוביל להרס הבית על יושביו והפיכתו להריסות תוך רגעים ספורים.

בתקיפה נוספת שבוצעה על ידי כטב"ם ישראלי, נהרג האזרח אחמד מוניר אל-זאזא בן ה-38 בעת שהלך ליד כיכר אל-ספטאווי מצפון לעיר עזה. אותה תקיפה גרמה גם לפציעת אישה באורח בינוני, והיא הועברה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי הכרחי בתנאים רפואיים מורכבים.

מקורות מקומיים אישרו כי תקיפות אלו הן חלק מסדרה ארוכה של הפרות ישראליות מתמשכות, כאשר משרד התקשורת הממשלתי תיעד למעלה משלושת אלפים הפרות מאז העשירי באוקטובר 2025. תקיפות אלו כללו הפצצת דירות מגורים, תקיפת כלי רכב אזרחיים ואף עגלות רתומות לבעלי חיים, מה שהוביל למותם של למעלה מאלף פלסטינים מאז תחילת הפסקת האש המשוערת.

בשטח, צבא הכיבוש ממשיך במדיניות של הידוק המצור על התושבים באמצעות העברת מה שמכונה 'קוביית צהובות' בשכונות תופאח, שוג'אעיה ובית לאהיה. תנועות צבאיות אלו נועדו לצמצם את השטחים הזמינים לתושבים ולדחוק אותם לאזורים צפופים חסרי תנאי חיים בסיסיים, מה שמגביר את סבלם של העקורים באוהלים ובמרכזי המקלט.

התפתחויות אלו בשטח מתרחשות במקביל להידרדרות קטסטרופלית במצב ההומניטרי, כאשר רשויות הכיבוש מטילות הגבלות חמורות על כניסת סיוע הומניטרי ורפואי. הרצועה סובלת ממחסור חמור במזון בסיסי ובדלק, מה שמאיים על הפסקת פעילותם של מגזרים חיוניים כמו תחנות שאיבת מים, ניהול פסולת וביוב, מה שמבשר על אסון סביבתי ובריאותי קרוב.

תושבי רצועת עזה נשארים בני ערובה להסלמה מתמשכת זו למרות שמונה חודשים שחלפו מאז ההכרזה הרשמית על הפסקת אש, כאשר תקיפות אוויריות ממשיכות לגבות את חייהם של אזרחים מדי יום. הלחץ על המשפחות החיות בתנאים קשים מזה חודשים ארוכים גובר, על רקע ירידה בשירותים בסיסיים והיעדר ביטחון בכל אזורי הרצועה.

משרד התקשורת הממשלתי תיעד מאז העשירי באוקטובר 2025 למעלה משלושת אלפים הפרות ישראליות שהובילו למותם של למעלה מאלף פלסטינים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ פרסם היום (רביעי) הצהרות חריפות, בהן הדגיש כי ההבנות המתנהלות עם איראן טרם הגיעו לנוסח ההסכם הסופי. טראמפ הבהיר כי וושינגטון רואה במה שהושג כעת כ'מזכר הבנות' הניתן לבחינה מחדש, והדגיש כי המסלול הדיפלומטי נותר מותנה בהתנהגות טהראן ומידת מחויבותה לדרישות האמריקאיות.

הנשיא האמריקאי איים באפשרות לחידוש פעולות צבאיות ותקיפות אוויריות במקרה שהמשא ומתן ייכשל או לא ישיג את התוצאות הרצויות. טראמפ אמר בבירור כי ארצות הברית 'תחזור להפציץ' אם לא תהיה מרוצה מהתנהלות העניינים, מה שמשקף טון הסלמה שתואם את המהלכים הדיפלומטיים האינטנסיביים ביבשת אירופה.

עמדות אלו הושמעו במהלך פגישה שקיים טראמפ עם נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי בשולי ועידת ה-G7 המתקיימת בצרפת. שני הצדדים דנו בתיקי האזור, כאשר טראמפ הדגיש כי הלחצים הכלכליים יימשכו, וכי תיק הקלת הסנקציות אינו עומד לדיון מיידי במסגרת המזכר הנוכחי, אלא יידון בשלבים מאוחרים יותר.

בנוגע לניווט בינלאומי, טראמפ הודיע כי מצר הורמוז ייפתח מחדש במלואו במהלך היומיים הקרובים לאחר תקופה של מתיחות. הנשיא האמריקאי סבר כי הפעולות האיראניות הקודמות, כולל הטמנת מוקשים וסגירת נתיבי מים, היו הגורם הישיר להפרעה בשוקי האנרגיה ולעליית המחירים העולמית.

מצדה, טהראן מיהרה להכחיש את הדיווחים התקשורתיים שפורסמו על ידי סוכנות בלומברג האמריקאית בנוגע לפרטי טיוטת ההסכם. מקורות איראניים רשמיים אישרו כי המסמך שהודלף אינו משקף את המציאות בדייקנות, וציינו כי קיימים פערים וחסרונות מהותיים בטקסט המופץ שאינם תואמים את מה שנדון בחדרים הסגורים.

סוכנות 'תסנים' ציטטה מקור המקורב למשלחת המשא ומתן האיראנית שאמר כי ההדלפות חסרות דיוק במונחים הטכניים והמשפטיים, במיוחד בכל הנוגע לסעיף הראשון ולמעמדו של מצר הורמוז. המקור הוסיף כי קיימת הסכמה שבשתיקה בין הצדדים המנהלים משא ומתן על סודיות הטיוטה הסופית עד לרגע החתימה הרשמית המתוכנן.

בהקשר קשור, מקורות תקשורתיים בטהראן דיווחו על מצב של ציפייה זהירה לקראת יום שישי הקרוב, המועד שנקבע לחתימת ההסכם בעיר ז'נבה שבשוויץ. הכנות אלו מתרחשות במקביל להסכמה נדירה בין וושינגטון לטהראן ולמתווך הפקיסטני על הצורך להתעלם מהדלפות עיתונאיות שעלולות לכוון לכישלון ההבנות.

במישור המבצעי, העיניים נשואות לחזית הלבנונית, שהפכה למבחן אמיתי למידת עמידותה של הרגיעה האזורית. הצד האיראני עוקב אחר מידת מחויבותה של ישראל להפסקת האש, ורואה בכל הפרה רחבה ככזו שעלולה להוביל לפיצוץ המצב ולעיכוב המסלול הדיפלומטי שהגיע לשלבים מתקדמים.

'מטה חאתם אל-אנביאא' של הכוחות המזוינים האיראניים שיגר אזהרה חריפה לתל אביב, ואיים בהפצצת יעדים חיוניים במקרה של המשך התקיפות על לבנון. הפיקוד הצבאי האיראני הדגיש כי התגובה תהיה חזקה וישירה אם ההפרות הישראליות המאיימות על יציבות האזור לא ייפסקו לפני חתימת הסכם ז'נבה.

דיפלומטית, שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י קיים שיחת טלפון עם מקבילו הרוסי סרגיי לברוב כדי לדון בהתפתחויות בזירה. עראקצ'י הדגיש במהלך השיחה את הצורך להפעיל לחצים בינלאומיים לעצירת התקיפות הישראליות, וסבר כי המשך ההסלמה סותר את המאמצים להגיע להסדר כולל שיסיים את מצב הסכסוך.

ההדלפות שפורסמו על ידי כלי תקשורת אמריקאיים טענו כי ההסכם כולל סיום מיידי של המלחמה בכל החזיתות, כולל הזירה הלבנונית. דיווחים אלו הצביעו גם על תקופת מעבר של 60 יום להמשך המשא ומתן הטכני בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית וגורל החומרים המועשרים בפיקוח בינלאומי.

הטיוטה שהודלפה כללה גם סעיפים הנוגעים להסרת המצור הימי האמריקאי מיד עם החתימה, בתמורה להתחייבויות איראניות להבטחת בטיחות הניווט הבינלאומי במפרץ. למרות ההכחשה הרשמית של שני הצדדים, סעיפים אלו נותרו מוקד עניין עבור המשקיפים המצפים להודעה הרשמית ביום שישי כדי להבחין בין הלבן לשחור בתיק מורכב זה.

נחזור להפציץ אם התוצאות הדיפלומטיות לא יהיו משביעות רצון עבור וושינגטון, ומה שהושג כעת הוא רק מזכר הבנות.

היחסים בין ארצות הברית לאיטליה חוו הסלמה מפתיעה וחריפה בעקבות מתקפה מילולית של הנשיא דונלד טראמפ נגד ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני. במהלך ראיון טלוויזיוני שנערך לאחרונה, טען טראמפ כי מלוני הייתה בעבר מעריצה נלהבת שלו, אך הוא הביע חוסר רצון להמשך הערצה זו בשל מה שתיאר כהתמהמהותה של איטליה בתמיכה במאמצי ברית נאט"ו לאבטחת נתיבי מים חיוניים.

טראמפ התייחס בדבריו למחלוקות שצצו במהלך ועידת ה-G7 האחרונה שאירחה צרפת, שם מתח ביקורת על תפקידם של בעלות הברית האירופיות באבטחת מצר הורמוז. הנשיא האמריקאי סבר כי ההנהגה האיטלקית לא עמדה בסטנדרטים הנדרשים בתמיכה בארצות הברית בנושאים אסטרטגיים רגישים, מה שהוביל להתקררות ביחסים שתוארו בעבר כידידותיים.

מתקפתו של טראמפ לא נעצרה במדיניות כללית, אלא התרחבה גם לעמדות אישיות, כאשר טען בהצהרות לכלי תקשורת איטלקיים כי מלוני 'התחננה' אליו לצילום מזכרת עמו במהלך הפסגה הבינלאומית. טראמפ הוסיף כי הסכים לבקשה מתוך רחמים בלבד, וציין כי היא הייתה להוטה מאוד להשיג את התמונה כדי לחזק את מעמדה הפוליטי, מה שעורר גל זעם נרחב בחוגים הפוליטיים האיטלקיים.

מצדה, ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני, מיהרה להגיב באמצעות סרטון ששודר בפלטפורמות המדיה החברתית, בו תיארה את גרסתו של טראמפ כ'מפוברקת לחלוטין'. מלוני הביעה את תדהמתה העמוקה מכך שנשיא ארצות הברית נוקט בגישה כזו כלפי בעלות בריתה הקרובות של ארצו, והדגישה כי התנהגויות אלו חזרו על עצמן במצבים קודמים ללא הצדקה ברורה.

מלוני מתחה ביקורת על מה שתיארה כסתירה בעמדותיו של טראמפ, וציינה כי הוא מפגין קשיחות בלתי מוצדקת כלפי בעלות ברית מערביות, בעודו נראה סלחני יותר כלפי מנהיגים בינלאומיים עוינים למערב. היא סברה כי גישה זו מחלישה את החזית המאוחדת של ארצות הברית ואירופה מול אתגרים גלובליים משותפים, וקראה לצורך לכבד את הריבונות והכבוד הלאומי של המדינות בעלות הברית.

בהתפתחות דיפלומטית בולטת, שר החוץ האיטלקי, אנטוניו טאיאני, הודיע על ביטול ביקורו הרשמי שתוכנן לארצות הברית בשבוע הבא. טאיאני הדגיש כי החלטה זו באה כתגובה ישירה להצהרות שתיאר כ'מעליבות' כלפי ראש ממשלת ארצו, וסבר כי הפגיעה במלוני היא פגיעה המכוונת למדינת איטליה על כל מוסדותיה ועמה.

ביקורו של טאיאני היה אמור לכלול פגישות רמות דרג בוושינגטון ב-21 וב-22 ביוני, אך המתיחות הנוכחית מנעה את השלמתו. השר האיטלקי הבהיר כי ארצו אינה יכולה להתעלם ממילים חמורות ומעליבות כאלה, והדגיש כי יחסים בינלאומיים צריכים להיבנות על כבוד הדדי ולא על השמעת טענות אישיות לא מדויקות.

שורשי המחלוקת הזו, על פי מקורות יודעי דבר, נעוצים בחילוקי דעות לגבי המבצעים הצבאיים שביצע ממשל טראמפ באזור המזרח התיכון, ובמיוחד נגד מטרות איראניות. רומא הביעה בעבר הסתייגויות ברורות מדרך טיפולה של וושינגטון בנושא זה, מה שיצר פער בתיאום הביטחוני והמדיני בין שתי הבירות, שהחל להראות את השפעותיו בבירור בהצהרות האחרונות.

משקיפים רואים בהתנגשות פומבית זו נקודת מפנה שלילית במסלול היחסים בין רומא לוושינגטון, במיוחד לאור האתגרים העומדים בפני ברית נאט"ו. עם המשך חילופי ההאשמות, נותרה השאלה פתוחה לגבי יכולתם של הערוצים הדיפלומטיים האחוריים להכיל את המשבר ולמנוע את החמרתו באופן שעלול להשפיע על שיתוף הפעולה האסטרטגי בין שתי המדינות בעתיד הקרוב.

המילים המסוכנות והמעליבות שהפנה הנשיא טראמפ לראש הממשלה ג'ורג'ה מלוני מעליבות את כל איטליה.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הפנה אזהרה חריפה להנהגה האיראנית, והדגיש כי ארצות הברית לא תהסס לנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי להבטיח את עמידת טהראן בהתחייבויותיה הבינלאומיות. טראמפ הבהיר כי וושינגטון עוקבת מקרוב אחר ההתנהגות האיראנית, ולא תהסס לפעול באופן שתראה לנכון כדי להגן על האינטרסים שלה ועל ביטחון האזור.

הצהרות אלו מגיעות בעקבות סבב משא ומתן אינטנסיבי שאירח אתר הנופש בורגנשטוק בשוויץ ביום ראשון האחרון, שבו נפגשו משלחות מארצות הברית ומאיראן. שיחות אלו נכללות במסגרת מה שמכונה 'מזכר ההבנות של איסלמבאד', שמטרתו העיקרית היא לשים קץ למצב המלחמה האמריקאית-ישראלית המוצהרת נגד יעדים איראניים.

מצדן, קטאר ופקיסטן, כמתווכות ראשיות בתהליך דיפלומטי זה, אישרו כי המשא ומתן הגיע ל'התקדמות מעודדת' המעוררת אופטימיות זהירה. הצדדים המשתתפים הסכימו להאריך את הדיונים עד סוף השבוע הנוכחי, תוך התחלת הקמת מנגנון טכני למעקב אחר הנקודות התלויות ועומדות ולהבטחת יישום ההבנות הראשוניות.

במסיבת עיתונאים שקיים ביום שני, טראמפ השיב לשאלות עיתונאים בנוגע לאפשרות של שימוש בכוח צבאי במקרה של כישלון המסלול הדיפלומטי. הוא הדגיש בבירור כי אי עמידת איראן בהסכם או התנהגותה באופן בלתי הולם יאלצו אותו לעשות 'מה שצריך לעשות', ברמז ברור לאפשרויות הקשות שהממשל האמריקאי מניח על השולחן.

לגבי החששות מפני משבר כלכלי או מיתון עולמי כתוצאה מפעולה צבאית אפשרית, הנשיא האמריקאי המעיט בחשיבותן של תחזיות אלו. טראמפ סבר כי האיום שמציבה החזקת נשק גרעיני על ידי איראן עולה בהרבה על כל נזק כלכלי שעלול להיגרם לשווקים העולמיים, ותיאר את הנשק הגרעיני כסכנה מיידית ומהירה השפעה.

טראמפ חשף גם פרטים הנוגעים לכספים האיראניים המוקפאים שייתכן שישוחררו כחלק מהעסקה, והבהיר כי הם יהיו כפופים לתנאים מחמירים. הוא ציין כי טהראן תהיה מחויבת להשתמש בנזילות זו לרכישת מוצרי מזון אך ורק מארצות הברית, מה שיביא תועלת ישירה למגזר החקלאות האמריקאי.

הנשיא האמריקאי המשיך להסביר את השקפתו הכלכלית, וציין כי איראן, המונה כ-91 מיליון תושבים, סובלת ממשברי מזון חמורים. בהתאם לכך, הכספים המשוחררים יהפכו לרכישות ענק מחקלאים אמריקאים, מה שיבטיח כי סכומים אלו לא ידלפו למימון פעילויות צבאיות או לערעור היציבות.

בהקשר קשור, ג'יי.די. ואנס, סגן נשיא ארה"ב, מסר הצהרות שבהן הדגיש כי וושינגטון תאמץ את העיקרון של 'מעשים ולא מילים' בהערכתה את הצד האיראני. ואנס הביע שביעות רצון מההתקדמות שהושגה, במיוחד בנוגע להסכמה העקרונית של טהראן לחזרת הפקחים הבינלאומיים לפיקוח על מתקני הגרעין השנויים במחלוקת שלה.

למרות שביעות רצון זו, ואנס הדגיש כי מתן אישור כניסה לפקחים הוא רק צעד ראשון הדורש בדיקה מדוקדקת של הסמכויות הניתנות להם בתוך האתרים האיראניים. הוא הדגיש כי ארצות הברית תפעל לחיזוק מנגנוני הפיקוח כדי להבטיח שאיראן לא תוכל לפתח ארסנל גרעיני בשום נסיבות, והדגיש את חוסר האמון בהבטחות בעל פה.

התפתחויות אלו מסכמות תמונה פוליטית מורכבת, שבה היחסים בין וושינגטון לטהראן נעים בין שפת איומים צבאיים להזדמנויות להסדר דיפלומטי. ההימור נשאר על מה שיביאו הימים הקרובים בשוויץ, ועל מידת יכולתם של המתווכים לגשר על הפער בין דרישות הבית הלבן לתנאי הרפובליקה האסלאמית.

אם איראן לא תעמוד בהסכם שלה, או אם לא תתנהג כראוי, אעשה מה שצריך לעשות.

בתוך התמורות העמוקות העוברות על הסוגיה הפלסטינית, ועל רקע האתגרים הפוליטיים והדתיים חסרי התקדים העומדים בפני העיר ירושלים, בולטת הפגישה בין הוד מעלתו הפטריארך תיאופילוס השלישי, פטריארך ירושלים וכל פלסטין וירדן ליוונים האורתודוקסים, לבין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, כאירוע החורג במימדיו מגבולות הפרוטוקול הדיפלומטי והפגישות הרשמיות המסורתיות, ונושא בחובו מסרים פוליטיים, לאומיים ואנושיים בעלי חשיבות יוצאת דופן, במיוחד בשלב רגיש זה שבו המקומות הקדושים הנוצריים והאיסלאמיים בירושלים נתונים ללחצים גוברים ולניסיונות מתמשכים לשנות את אופייה וזהותה ההיסטורית של העיר.

חשיבותה של פגישה זו אינה נובעת רק ממעמדן של שתי הדמויות שנפגשו, אלא גם מאופי הנושאים שנדונו, ומהנסיבות האזוריות והבינלאומיות שבהן היא מתקיימת. ירושלים עומדת כיום בצומת דרכים היסטורי, בעוד שהנוכחות הנוצרית הפלסטינית מתמודדת עם אתגרים מצטברים המאיימים על המשכיותה ותפקידה ההיסטורי בארץ הקודש, מה שהופך כל מהלך בינלאומי שמטרתו להאיר את הסוגיה הזו לצעד בעל חשיבות עליונה הראוי להתעכבות ולניתוח מימדיו הפוליטיים והאסטרטגיים.

הפטריארך תיאופילוס השלישי נשא לבית הלבן את מסר ירושלים הנוצרית על כל משמעויותיה הרוחניות, הלאומיות וההיסטוריות. האיש העומד בראש אחת הכנסיות העתיקות בעולם לא הגיע כנציג של עדה דתית בלבד, אלא כשומר על מורשת נוצרית עולמית המושרשת בירושלים מזה אלפיים שנה, וכעד לתמורות העוברות על העיר הקדושה ולצדן האתגרים הנוגעים לעתיד הנוכחות הנוצרית הפלסטינית והערבית במקום הולדתה של הבשורה הנוצרית.

בהקשר זה, הפגישה מהווה ניסיון רציני להעביר את המציאות בשטח למעגלי קבלת ההחלטות האמריקאים, במיוחד לאור הלחצים הגוברים על הכנסיות והווקפים הנוצריים, והתנאים הפוליטיים, הכלכליים והביטחוניים העומדים בפני הנוצרים הפלסטינים, הדוחפים מספרים הולכים וגדלים מהם להגירה, מה שמאיים על שחיקת אחד המרכיבים החשובים ביותר של הזהות ההיסטורית והתרבותית של פלסטין.

המסר שנשא הפטריארך לממשל האמריקאי חורג מהגנה על זכויות הנוצרים בלבד, ומדגיש כי פגיעה בנוכחות הנוצרית בירושלים ובפלסטין היא פגיעה בפלורליזם הדתי והתרבותי שהיווה את מהותה של ארץ קודש זו במשך מאות שנים. ירושלים מעולם לא הייתה עיר של בני דת אחת או תרבות אחת, אלא הייתה מודל ייחודי של גיוון ודו-קיום, מה שהופך את שמירת כל מרכיביה לאחריות בינלאומית החורגת משיקולים פוליטיים צרים.

פגישה זו מקבלת חשיבות נוספת לאור המעמד של ארצות הברית במערכת הבינלאומית, והשפעתה הישירה על מהלך הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. יהיו אשר יהיו העמדות וההערכות השונות לגבי המדיניות האמריקאית, וושינגטון נשארת שחקן מרכזי המסוגל להשפיע על נושאים רבים הקשורים לעתיד ירושלים והמקומות הקדושים בה. מכאן, פנייה ישירה לנשיא ארה"ב משקפת הבנה עמוקה של חשיבות העברת הקול הנוצרי הפלסטיני לרמות הגבוהות ביותר של קבלת ההחלטות הבינלאומית.

פגישה זו משקפת גם את המשך הנוכחות הפוליטית והלאומית של הכנסייה האורתודוקסית הירושלמית בהגנה על ירושלים וזהותה ההיסטורית. הכנסייה מעולם לא הייתה מוסד רוחני מבודד מסביבתו הלאומית, אלא מילאה תפקיד מרכזי בהגנה על הזהות הערבית של העיר הקדושה ובהגנה על זכויות בניה מכל השתייכותם הדתית והלאומית.

כשמדברים על משמעויות פגישה זו, יש להתעכב על התפקיד ההיסטורי שמילא הפטריארך תיאופילוס השלישי בשנים האחרונות בהגנה על המקומות הקדושים והווקפים הנוצריים מכל צורות הפגיעה והייהוד. מאז כניסתו לתפקיד הפטריארך, הוא הציב את נושא שמירת רכוש הכנסייה והווקפים שלה בראש סדר העדיפויות שלו, מתוך הבנה שהווקף הנוצרי אינו רק נכס נדל"ן או נכס פיננסי, אלא חלק מהזיכרון ההיסטורי והנוכחות התרבותית של הנצרות הערבית בירושלים ובפלסטין.

הפטריארך ניהל מאבקים משפטיים ופוליטיים מורכבים בהגנה על זכויות הכנסייה, והתמודד עם לחצים אדירים במטרה לשמור על נכסיה ההיסטוריים. בכל אותן תחנות, עמדתו התבססה על אמונה איתנה כי ויתור על הווקפים הנוצריים או מתן אפשרות לפגיעה בהם מהווה סכנה ישירה לעתיד הנוכחות הנוצרית בארץ הקודש.

אחד ההיבטים הבולטים המעניקים לביקור זה ממד מיוחד הוא שהוא מגיע בתקופה שבה גוברים החששות מניסיונות לכפות עובדות חדשות בשטח בירושלים, בין אם באמצעות הגבלת מוסדות דתיים, או באמצעות מדיניות שמטרתה לשנות את האופי ההיסטורי של שכונות ואתרים קדושים מסוימים. מכאן, העלאת נושאים אלה בפני נשיא ארה"ב נושאת מסר ברור לפיו הגנה על המקומות הקדושים הנוצריים אינה רק דרישה כנסייתית, אלא סוגיה הקשורה להגנה על המורשת האנושית העולמית.

הפגישה גם שולחת מסר לקהילה הבינלאומית כי הנוצרים הפלסטינים אינם קהילה מהגרת או מיעוט זמני בארץ זו, אלא הם בנים מקוריים של פלסטין, וחלק בלתי נפרד מהמרקם הלאומי וההיסטורי שלה. מארץ זו יצאה הנצרות לעולם, ובארץ זו עדיין שומרות הקהילות הנוצריות העתיקות ביותר על קיומן למרות כל האתגרים והקשיים.

מבחינה פוליטית, ניתן לראות בביקור זה ניסיון להאיר מחדש סוגיה שלעתים קרובות נדחקה לשוליים בתוך הסכסוכים הגדולים העוברים על האזור. העולם עוקב אחר מלחמות ומשברים מתמשכים, אך סבלם של הנוצרים הפלסטינים והאתגרים העומדים בפני קיומם ההיסטורי אינם זוכים תמיד לתשומת הלב הראויה. לכן, העברת סוגיה זו לרמות הפוליטיות הבינלאומיות הגבוהות ביותר מהווה צעד חשוב במסלול ההגנה על הזכויות ההיסטוריות והדתיות של העם הפלסטיני על כל מרכיביו.

אין ספק כי מעמדו הבינלאומי של הפטריארך תיאופילוס השלישי מעניק לו יכולת מיוחדת להעביר מסרים אלה. הוא אינו רק מנהיג דתי, אלא אישיות הזוכה לכבוד רב בחוגים הכנסייתיים והפוליטיים הבינלאומיים, מה שהופך את עמדותיו ומהלכיו לגורם משפיע בעיצוב דעת הקהל העולמית כלפי סוגיות ירושלים והמקומות הקדושים.

מה שמייחד ביקור זה הוא גם שהוא מהווה המשך לגישה קבועה שנקט הפטריארך לאורך שנות שירותו, המבוססת על פתיחות לבירות ולמרכזי קבלת ההחלטות הבינלאומיים השונים במטרה להגן על ירושלים, תושביה ומקומותיה הקדושים. האיש מבין כי המאבק על שמירת הזהות ההיסטורית של העיר אינו יכול להתנהל רק ברמה המקומית, אלא דורש נוכחות פעילה בכל הזירות הבינלאומיות.

מכאן, פגישתו עם נשיא ארה"ב נושאת ממד אסטרטגי החורג מהרגע הנוכחי, שכן היא שואפת לבנות מצב של מודעות בינלאומית לחשיבות הגנת הנוכחות הנוצרית הפלסטינית ושמירת המקומות הקדושים מכל ניסיונות שמטרתם לשנות את זהותם או מעמדם ההיסטורי והמשפטי. היא גם משקפת את נחישות הכנסייה הירושלמית להישאר נוכחת בדיונים הבינלאומיים הנוגעים לעתיד ירושלים ומעמדה הרוחני והאנושי.

בסופו של דבר, פגישה זו מהווה תחנה חשובה במסלול המאמצים להגן על ירושלים ומקומותיה הקדושים, ומדגישה כי הכנסייה האורתודוקסית הירושלמית ממשיכה למלא את תפקידה ההיסטורי בהגנה על המורשת הנוצרית ושמירת הווקפים והמקומות הקדושים ובהגנה על הנוכחות הנוצרית הפלסטינית בארץ האבות והאמהות.

הפטריארך תיאופילוס השלישי רצה באמצעות פגישה זו להזכיר לעולם אמת בסיסית שלעתים קרובות נשכחת בתוך רעש הפוליטיקה והסכסוכים, והיא שירושלים אינה רק תיק למשא ומתן או כותרת למחלוקת פוליטית, אלא עיר קדושה הנושאת מורשת רוחנית ואנושית השייכת לאנושות כולה. הוא גם רצה להדגיש כי הנוצרים הפלסטינים נשארים בארצם, דבקים בזכויותיהם, בזהותם ובמסרם ההיסטורי, וכי הכנסייה תישאר, כפי שהייתה במשך מאות שנים, שומרת על המקומות הקדושים והווקפים, ומגינה על צדק, שלום וכבוד האדם.

בתקופה שבה מתרבים הניסיונות לטשטש עובדות ולשנות מאפיינים, קולה של ירושלים הבוקע מפטריארכיה העתיקה נשאר עדות לכך שזהות אינה נמחקת, וכי מקומות קדושים אינם רק אבנים ומבנים, אלא זיכרון של עם, היסטוריה של אומה ומסר תרבותי שישאר חי כל עוד המאמינים בערכי הצדק, החירות והשלום קיימים.

כותב אמריקאי המתמחה בעניינים בינלאומיים ופרופסור בדימוס במכללת המלחמה הימית, סבר כי ארצות הברית ספגה תבוסה אסטרטגית מול איראן במאבקה האחרון. הכותב ציין במאמר שפורסם בעיתון 'האטלנטיק' כי הנשיא דונלד טראמפ שואף במרץ לתאר את ההסכם הצפוי כניצחון גדול, בעוד שהנתונים מצביעים על כך שהוא סולל את הדרך להכרזת כניעה רשמית.

הניתוח הבהיר כי טראמפ נכשל בהשגת אף אחת מהמטרות שהציב ל'מלחמה אופציונלית' זו לפני שהחלה. למרות ההפסדים החומריים שספגה טהראן כתוצאה מהתקיפות האמריקאיות והישראליות, ליבת המערכת הפוליטית והצבאית נותרה איתנה ולא זזה, מה שמעיד על כישלון אסטרטגיית שינוי המשטר שהייתה המניע העיקרי של הממשל.

הכותב הדגיש כי הריגת אנשים והפצצת מתקנים אינם בהכרח מביאים לניצחון צבאי או פוליטי. המציאות כיום היא שהמשטר בטהראן עדיין שולט ביד רמה באמצעות משמרות המהפכה, וכי האיומים האיראניים על השיט במצר הורמוז עדיין קיימים, בנוסף לשמירתם על מלאי עצום של טילים וכטב"מים.

המאמר התייחס להיבט הפיננסי של ההסכם, כאשר הדלפות חשפו שאיראן תקבל סכומים עצומים הכוללים 12 מיליארד דולר כמקדמה, ולאחריה תשלום דומה בתוך חודשיים. כמו כן, מדובר על הקמת קרן לשיקום בסך של עד 300 מיליארד דולר, מה שאומר זרימת נזילות עצומה למשטר שהייתה קפואה בעבר במסגרת הסנקציות.

לגבי העמדה הישראלית, הכותב ציין כי תל אביב מצאה את עצמה במצב של בידוד מוחלט לאחר שינוי זה בעמדה האמריקאית. הוא ציין כי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהסית את טראמפ להסלמה, חש כעת מרירות השפלה לאחר שטהראן קישרה בחוכמה בין חזיתות הלחימה בלבנון ובמפרץ, מה שסיבך את חישובי הנסיגה האמריקאית.

הכותב סבר כי טענות ממשל טראמפ לגבי סיכול השאיפות הגרעיניות האיראניות הן רק 'בדיחה' כדי להסיט את תשומת הלב מהכישלון הפוליטי. איראן התחייבה בעבר שלא לשאוף להחזיק בנשק גרעיני, והטענה שהייתה במרחק שבועות מהפצצה היא הטעיה תקשורתית כדי להצדיק פעולות צבאיות שלא שינו דבר מהמציאות הטכנית.

המאמר ביקר את הצהרות שר ההגנה פיט הגסית' לגבי תוכניות להסרת 'אבק גרעיני' או אורניום מתחת להריסות, ותיאר אותן כלא מציאותיות. איראן פועלת לאבטח אתרים אלה במוקשים, ולא תאפשר לוושינגטון לחלץ חומרים כלשהם ללא הסכמתה הריבונית, מה שמעניק לטהראן תמריצים גדולים יותר להמשיך בתוכניתה הרחק מהפיקוח הבינלאומי.

לגבי הכרזת טראמפ על 'פתיחת מצר הורמוז בחינם', הכותב לעג להצהרה זו, והדגיש כי השליטה בפועל על המצר נתונה בידי איראן בלבד. הוא סבר כי החלטת טראמפ לסיים את המצור הימי היא הכרה מרומזת בנסיגה האמריקאית והשארת הזירה להשפעה האיראנית להתפשט באזור ללא מכשולים אמיתיים.

הניתוח ציין כי המלחמה הותירה את ארצות הברית במצב של חולשה עם הידלדלות מלאי הנשק האסטרטגי שלה, בעוד שהצרכן האמריקאי שילם את המחיר בתחנות הדלק. לעומת זאת, איראן יצאה למרות התשישות עם משאבים כספיים מתחדשים וכוח פוליטי אזורי גדול יותר, לאחר שהוכיחה את יכולתה לעמוד בפני מתקפה אמריקאית רחבה.

הכותב סיכם כי טראמפ, שהבטיח לעם האיראני ישועה ממשטרם, סיים בכך שהציע ויתורים המבטיחים את הישרדות המשטר הזה. הוא סיים את מאמרו בציון כי ארצות הברית הפסידה בהימור, בעוד שטראמפ עומד לבדו ומנסה לחגוג ניצחון דמיוני במציאות המאשרת את התבוסה האסטרטגית של וושינגטון.

האמת היא שהמלחמה תסתיים והמשטר בטהראן יהיה שלם תחת שליטת משמרות המהפכה; בעוד שהאמריקאים לא השיגו אף אחת ממטרותיהם.

מקורות רשמיים באיראן הודיעו על מותם של שני אנשי משמרות המהפכה ופציעתם של שניים נוספים בדרגות שונות, לאחר שנפלו קורבן לתקיפה חמושה בעיר פאווה שבמחוז כרמאנשאה במערב המדינה. האירוע התרחש באזור גאוגרפי רגיש ליד הגבול עם מחוז כורדיסטן העיראקית, מה שהוביל לכוננות ביטחונית נרחבת באזור בחיפוש אחר המבצעים.

התקשורת הרשמית באיראן תיארה את הפעולה כ'מעשה טרור פחדני', ואישרה כי הגורמים המוסמכים פתחו בחקירות מיידיות כדי לחשוף את נסיבות התקיפה ולזהות את הקבוצה החמושה שעומדת מאחוריה. עד לרגע זה, אף גורם אופוזיציה או ארגון חמוש לא קיבל אחריות על הפעולה שכוונה נגד הסיור הצבאי.

טהראן מפנה אצבע מאשימה באופן חוזר ונשנה כלפי פלגים כורדיים בדלניים המשתמשים באזורי הגבול ההרריים כבסיס לפעולותיהם נגד הכוחות האיראניים. הרשויות טוענות כי קבוצות אלו מקבלות תמיכה לוגיסטית ומודיעינית מכוחות בינלאומיים ואזוריים, טענה שהפלגים הללו מכחישים באופן עקבי, תוך שהם מדגישים את עצמאות החלטותיהם בשטח.

בהקשר ביטחוני נפרד, העיר סאראוואן במחוז סיסתאן-בלוצ'סתאן בדרום מזרח איראן הייתה עדה לאירוע ירי קטלני שכוונה נגד מכונית אזרחית שבה נסעה משפחה. התקיפה הובילה למותו של אב המשפחה במקום האירוע, בעוד שהאישה נפטרה מאוחר יותר מפצעיה הקשים שנגרמו לה במהלך התקיפה.

הרשויות האיראניות ייחסו את התקיפה למי שהוגדרו על ידם כ'שכירי חרב' הקשורים לגורמים חיצוניים, תוך שימוש בשפה מאשימה ישירה כלפי גורמים בינלאומיים שהם רואים כאויבי המשטר. החקירות הראשוניות לא חשפו פרטים מדויקים לגבי זהות התוקפים או המניעים הישירים מאחורי התקיפה הספציפית הזו נגד המשפחה באזור הגבול.

מחוז סיסתאן-בלוצ'סתאן, הגובל עם פקיסטן ואפגניסטן, סובל מהפרעות ביטחוניות כרוניות ועימותים חמושים בין כוחות הביטחון לקבוצות המתוארות כקיצוניות. באזור זה משתלבות פעולות צבאיות עם פעילויות של רשתות הברחת סמים, מה שהופך אותו לאחד האזורים המתוחים ביותר במפת הביטחון האיראנית.

התקיפה היא מעשה טרור פחדני שכוונה נגד כוחות הביטחון באזור הגבול.

הקריטריון הבסיסי להערכת צדקת הסוגיה הפלסטינית בקרב הערבים נותר קשור ליכולתן של המדיניות הרשמית להתמודד ישירות עם התוקפנות הציונית. עם המשך פשעי ההשמדה ומדיניות הטיהור האתני, נראה כי קריטריונים אלה איבדו את יעילותם, שכן מניעת כל הישג פוליטי מהפלסטינים הפכה למטרה מרומזת של כמה כוחות אזוריים ובינלאומיים.

שלטונות הכיבוש הצליחו לכפות את משוואת 'העייפות וההתנתקות' על הסביבה הערבית, תוך שימוש בכלי יהירות צבאית וסחיטה פוליטית. מסלול זה הוביל בהכרח לקבלת מה שנקרא 'שלום הכוח', מה שהביא את הרחוב הערבי למצב של הרגל כפוי לחדשות ההרס ללא יכולת אמיתית לשינוי.

הצעדים ההסלמתיים האחרונים, כמו ביטול הסכם חברון משנת 1997 על ידי שר האוצר של הכיבוש, בצלאל סמוטריץ', מאשרים את הכוונות הנסתרות לשליטה מלאה. השליטה על מערת המכפלה וקביעת תוכניות התיישבות חדשות משקפות רצון ישראלי למחוק כל זכר להסכמים שנחתמו בעבר, בתוך שתיקה בינלאומית חשודה.

העניין לא נעצר בהסכם חברון, אלא התרחב לכלול מהלכים בכנסת לביטול מלא של הסכם אוסלו משנת 1993. מגמה זו מוכיחה כי מסלול התוקפנות הישראלית בשטח חרג מכל ההבנות הפוליטיות, תוך ניצול הכישלון העולמי במניעת פשעי המלחמה המתמשכים ברצועת עזה ובגדה המערבית.

תוכניות הסיפוח וההתיישבות מלוות בהצהרות פשיסטיות של מנהיגי הכיבוש, כאשר השר לביטחון לאומי בן גביר קרא בגלוי לשרוף את לבנון. אופי תוקפני זה אינו עוד איום מילולי בלבד, אלא מתורגם מדי יום באמצעות מדיניות עקירה מוחלטת של תושבים בירושלים ובגדה, והרס רכוש בעזה.

מנגד, כמה בירות מערביות מסתפקות בהבעת 'אי נוחות' ביישנית מהתנהגות המתנחלים, בעודן ממשיכות לספק נשק לכיבוש. ארצות הברית מאמצת את נרטיב 'הזכות להגנה עצמית' ככיסוי לפשעים, למרות ידיעתה כי פגזים אמריקאים הם אלה שגוזלים את חייהם של אזרחים בעזה ובלבנון.

מדיניות הבריחה הישראלית קדימה באמצעות התפשטות ותוקפנות הרסה לחלוטין את יסודות היציבות באזור. ואם גורלה של הרשות הפלסטינית הוא כבילה עצמית בתוך המוקטעה, הרי שהשאלות מתרבות לגבי כדאיות היוזמות הפוליטיות הנחגגות בצל בליעת ההתנחלויות את האדמה.

העמדות הערביות הרשמיות טרם התגבשו לנוסחה של לחץ אמיתי או מנוף יעיל לתמיכה בעמידה הפלסטינית. במקום זאת, הליגה הערבית מופיעה בתפקיד שולי שאינו הולם את הרגעים הגורליים העוברים על האזור, מה שמעמיק את הפער בין העמים למשטרים שלהם.

לא ניתן לקשור נסיגה ערבית זו רק למתחים אזוריים אחרים או לסכסוכים עם כוחות שכנים, אלא היא תוצאה של בחירות פוליטיות ברורות. ההבנות הבינלאומיות בנוגע לתיקים מסוימים לא השתקפו באופן חיובי בעצירת התוקפנות הישראלית או במניעת התפשטות בסוריה, לבנון והגדה.

קיימת חוסר איזון בהערכת האחריות, כאשר מחפשים תירוצים לכיבוש כדי להצדיק את השתיקה על פשעיו המתמשכים. ואף במקרים שבהם לא ניתן להצדיק את הפשע, מופיעות הצהרות הגינוי וההוקעה המסורתיות שמעולם לא הצליחו להגן על העצמי הערבי או להרתיע את התוקף.

הוויתור על נשק החרם הכלכלי והפוליטי העניק לפושע חסינות מתמשכת מעונש ועודד אותו להעמיק את התוקפנות. ובמקום לכתר את הכיבוש, אנו מוצאים כי הריבונות הערבית היא זו שנשחקת, בעוד האויב ממשיך לכפות את סדר יומו בכוח ובאש.

אחת האירוניות הכואבות היא שתפקיד הערבים מצטמצם לעיתים קרובות ל'מתווך מודיעיני' השואף למנוע מבוכה מהמשטרים. תפקיד זה מצמצם את הסוגיה לממדים ביטחוניים צרים, תוך התעלמות מהזכויות ההיסטוריות והפוליטיות של העם הפלסטיני המתמודד עם מכונת הרג בלתי פוסקת.

הסולידריות עם פלסטין בחוגים ערביים מסוימים מסווגת כיום כפעולה הפוגעת בביטחון הלאומי, וזהו שינוי מסוכן בתודעה הפוליטית. ובעוד כמה אליטות רואות בכיבוש בעל ברית פוטנציאלי, מצרים את צעדיהם של מוסדות ואיגודים המנסים להשמיע קול מחאה נגד הפשעים הישראליים.

בסופו של דבר, הערבים מוצאים את עצמם נופלים לאותה מלכודת שהציבו וושינגטון ותל אביב לפני עשרות שנים. וכל אימת שניסו להינצל באמצעות ויתורים חדשים, מצאו את עצמם כבולים באזיקים חזקים יותר, בעוד ישראל ממשיכה לכתוב מציאות חדשה בדם והרס על חשבון הזכות הערבית.

ישראל דנה עם הערבים והפלסטינים בדם ובאש, בעוד הערבים דנים עם הפלסטינים בחרב הצנע וההתנערות, וזוחלים לעבר נורמליזציה עם הכיבוש.

העיר נוסייראת, במרכז רצועת עזה, אירחה אירוע תרבותי מיוחד שאורגן על ידי האיגוד הכללי של הסופרים והספרות הפלסטינים בשיתוף עם מוסד 'איוואן אל-אדב לתרבות'. הטקס כלל חתימה ודיון על קובץ הסיפורים הקצרים החדש 'תחת צל השמיים' מאת הסופרת העולה חתאם אל-רבאיה, בנוכחות בולטת של האליטה הספרותית, מבקרים ומתעניינים בתנועה התרבותית ברצועה.\n\nהאירוע התקיים באולם עמותת השיקום וההכשרה החברתית, שם הדגיש יו"ר העמותה, ד"ר כמאל אבו שאוויש, את חשיבות המשך הפעילויות היצירתיות למרות התנאים הקשים שבהם שרויה רצועת עזה. הוא ציין כי שיתוף פעולה זה עם איגוד הסופרים נועד להגן על הזהות התרבותית ולספק תמיכה ליוצרים בזמנים הקשים ביותר.\n\nמצידו, הדגיש המשורר פאיק אבו שאוויש, חבר המזכירות הכללית של האיגוד, כי טיפוח כישרונות צעירים נמצא בלב סדר העדיפויות של הפעילות האיגוד המקצועי הספרותי כיום. הוא ראה בהבלטת קולות חדשים אלה מרחב הכרחי לדיאלוג ואינטראקציה אנושית החורגים מגבולות המצור וההרס.\n\nהמבקר ד"ר מוחמד סאלחה הציג קריאה ביקורתית מעמיקה של קובץ הסיפורים הקצרים, וסקר את המאפיינים האמנותיים והאסתטיים שאפיינו את כתביה של אל-רבאיה. סאלחה התעכב על יכולתה של הסופרת לרתום את השפה הספרותית כדי לבטא את הדאגות היומיומיות המורכבות של האדם הפלסטיני תחת הנסיבות החריגות הנוכחיות.\n\nסאלחה הסביר כי 'תחת צל השמיים' מייצג חוויה נרטיבית מבטיחה שהצליחה לתפוס את הפרטים הקטנים של חיי היומיום ולהפוך אותם לטקסטים בעלי ממדים לאומיים וחברתיים. הוא הוסיף כי הקובץ מתעד היבט חשוב של המציאות הקיימת עם חזון יצירתי המשלב רגישות אנושית עדינה ויכולת לעצב את הטרגדיה בשירה ובפרוזה.\n\nבהקשר קשור, דיבר הסופר עבדאללה אבו שאוויש על מסלול שיתוף הפעולה בין 'איוואן אל-אדב' לאיגוד, וציין כי קובץ זה הוא פרי יוזמות הכשרה אינטנסיביות. הוא הדגיש את חשיבות התוכניות שמטרתן ללטש את כישורי הכתיבה היצירתית בקרב הדור הצעיר כדי להבטיח את המשכיות המסר הספרותי הפלסטיני.\n\nהמשתתפים בטקס הזכירו את תפקידם של ענקי הספרות המנוחים והנוכחים שתרמו לטיפוח כישרון זה, ובראשם הסופר המנוח ע'ריב עסקלני. כמו כן, זכו לשבחים מאמציהם של הסופרים יוסרא אל-ח'טיב, מוחמד נסאר ועבדאללה טאיה, שפיקחו על קורס מיוחד באמנות הסיפור הקצר שבו השתתפה המחברת.\n\nמצידה, שיתפה הסופרת חתאם אל-רבאיה את הקהל בחוויה האישית שלה בעיצוב טקסטים של קובץ הסיפורים שלה תחת עול המלחמה והעקירה. היא הסבירה כי המניעים העיקריים מאחורי פרסומו היו הרצון לתעד את כאביהם ותקוותיהם של האנשים, ולהפוך את הסבל השקט לעדויות ספרותיות חיות שיישארו לדורות הבאים.\n\nאל-רבאיה הדגישה כי מעשה הכתיבה בזמן מלחמה הוא מעשה התנגדות מובהק, שמטרתו להגן על הזיכרון הקולקטיבי מפני היעלמות או מחיקה. היא ציינה את מחויבותה להמשיך להעביר את פרטי חיי היומיום בעזה, ולהאיר את סיפורי העמידה האיתנה הנולדים מתוך משברים מתמשכים.\n\nחתאם אל-רבאיה נחשבת לאחד הקולות הספרותיים שהצליחו למשוך תשומת לב בשנים האחרונות באמצעות התמקדותה בסוגיות הומניטריות ולאומיות. יצירותיה שואבות את כוחן מהסביבה המקומית העזתית, שם היא הופכת דמויות רגילות לגיבורים המתמודדים עם אתגרי הקיום וההישרדות בכבוד.\n\nאירוע זה מתקיים במסגרת מאמצים רחבים יותר של מוסדות תרבות בעזה לשמור על להבת היצירה בוערת למרות האתגרים הקיומיים והביטחוניים. אינטלקטואלים פלסטינים שואפים באמצעות מפגשים אלה לשבור את הבידוד התרבותי ולכפות את הנרטיב הפלסטיני האותנטי מול ניסיונות הטשטוש.\n\nהוצאת 'תחת צל השמיים' משתלבת בהקשר של 'ספרות ההתנגדות' שאפיינה את היצירה הפלסטינית במשך עשרות שנים ארוכות. זרם זה, שהוקם על ידי ענקים כמו ע'סאן כנפאני ומחמוד דרוויש, מוצא כיום את המשכו בעטי הנוער הכותבים תחת הפצצות ובמרכזי העקירה.\n\nההתעניינות בתיעוד חוויות הקשורות למצור ולפליטות מעניקה לספרות הפלסטינית העכשווית ממד תיעודי והיסטורי שאינו פחות חשוב מערכה האמנותי. כל סיפור קצר היוצא היום מעזה הוא בגדר מסמך גינוי לתוקפנות וזעקת הישרדות המכריזה על ניצחון התרבות על מכונת ההרס.\n\nהטקס הסתיים בחתימת הסופרת על עותקים מקובץ הסיפורים שלה עבור הנוכחים, באווירה של תקווה למרות הכאב, תוך הדגשה כי המילה הפלסטינית תישאר חופשית ומסוגלת לעצב את סיפורו של עם המסרב להישבר ודבק בזכותו לחיים וליצירה.\n\nכתיבה עבורי היא צורה של התנגדות תרבותית ושמירה על הזיכרון האנושי לנוכח משברים מתמשכים.

נשיא צרפת עמנואל מקרון הודיע היום, יום רביעי, כי מנהיגי קבוצת השבע הגיעו להסכמה כוללת לתמוך בהסכם שנחתם בין ארצות הברית לאיראן. מקרון הסביר במסיבת עיתונאים בעיר איוויאן כי הפסגה הצליחה לגבש חזון אחיד שמטרתו לסיים את חוסר היציבות האזורי שהשפיע על הזירה הבינלאומית בתקופה האחרונה.

הנשיא הצרפתי חשף תוכנית שאפתנית למימון דרכים ונתיבים חלופיים להובלת אספקת אנרגיה, במטרה להפחית את התלות המוחלטת במצר הורמוז כעורק יחיד. הוא הדגיש כי צעד זה נועד להבטיח את זרימת הסחר העולמי הרחק מכל מתיחות גיאופוליטית שעלולה להפריע לתנועת השיט באזור החיוני.

בנוגע לביטחון השיט, המנהיגים הדגישו את הצורך שמצר הורמוז יישאר פתוח לתנועת ספינות ללא כל מכשולים או עמלות נוספות, וראו בכך עמוד תווך חיוני להסכם. מקרון הביע את נכונותן של צרפת ובריטניה, יחד עם 20 מדינות נוספות, להתערב ישירות כדי להגן על ספינות ולהבטיח את נתיב המים אם יתעורר צורך בכך.

בנוגע לסוגיה הפלסטינית, מנהיגי הקבוצה דרשו לחזק ולהאיץ את הגעת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה בדחיפות כדי להתמודד עם המשבר המחריף. הצהרת הסיכום של הפסגה הדגישה גם את הצורך בהפסקת מיידית של כל צורות האלימות בגדה המערבית, ויצירת התנאים הפוליטיים והביטחוניים לתחילת תהליכי השיקום.

הדיונים נגעו גם בתיק הלבנוני, כאשר המנהיגים הדגישו את הצורך להגיע להפסקת אש יציבה וקבועה שתשמור על אחדותה וריבונותה הלאומית של לבנון. מקרון ציין כי יציבות לבנון מהווה עדיפות עליונה עבור הקהילה הבינלאומית לאור האתגרים הנוכחיים העומדים בפני אזור המזרח התיכון.

הפסגה כללה השתתפות ערבית בכירה עם נוכחותם של אמיר מדינת קטאר השייח' תמים בן חמד, נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, ונשיא איחוד האמירויות השייח' מוחמד בן זאיד. מקרון הסביר כי הדיונים עם המנהיגים הערבים היו פוריים ותרמו לתיאום עמדות בנוגע לתיקים האזוריים המורכבים, במיוחד בכל הנוגע ליציבות גרעינית ובליסטית.

בתיק האוקראיני, קבוצת השבע חידשה את מחויבותה להמשיך בתמיכה הפיננסית והצבאית בקייב מול ההתערבות הרוסית המתמשכת. המנהיגים הסכימו לספק לצבא האוקראיני מערכות הגנה אווירית מתקדמות ויכולות טילים ארוכי טווח, תוך הדגשה על חשיבות גיוס התעשיות הביטחוניות להשגת מטרה זו.

הנשיא הצרפתי ציין כי הפסגה העניקה לאוקראינה את הרישיונות הדרושים לייצור נשק בשטחיה, בצעד שמטרתו להאיץ את קצב החימוש ולחסוך זמן. כמו כן, אושרה תוכנית לתמיכה בתשתית האנרגיה באוקראינה כדי להבטיח את יכולתה להתמודד עם דרישות החורף הקרוב לאור הפגיעה במתקנים חיוניים.

מקרון ראה כי העמדה הבינלאומית כלפי מוסקבה הפכה ברורה יותר, כאשר הקבוצה הסכימה להמשיך בלחץ הכלכלי ולהטיל סנקציות נוספות. הוא הדגיש כי התיאום יימשך כדי לפקח על מחירי הנפט והגז ולהבטיח שלא ינוצלו למימון פעולות צבאיות, וציין את נסיגת הכוחות הרוסיים בשטח מול ההתקדמות האוקראינית.

בנוסף לסוגיות הפוליטיות, הפסגה אימצה 9 הצהרות הסכמה הנוגעות לשיתוף פעולה בריאותי בינלאומי, במיוחד במאבק במחלת הסרטן והגבלת התפשטות נגיף האבולה. יוזמות אלו נועדו לבנות שותפויות בינלאומיות חזקות התומכות במערכות הבריאות במדינות מתפתחות ומתמודדות עם איומים מגיפתיים חוצי גבולות.

ההחלטות כללו גם חיזוק שרשרות האספקה העולמיות, במיוחד במגזר המתכות האסטרטגיות, כדי להבטיח צמיחה כלכלית מאוזנת ובת קיימא. המנהיגים הדגישו את חשיבות המאבק בפשע המאורגן, כולל סחר בבני אדם וסמים, ומתן סביבה דיגיטלית בטוחה המגנה על צעירים מפני סיכונים קיברנטיים גוברים.

יצוין כי פסגת איוויאן נמשכה שלושה ימים וכללה ניסיונות צרפתיים להרחיב את היקף הקבוצה באמצעות הזמנת כוחות בינלאומיים עולים כמו ברזיל והודו. קבוצת השבע, שהוקמה בשנת 1975, היא פורום לא רשמי המאגד את המדינות המתועשות הגדולות, ושואף לתאם מדיניות כלכלית וביטחונית עולמית.

ההסכם שהושג על ידי הנשיא טראמפ עם איראן שם קץ למצב חוסר היציבות שחוו כל העמים.

מקורות ביטחון ימיים בריטיים דיווחו על קבלת דיווח דחוף על תקרית ביטחונית שפגעה בספינת משא מסחרית בעת שהפליגה במים בינלאומיים מול חופי תימן. המקורות הסבירו כי סירה קטנה ובה שישה חמושים התקרבה באופן חשוד לספינה, מה שהוביל לכוננות מצוותי האבטחה שהיו על סיפונה.

התקרית אירעה באזור אסטרטגי במרחק של כ-88 מיילים ימיים מדרום-מערב לאזור בלחאף שבמחוז שבואה בדרום-מזרח תימן. אזור זה נחשב למעבר חיוני לנתיבי שיט בינלאומיים המקשרים בין הים הערבי למפרץ עדן, ודרכו עוברות מאות ספינות מסחריות מדי יום.

על פי הפרטים שהתקבלו, פרצו חילופי אש ישירים בין החמושים התוקפים לבין צוות האבטחה החמוש שהופקד על הגנת ספינת המשא. ההתנגשות נמשכה זמן קצר לפני שהחמושים נאלצו לסגת ולהתרחק מסביבת הספינה, שהמשיכה בדרכה ליעדה.

הדיווחים הראשוניים אישרו כי לא היו נפגעים בקרב צוות הספינה או צוות האבטחה, וכן לא נרשמו נזקים חומריים משמעותיים למבנה הספינה כתוצאה מהירי. עד כה לא נחשפה זהות הספינה המותקפת או הדגל שהיא מניפה, וכן אף גורם לא קיבל אחריות על התקיפה.

הסלמה זו בשטח מתרחשת על רקע מתיחות ביטחונית חסרת תקדים בנתיבי המים הסמוכים לתימן מאז פרוץ המלחמה הישראלית ברצועת עזה באוקטובר 2023. קבוצת החות'ים ביצעה בחודשים האחרונים עשרות פעולות צבאיות נגד ספינות מסחריות בטענה שהן קשורות לאינטרסים ישראליים.

קבוצת החות'ים הודיעה רק לפני יומיים על הידוק צעדיה הימיים על ידי הטלת איסור מוחלט על שיט ישראלי בים האדום. הקבוצה ציינה כי כל התנועות הימיות השייכות לכיבוש הפכו למטרות לגיטימיות, בתגובה להסלמה הצבאית בלבנון, איראן ועזה.

החששות הבינלאומיים גוברים מפני יציאת המצב משליטה באחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם, מה שדחף חברות ספנות גדולות לשנות את מסלוליהן לכיוון נתיב כף התקווה הטובה. כוחות הצי הבינלאומי ממשיכים לחזק את נוכחותם באזור בניסיון לאבטח את תנועת השיט ולהפחית את האיומים הגוברים.

ההתנגשות אירעה במרחק של כ-88 מיילים ימיים מדרום-מערב לאזור בלחאף, והסתיימה בנסיגת הסירה התוקפת ללא רישום נפגעים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הפנה האשמות ישירות כלפי השלטונות האיראניים על הפרת הבנות הפסקת אש, באמצעות ביצוע תקיפות אוויריות שכוונות נגד ניווט בינלאומי במצר הורמוז. טראמפ הבהיר כי טהראן שיגרה לפחות ארבעה כלי טיס בלתי מאוישים תוקפים לעבר ספינות סוחר שחצו את נתיב המים האסטרטגי, מה שמהווה הסלמה מסוכנת באזור.

הנשיא האמריקאי חשף פרטים על התקיפה, וציין כי אחד מכלי הטיס הבלתי מאוישים הצליח לפגוע ישירות בסיפון של ספינת משא ענקית, מה שגרם לנזק חומרי כבד. מנגד, הוא אישר כי ההגנות והכוחות האמריקאים המוצבים באזור הצליחו ליירט ולהפיל שלושה כלי טיס בלתי מאוישים נוספים לפני שהגיעו ליעדיהם.

מצידו, משמרות המהפכה האיראניים מיהרו להכחיש את הדיווחים שהופצו אודות קיומם של ערוצי תיאום ביטחוני עם ארצות הברית. הנהגת משמרות המהפכה הדגישה כי אין אמת בשמועות על יצירת קו תקשורת ישיר עם וושינגטון לצורך הסדרת התנועה במצר הורמוז, והדגישה כי הריבונות במעבר זה נתונה לניהול האיראני בלבד.

דיווחים בתקשורת האיראנית, ובמיוחד ערוץ 'פרס טי.וי.', ציינו מוקדם יותר כי הצדדים הגיעו להבנות בשוויץ הקובעות יצירת ערוץ תקשורת למניעת הסלמה צבאית. הדיווחים טענו כי ערוץ זה נועד למנוע תקריות מקריות וליישם סעיפים הקשורים להבנות אזוריות רחבות יותר, מה שהוכחש מאוחר יותר על ידי הממסד הצבאי האיראני.

בהצהרה נחרצת, הודיעו הכוחות הימיים של משמרות המהפכה כי חציית מצר הורמוז יכולה להתבצע רק דרך הנתיבים המוגדרים שטהראן מכריזה עליהם באופן רשמי. ההצהרה הדגישה כי החוק היחיד התקף במימי המצר הוא החוק האיראני, ובפיקוח בלעדי של הכוחות הימיים שלה.

הדיפלומטיה האיראנית נכנסה לקו המשבר באמצעות הצהרות של סגן שר החוץ, קאזם גריב אבאדי, שאישר כי ביטחון הניווט קשור להכרה במעמדה של איראן. אבאדי הזהיר כי כל הסדרי ביטחון שמתעלמים מתפקידה של איראן כמדינת חוף מרכזית לא יבטיחו מעבר בטוח של ספינות, ואף עלולים להוביל להפרעות בנתיבי הסחר האזוריים.

הבכיר האיראני רמז כי מהלכים שאינם מתואמים עם ארצו עלולים לדחוף את טהראן לנקוט בצעדים מחמירים שעלולים להשפיע על שרשרות האספקה באזור. אזהרות אלו מגיעות על רקע התעקשות איראנית לנהל את תיק הביטחון הימי הרחק מהתערבויות בינלאומיות שטהראן מתארת כבלתי חוקיות.

בשטח, מקורות יודעי דבר דיווחו כי מכליות נפט זרות ניסו אתמול לחצות את המצר דרך נתיבים שאינם מורשים על ידי הרשויות האיראניות. המקורות הבהירו כי ספינות אלו נאלצו לסגת ולחזור על עקבותיהן לאחר שקיבלו אזהרות חמורות מסירות המלחמה של משמרות המהפכה הפועלות באזור.

ברמה האזורית, שר החוץ של איחוד האמירויות הערביות, השייח' עבדאללה בן זאיד, קיים שיחת טלפון עם מקבילו האיראני עבאס עראקצ'י כדי לדון בהשלכות המצב. השר האמירתי הדגיש במהלך השיחה את הצורך לעמוד בהסכמים הבינלאומיים שנחתמו ולהבטיח את הגנת נתיבי המים החיוניים המהווים עורק חיים לכלכלה העולמית.

שר החוץ האמירתי סיכם את דבריו בהדגשה כי דיאלוג אחראי ודיפלומטיה רצינית הם הדרך היחידה להתגבר על המשברים הנוכחיים. הוא קרא לכבד את ריבונות המדינות ולעמוד בחוקים הבינלאומיים המבטיחים את חופש הניווט, והדגיש את החשיבות של הפסקת כל פעולות האיבה המאיימות על יציבות האזור.

מעבר בטוח דרך מצר הורמוז אינו יכול להיות מובטח תחת הסדרים לא ברורים או נתיבים מקבילים המתעלמים מתפקידה של איראן כמדינת חוף.

חודש יוני נותר תחנה מרכזית בזיכרון הסכסוך הערבי-ישראלי, שכן הוא נקשר לשינויים גיאופוליטיים גדולים שעיצבו את פני האזור במשך עשורים. מאז כישלון 1967, הכיבוש לא הפסיק בניסיונותיו להרחיב את הפרויקט ההתיישבותי והצבאי שלו על חשבון הריבונות הערבית.

בחזרה למלחמת ששת הימים, אנו מוצאים שהכיבוש הצליח להנחית מכה קשה על צבאות שלוש מדינות ערביות, וכבש את רצועת עזה, סיני, רמת הגולן והגדה המערבית. רגע היסטורי זה היווה את שיא ההתפשטות הציונית, אך באותו זמן הוא הוליד תנועות התנגדות פלסטיניות חדשות שהחלו לבחון מחדש את כלי העימות.

מלחמת 1967 לא הייתה הסוף, אלא אחריה באו תחנות עקובות מדם נוספות כמו מלחמת אוקטובר 1973 ופלישת לבנון ב-1978. אולם, יוני 1982 היווה נקודת מפנה נוספת עם הגעת טנקי הכיבוש לבירה ביירות, מה שהוביל מאוחר יותר להולדת התנגדות לבנונית שהתישה את האויב במשך שנים רבות.

ההתנגדות בלבנון נמשכה 18 שנים של לחימה מרה, עד שאילצה את צבא הכיבוש לסגת מרוב השטחים הכבושים בשנת 2000. עם זאת, השלכות הפלישה ההיא ממשיכות להטיל צל על המציאות הלבנונית והאזורית עד היום.

בשנים האחרונות, ובמיוחד ביוני 2025, האזור היה עד להסלמה חסרת תקדים עם מתקפה אמריקאית-ישראלית משותפת על איראן. מלחמה זו, שנמשכה 12 ימים, כיוונה לתשתית הגרעינית, אך נכשלה בהשגת מטרתה האסטרטגית להפיל את המשטר הקיים.

התוקפנות התחדשה בפברואר 2026 עם תקיפה ישירה של ההנהגה העליונה באיראן, בניסיון לערער את יציבות המדינה מבפנים. למרות עוצמת המכות, הנתונים בשטח מצביעים על כישלון הפרויקט בהשגת קריסה פוליטית, מה שדחף את הסכסוך לחזיתות אחרות.

בחזית הלבנונית, פרצו עימותים נרחבים במרץ 2026, כאשר הכיבוש שואף כעת לכבוש חלקים חדשים מהדרום. דיווחים מהשטח מדברים על שאיפות ישראליות להגיע לנהר הליטני או אפילו לנהרות הזאהרני והאולי כדי לכפות מציאות ביטחונית חדשה.

במקביל לכך, הכיבוש הרחיב את נוכחותו הצבאית בתוך השטח הסורי במהלך השנה האחרונה, והקים מה שמכונה חגורת ביטחון. מהלכים אלה נועדו לקשר את האזורים שבשליטתו בלבנון לאלה שבסוריה כדי להבטיח עליונות צבאית מתמדת.

הפרויקט הישראלי הנוכחי נראה כאילו הוא מעלה את חלום 'ישראל הגדולה' על ידי ביטול מוחלט של הסכמי אוסלו. הדבר בא לידי ביטוי בשאיפה לשליטה מלאה על רצועת עזה וסיפוח הגדה המערבית, תוך הפניית איומים ישירים למדינות אזוריות כמו מצרים וטורקיה.

התפשטות חדשה זו זוכה לתמיכה אמריקאית בלתי מוגבלת, מה שמציב את האזור בפני סכנות קיומיות החורגות מגבולות הסכסוך המסורתיים. ניסיונות כפיית ההגמוניה הישראלית דורשים קריאה מדויקת של המשתנים הבינלאומיים והמקומיים המאפשרים התפשטות צבאית זו.

מול מציאות זו, כוחות ההתנגדות מוצאים עצמם מחויבים לבצע בחינה מקיפה של פרויקטים ודרכי פעולתם בשטח ובפוליטיקה. המכות הקשות שספגו דורשות לידה מחדש המבוססת על חדשנות בעימות וניצול כישלונות העבר.

העמידה ביותר מחזית אחת מוכיחה שתפקידם של כוחות ההתנגדות לא תם למרות היקף התקיפות, אך המשך שימוש באותם כלים ישנים עשוי שלא להספיק. הקרב הנוכחי מאופיין במקיפות ובהמשכיות, מה שמחייב גיבוש חזון אסטרטגי ארוך טווח המתאים להיקף האיומים.

האתגר הגדול ביותר טמון באופן שבו ניתן להפוך כישלונות טקטיים להזדמנויות לבניית כוח הרתעה המסוגל לרסן את השאיפות ההתפשטותיות. הדבר דורש תיאום ברמה גבוהה בין החזיתות השונות כדי להבטיח שאף צד לא יישאר לבד תחת הברית האמריקאית-ישראלית.

לסיכום, ההיסטוריה מעצבת את עצמה מחדש ביוני בכל שנה, אך עם פנים וכלים שונים. בעוד שהכיבוש שואף לבסס את יסודות הפרויקט ההתפשטותי שלו, ההתנגדות נשארת המשתנה היחיד המסוגל לשבש חישובים אלה ולשרטט מחדש את מפת האזור.

הפרויקט הישראלי חווה התרחבות גדולה בתמיכה אמריקאית, מה שמחייב את כוחות ההתנגדות להערכה מחדש מקיפה ולידה מחדש המנצלת את ניסיונות העבר.

הפיקוד הצבאי האמריקאי של אמריקה הלטינית והקריביים (סאות'קום) הודיע על ביצוע מבצע צבאי חדש במים המזרחיים של האוקיינוס השקט, שכיוון לסירה שנחשדה בשימוש להובלת חומרים נרקוטיים. מקורות צבאיים אישרו כי התקיפה הביאה למותו של אדם אחד לפחות, בעוד שני אנשים נוספים שהיו על סיפון הסירה הממוקדת שרדו, ומקומם דווח למשמר החופים האמריקאי לצורך סיוע רפואי והצלה.

הצבא האמריקאי תיאר בהצהרה שפרסם בפלטפורמת 'X' את ההרוג כ'טרוריסט הקשור לרשתות סחר בסמים', והדגיש כי הסירה הייתה מעורבת ישירות בפעולות הברחה בינלאומיות. תקיפה זו מגיעה בהקשר של הסלמה צבאית אמריקאית ברורה נגד קרטלי הסמים באזור, כאשר וושינגטון שואפת לערער את יכולות הרשתות הללו על ידי תקיפה ישירה של קווי האספקה הימיים והאוויריים שלהן.

מבצע זה נכלל במסגרת קמפיין צבאי רחב היקף שנקרא 'חנית הדרום', אשר מאז השקתו בספטמבר האחרון, ראה עשרות תקיפות דומות נגד יעדים חשודים. על פי נתונים סטטיסטיים שתועדו על ידי מקורות עיתונאיים בינלאומיים, מספר ההרוגים כתוצאה מפעולות אלו עלה על 200 בני אדם, מה שמעלה שאלות לגבי היקף הכוח המשמש לרדיפת מבריחים במים בינלאומיים.

מצידו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הדגיש כי ממשלו מנהל 'מלחמה אמיתית' נגד כנופיות הסמים המאיימות על הביטחון הלאומי האמריקאי, וראה בתקיפות אלו הכרחיות להרתעת המבריחים. למרות הצהרות אלו, דיווחים מצביעים על כך שהממשל האמריקאי לא הציג עד כה ראיות חד משמעיות המוכיחות את מעורבותן של כל הסירות הממוקדות בפעילות פלילית, מה שמציב פעולות אלו תחת זכוכית מגדלת של ביקורת בינלאומית.

מנגד, מומחים משפטיים וארגוני זכויות אדם הזהירו מפני ההשלכות המשפטיות של אסטרטגיה צבאית זו, וראו בתקיפת אנשים שעלולים להיות אזרחים הפרה של החוק הבינלאומי. מבקרים טוענים כי תקיפות אלו עשויות להגיע לרמה של 'הרג מחוץ למערכת המשפט', במיוחד מכיוון שהממוקדים אינם מהווים איום צבאי ישיר ומיידי על אדמת ארה"ב, מה שמחייב בחינה מחודשת של כללי ההתקשרות הנהוגים.

ארצות הברית מנהלת מלחמה בפועל נגד כנופיות הסמים הפעילות באמריקה הלטינית.

ישראל שוקעת מיום ליום עמוק יותר במחלוקת עם הממשל האמריקאי, וייתכן שהדבר נובע ממדיניות שנוקט נתניהו כדי להישאר בראשות הממשלה, ללא קשר לנזק האסטרטגי שעלול להיגרם לישראל עקב מדיניות הסירוב שנוקט נתניהו תמיד לסיום המלחמות באזור, בניגוד לרצון ממשל טראמפ, באופן התואם את האינטרסים האסטרטגיים שלו באזור. נראה שלנתניהו יש קריטריונים אישיים ופרטיים לסיום מלחמות אלו, והחשובות שבהן הן המלחמה נגד איראן וחיזבאללה בלבנון, והמלחמה בעזה. אלו הם שני ההיבטים העיקריים של המחלוקת בינו לבין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשלב הנוכחי, אף שנתניהו רואה בטראמפ את הנשיא האמריקאי ששמר ביותר על האינטרסים של ישראל, אך לא בדרך של יצירת שלום והשגת יציבות באזור. כולנו עקבנו אחר היקף התמיכה האמריקאית בישראל במהלך המלחמות שניהלה ועדיין מנהלת באזור, בין אם זו המלחמה נגד הפלסטינים בעזה, או המלחמה נגד איראן, סוריה או חיזבאללה בלבנון. האמת, אנו אומרים כמשקיפים, שלולא התמיכה הצבאית של ממשל טראמפ, ישראל לא הייתה יכולה להמשיך במלחמותיה עד כה. זה מה שגרם לטראמפ להגזים בהצהרותיו כלפי ישראל כאשר אמר "לולא אמריקה, ישראל לא הייתה קיימת", אך אני סבור כי זו הצהרה מוגזמת במקצת, שכן לבריטניה הגדולה היה התפקיד הגדול ביותר בקיומה של ישראל ובאספקת נשק לה עד היום. האמת היא שכל נשיאי אמריקה תרמו לספק את כל צורות התמיכה הצבאית, המודיעינית, הביטחונית והפוליטית לישראל, אך הנשיא הנוכחי טראמפ הוא הבולט שבהם.

התפוצצות המחלוקת בין שני האישים נובעת מסיבות הקשורות למלחמות אלו, שכן נתניהו רוצה שארה"ב תמשיך במלחמה נגד איראן ללא הגבלה, ומבלי שישראל תגדיר קו סיום, גם אם המשטר האיראני ייפול. על כך הימרה ישראל בתחילת המלחמה, אך הימור זה הפך לעשן לאחר שאיראן התאוששה מההלם, אספה את שבריה, חידשה את הנהגתה שאבדה, ניקתה את חזיתה הפנימית מחדירות, וחיסלה גדודים של סוכנים שישראל גייסה כדי לסייע לה באספקת מידע מודיעיני על מנהיגי המהפכה האיראנית, הצבא ומשמרות המהפכה, במטרה להפיל את המשטר האיראני. ישראל אינה רוצה שייחתם הסכם כלשהו בין אמריקה לאיראן לפני שישראל תשיג את יעדיה האסטרטגיים בהפלת המשטר האיראני, כדי שנתניהו יוכל לראות בכך את הניצחון הגדול ביותר שיחזיר אותו לראשות הממשלה בבחירות הבאות לכנסת, אך לא כל מה שמביאה הרוח הוא מה שהספינות חפצות בו. מנגד, טראמפ סבור כי הצליח לחסל את האיום האיראני בהשגת נשק גרעיני, והעניין הסתיים כאן. הוא רואה בהסכם הנוכחי השגת אינטרסים גדולים עבורו באזור, והוא מחזק את יחסי אמריקה עם המדינות הערביות יותר ממה שהיו בתקופת המלחמה, שכן הוא נענה לרצון מנהיגים רבים באזור להפסיק את המלחמה, שלדעת רבים ממנהיגי מדינות המפרץ הערבי תגרום למדינותיהם הפסדים גדולים ותעצור את ייצוא האנרגיה מכל סוגיה, שהוא עמוד השדרה של הכלכלה המפרצית, דבר שיעכב את השגשוג והפיתוח של מדינות אלו.

מה שהטריד את נתניהו ביותר בנושא הסכם העקרונות בין אמריקה לאיראן הוא נושא לבנון, וכלל את הפסקת המלחמה בלבנון ונסיגת ישראל מכל השטחים הלבנוניים כסעיף מרכזי בהסכם. נתניהו חושש שהמשא ומתן שהחל בין אמריקה לאיראן בתיווך פקיסטני-קטרי יוביל להסכם סופי שבו אמריקה תתעלם מהאינטרסים הישראליים בשני נושאים עיקריים: הגרעין האיראני והטילים הבליסטיים האיראניים, וכך ההסכם יהיה על חשבון ישראל. זאת נחשבת בחוגים אסטרטגיים ישראליים לניצחון לאיראן שיוביל לנסיגה במערכת ההרתעה הישראלית באזור. אי שביעות רצונו של נתניהו הגיעה עד כדי כך שההחלטה בישראל בנוגע לחזיתות עברה לידי טראמפ. הדבר התברר לאחר תקרית הריגת החיילים הישראלים בטיל קורנט של חיזבאללה, ומניעת טראמפ מישראל להפציץ את הדאחייה הדרומית, וחובת ישראל להסכים להפסקת אש אמיתית שתכלול את דרום לבנון. עיתון הארץ אמר "שנתניהו עומד בפני דילמה: או להישאר בדרום לבנון ולסכן את חייליו ואת היחסים עם טראמפ, או לסגת ולקבל תבוסה בפרויקט חייו הפוליטי". משמעות הדבר היא שישראל נקלעה למלכוד אסטרטגי שאינו מאפשר לה להמשיך במלחמה ואינה יכולה להפסיק אותה ולסגת משטחים כלשהם שכבשה לאחרונה בלבנון, ואף אינה יכולה לשמור על אזורי חיץ לפי הערכתי.

מלכוד אסטרטגי בכל קנה מידה הולך וסוחף את ישראל לעומק בגלל המחלוקת בין שני האישים על אסטרטגיית סיום המלחמות באזור, אם נתניהו לא יישמע להנחיות ממשל טראמפ ויצטרף להסכם אמריקה-איראן הנוכחי ויקבל את עמדת ארה"ב לסיום המלחמה עם איראן וחיזבאללה. בהקשר זה אמר סגן נשיא ארה"ב (ג'יי.די. ואנס) "שאין זה הכרחי שאינטרסים אמריקאים יתאימו תמיד לאינטרסים ישראליים, ולטראמפ יש חילוקי דעות עם נתניהו בנוגע לאופן סיום המלחמה עם איראן, וביקורת על החלטות ומדיניות נתניהו אינה אנטישמיות". כמו כן, שגריר ישראל לשעבר בארה"ב, מייק הרצוג, אמר "שישראל צריכה להיות מעוניינת לא לנתק את הקשר עם אמריקה, וזה לא יחזיר את ההסכם האמריקאי-איראני לאחור, אלא רק יחזיר את ישראל לאחור. הוא אמר שאנו נמצאים במצב אסטרטגי נמוך כאשר הדברים מוכרעים מאחורי גבנו בנוגע לעניינים גורליים". זה נותן לנו אינדיקציות לכך שהמחלוקות שבהן הכניס נתניהו את ישראל עם ממשל טראמפ הפכו לאסטרטגיות, מה שאומר שהמשך העמקת המחלוקת הזו עלול להכניס את ישראל למלכוד אסטרטגי שלא יאפשר לה להכריע את המלחמות הממושכות באזור, וכך ההכרעה תהיה בידי טראמפ בלבד. חברת הכנסת והשרה (מירי רגב) אמרה "שיש הבדל בין השותפים האמריקאים וכל העולם מבין את הסכנה שאיראן מהווה, איננו יודעים את פרטי ההסכם", והציעה לחכות ולראות את פרטי ההסכם, אך הדגישה שהדבר החשוב לישראל כעת הוא שאיראן לא תהיה גרעינית, וזו לדעתי הפחתה של רמת המחלוקת בין ישראל לממשל האמריקאי. השר (זאב אלקין) אמר "נעשה כל מה שנדרש בלבנון גם אם המחיר יהיה עימות עם טראמפ והממשל האמריקאי". משמעות הדבר היא שנתניהו נמצא כעת בדילמה בנוגע לסיום המלחמות באזור, המהוות חבל הצלה עבור נתניהו מהדין וחשבון: האם יסיים אותן ויאבד את עתידו הפוליטי, או ימשיך בהן ויאבד את התמיכה הפוליטית האמריקאית בו...!

האמת היא שנתניהו אולי גרר את ישראל למלכוד אסטרטגי שאינו יודע כעת כיצד לצאת ממנו. מחיר היציאה ממנו עלול להיות אובדן עתידו הפוליטי ושיבוש היחסים האמריקאים-ישראליים. מלכוד זה מתבטא בהחלטת ממשל טראמפ לשמור על הפסקת אש בלבנון ללא השתתפות ישראל, בזמן שנתניהו ממשיך להתחייב בפני הציבור הישראלי להמשיך בפעולה צבאית בכל החזיתות...! הנשיא טראמפ מסר אתמול הצהרה חשובה שבה אמר "שהוא יודע איך לפתור את העניינים עם נתניהו", ואני סבור שהוא מתכוון לתיקי איראן ולבנון. נראה כי נוצרה מגמה משותפת בישראל ובממשל טראמפ בימים האחרונים למנוע כל מבוי סתום לישראל כתוצאה מהמחלוקת בנוגע לאופן סיום המלחמות בלבנון באופן ספציפי, בכך שישראל תיסוג מדרום לבנון וצבא לבנון יחליף את כוחות הכיבוש בפיקוח אמריקאי, וכי הדבר ישיג ביטחון ויציבות באזור, ובמיוחד עבור תושבי צפון ישראל, באמצעות הסכם שלום בין לבנון לישראל. אם זה יקרה ונתניהו יסכים לפתרונות אמריקאים לדרום לבנון, נתניהו יתמודד עם קשיים אלקטורליים שאולי לא יאפשרו לו להמשיך לשבת על כס המלוכה הפוליטי של ישראל בשלב הבא.

דיווחים ישראליים עדכניים חשפו האצה חסרת תקדים בקצב ההתפשטות ההתיישבותית בגדה המערבית הכבושה, כחלק מאסטרטגיה שיטתית בהובלת שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. מהלכים אלו נועדו לכפות מציאות גיאוגרפית ופוליטית חדשה שתסכל כל סיכוי להקמת מדינה פלסטינית בעתיד, זאת בצל אזהרות ארגוני זכויות אדם מפני הפיכת מדיניות זו לסיפוח בפועל של שטחים.\n\nסמוטריץ' הבהיר בהצהרות לתקשורת כי הממשלה הנוכחית חוללה מה שכינה 'מהפכה' בפרויקט ההתיישבותי, כאשר הוקמו כ-160 חוות התיישבותיות ואושרו למעלה מ-100 התנחלויות חדשות. הצעדים כללו גם חידוש ההתיישבות באזורים בצפון הגדה המערבית לאחר ביטול סעיפים מחוק ההתנתקות, בגיבוי השקעות ענק של מיליארדי שקלים.\n\nהחזון הישראלי החדש מתבסס על הפיכת החוות ההתיישבותיות מצבירי מגורים מבודדים בלבד לכלי ליצירת 'רציפות טריטוריאלית' שתקשר בין ההתנחלויות. תוכנית זו שואפת לקטוע את הרצף הגיאוגרפי הפלסטיני ולהפוך את הערים והכפרים הערביים למובלעות נפרדות ומכותרות בבנייה יהודית.\n\nהשר הישראלי ציין כי תוכנית זו התגבשה לאחר בחינת מפות קודמות שהראו עליונות בתקשורת הגיאוגרפית הפלסטינית, וכי הממשלה הנוכחית פועלת להפוך זאת לחלוטין. הרשויות הישראליות ממהרות להכשיר מספר רב ככל האפשר של מאחזים לפני כל שינוי פוליטי אפשרי, כדי להבטיח קושי בפינויים בעתיד.\n\nבהקשר קשור, סמוטריץ' האשים גורמים באופוזיציה הישראלית בניסיון לחדש את המסלול המדיני עם גורמים אירופיים, והזהיר כי כל שינוי ממשלתי עלול לאיים על הפרויקט ההתיישבותי. הוא סבר כי אירועי השבעה באוקטובר שינו את מצב הרוח הציבורי הישראלי, כאשר הדיון על הגדה המערבית קשור כעת לביטחון הלאומי ולא רק לאידיאולוגיה.\n\nמצדן, דיווחים עיתונאיים אישרו כי המתרחש בגדה חורג מההתפשטות המסורתית, ומייצג פרויקט מאורגן לשרטוט מחדש של המפה הפוליטית והגיאוגרפית כולה. המקורות הבהירו כי הממשלה הנוכחית אישרה לבדה הקמת 103 התנחלויות חדשות, לעומת 127 התנחלויות שהוקמו משנת 1967 ועד כניסתה לשלטון.\n\nהנתונים מצביעים על קיומם של למעלה מ-300 מאחזים הנמצאים בתהליך הכשרה, מתוכם 140 מאחזים התקרבו לקבלת הכרה רשמית, מה שמגדיל את סך האתרים ההתיישבותיים ל-470 אתרים. שינוי זה הגיע כתוצאה מהענקת סמכויות נרחבות לסמוטריץ' בתוך משרד הביטחון לפיקוח ישיר על תיקי התכנון והקרקעות באזור 'C'.\n\nעל פי התיקונים המנהליים החדשים, תפקידו של שר הביטחון במתן היתרי בנייה צומצם, מה שהוביל להאצת קצב אישור הפרויקטים ההתיישבותיים באופן חסר תקדים. צעדים אלו מכוונים לשליטה מלאה על אזור 'C' המהווה כ-60% משטח הגדה המערבית על פי חלוקות הסכם אוסלו.\n\nעל פי התוכניות המוצהרות, הממשלה אישרה בניית 60 אלף יחידות דיור חדשות בהתנחלויות עד סוף שנת 2025, מספר עצום בהשוואה לעשורים קודמים. בנייה זו מלווה בחיזוק המערכת הביטחונית הכוללת כיום 925 מחסומים צבאיים המגבילים את תנועת הפלסטינים באופן יומיומי.\n\nמקורות או"ם מאשרים כי הכבישים המקשרים בין האזורים הפלסטיניים סובלים מהתדרדרות מתמדת, בעוד שתקציבים ענקיים מוקצים לפיתוח כבישים מהירים המשרתים את המתנחלים בלבד. מעבר הפלסטינים בין כפריהם הפך למשימה מורכבת הכפופה למצב הרוח של המחסומים הנפתחים ונסגרים ללא התרעה מוקדמת.\n\nמשקיפים סבורים כי צפיפות ההתנחלויות לאורך הכבישים הראשיים כולאת את הפלסטינים בשטחים המצטמצמים בהדרגה, מה שמעמיק את הניתוק בין הריכוזים האוכלוסייתיים הערביים. חלוקה אסטרטגית זו של ההתנחלויות נועדה למנוע כל קשר גיאוגרפי הכרחי להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא.\n\nתנועת 'שלום עכשיו' הזהירה כי שלוש השנים האחרונות עברו שינוי דרמטי באמצעות הזרמת מיליארדי שקלים לתשתיות ההתיישבותיות והחלשת הרשות הפלסטינית. התנועה הבהירה כי מדיניות זו מטילה עומסים ביטחוניים ופוליטיים כבדים על האזור ומגבירה את בידודה הבינלאומי של ישראל.\n\nהערכות של מכוני מחקר ישראליים הצביעו גם על כך שההתפשטות המתמשכת טומנת בחובה סיכונים אסטרטגיים, שכן היא מגבירה את פיזור כוחות הצבא להגנה על המאחזים המרוחקים. הדיווחים ציינו כי הממשלה הקצתה כ-19.8 מיליארד שקלים לפיתוח רשתות הכבישים הקשורות להתנחלויות, מה שמשקף את היקף ההשקעה בפרויקט הסיפוח.\n\nלסיכום, בולטות תופעות חסרות תקדים כמו הכשרת התנחלויות בתוך שטחי אש צבאיים או על אדמות פלסטיניות פרטיות בהחלטות פוליטיות. בעוד שחלקם סבורים כי היקף ההתפשטות הפך את הנסיגה ממנה לבלתי אפשרית, מומחים אחרים מאמינים כי העלות הפוליטית והביטחונית של מדיניות זו תמשיך לעלות בהתמדה.\n\nהפרויקט ההתיישבותי המיושם על ידי הממשלה הנוכחית חולל מהפכה בגדה המערבית באמצעות יצירת רציפות טריטוריאלית המונעת הקמת מדינה פלסטינית.

דיווחים עיתונאיים עבריים חשפו היום, יום שישי, מחלוקות חריפות ועמוקות בתוך הקבינט המדיני-ביטחוני, שהתמקדו במגבלות שהוטלו על תנועות צבא הכיבוש בשטחי לבנון. מתיחויות אלו מגיעות על רקע לחצים גוברים שמפעיל הממשל האמריקאי על תל אביב להפחית את חומרת ההסלמה הצבאית, במטרה לספק סביבה תומכת למשא ומתן דיפלומטי המתנהל כעת בוושינגטון בין הצדדים הנוגעים בדבר.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי מספר שרים הביעו במהלך ישיבה שהתקיימה ביום חמישי בערב את מורת רוחם העמוקה מההנחיות הנוכחיות המגבילות את יכולתם של החיילים בדרום לבנון ליזום פעולות לחימה. שרים אלו סברו כי המגבלות בשטח הופכות את הכוחות למטרה מתמדת ומחלישות את יכולתם להגיב באופן מיידי והחלטי לאיומים העומדים בפניהם באזורי המגע.

בהקשר של הסלמה מילולית, קרא השר לביטחון לאומי הקיצוני איתמר בן גביר לבטל באופן מיידי את הסכם הפסקת האש ולחזור לפעולות צבאיות רחבות היקף. קריאתו של בן גביר באה בעקבות אירוע שבו נפצעו ארבעה חיילים ישראלים, והוא תיאר את האירוע כ'הזדמנות זהב' להכריז על קריסת ההסכם שלדעתו אינו יעיל לביטחון ישראל.

מצידו, ניסה ראש הממשלה בנימין נתניהו להרגיע את חומרת הביקורת בתוך הישיבה, וציין כי התיאום עם ארצות הברית נמשך וכי וושינגטון מבינה היטב את מה שתיאר כ'זכותה של ישראל להגן על עצמה'. נתניהו הדגיש כי ההנחיות שניתנו לצבא מאפשרות להגיב לכל איום ישיר ואמיתי העומד בפני הכוחות בשטח ללא המתנה לאישור פוליטי מוקדם.

הישיבה עדה לעימות ישיר בין הדרג הצבאי והפוליטי, כאשר ראש המטה הכללי אייל זמיר הגיב בחריפות לשרים המבקרים את המגבלות בשטח. זמיר הזכיר לשרים שהם אלה שקיבלו את ההחלטה הפוליטית לאשר את הפסקת האש, ולכן עליהם לשאת בתוצאות החלטה זו במקום להטיל את האשמה על הפיקוד הצבאי המבצע את ההנחיות הפוליטיות.

שרת ההתיישבות אורית סטרוק הצטרפה לחזית המתנגדים, והדגישה כי המסרים המגיעים מהחיילים בשטח משקפים תחושת תסכול כתוצאה מהמגבלות הפוליטיות. סטרוק אמרה כי הלוחמים מרגישים כאילו הם מטרות נייחות במטווח, והדגישה את הצורך להעניק להם חופש פעולה מלא להתמודד עם כל תנועות חשודות בסביבתם.

באותו הקשר, ציין שר הנגב והגליל יצחק וסרלאוף כי קיימים מכשולים המונעים מהכוחות להתמודד עם איומים הנוצרים מאחורי מה שמכונה 'הקו הצהוב'. וסרלאוף סבר כי מגבלות אלו מעניקות לצד השני יתרון טקטי והופכות את הכוחות הישראליים למצב של הגנה פסיבית, מה שעלול להוביל לאבדות נוספות בקרב הצבא.

בשטח, צבא הכיבוש הודיע על פציעתם של ארבעה מאנשיו כתוצאה מהשלכת רימון יד לעבר כוח צבאי בדרום לבנון, והאשים גורם מחיזבאללה בביצוע המתקפה. ההודעה הצבאית הבהירה כי הכוחות ירו לעבר המבצע, מה שהוביל למותו, וזהו האירוע שהצית את הדיון הפוליטי סביב כדאיות המשך הרגיעה בצל ההפרות החוזרות ונשנות.

התפתחויות פוליטיות אלו מגיעות בעיתוי רגיש, כאשר דיווחים מצביעים על כך שוושינגטון וטהראן חתמו על מזכר הבנות באמצע יוני הנוכחי כדי לסלול את הדרך לסיום המלחמה. מהלכים דיפלומטיים אלו נועדו לכלול את התוקפנות נגד לבנון במסגרת הסדר כולל שיסיים את מצב הסכסוך שהחל בפברואר האחרון, בצל ציפייה בינלאומית לתוצאות המשא ומתן בוושינגטון.

למרות המתיחות בגבול וההאשמות ההדדיות בהפרת הרגיעה, ארצות הברית ממשיכה במאמציה הנמרצים למנוע הידרדרות המצב לעימות כולל ופתוח. הממשל האמריקאי שואף לייצב כללי עימות שיבטיחו את יציבות הגבול הלבנוני, בעוד שהפילוג הפנימי הישראלי נותר מכשול בפני קיימות של כל הסכם ארוך טווח.

החיילים מבקרים את ההליך הפוליטי מכיוון שהם מרגישים כאילו הם במטווח, וחשוב להגיב לכל איום ישיר.

מאת: איאד עודאללה

אותו נער אנגולי, ודומיו, שניצודו על ידי האירופים מיערות אפריקה וחופיה, והועברו בספינות לאמריקות בתקופת הקולוניאליזם, במה שנודע לימים כסחר העבדים, לא ידעו שנכדיהם ונכדי דומיהם שנשארו בארצותיהם, יעמדו בראש הספורט העולמי כעבור כמה מאות שנים, ויהפכו לכוכבים שהעולם חוגג אותם, במראה מזויף, שנראה משמח להם מצד אחד, ומעציב למצב ארצות מוצאם שמהן יצאו אבותיהם בכפייה, או שילדיהם עזבו אותן מאוחר יותר מרצון בחיפוש אחר חיים טובים יותר.

תמונה זו סוכמה במפגש בין צרפת וסנגל בפתיחת משחקי שתי הקבוצות בגביע העולם, שנראה קרוב יותר למשחק בגביע אפריקה לאומות, לאחר שהעור הכהה שלט בשורות שתי הנבחרות. בעוד סנגל ייצגה מדינה אפריקאית, הנבחרת הצרפתית כללה מספר רב של שחקנים ממוצא אפריקאי, בתוך הצהרות חוזרות ונשנות של הימין הצרפתי הרואה בנבחרת ארצו כמי שאינה מייצגת עוד את צרפת המסורתית, ואף הגיעו הדברים לכך שחלקם קראו להגביל את מספר השחקנים ממוצא אפריקאי בנבחרת.

למעשה, המדינות הקולוניאליות האירופיות ביצעו במהלך מאות השנים האחרונות מעשי טבח נרחבים, פעולות שיעבוד וניצול באפריקה ובאמריקות, וצברו עושר עצום מאותה תקופה ועדיין, בעוד שדחפו עמים שלמים לעוני, פיגור ועקירה. התוצאה הייתה שמיליוני אפריקאים ובני המושבות לשעבר היגרו למדינות הקולוניאליות הישנות, בחיפוש אחר ביטחון והזדמנויות שאבדו להם במולדתם.

בכדורגל, הצלחה דורשת משמעת יומיומית, אימונים קשים ומחויבות ארוכת טווח, וזהו מקצוע המעניק הזדמנות לניידות חברתית ולצאת מהעוני.

לכן אנו מוצאים שרבים מבני הסביבות העניות והמהגרים משקיעים מאמץ כפול כדי להגיע לפסגה, מכיוון שהצלחה ספורטיבית עשויה להיות הדרך המציאותית ביותר לשנות את חייהם ואת חיי משפחותיהם, בעוד שלבני הגזע הלבן השקועים בחיי הוללות אין צורך להשקיע מאמץ זה כדי לחיות בארצותיהם, שכן מצבם הכלכלי הטוב אינו ניתן להשוואה אליהם, וזה מסביר את השכיחות של הגזע השחור במגרשי הכדורגל האירופיים והאמריקאים.

הספורט כאן וגביע העולם, לכאורה, הם חגיגה עולמית של כישרון. אך בעומקם הם חושפים עוול היסטורי, וראיה לחמדנותה של הציוויליזציה המערבית וגסיסתה בחוסר צעירים ותלותה במהגרים. ישנן סיבות דמוגרפיות וגיאופוליטיות מורכבות שנמשכו מאות שנים כדי להראות בבירור שהיבשת האפריקאית, שהיא העשירה ביותר במשאבים ועושר, היא היבשת שסבלה הכי הרבה מדיכוי לאורך ההיסטוריה, עד כדי כך שיש אמרה מפורסמת: "כאדם שחור, אתה מתחיל את החיים כאילו אתה בפיגור או מפסיד 1-0."

הניו יורק טיימס תקף בחריפות את מדיניותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כלפי טהראן, וקבע במאמר המערכת האחרון שלו כי ארצות הברית יצאה מהעימות הצבאי האחרון במצב חלש יותר משהייתה. העיתון הסביר כי פזיזות בקבלת החלטות מלחמה הובילה לתוצאות הפוכות, שכן הכוח הדיפלומטי והכלכלי של וושינגטון נפגע באופן שיהיה קשה לתקן בטווח הנראה לעין.

למרות קבלת הפנים הראשונית של העיתון להשגת מסגרת להסכם שיסיים את הלחימה, הוא ראה בתנאים שהוכרזו כהודאה בתבוסה. טראמפ נסוג מהבטחותיו הקודמות להשיג ניצחון מלא ולאלץ את איראן להיכנע ללא תנאי, ובסופו של דבר קיבל תנאים הדומים מאוד להסכם הגרעין שחתם קודמו ברק אובמה בשנת 2015.

מקורות תקשורתיים ציינו כי המלחמה שנמשכה ארבעה חודשים הוכיחה את חוסר הדיוק בהערכות הבית הלבן לגבי יכולתו של המשטר האיראני לעמוד בלחץ. בעוד שטראמפ שאף לשנות את המשטר ולמנוע העשרת אורניום לצמיתות, הממשלה בטהראן עדיין אוחזת במושכות השלטון, כאשר תוכנית הגרעין נותרה קיימת כנושא למשא ומתן עתידי.

סגירת מצר הורמוז על ידי איראן בתגובה להתקפות אמריקאיות הייתה נקודת מפנה אסטרטגית בסכסוך, שכן היא גרמה לשיתוק חלקי של הספנות העולמית וללחצים כלכליים עצומים. העיתון סבור כי פתיחתו מחדש של המצר במסגרת הרגיעה אינה הישג עבור טראמפ, אלא רק חזרה למצב שלפני המלחמה שהוא עצמו גרם לפריצתה.

למרות האבדות הכבדות שספגה איראן בתשתיתה הצבאית ובהנהגתה הפוליטית, כולל אובדן המנהיג העליון, היא יצאה עם ניצחון מורלי ואסטרטגי. טהראן הוכיחה לעולם כי הכוח הצבאי האמריקאי, למרות עליונותו הטכנולוגית, אינו מסוגל להכריע את הסכסוך נגד יריב בעל רצון להילחם ויכולת תמרון.

מקורות דיווחו כי צבא ארה"ב בזבז כמויות אדירות של ארסנל הטילים המתקדמים ומטוסי היירוט שלו מבלי להשיג את היעדים הפוליטיים הרצויים. שחיקה זו מחלישה את יכולתה של ארצות הברית להרתיע יריבים בינלאומיים אחרים, וגורמת לבעלות בריתה באירופה ובאסיה לפקפק ביעילות המטריה הביטחונית האמריקאית במשברים גדולים.

מאמר המערכת מתח ביקורת על התעלמותו של טראמפ מחוקת ארה"ב באמצעות פתיחת מלחמה ללא אישור הקונגרס, מה שהעמיק את הפילוג הפנימי. כמו כן, התעלמותו מעמדות בעלות הברית הבינלאומיות שהתנגדו להסלמה הצבאית הובילה לבידודה של וושינגטון, וגרמה לה לשאת בתוצאות המלחמה הכלכליות והפוליטיות לבדה ללא כיסוי בינלאומי מספק.

הדיווחים מצביעים על כך שטראמפ הסתמך יתר על המידה על הערכותיו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שחזה קריסה מהירה של המשטר האיראני. התברר כי תחזיות אלו היו 'מגוחכות' ולא מציאותיות, שכן הנשיא האמריקאי התעלם מעצות עוזריו הצבאיים שהזהירו מפני מורכבות הגיאוגרפיה והיכולות ההגנתיות של איראן.

לפני פרוץ המתקפה הנרחבת בפברואר 2026, איראן סבלה ממשברים כלכליים וממחאות עממיות נרחבות שכמעט הפילו את המשטר. אולם המלחמה, לדברי העיתון, העניקה למשטר האיראני נשיקת חיים חדשה ואפשרה לו לגייס את החזית הפנימית תחת הסיסמה של התמודדות עם תוקפנות חיצונית, ובכך החמיצה את ההזדמנות לשינוי מבפנים.

האיומים שהשמיע טראמפ להשמיד את 'הציוויליזציה האיראנית' לא הצליחו להפחיד את היריב, אלא תרמו לערעור מעמדה המוסרי של ארצות הברית. הצהרות אלו גרמו לוושינגטון להיראות ככוח תוקפני שאינו מכבד את המורשת האנושית, מה שעורר אי שביעות רצון רחבה גם בקרב עמים ידידותיים לארצות הברית באזור ומחוצה לו.

העיתון סבור כי איראן, למרות היותה 'כוח רשע' המדכא את עמה ותומך בטרור, צברה השפעה חדשה שלא חלמה עליה לפני שנתיים. העולם הבין כי כוח צבאי לבדו אינו מספיק כדי לפתוח נתיבי מים חיוניים, וכי לטהראן יש כעת נשק כלכלי יעיל שבו היא יכולה להשתמש בכל עימות עתידי.

הפנטגון זקוק כעת לתהליך מקיף של מודרניזציה והערכה מחדש של אסטרטגיות מלחמות העתיד לאחר הלקחים הקשים שלמד בעימות זה. עם זאת, העיתון מפקפק ביכולתה של הממשל הנוכחי לבצע רפורמות הכרחיות אלו, לאור היעדר תכנון מחושב והסתמכות על החלטות מאולתרות ועמדות אישיות.

תיקון הנזק שנגרם לבריתות האמריקאיות במזרח התיכון ובאירופה דורש מאמץ דיפלומטי אדיר שעשוי להימשך שנים. מדינות שנפגעו מתוצאות המלחמה הכלכליות לא יבטחו בקלות בהנהגה האמריקאית שוב, במיוחד לאחר שראו כיצד החלטה פזיזה יכולה לאיים על יציבות הכלכלה העולמית כולה.

לסיכום, מסגרת השלום הנוכחית מהווה נסיגה היסטורית למדיניות החוץ האמריקאית, שכן היא לא השיגה אף אחד מיעדיה המוצהרים אלא קיבעה מציאות חדשה שבה איראן נועזת יותר. ניסיון זה הוכיח כי יהירות פוליטית וחוסר כבוד לחוקים בינלאומיים מובילים בהכרח לתוצאות הרסניות המחלישות את האומה ומרוקנות את משאביה לשווא.

המלחמה העניקה לאיראן השפעה שלא הייתה לה בתחילת 2026, ומשטרה הוכיח את יכולתו לעמוד בפני גלי התקפות מצד שני אויביה המרים.

עשרות מתנחלים קיצוניים פרצו הבוקר (שלישי) לחצרות מסגד אל-אקצא המבורך דרך שער המוגרבים, תחת אבטחה כבדה שסיפקו כוחות הכיבוש הישראליים. מקורות מקומיים דיווחו כי הפורצים ביצעו סיורים פרובוקטיביים ברחבי הרם אל-שריף, בצעד שמטרתו לבסס את הפריצות הכמעט יומיומיות כמציאות כפויה בתוך המסגד.

סרטונים תיעדו קבוצות של מתנחלים עומדות על המדרגות מול כיפת הסלע, שם החלו לבצע תפילות וטקסים תלמודיים קבוצתיים בגלוי. מחלקת ההקדשים האסלאמיים בירושלים הכבושה אישרה כי הפרות אלו התרכזו גם באזור המזרחי של המסגד, בתוך אמצעי אבטחה מוגברים מצד שוטרי הכיבוש שליוו את הקבוצות הפורצות.

במקביל לפריצות אלו, כוחות הכיבוש החמירו את צעדיהם הדיכויים בשערי מסגד אל-אקצא, שם מנעו ממתפללים רבים להיכנס ובדקו את תעודות הזהות שלהם. כמו כן, המשיכו רשויות הכיבוש במדיניות החזקת תעודות הזהות בשערים החיצוניים, בנוסף להוצאת צווי הרחקה נגד מספר מוראביטון ומוראביטאת כדי למנוע מהם להגיע למסגד ולשקם אותו.

מול התפתחויות אלו, גברו הקריאות הפלסטיניות מכלל הפעילויות הלאומיות והדתיות לתושבי ירושלים והפנים הפלסטיני הכבוש, בדבר הצורך להגביר את הנוכחות והקשר במסגד אל-אקצא. קריאות אלו הדגישו את חשיבות הגיוס העממי לסיכול תוכניות הכיבוש שמטרתן לשנות את הסטטוס ההיסטורי והמשפטי הקיים בהרם אל-שריף, ולהתמודד עם ניסיונות החלוקה בזמן ובמקום.

הפרות אלו מגיעות על רקע הסלמה מתמשכת מצד קבוצות המתנחלים הנהנות מתמיכה ישירה של ממשלת ישראל לביצוע טקסיהן בתוך המסגד. משקיפים רואים בהמשך הפריצות הגלויות הללו מול כיפת הסלע פרובוקציה גדולה לרגשות המוסלמים, ומטרה לכפות עובדות חדשות החורגות מהקווים האדומים המקובלים בניהול ענייני מסגד אל-אקצא.

המתנחלים ביצעו באופן קבוצתי תפילות וטקסים תלמודיים גלויים על המדרגות מול כיפת הסלע המבורכת.

במחזה נדיר שהחזיר את פעימות החיים לצפון רצועת עזה, נשמעו קריאות שמחה ושירי דבקה פלסטיניים מעל חורבות אולם אירועים במערב מחנה ג'באליה. הטקס, שנערך תחת הסיסמה 'שמחות הצפון.. חלומות מההריסות', כלל 150 חתנים וכלות, ביוזמה שאורגנה על ידי עמותת 'ע'ות' למען צדקה, כדי לשבור את מצב העצב שאפף את האזור מאז תחילת מלחמת ההשמדה.

מאות אזרחים התאספו כדי לחלוק את שמחתם עם הזוגות הטריים במקום שאינו רחוק מאזורי ריכוז כוחות הכיבוש, כאשר ההריסות שהותירה המלחמה הפכו לבמה להכרזה על דבקות באדמה והישארות. מארגני הטקס הסבירו כי יוזמה זו כוונה למשפחות באזורים שנפגעו קשה ביותר, עם מתן תרומות כספיות לצעירים כדי לסייע להם להתחיל את חייהם הזוגיים לנוכח המשברים הכלכליים החונקים ומחסור בסיוע.

מקורות ציטטו את המשתתפים שאמרו כי יצירת שמחה בעיתוי זה היא מעשה התנגדות, כאשר החתן יחיא אבו אל-קומסאן, שאיבד עשרות מבני משפחתו, אמר כי החגיגה בתוך ההרס מייצגת אתגר למציאות שהכתיב הכיבוש והתעקשות על השבת חיים נורמליים. מצדו, המוח'תאר נמר אל-מקווסי ציין כי התכנסות המאות בחתונה מסורתית זו מרפאת את פצעי הפגועים ושולחת מסר לעולם כי העם הפלסטיני עומד איתן ולא יישבר.

טקס זה מתקיים בעת שאזורי צפון עזה עדיין סובלים מהאטה חמורה בפינוי ההריסות ומהפרעה בתהליכי השיקום, למרות כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף באוקטובר האחרון. משפחות פלסטיניות מתמודדות עם קשיים עצומים באספקת צרכים בסיסיים כתוצאה מהמשך סגירת המעברים והתנערות מהתחייבויות הומניטריות, מה שהופך אירועים כאלה למוצא יחיד לתושבים בתוך הריסות המלחמה.

למרות ההפצצות וההרס ואובדן המשפחה והאהובים, אנו מוכיחים לעולם שעזה אוהבת את החיים ויוצרת אותם, וטקס זה הוא מסמך ברית שאנו נשארים בארצנו.