הסבל ההומניטרי במחנות העקורים הפרוסים על חולות מואסי חאן יונס בדרום רצועת עזה מחריף, כאשר ההישרדות מהפצצות אינה עוד הדאגה היחידה של העקורים. מאות אלפים שם מתמודדים עם מאבק יומיומי קשה להבטחת המרכיב הבסיסי ביותר להישרדות, מי שתייה שהפכו לנדירים.

אזור חוף זה מאכלס כ-200 אלף עקורים שנאלצו לעזוב את העיר רפיח, כאשר האוהלים מפוזרים ביותר מ-118 מחנות חסרי תשתית מינימלית. החששות גוברים מפני אסון סביבתי ובריאותי עם התקרבות הקיץ ועליית הטמפרטורות המגבירות את צורך התושבים במים.

מקורות בשטח דיווחו כי השגת כמה ליטרים של מים הפכה למסע מפרך המתיש את כוחותיהם של ילדים, נשים וקשישים כאחד. העקורים מבלים שעות ארוכות מיומם בתורים או בהליכה למרחקים ארוכים בחיפוש אחר מקור מים ראוי לשימוש.

שורשי המשבר נעוצים במחסור חמור בדלק, שמנים וחלקי חילוף הדרושים להפעלת בארות המים ותחנות השאיבה הרעועות ממילא. ההגבלות המחמירות על כניסת חומרים חיוניים אלה לרצועה גורמות לשיתוק כמעט מוחלט במערכת אספקת המים בתוך אזורי העקורים הצפופים.

בלב הסבל הזה, בולטת תמונת הילדים הנושאים גלונים כבדים ועוברים מרחקים של יותר משני קילומטרים וחצי כדי להגיע ל'באר זנון'. באר זו היא המקור היחיד הזמין לאלפי משפחות הנאלצות להסתמך על מים בעלי מליחות גבוהה לניהול ענייניהן היומיומיים.

אחד הילדים העקורים מספר כי משפחתו המונה עשרה נפשות תלויה לחלוטין במה שהוא מביא בארבעה עד שישה מסעות יומיומיים מפרכים. הוא הסביר כי כמויות קטנות אלה אוזלות במהירות רבה, מה שמאלץ אותם לצמצם את השימוש במים לרמות קריטיות המשפיעות על ניקיונם ובריאותם.

עדויות מתוך המחנות מצביעות על כך שמשבר המים אינו רגעי, אלא הוא המשך של סבל מתמשך כבר למעלה משנה ושלושה חודשים. התושבים ממתינים לפתרונות טכניים פשוטים כמו הנחת קווי מים ישירים למקבצי האוהלים כדי להקל על הנטל הפיזי והנפשי של העקורים.

בניסיון להשמיע את קולם, אלפי עקורים ארגנו הפגנות בדרישה להגדיל את מכסות המים המגיעות למחנות ולספק דלק למשאבות. המשתתפים בפעילויות אלה הדגישו כי דרישותיהם לא זכו עד כה לתגובה ממשית מצד הגורמים הבינלאומיים או ארגוני הסיוע הפועלים בשטח.

מצדו, ציין מועין שיח' אל-עיד, אחד ממנהלי מחנות העקורים, כי פניות והודעות רשמיות נשלחו לכל הגורמים הרלוונטיים ללא הועיל. הוא הזהיר כי המשך המצב הנוכחי מאיים בהתפשטות מגיפות ומחלות עור כתוצאה מחוסר היגיינה אישית כפוי עקב מחסור במים.

שיח' אל-עיד ראה במשבר הצמא חלק מהקשר רחב יותר של לחצים מחייתיים הכוללים מחסור במזון וירידה בשירותים הרפואיים. הוא הדגיש כי מניעת כניסת גנרטורים וחומרי הפעלה חיוניים נועדה להחריף את המשבר ההומניטרי ולדחוף את התושבים אל סף קריסה מוחלטת.

בתורו, הסביר אבו איברהים מנסור, מנהל אדמיניסטרטיבי במחנות, כי המשבר הגיע לרמות חסרות תקדים בשבועות האחרונים. הוא ציין כי ההסתמכות על מנועים רעועים ובארות לא מספיקות הפכה את זה לבלתי אפשרי לספק את צרכיהם של אלפי משפחות החסרות מים מתוקים לחלוטין.

מנסור הציע פתרונות דחופים הכוללים הגדלת מספר מכליות ההפצה או הקמת מתקני התפלה ניידים באזורים הצפופים ביותר. הוא הדגיש כי מכלית אחת אינה יכולה בשום אופן להרוות את צמאונם של עשרות מחנות הגדושים באלפי אנשים הסובלים מצמא.

באזור 'מרובע הכנסייה', מתארים שם הפקידים את המצב כקשה ביותר, כאשר האזור חסר את המרכיבים הבסיסיים ביותר לחיים בכבוד. ילדים שם נאלצים לבצע משימות מפרכות של העברת מים מאזורים מרוחקים, מה שמשפיע לרעה על התפתחותם הפיזית ושולל מהם את ילדותם בתנאי מלחמה.

העיניים נשואות לארגונים הבינלאומיים להתערבות דחופה באמצעות חפירת בארות חדשות או אספקת רשתות מים קבועות המגיעות ישירות לאוהלים. בהיעדר פתרונות שורשיים, העקורים במואסי חאן יונס נשארים בני ערובה למציאות מרה, כאשר לגימת מים הופכת לחלום שקשה להגשימו תחת מצור חונק.

משבר המים אינו עוד רק מחסור בשירותים, אלא הוא מאיים על בריאות התושבים וכבודם האנושי לנוכח מחסור בניקיון והתפשטות מחלות.

הרשויות המשפטיות בצרפת הודיעו היום, יום שישי, על פתיחת חקירות רשמיות בנוגע לחשדות לביצוע פשעי עינויים ופשעי מלחמה על ידי כוחות הכיבוש הישראליים. חקירות אלו מכוונות להפרות שנגרמו לאזרחים צרפתים שהיו על סיפון צי הסולידריות העולמי, שניסה לשבור את המצור על רצועת עזה לפני מספר שבועות.

משרד התובע הלאומי למאבק בטרור דיווח כי קיבל הפניה רשמית ממשרד החוץ הצרפתי ב-28 במאי האחרון לבחון את ההפרות הללו. צעד משפטי זה מבוסס על סעיף 40 לחוק סדר הדין הפלילי, המחייב עובדי ציבור לדווח על כל פשע או עוון המגיע לידיעתם במהלך מילוי תפקידם.

התביעה הכללית הטילה את משימת החקירה והבדיקה על המשרד המרכזי למאבק בפשעים נגד האנושות ופשעי שנאה, כדי להבטיח את דיוק החקירות בתלונות שהוגשו. החוקרים שואפים לברר את פרטי התקיפות שהתרחשו בים התיכון ואת מעצרי העוקבים במרכזי החקירה הישראליים.

פרטי האירוע חוזרים ל-18 במאי האחרון, כאשר חיל הים הישראלי יירט את ספינות צי הסולידריות במים הבינלאומיים בדרכן לרצועה. הצי כלל כ-50 סירות שנשאו יותר מ-400 פעילים הומניטריים מ-44 מדינות, וכולם נעצרו למרות שהדגישו את אופי משימת הסיוע השלווה שלהם.

לאחר גירושם לארצם ב-22 במאי, שמונה פעילים צרפתים חשפו פרטים מזעזעים על מה שתארו כחוויה 'אלימה ומשפילה' במהלך תקופת המעצר. פעילים אלו אישרו בעדויות עיתונאיות כי היחס שקיבלו מחיילים ישראלים הפר את כל האמנות הבינלאומיות הנוגעות לזכויות אדם והגנת אזרחים.

מצידה, הפעילה הצרפתית מרים חג'אל סיפרה פרטים על התקיפה הפיזית וההטרדה המינית שחוותה במהלך מעצרה הכפוי. חג'אל הסבירה כי החיילים השתמשו באלימות מופרזת נגדה, כולל מכות בראש ותקיפה בברכיים באזור הצלעות, בנוסף להתעללות בה ומשיכתה בשיערה באלימות.

בהקשר של מהלכים פוליטיים, ראש ממשלת צרפת, סבסטיאן לקורנו, אישר בפני הפרלמנט כי פריז עוקבת אחר התיק ברצינות רבה. לקורנו ציין כי הממשלה אינה פוסלת כל מסלול משפטי להעמדת האחראים לדין על יחס רע לאזרחים צרפתים שהשתתפו במשימה הומניטרית טהורה.

חומרת הזעם הבינלאומי גברה כאשר שר הביטחון הלאומי הישראלי, איתמר בן גביר, פרסם סרטון המתעד את פיקוחו הישיר על פעולות ההתעללות בפעילים. חוגי זכויות אדם ראו בהקלטה זו ראיה חותכת למעורבות מנהיגים פוליטיים ישראלים בהסתה לביצוע פשעים נגד תומכים בינלאומיים.

הפרות אלו הובילו לגל רחב של זימונים לשגרירי ישראל במספר בירות אירופיות ועולמיות כדי למחות על התנהגות צבא הכיבוש. רשימת המדינות המוחות, בנוסף לצרפת, כללה את ספרד, קנדה, הולנד, איטליה, בלגיה ובריטניה, בתוך דרישות לפתיחת חקירה בינלאומית עצמאית באירוע.

אחד החיילים החל להכות אותי בראשי לאחר שסירבתי ללכת אחריו, בעוד אחר הכה מכה חזקה בברכו בצלעותיי ותפס אותי בשיערי.

ההרס העצום שפקד את המגזר החקלאי בעזה חושף אסטרטגיה החורגת מעבר לחבלה פיזית, לניסיון לערער את יסודות הקיום הפלסטיני. מומחים רואים בפגיעה במרכיבי הייצור התזונתי חלק ממסלול שיטתי שמטרתו להנציח את הרעב ולהפוך את החברה העזתית לחברה התלויה לחלוטין בסיוע חיצוני.\n\nבאזור שייח' עג'לין, שנודע בעבר כ'סל הענבים והתאנים', נזכר החקלאי אבו פארס באמצעות תמונות בטלפון שלו כיצד אדמתו הייתה גן עדן ירוק לפני שהפכו אותה הכלים הצבאיים לאדמה צחיחה. הוא מדגיש כי האזור, שהיה יעד לעזתים ומקור פרנסה לאלפי משפחות, איבד כיום את רוב מרכיביו החיוניים ואת יכולתו לייצר באופן עונתי.\n\nהטרגדיה אינה מוגבלת לאובדן יבולים, אלא מתרחבת לניסיונות מפרכים של חקלאים להחזיר חיים לאדמות שנסחפו לחלוטין. עבורם, חקלאות אינה עוד רק מקצוע או מקור הכנסה, אלא הפכה למעשה התנגדות יומיומי כדי להיאחז באדמה ולהתמודד עם השלכות ההרס הכולל שהותירה המלחמה.\n\nמקורות מקומיים דיווחו כי חקלאים מתמודדים עם אתגרים עצומים בגישה למקורות מים ובהובלתם להשקיית השתילים שנותרו. למרות קשיים אלה, רבים ממשיכים לעבוד בתנאי ביטחון מורכבים, בתקווה לשקם את העצים העתיקים שאפיינו את זהותם החקלאית במשך עשורים ארוכים.\n\nהנתונים שפורסמו על ידי משרד החקלאות מצביעים על משבר חמור בתשומות ייצור בסיסיות, כאשר הכיבוש מונע כניסת דשנים, זרעים וחומרי הדברה. מחסור חמור זה הוביל לירידה בשטחים המעובדים לפחות מ-15% מיכולתם הרגילה, מה שאיים על הביטחון התזונתי של מאות אלפי אזרחים.\n\nעל פי נתוני משרד ההסברה הממשלתי, ההרס פגע ביותר מ-94% מהשטחים החקלאיים, ששטחם הכולל הוא כ-178 אלף דונם. הרס זה השתקף באופן קטסטרופלי בהיקף הייצור השנתי, שצנח מ-405 אלף טון לכ-28 אלף טון בלבד.\n\nמצדה, דוחות ארגון המזון והחקלאות (FAO) אישרו כי השטחים הראויים לעיבוד ברצועה הצטמצמו לפחות מ-5% בלבד. סוכנות אונר"א הבהירה בהערכות עדכניות כי רוב השטחים החקלאיים נהרסו לחלוטין או נמצאים באזורים צבאיים שקשה להגיע אליהם.\n\nד"ר פאדל אל-זועבי, מומחה לביטחון תזונתי, מדגיש כי מה שקרה מייצג פגיעה ישירה במערכת המזון המשולבת ולא רק נזקים נלווים לפעולות צבאיות. הוא ציין כי נתונים מתועדים באמצעות לוויינים מראים פגיעה ב-87% מבארות החקלאות וב-80% מהחממות (בתי גידול מוגנים).\n\nאל-זועבי חשף נתונים מזעזעים הנוגעים לעושר העצים, כאשר הכיבוש הרס כ-3.8 מיליון עצי פרי באזורים שונים ברצועה. בין עצים אלה, ישנם 1.6 מיליון עצי זית, שהם גידולים רב-שנתיים הדורשים עשרות שנים ארוכות כדי לשקם את יכולתם הייצורית הקודמת.\n\nמומחים רואים בדפוס הרס זה מטרה של 'יצירת תלות תזונתית' באמצעות החלשת היכולת המקומית להסתפקות עצמית. על ידי הרס רשתות ההשקיה ומחסני הקציר, התושבים נאלצים להסתמך על סיוע הומניטרי, שהכיבוש שולט בקצב כניסתו.\n\nבכל הנוגע למאמצי ההתאוששות, ארגונים בינלאומיים מתמודדים עם מכשול גדול במימון הנדרש לשיקום המגזר החקלאי הפגוע. למרות השקת קריאה דחופה לספק 75 מיליון דולר לתמיכה בחקלאים, היקף התגובה הבינלאומית לא עלה על 10% מהסכום הנדרש עד כה.\n\nבצל המשך ההגבלות המחמירות והמחסור בתמיכה בינלאומית, חקלאי עזה נותר לבדו מול מכונת ההרס. עם זאת, ניסיונות שיקום השדות שנותרו הם ההימור האחרון להחזרת עמוד תווך בסיסי של העמידה הפלסטינית על האדמה הנצורה.\n\nמה שקרה אינו נזק נלווה, אלא פגיעה ישירה במערכת המזון כולה ברצועת עזה כדי לייבש את מרכיבי הקיום.

בעוד שהקהילה הבינלאומית עסוקה בתיקים אזוריים מורכבים, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו פרסם הצהרות מסלימות המכינות את הקרקע לשלב חדש של תוקפנות נגד רצועת עזה. נתניהו אישר כי כוחותיו, ששלטו במחצית משטח הרצועה, הרחיבו את השפעתם ל-60%, ונתנו הוראות ברורות לצבא להתקדם לשליטה על 70% מהשטח הכולל, תוך הפרה בוטה של הבנות קודמות.

ההצהרות לא עצרו בממד הצבאי בשטח, אלא התרחבו לכלול יעדים דמוגרפיים, כאשר שר הביטחון ישראל כץ צייץ ואישר את מחויבות הממשלה למנוע כל שליטה אזרחית או צבאית של חמאס. כץ ציין בבירור כי פרויקט 'העקירה מרצון' של הפלסטינים עדיין קיים ויבוצע בזמן ובאופן שישראל תמצא לנכון, מה שמשקף זלזול מוחלט בעמדות הבינלאומיות המתנגדות לעקירה.

תיאום זה בין נתניהו וכץ חושף אסטרטגיה של 'חניקת עזה' באמצעות כיבוש הדרגתי, כאשר הראשון לוקח על עצמו את משימת ההתרחבות הצבאית בשטח, בעוד השני מקדם את המטרה הסופית של ריקון האדמה מתושביה. מהלכים אלה מגיעים בזמן שישראל ממשיכה להשתמש בנשק הרעבה, מניעת תרופות ושליטה בתנועת אנשים ככלי מלחמה חיוניים כדי להכניע את האוכלוסייה התומכת.

בשטח, הנתונים שפורסמו על ידי משרד הבריאות מצביעים על עלייה מסוכנת במספר הקורבנות, כאשר בחודש מאי האחרון נרשמו 119 הרוגים, המספר הגבוה ביותר מאז אוקטובר. מאז חתימת מה שמכונה 'הסכם טראמפ', נהרגו 933 פלסטינים ואלפים נוספים נפצעו, מה שמוכיח שההסכמים הפוליטיים לא עצרו את מכונת ההרג אלא הפכו אותה לשחיקה יומיומית בקצב מחושב.

דיווחים תקשורתיים בינלאומיים מצביעים על כך שמה שישראל מכנה 'הגירה מרצון' אינו אלא תהליך טיהור אתני שיטתי, שכן דחיפת תושבים לעזוב לאחר הרס בתיהם ותשתיותיהם ומניעת מזון מהם אינה יכולה להיחשב כבחירה חופשית. הבחירה בין מוות תחת הפצצה או עזיבה לגלות היא שיא הכפייה והאילוץ המופעלים נגד אזרחים חסרי הגנה.

בתוך הממסד הצבאי, עולים קולות הדוחפים להכרעה צבאית כוללת, כאשר גנרלים כמו יניב עשור מובילים מגמה לפתוח במבצע התקפי רחב שמטרתו לפרק את ההתנגדות מנשקה לחלוטין תוך מספר שבועות. למרות העיסוק בחזיתות אחרות, אפשרות זו עדיין עומדת חזק על שולחנו של נתניהו, במיוחד עם התקרבות הבחירות של 2026 וצורך להשיג 'תמונת ניצחון' מכרעת.

האסטרטגיות המוצעות במסדרונות ההנהגה הישראלית רבות, וביניהן בולטת 'התוכנית ההדרגתית' המציעה לחלק את הרצועה לריבועים גיאוגרפיים ודמוגרפיים שיטופלו בנפרד. תוכנית זו מבוססת על פינוי התושבים מהצפון לדרום והרס כל מה שנותר מסימני החיים באזורים המפונים כדי להבטיח אי-חזרה אליהם, תוך פתיחת נתיבי ביטחון לבדיקה ועקירה חיצונית.

שלטונות הכיבוש מעכבים בכוונה כל פרויקט שיקום או הקמת רשות מנהלית מסודרת בתוך הרצועה, במטרה להנציח את מצב הכאוס ולהפוך את עזה למקום בלתי ראוי למגורי אדם. גישה זו נועדה לדחוף משפחות לעזוב מחשש לעתיד ילדיהן, וזהו לב התוכנית הישראלית שמטרתה לחסל את הסוגיה הפלסטינית דרך שער עזה.

מנגד, האליטות הביטחוניות הישראליות רואות כי גורם הזמן פועל לטובתן בהיעדר לחצים בינלאומיים או אזוריים אמיתיים, ובשליטת הצבא על כל המעברים והפתחים המובילים לרצועה. עם זאת, עמידתם של תושבי עזה על אדמתם היא המכשול היחיד והעיקרי בפני יישום תוכניות גיהנומיות אלה, וזה דורש תמיכה פלסטינית וערבית החורגת מגבולות הצהרות מילוליות.

השלב הנוכחי נחשב למבחן הקשה והגורלי ביותר עבור הסוגיה הפלסטינית, כאשר נתניהו ממהר להפוך את הכיבוש הזמני למציאות קבועה וכפויה בכוח הנשק. ההימור נשאר על יכולתו של העם הפלסטיני בעזה לסכל את תוכניות העקירה, בהתחשב בכך ששהותם על אדמתם היא המפתח היחיד להגנה על עתיד פלסטין וזהותה הלאומית.

כץ אישר את כוונת ישראל לגרש פלסטינים תחת הכותרת 'הגירה מרצון', אך הבחירה בין אסון הומניטרי לבין גלות אינה בחירה מרצון אלא טיהור אתני.

משרד הבריאות הפלסטיני פרסם קריאת מצוקה דחופה, המזהירה מפני סכנה אמיתית המאיימת על חייהם של אלפי חולים בגדה המערבית וברצועת עזה. המשרד הבהיר בהצהרה רשמית כי המחסנים המרכזיים סובלים ממחסור חמור במאות סוגי תרופות וציוד רפואי חיוני, מה שמציב את מערכת הבריאות בפני אתגר חסר תקדים שעלול להוביל להפסקת שירותים חיוניים.

הגורמים הרשמיים מייחסים את המשבר המחריף הזה להמשך החזקת כספי הסליקה הפלסטיניים על ידי רשויות הכיבוש הישראלי, שהם המסים הנגבים על ידי תל אביב מטעם הרשות. שווי הכספים המוחזקים הגיע ליותר מחמישה מיליארד דולר, כאשר ישראל מסרבת להעבירם כבר למעלה משנה, מה שגרם לשיתוק כמעט מוחלט של התקציב הכללי והגביל את יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הספקים.

על פי נתונים סטטיסטיים שפורסמו על ידי המשרד, 726 סוגי תרופות וציוד רפואי מתכלים רשמו מלאי אפס במחסנים, כולל תרופות חירום וטיפולים בסיסיים. הדיווחים מצביעים על כך ש-180 סוגים של תרופות חיוניות מתוך 520 אזלו לחלוטין, מה שמעיד על הפסקת ניתוחים מתוכננים וירידה באיכות הטיפול הרפואי הניתן בבתי החולים הממשלתיים.

חולי סרטן הם הקבוצה הנפגעת ביותר ממשבר זה, כאשר כ-4,000 חולים עומדים בפני סכנה מיידית לחייהם עקב היעדר פרוטוקולי טיפול. המשרד חשף כי 50 סוגים של תרופות אונקולוגיות מתוך 97 סוגים המיועדים למטרה זו אזלו, מה שאומר שלמעלה ממחצית מהחולים נשללים ממינוני הכימותרפיה שלהם ומהטיפולים התומכים החיוניים להמשך חייהם.

המשבר לא נעצר רק בתרופות, אלא התרחב וכלל מעבדות וציוד רפואי מתכלה מיוחד, כאשר 79 סוגים של חומרי מעבדה ו-265 פריטים מתכלים אזלו. מחסור חמור זה הוביל לשיבוש נרחב בשירותי האבחון והניתוח, מה שמחמיר את סבלם של חולים התלויים בטיפולי דיאליזה וטיפולים כרוניים הדורשים מעקב רפואי מדויק ומתמשך.

מקורות יודעי דבר מאשרים כי כספי הסליקה מהווים את עמוד השדרה של הכלכלה הפלסטינית, עם שיעור של עד 68% מסך ההכנסות הציבוריות. החזקת כספים אלה במשך למעלה מ-15 חודשים הובילה לירידה חדה ביכולת לשלם חובות לחברות תרופות מקומיות ובינלאומיות, מה שגרם להאטה חמורה בתהליכי האספקה ולהגעה של המלאי האסטרטגי לרמות קריטיות המאיימות על קריסת מערכת הבריאות כולה.

חייהם של אלפי חולים, כולל למעלה מ-4,000 חולי סרטן, מאוימים כתוצאה ממחסור במאות סוגי תרופות וציוד רפואי מתכלה במחסנינו.

טבח העיירה הגבולית מרווחין, שהתרחש ב-15 ביולי 2006, נותר עדות חיה לאכזריות הכיבוש הישראלי במהלך מלחמת לבנון השנייה. באותו יום, דרך העקירה הכפויה מהכפר לכיוון העיר צור הפכה לזירת הוצאה להורג המונית של אזרחים, שאפילו הנפת דגלים לבנים מעל משאיתם הפשוטה לא הצילה אותם.

הטרגדיה החלה כאשר צבא הכיבוש הוציא פקודות חמורות לתושבי מרווחין לפנות את עיירתם מיד תחת איום של הפצצה כבדה. מול איום זה, ניסו התושבים בתחילה למצוא מחסה במרכז של כוחות האו"ם, אך הנסיבות מנעו מהם להישאר שם, מה שאילץ אותם להסתכן וללכת בדרך העקירה הקשה.

העקורים עלו על משאית 'טנדר' השייכת לאזרח המכונה 'אבו כאמל', וילדים מילאו את החלק האחורי של המשאית בבירור מוחלט לכל מטוס סיור. למרות עדויות של עדים על הנפת דגלים לבנים המסמלים את זהותם האזרחית, טילי הכיבוש לא היססו לקרוע לגזרים את גופות אלה שהיו על המשאית בצומת העיירה טירחרפא.

התקפה בוגדנית זו הובילה לטבח נורא שבו נהרגו 23 אזרחים, בהם 14 ילדים ו-7 נשים, על פי תיעוד של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים. משפחות שלמות הושמדו בהתקפה זו, כאשר משפחת אל-עבדאללה איבדה 13 מבניה, בעוד 6 מבני משפחת גנאם נהרגו ברגעים ספורים.

הכפר מרווחין ממוקם בנפת צור מעל הר בלאט המשקיף על צפון פלסטין הכבושה, ומתגוררים בו כ-3000 תושבים משבט 'אל-קליטאת'. כפר זה נחשב לאחת מנקודות הגבול הרגישות שהתמודדו עם תקיפות חוזרות ונשנות, אך טבח 2006 נותר הפצע העמוק ביותר בזיכרון תושביו ושל דרום לבנון בכלל.

הניצולים מספרים פרטים כואבים על אותם רגעים, כאשר מנוע המשאית התקלקל דקות ספורות לפני התקיפה, מה שהפך אותה למטרה קלה לשנאה הישראלית. בעוד שהחאג'ה 'אום כאמל' ניצלה מכיוון שהעדיפה להישאר בכפר סמוך, היא איבדה את בעלה ונכדיה שהגיעו לבלות את חופשת הקיץ בכפרם השקט.

כוחות הכיבוש לא הסתפקו בהפצצה הראשונית, אלא מנעו מצוותי ההצלה וההגנה האזרחית להגיע למקום במשך שעות ארוכות על ידי תקיפת כל מה שזז. גופות ההרוגים נותרו בשטח פתוח לזמן מה לפני שהועברו ונקברו באופן זמני בקבר אחים בעיר צור, כדי לחזור מאוחר יותר לאדמת מרווחין לאחר הפסקת התוקפנות.

טבח זה מתרחש בהקשר של מלחמת לבנון השנייה שפרצה בעקבות חטיפת שני חיילים ישראלים על ידי חיזבאללה ב-12 ביולי 2006. ישראל פתחה אז במתקפה כוללת שנמשכה 33 ימים, והותירה הרס עצום בתשתיות לבנון והובילה למותם של כ-900 אזרחים ואלפי פצועים.

דוחות היסטוריים מצביעים על כך שהתוקפנות הישראלית באותה שנה לא הייתה רק תגובה, אלא מבצע צבאי מתוכנן שמטרתו לשבור את רצון הלבנונים. עם זאת, ועדת וינוגרד הישראלית הגיעה מאוחר יותר למסקנה שהמלחמה היוותה כישלון אסטרטגי גדול למערכת הצבאית והפוליטית בתל אביב.

הפעולות הצבאיות הסתיימו ב-14 באוגוסט 2006 בעקבות החלטת האו"ם מספר 1701, שקבעה הפסקת פעולות איבה והרחבת משימות כוחות יוניפי"ל. למרות שתיקת התותחים, סיפורים כמו טבח מרווחין ממשיכים להזכיר לעולם את הפרות הכיבוש הבוטות של החוק הבינלאומי ההומניטרי.

תיעוד טבחים אלה בתיקי 'זיכרון שלא נופל' נועד לשמר את הנרטיב הפלסטיני והלבנוני מול ניסיונות הטשטוש. הטבח במרווחין אינו רק מספר ברישומי המלחמה, אלא סיפורם של ילדים שנשחטו בעודם חולמים לחזור לבתיהם בשלום.

מרווחין גובלת בכפרים זלוטיה, שיחין ורמיה, והיא מהווה חלק מהגזרה המערבית שבה התרחשו העימותים והתקיפות האלימים ביותר. הקשר של תושבי כפרים אלה לאדמה נשאר הדוק, למרות קרבתם להתנחלויות ישראליות שהוקמו על אדמות לבנוניות ופלסטיניות גזולות כמו 'זרעית'.

בכל שנה, תושבי הדרום זוכרים את קורבנותיהם בדמעות ובתפילות, ומדגישים כי הזכות לצדק אינה מתיישנת. תמונות לווית חללי מרווחין, שמילאו את רחובות צור והכפר מאוחר יותר, נותרו סמל לעמידות הלבנונית מול מכונת ההרג שאינה מבחינה בין ילד ללוחם.

מרווחין היום, עם כל הכאב והתקווה שהיא נושאת, נשארת עדות לתקופה מכרעת בתולדות הסכסוך הערבי-ישראלי. היא מאשרת באמצעות קורבנות בניה כי דגלים לבנים עשויים להיות מונפים בבקשה לשלום, אך על פי הגדרת הכיבוש הם אינם אלא סימן לזיהוי מטרות חדשות להפצצה.

הדגלים הלבנים שהונפו מעל משאית העקורים לא הרתיעו את צבא הכיבוש מלבצע את אחד הטבחים הנוראים ביותר במלחמת לבנון השנייה.

האזור שבין העיירות סבסטיה ומסעודיה, צפון-מערב העיר שכם, עומד בפני איום התיישבותי חדש, כאשר רשויות הכיבוש מבקשות להפקיע שטחים נרחבים של אדמות חקלאיות פרטיות. החקלאי ג'וואד ע'זאל עומד עד לכיבוש זה, ומביע את זעזועו מההחלטה להפוך את אדמתו, שירש ממשפחתו, לגן התיישבותי שישרת את המתנחלים וימנע מבעליה החוקיים גישה אליה.

מקורות דיווחו כי הכיבוש משתמש בתירוץ של פרויקטים תיירותיים וגנים ציבוריים ככיסוי להטלת שליטתו המלאה על אתרים ארכיאולוגיים וחקלאיים באזור הכפרי של שכם. העיירות סבסטיה ומסעודיה הן מהאזורים הממוקדים ביותר בשל מעמדן ההיסטורי, כאשר התושבים חוששים כי פרויקטים אלה יובילו לבידוד הכפרים הפלסטיניים ולחניקת ההתפשטות העירונית והחקלאית של התושבים המקוריים.

בשיחה על הסבל היומיומי, הדגיש ע'זאל כי החקלאים באזור זה חיים במצב מתמיד של חרדה כתוצאה מהתקפות חוזרות ונשנות מצד צבא הכיבוש והמתנחלים. הוא ציין כי הוא עצמו עבר התעללות והכאה קשה לפני כשנה בעת שהיה באדמתו, ורואה במעשים אלה מטרה עיקרית להפחיד את הפלסטינים ולדחוף אותם לעזוב את רכושם מרצון כדי להקל על תהליכי ההתפשטות ההתיישבותית.

משקיפים הזהירו כי הקמת הגן ההתיישבותי תשתק את תנועת החקלאים ותמנע מעשרות משפחות את מקור פרנסתן היחיד התלוי בטוב הארץ הזו. צעד זה נחשב לחלק ממדיניות שיטתית לשינוי האופי הדמוגרפי והגיאוגרפי בצפון הגדה המערבית, המאיים לנתק את הקשר הגיאוגרפי בין העיירות הפלסטיניות הסובבות את העיר שכם.

למרות האיומים המתמשכים, תושבי האזור נאחזים בזכותם ההיסטורית על אדמותיהם, ומדגישים את המשך עמידתם האיתנה מול תוכניות הייהוד. החקלאים הפנו קריאות לקהילה הבינלאומית להתערב כדי לעצור את גניבת האדמות המתבצעת תחת שמות תיירותיים מטעים, והדגישו כי אדמה זו מייצגת את זהותם וזיכרונם שלא ניתן לוותר עליהם, יהיו הקורבנות אשר יהיו.

"אדמה זו היא חלק מחיינו וזהותנו, ולא נוותר על זכותנו שירשנו מאבותינו וסבינו, יהיו הלחצים אשר יהיו."

החוגים הפוליטיים בעיר ניו יורק היו עדים לסערה של ביקורת חריפה בעקבות הופעתו של שר האוצר של הכיבוש הישראלי, בצלאל סמוטריץ', בצעדה שאורגנה לתמיכה בישראל. גורמים רשמיים אמריקאים הביעו את מורת רוחם מנוכחות השר הידוע בעמדותיו הימניות הקיצוניות, וראו בהשתתפותו הטלת צל שלילי על האירוע.

מושלת מדינת ניו יורק, קתי הוקול, גינתה ישירות את השתתפותו של סמוטריץ', וציינה כי נאומו מתאפיין בקיצוניות ובהסתה לפילוג חברתי. הוקול הדגישה כי העקרונות שמקדם השר הישראלי עומדים בסתירה מוחלטת לערכים ההומניים והפוליטיים שאותם מאמצת מדינת ניו יורק, למרות הדגשתה המתמדת על תמיכתה הכללית בישראל.

מצידו, ראש עיריית ניו יורק, זאהרן ממדאני, הביע את זעזועו העמוק מהזמנתו של סמוטריץ' להשתתף באירוע ציבורי כזה בעיר. ממדאני הבהיר בהצהרות לעיתונות כי בחר שלא להשתתף בצעדה במחאה על נוכחות אישים המייצגים זרם קיצוני הדוחה פתרונות של שלום.

ממדאני סבר כי החזון שמציג שר האוצר של הכיבוש משקף מגמה מסוכנת כלפי המלחמה המתמשכת ברצועת עזה, שכן חזון זה מתעלם מזכויות אדם בסיסיות. הוא הוסיף כי המדיניות שסמוטריץ' קורא לה מתעלמת לחלוטין מביטחונם של אזרחים וילדים המשלמים את מחיר הסכסוך המזוין.

מקורות יודעי דבר ציינו כי ביקורות אלו משקפות פער הולך וגדל בין ההנהגה הדמוקרטית בארצות הברית לבין שרי הימין הקיצוני בממשלת הכיבוש. משקיפים רואים בהצהרותיהם של הוקול וממדאני לחץ פוליטי גובר שמטרתו לבודד את הקולות הקיצוניים המכשילים את המאמצים הבינלאומיים להרגעת המצב.

בהקשר קשור, הצעדה הייתה עדה לפילוג ברור בין המשתתפים, כאשר חלקם הביעו הסתייגות מנוכחותו של סמוטריץ' העומד בפני האשמות בינלאומיות בהסתה לאלימות והרחבת ההתנחלויות. התפתחויות אלו מגיעות בתקופה רגישה ביחסים בין ארצות הברית לישראל, כתוצאה מהבדלי עמדות בנוגע לניהול הסכסוך באזור.

לסיכום, אירוע זה מדגיש את גודל האתגרים העומדים בפני אישי ימין ישראלים בזירה הבינלאומית, במיוחד בערים גדולות הכוללות גיוון פוליטי ואתני. עמדותיו של סמוטריץ' נותרות נושא לוויכוח נרחב, כאשר מבקריו רואים בהן תרומה להסלמת הסכסוך ולערעור סיכויי היציבות במזרח התיכון.

סמוטריץ' מייצג שיח קיצוני ומפלג, ועמדותיו אינן עולות בקנה אחד עם הערכים שעליהם מושתתת ניו יורק.

הרופא והמנתח הצבאי האמריקאי, אדם חמאווי, מתקרב להישג פוליטי חסר תקדים בניו ג'רזי, כשהוא מוביל בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית. מרוץ זה נחשב לאינדיקטור חיוני לכוחה הגובר של התנועה הפרו-פלסטינית וליכולתה לגייס תמיכה בקרב בסיסי הבוחרים האמריקאים.

דיווחים בתקשורת מצביעים על כך שחמאווי, המתמודד במחוז ה-12 במדינה, מייצג קול חדש המאתגר את ההשפעה המסורתית בתוך המפלגה. מחוז זה, הכולל אזורים חיוניים כמו טרנטון ואוניברסיטת פרינסטון, נחשב לאחד המחוזות המובטחים ביותר למועמדים דמוקרטים בבחירות הכלליות הקרובות.

הרקע המקצועי של חמאווי מעניק לו משקל יוצא דופן; הוא מנתח צבאי לשעבר במשמר הלאומי האמריקאי ששירת במספר חזיתות בינלאומיות. אולם, נקודת המפנה הגדולה בקריירה שלו הייתה התנדבותו לעבודה רפואית ברצועת עזה במהלך התוקפנות הישראלית האחרונה, שם חווה מקרוב את היקף הטרגדיה האנושית.

במהלך שהותו בעזה, חמאווי מצא את עצמו נצור עם עמיתיו בתוך אחד מבתי החולים לאחר השתלטות כוחות הכיבוש על מעברי הגבול. חוויה קשה זו דחפה את הרופא האמריקאי לחזור לארצו כשבידיו עדות חיה, בניסיון להביא את קולם של הקורבנות למסדרונות מקבלי ההחלטות בוושינגטון.

חמאווי נתקל בהלם גדול כשחזר, כשגילה התעלמות רחבה מחברי הקונגרס שסירבו להקשיב לעדותו מהשטח על קריסת מערכת הבריאות בעזה. תסכול זה היה המניע העיקרי להחלטתו להתמודד בבחירות, מתוך אמונה ששינוי אמיתי דורש נוכחות ישירה בפרלמנט.

חמאווי מדגיש בהצהרותיו שמה שראה בשטחים הפלסטיניים אינו דומה לשום סכסוך אחר שבו השתתף ברחבי העולם, ורואה בכך שהסוגיה חורגת מעבר לעבודת סיוע לצורך שינוי מדיניות החוץ האמריקאית. משקיפים רואים בניצחונו פריצת דרך ראשונה למועמד המציב את עזה בלב סדר יומו האלקטורלי.

מצדו, חבר הקונגרס הדמוקרטי רו חאנה ראה בעלייתו של חמאווי שינוי מהותי בתודעת הבוחר הדמוקרטי כלפי הסוגיה הפלסטינית. חאנה ציין כי הקולות שנדחקו לשוליים במשך זמן רב החלו סוף סוף לקבל במה אמיתית להשפיע על כיווני המפלגה העתידיים.

מנגד, עלייתו של חמאווי לא עברה ללא התנגדות, כאשר ארגונים פרו-ישראליים פתחו נגדו בקמפיינים תקשורתיים אינטנסיביים. התקפות אלו ניסו לקשור את הרופא האמריקאי לגופים שנויים במחלוקת בהתבסס על מאמרי דעה ודיווחים ישנים חסרי ראיות ישירות, בניסיון להכשיל את התקדמותו האלקטורלית.

חמאווי הגיב להאשמות אלו בתיאורן כקמפיין השמצה שיטתי המכוון נגד עמדותיו הפוליטיות הברורות בנוגע לזכויות האדם בפלסטין. הוא הדגיש כי המוסדות הרפואיים שבהם עבד בעבר זכו להערכה רשמית מצד ממשלים אמריקאים, כולל ממשל הנשיא לשעבר ביל קלינטון.

המועמד הדמוקרטי הדגיש כי השימוש בהאשמת טרור נגד מוסלמים הפך לכלי פוליטי שחוק להשתקת קולות ביקורתיים. הוא הבהיר כי ימשיך להתגאות בשירותו הצבאי והרפואי לארצות הברית, ולחצים אלו לא ירתיעו אותו מלהמשיך בדרכו הפוליטית.

קמפיין חמאווי מסתמך במידה רבה על תרומות קטנות ובסיסי תמיכה עממיים, הרחק מהשפעת קבוצות הלחץ הגדולות כמו 'אייפאק'. הוא הצליח לבנות קואליציה רחבה הכוללת כוחות שמאל וארגוני זכויות אדם הרואים בו אלטרנטיבה הוגנת לממסד המפלגתי המסורתי הנשלט על ידי כסף פוליטי.

קורות החיים של חמאווי בולטים כגורם כוח נוסף, כאשר הסנאטורית תמי דאקוורת' מזכירה בהכרת תודה כיצד הציל את חייה בעיראק. רקורד זה של שירות צבאי בשטח מקשה על יריביו להטיל ספק בפטריוטיות שלו או בנאמנותו לאינטרסים האמריקאים העליונים.

החוגים הפוליטיים ממתינים בזהירות לתוצאות יום שלישי, כאשר חמאווי מתמודד מול סו אלטמן במרוץ צמוד המשקף את הפיצול באליטות הדמוקרטיות. תומכיו רואים בהגעתו לקונגרס דחיפה חזקה לזרם הפרוגרסיבי הדורש הפסקת התמיכה הצבאית הבלתי מותנית בכיבוש הישראלי.

לסיכום, אדם חמאווי מייצג מודל למועמד המשלב יעילות מקצועית ומחויבות אתית כלפי סוגיות הומניטריות בינלאומיות. הצלחתו להגיע לוושינגטון תהווה ללא ספק ציון דרך בהיסטוריה של הייצוג הפוליטי הפלסטיני והערבי בתוך המוסד המחוקק האמריקאי.

"ראיתי את זוועות המלחמות באזורים רבים, אך מה שראיתי בפלסטין היה שונה לחלוטין, ועבודת זכויות האדם לבדה אינה מספיקה כדי לחולל שינוי ללא הגעה למרכזי קבלת ההחלטות."

משרד הבריאות הפלסטיני ברצועת עזה דיווח בדו"ח הסטטיסטי היומי שלו כי בתי החולים קיבלו 11 הרוגים ו-32 פצועים כתוצאה מההתקפות שבוצעו על ידי כוחות הכיבוש במהלך עשרים וארבע השעות האחרונות. פציעות ומקרי מוות אלו מגיעים על רקע המשך הפעולות הצבאיות המכוונות לאזורים שונים ברצועה, מה שמחמיר את המשבר ההומניטרי המידרדר ממילא.\n\nנתונים רשמיים שפרסם המשרד חשפו כי מספר הקורבנות מאז ה-11 באוקטובר האחרון, התאריך הקשור לתחילת הבנות הפסקת האש, עלה והגיע ל-947 הרוגים ו-2935 פצועים. צוותים רפואיים וצוותי חילוץ הצליחו לחלץ 781 גופות מאתרים שונים שהופצצו בעבר.\n\nבאשר למספר ההרוגים המצטבר מאז פרוץ התוקפנות ב-7 באוקטובר 2023, אישרו מקורות רפואיים כי מספר ההרוגים המתועדים רשמית הגיע ל-72,956. מספר הפצועים והפצועים שטופלו על ידי מערכת הבריאות המתפוררת עלה ל-173,043 בני אדם, הסובלים מפציעות בדרגות חומרה שונות.\n\nהמשרד הדגיש בהודעתו כי ישנם מספר רב של קורבנות שעדיין נעדרים, כאשר רבים נמצאים תחת הריסות בתים הרוסים או בדרכים קשות. צוותי ההגנה האזרחית והאמבולנסים מתמודדים עם אתגרים עצומים המונעים מהם להגיע לאזורים ממוקדים אלה כדי לחלץ גופות או לספק סיוע לפצועים הלכודים.\n\nדיווחים מהשטח מצביעים על כך שההפצצות הישראליות המתמשכות מעכבות ישירות כל ניסיון לחלץ קורבנות, מה שמעלה את הסבירות לעלייה במספר ההרוגים כתוצאה מדימום או מחוסר טיפול רפואי מיידי. גורמי בריאות קוראים לקהילה הבינלאומית להתערב כדי להבטיח מעברים בטוחים לצוותי חילוץ לבצע את משימותיהם ההומניטריות באזורים מוכי אסון.\n\nבצל נתונים מחרידים אלה, רצועת עזה חווה שיתוק במתקנים חיוניים, כאשר בתי החולים הנותרים עמוסים בחולים ופצועים על רקע מחסור חמור בציוד רפואי ודלק. מקורות מאשרים כי המצב הבריאותי הגיע לשלבים קטסטרופליים חסרי תקדים המאיימים על חייהם של אלפי פצועים הזקוקים להתערבויות כירורגיות דחופות.\n\nמספר קורבנות עדיין נמצאים מתחת להריסות ובדרכים, על רקע הקשיים שצוותי האמבולנס וההגנה האזרחית מתמודדים איתם בהגעה אליהם.

אמילי ת'ורנברי, יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט הבריטי מטעם מפלגת הלייבור, מתחה ביקורת חריפה וחסרת תקדים על ממשלת ארצה, והאשימה אותה באי נקיטת צעדים יעילים ללחוץ על הכיבוש הישראלי. ת'ורנברי טענה כי לונדון כשלה בהגנה על עקרונות החוק הבינלאומי ואכזבה את העם הפלסטיני לנוכח המשבר ההומניטרי המחריף ברצועת עזה ובגדה המערבית.

מקורות ציינו כי הצהרות אלו נאמרו במהלך אירוע שאורגן על ידי ארגון הסיוע הרפואי לפלסטינים והמועצה הבריטית-ערבית להבנה בווסטמינסטר. חברת הפרלמנט מהלייבור תקפה את מה שכינתה 'ההיסוס וחוסר השאיפה' במדיניות החוץ הבריטית כלפי הסוגיה הפלסטינית, והדגישה כי העמדות הנוכחיות אינן עומדות בקנה אחד עם הפשעים המבוצעים בשטח.

ת'ורנברי מתחה ביקורת על האופן שבו טיפל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בתיק עזה, במיוחד לאחר שהכריז על השגת הפסקת אש. היא אמרה כי הכרזה זו לא שינתה דבר מהמציאות הטרגית, אלא גרמה לירידה בעניין הבינלאומי בסוגיה, בעוד מכונת ההרג ממשיכה לגבות את חייהם של אזרחים פלסטינים מדי יום.

המקורות ציינו כי ת'ורנברי מעולם לא מתחה רמה כזו של ביקורת פומבית על מדיניות ממשלתה במזרח התיכון, מה שמעניק להצהרותיה משקל פוליטי רב בתוך מפלגת הלייבור. שינוי זה מגיע בתקופה שבה הלחצים הציבוריים והפוליטיים גוברים לנקוט עמדות תקיפות יותר כלפי ההפרות הישראליות המתמשכות.

לגבי ההחלטה להכיר במדינת פלסטין, ת'ורנברי הבהירה כי הצעד שנקטה הממשלה לפני שמונה חודשים היה חשוב אך נשאר 'דיו על נייר'. היא הדגישה כי היעדר הרצון הפוליטי מנע הפיכת הכרה זו למסלול מדיני אינטגרלי שיקדם את פתרון שתי המדינות או ישנה את המציאות המרה שבה חיים הפלסטינים.

חברת הפרלמנט הבריטית הדגישה כי הדיבורים על הפסקת אש בעזה סותרים לחלוטין את העובדות בשטח ואת הדיווחים המגיעים מהרצועה. היא ציינה כי מאות פלסטינים נהרגו בתקופה שלאחר הכרזת טראמפ על הפסקת האש, מה שמוכיח את חוסר הרצינות של הכרזות אלו בהגנה על אזרחים או בעצירת שפיכות הדמים.

ת'ורנברי התייחסה גם להצהרותיו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בנוגע לשליטה על שטחים נרחבים ברצועת עזה, וראתה בהן הוכחה לתחושת הכיבוש של חסינות מוחלטת מעונש. היא הדגישה כי היעדר אחריות בינלאומית הוא המניע העיקרי להמשך המדיניות ההתיישבותית והתוקפנית בשטחים הכבושים.

חברת הפרלמנט הביעה את אכזבתה העמוקה מעמדת לונדון כלפי החוק הבינלאומי, וציינה כי בריטניה, הטוענת להגנה על צדק בינלאומי, נכשלה במבחן פלסטין. היא אמרה כי כשל היסטורי זה תרם להשארת העם הפלסטיני לבדו מול אחד השלבים המזעזעים ביותר של התעללות ועקירה כפויה.

ת'ורנברי מתחה ביקורת על התמהמהות הממשלה הבריטית בתגובה לחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק בנוגע לאי-חוקיות הכיבוש, למרות שעברו מאות ימים מאז פרסומה. היא קראה לקבלת המסקנות המשפטיות של בית הדין ולתרגומן לצעדים מעשיים מיידיים, הכוללים סקירה מקיפה של היחסים עם גופים הקשורים להתנחלויות.

יו"ר ועדת החוץ דרשה הטלת איסור מוחלט על יבוא מוצרים המגיעים מההתנחלויות הישראליות הבלתי חוקיות. היא הדגישה את הצורך בהטלת סנקציות חמורות על יחידים וגופים המעורבים בפעילות ההתיישבותית, ומניעת השתתפות חברות בריטיות בכל פעילות התומכת בקיום הכיבוש.

ת'ורנברי קראה לממשלה הבריטית להוביל מהלך בינלאומי בשיתוף עם המדינות שהכירו לאחרונה בפלסטין, כדי להקים חזית אחידה נגד ההתפשטות ההתיישבותית. היא הדגישה כי המטרה צריכה להיות הפיכת הכיבוש ליקר כלכלית ופוליטית במידה שתאלץ את ישראל לשקול מחדש את מדיניותה ההתפשטותית בגדה המערבית.

חברת הפרלמנט הזהירה מפני חזרה על תרחיש עזה בגדה המערבית, שם משפחות פלסטיניות נתונות לעקירה והרג שיטתי בתוך שתיקה בינלאומית חשודה. היא אמרה כי הסתפקות בהצהרות גינוי כתובות אינה מקובלת עוד, וכי העיכוב בפעולה בינלאומית רצינית יוביל לאסונות הומניטריים בלתי הפיכים בעתיד.

בסיום דבריה, ת'ורנברי דרשה מלונדון למלא תפקיד מנהיגותי פעיל במקום להסתפק בתפקיד של משקיפה או תלויה במדיניות האמריקאית. היא הדגישה כי הגיע הזמן להוכיח את יכולתה של בריטניה להשפיע באופן אמיתי על מהלך האירועים ולהגן על מה שנותר מהסיכויים להשגת צדק עבור העם הפלסטיני.

יצוין כי ביקורות אלו מגיעות על רקע הידרדרות חמורה במצב ההומניטרי ברצועת עזה, שם חיים העקורים בתנאים קשים בתוך הרס מוחלט. הצהרות אלו מציבות את הממשלה הבריטית בפני לחצים גוברים לבחון מחדש את מדיניות החוץ שלה ולנקוט עמדות התואמות את התחייבויותיה המשפטיות והמוסריות הבינלאומיות.

בריטניה כשלה במילוי אחריותה כלפי הפלסטינים, וכשל זה תרם לאכזבתם באחד השלבים הקשים ביותר בהיסטוריה המודרנית שלהם.

הילדה חלא חסן רבאח לַבַּדּ, בת תשע, התעוררה למציאות טרגית לאחר שאיבדה את כל משפחתה בתקיפה אווירית שפגעה בביתם בשכונת תל אל-הווא בעיר עזה. עולמה הקטן השתנה ברגע אחד של חטף מחום משפחתי לבדידות אכזרית, שכן היא הפכה לניצולה היחידה מטבח שמחק את שמות יקיריה מהמרשם האזרחי הפלסטיני. חלא שוכבת כעת בבית החולים שיפא, מוקפת בתחבושות ובהלם, לא מודעת כלל לכך שהלילה שבילתה לצד אחיותיה היה הפרידה האחרונה.

פעולות החילוץ והחיפוש מתחת להריסות בשכונת תל אל-הווא נעצרו בגופה של חלא שעדיין פעם בחיים, כדי שתצא מבין ההריסות נושאת צלקת אובדן שלא תגליד. מקורות רפואיים תיארו את מצבה של הילדה כיציב פיזית אך היא סובלת מטראומה נפשית עמוקה כתוצאה מהפיצוץ שהרעיד את מקום משכבה וסיים את חייהם של כל מי שאהבה. טרגדיה זו מתרחשת בתקופה שבה גוברת תדירות הפגיעה באזרחים חפים מפשע באזורי מגורים צפופים בעיר עזה.

הטרגדיה של משפחת לַבַּדּ התרחשה במסגרת סדרת טבחים עקובים מדם שביצע צבא הכיבוש עם שחר יום חמישי, כאשר גורמי זכויות אדם ושטח תיעדו 12 הפרות חדשות של הסכם הפסקת האש ברצועה. הפרות אלו כללו הפגזות ארטילריות כבדות וירי, בנוסף לפגיעה ישירה בדירות מגורים מאוכלסות. תקיפות אלו גרמו למצב של בהלה בקרב האזרחים שקיוו לשקט יחסי לאחר ההבנות האחרונות.

מקורות רפואיים בבית החולים שיפא דיווחו על מותם של 9 "שהידים" ופציעתם של 15 נוספים בדרגות שונות, כתוצאה מפגיעת חיל האוויר בארבע דירות מגורים באזורים המערביים והדרומיים של העיר עזה. התקיפות לא הוגבלו לשכונת תל אל-הווא, אלא פגעו גם בדירה של משפחת אל-ע'ול בשכונת שיח' רדואן, ואחרת של משפחת מהנא ליד כיכר אבו יוסף אל-קוקא במחנה שאטי. התקפות סימולטניות אלו משקפות התעקשות לגרום למספר הגדול ביותר של אבדות בנפש בקרב אזרחים.

סבלם של תושבי רצועת עזה נמשך עם התמשכות התקיפות האוויריות המכוונות לבנייני מגורים ללא אזהרה מוקדמת, מה שמעלה את מניין הקורבנות בקרב ילדים ונשים מדי יום. מקורות שטח מאשרים כי הפגיעה במשפחת הילדה חלא ובמשפחות אחרות מהווה הפרה בוטה של החוקים הבינלאומיים וההומניטריים. ובצל הסלמה זו, גורלם של הניצולים כמו חלא נותר תלוי בין כאב האובדן לאתגרי ההישרדות בסביבה שנהרסה על ידי מכונת המלחמה הישראלית.

עולמה של הילדה חלא השתנה מחום משפחתי לשקט מוחלט, כדי למצוא את עצמה העדה היחידה שנשמתה נחטפה מבין הריסות היתמות המוחלטת.

ציון 'היום הבינלאומי לילדים חפים מפשע קורבנות תוקפנות' על ידי הקהילה הבינלאומית מתרחש במקביל למציאות קטסטרופלית שבה חיים מאות אלפי ילדים ברצועת עזה, שם הפכה מכונת המלחמה הישראלית את חייהם לסדרה של עקירה ומחסור. בעוד האו"ם הכיר ביום זה מאז 1982 כדי להדגיש את סבלם של ילדים בסכסוכים, ילדי עזה מוצאים את עצמם מחוץ לחשבונות ההגנה הבינלאומית בתוך הרס מוחלט שפגע בבתיהם ובבתי הספר שלהם.

נתוני השטח מאשרים כי סדרי העדיפויות הבסיסיים של הילדים ברצועה השתנו ממשחק ולמידה לחיפוש קשה אחר פרנסה ושתיית מים בין ההריסות. אלפי ילדים קטנים מבלים שעות ארוכות בתורים או נעים בין אוהלי עקורים רעועים החסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר לחיים בכבוד, מה שמשקף את עומק המשבר ההומניטרי שהוטל על ידי התוקפנות המתמשכת.

סטטיסטיקות רשמיות שפורסמו על ידי מקורות רפואיים וארגוני זכויות אדם מצביעות על כך שמלחמת ההשמדה גבתה את חייהם של יותר מ-21 אלף ילדים פלסטינים, מספר המשקף פגיעה ישירה בעתיד הדורות בעזה. מבין חללים אלה, כ-19 אלף תלמידי בית ספר חלמו על עתיד חינוכי יציב לפני שמטוסי הכיבוש הרסו את חלומותיהם ובתי הספר שלהם מעל ראשיהם.

מכונת ההרג הישראלית לא הבחינה בין קבוצות גיל, כאשר דו"חות תיעדו את מותם של יותר מ-450 תינוקות, ויותר מאלף ילדים שטרם מלאה להם שנה. כמו כן, פעולות ההפצצה פגעו ביותר מ-5,000 ילדים מתחת לגיל חמש, מה שמדגיש את היקף האכזריות ביחס לאזרחים חסרי הגנה באזורים מאוכלסים.

בנוסף לחללים, המלחמה הותירה יותר מ-44 אלף ילדים פצועים בדרגות שונות, רבים מהם סובלים מנכויות קבועות וממחסור בטיפול רפואי נחוץ. מערכת הבריאות הקורסת מתמודדת עם קשיים עצומים במתן טיפול לפצועים אלה כתוצאה מפגיעה שיטתית בבתי חולים ומניעת כניסת ציוד רפואי חיוני.

נשק הרעב בלט כאחד מכלי המלחמה הקשים ביותר, כאשר מקורות רפואיים תיעדו את מותם של יותר מ-200 ילדים כתוצאה מתת-תזונה חמורה והתייבשות בתוך מרכזי מחסה ואוהלים. סבל זה מחמיר תחת המצור ההדוק המונע הגעת סיוע מזון מספק, מה שמעמיד אלפי ילדים אחרים תחת איום מוות איטי.

במישור החברתי, המלחמה הותירה טרגדיה אנושית גדולה עם אובדן של כ-58 אלף ילדים של אחד מהוריהם או שניהם, ומוצאים את עצמם מתמודדים עם נטל החיים ללא תמיכה משפחתית. יתומים אלה חיים בתנאים פסיכולוגיים וחברתיים קשים, כאשר מרכזי העקורים חסרים תוכניות תמיכה פסיכולוגית וחברתית המסוגלות להכיל היקף כזה של טראומות.

התהליך החינוכי ברצועת עזה ספג מכה קשה, לאחר שרוב בתי הספר הפכו או להריסות או למרכזי מחסה צפופים בעקורים. מאות אלפי תלמידים נשללו מזכותם לחינוך זו השנה השנייה ברציפות, מה שמאיים על אובדן דור שלם והתפשטות אנאלפביתיות ובורות כתוצאה מהרס מכוון של התשתית החינוכית.

מומחים ופסיכולוגים מזהירים מפני ההשלכות ארוכות הטווח שתותיר מלחמה זו על בריאותם הנפשית של ילדים שחזו במראות הרג והרס יומיומיים. חשיפה חוזרת ונשנית להפצצות ואובדן ביטחון אישי זורעים בנפשם של הילדים הפרעות נפשיות עמוקות שעשויות להימשך עשורים, אלא אם כן תתבצע התערבות דחופה לסיום סבלם.

מקורות רפואיים דיווחו כי התוקפנות לא פסקה לחלוטין למרות ההסכמים המוצהרים, כאשר 947 פלסטינים נהרגו ואלפים נוספים נפצעו מאז אוקטובר 2025 כתוצאה מהפרות ישראליות מתמשכות. מספרים אלה מאשרים כי מדיניות הפגיעה הישירה באזרחים, ובמיוחד בילדים, עדיין נמשכת בצורות שונות המזלזלות בכל החוקים הבינלאומיים.

במחנות העקורים, ילדים נאלצים ללכת קילומטרים ברגל כדי להביא מים למשפחותיהם, או לחפש בין ערימות אשפה חומרים הניתנים לחימום או למכירה. מציאות מרה זו שללה מילדים את ילדותם והפכה אותם לעובדי כפייה בסביבה החסרה את תקני הבטיחות הציבורית הפשוטים ביותר, בתוך התפשטות מחלות ומגפות.

היום הבינלאומי לילדים קורבנות תוקפנות נותר זעקה בפני המצפון העולמי העומד חסר אונים מול עצירת שפיכות הדמים בעזה. עם המשך השלכות מלחמת ההשמדה, הילד הפלסטיני נותר החוליה החלשה ביותר המשלמת את המחיר הגבוה ביותר בחייה ובעתידה תחת שתיקה בינלאומית חשודה כלפי הפשעים המבוצעים נגד האנושות.

יותר מ-21 אלף ילדים נהרגו מאז תחילת ההשמדה, כולל כ-19 אלף תלמידי בית ספר, תחת שתיקה בינלאומית והחמרת המשבר ההומניטרי.

העיר ירושלים הכבושה ומסגד אל-אקצא המבורך איבדו היום, יום חמישי, את השייח' וליד סיאם, שנפטר בגיל 71, לאחר מאבק ארוך ומר עם מחלה. המנוח נחשב לאחד האישים המדעיים והדתיים הבולטים בעיר הקודש, שם בילה עשרות שנים מחייו ברחבי מסגד אל-אקצא כאימאם ומורה לדורות.

מקורות מקומיים בירושלים ציינו כי השייח' סיאם הותיר חותם ברור בתחום החינוך הדתי, שכן התמחה בהוראת החינוך האסלאמי, מדעי הקוראן הקדוש וכללי התג'וויד. דורות עוקבים של תושבי ירושלים למדו תחת ידיו, ושואבים ממנו את ערכי הידע, הנימוס והקשר ההדוק למקומות הקדושים האסלאמיים לנוכח האתגרים הסובבים את העיר.

מסעו של השייח' המנוח לא הסתכם רק באימאמות ובהוראה, אלא כלל גם עבודה כמאזון שרעי וכמטיף דתי שזכה לכבוד רב בחוגים הירושלמים. למרות מעמדו הדתי, השייח' לא נמלט מהטרדות הכיבוש הישראלי, כאשר נעצר בשנת 2019 ושלטונות הכיבוש הטילו עליו מעצר בית למשך מספר ימים בניסיון להצר את צעדיו הדתיים.

תושבי ירושלים ספדו לשייח' סיאם בפלטפורמות המדיה החברתית במילים מרגשות, ונזכרו בהתעקשותו המדהימה להיות נוכח במסגד אל-אקצא גם ברגעים הקשים ביותר של מחלתו. אוהביו הדגישו כי הוא הקפיד להגיע לחצרות המסגד באמצעות כיסא גלגלים חשמלי, כדי שקולו ונוכחותו יישארו חלק בלתי נפרד מזהות המקום וקדושתו.

מצידו, הספיד השייח' חוסאם א-דין עפאנה, אחד מחכמי פלסטין, את תלמידו המנוח, ותיאר אותו כמודל לנאמנות, ידע ומוסר גבוה. עפאנה ציין כי השייח' סיאם לא היה רק אימאם של מסגד אל-אקצא, אלא היה גם שייח' של דאר אל-קוראן אל-כרים ואימאם של מסגד אל-אדהמי, והדגיש כי מותו מהווה אובדן גדול לסצנה הדתית בפלסטין.

השייח' וליד סיאם, אימאם מסגד אל-אקצא המבורך ושייח' דאר אל-קוראן אל-כרים בו, עבר לזרועות הרחמים של אללה, והוא אחד מהטובים ביותר שלמדתי מבחינת מוסר, נימוס וידע.

לאחרונה צצו מונחים שהופצו במסדרונות היחידות הצבאיות הישראליות, כמו 'פרוטוקול היתוש' ו'פרוטוקול הצרעה', כדי לתאר מדיניות שיטתית המבוססת על שימוש באזרחים ואסירים פלסטינים כמגנים אנושיים. מנהגים אלו, שהתגברו במהלך המלחמה המתמשכת ברצועת עזה, נועדו להפחית את הסיכונים העומדים בפני חיילים בעת פריצה למבנים ואתרים החשודים בהכיל מטעני חבלה או מארבים.

'פרוטוקול היתוש' מסתמך בעיקר על אילוץ עצורים פלסטינים להיכנס למתקנים ובתים לפני הכוחות הפורצים כדי לוודא שהם נקיים מסכנות. דוחות זכויות אדם תיעדו כי נוהג זה הפך נפוץ בקרב הפלגים הצבאיים, כאשר אזרחים נדחפים לאזורי מוות פוטנציאליים כדי למנוע אבדות בקרב חיילי צה"ל.

'פרוטוקול הצרעה', לעומת זאת, מתייחס לתהליך מורכב יותר הכולל העברת אסירים מהגדה המערבית לרצועת עזה במיוחד לביצוע משימות סיור מסוכנות. אסירים אלו נאלצים ללבוש מדים צבאיים ישראליים ולהתקין מצלמות על ראשיהם, בניסיון להסוות אותם ולהשתמש בהם ככלי מודיעין שטח תחת איום נשק.

ארגון 'שוברים שתיקה' הישראלי חשף כי השימוש בשיטות אלו הגיע כחלופה 'מעשית' לאחר עלייה באבדות בקרב כלבים שאומנו לזהות חומרי נפץ. חיילים לשעבר דיווחו כי הפיקוד הצבאי לא נתן כל שיקול אתי למנהגים אלו, אלא ראה בהם אמצעי יעיל לשמירה על חיי חיילים על חשבון חיי פלסטינים.

בעדות כואבת, הפלסטיני איימן אבו חמדאן סיפר פרטים על מעצרו בקיץ 2024, כאשר נאלץ ללבוש בגדים צבאיים ולחפש בתים ממולכדים בצפון הרצועה. אבו חמדאן אישר כי החיילים איימו עליו בהרג מיידי אם יסרב לציית לפקודות, מה שמדגיש את היקף הטרור הפסיכולוגי והפיזי המופעל נגד העצורים.

מצדן, מקורות עיתונאיים ציטטו קצינים ישראלים שהודו כי פקודות לשימוש במגנים אנושיים ניתנו לעיתים מרמות פיקוד עליונות בצבא. מקורות אלו ציינו כי יחידות מסוימות הקצו פלסטיני אחד לפחות לכל פלוגה צבאית כדי להבטיח 'טיהור' נתיבים לפני התקדמות הכוחות.

עיתון 'הארץ' העברי תיעד אירוע שבו נהרג אסיר פלסטיני בדרום רצועת עזה לאחר שקצין בחטיבת 'נח"ל' השתמש בו כדי לחפש באחד המבנים. החקירות חושפות כי החיילים מכנים קורבנות אלו בכינוי 'שאוויש', רמז משפיל המשקף את זילות חייהם בתמורה לבטיחות הכוחות התוקפים.

כמו כן, פלטפורמות תקשורת בינלאומיות הפיצו תמונות וסרטונים המציגים אסירים פלסטינים, חלקם פצועים, כשהם כבולים בחבלים ונדחפים בכוח לעבר בתים הרוסים. סצנות אלו מראות בבירור התקנת מצלמות מעקב על גופם כדי לשדר שידור חי וישיר של המתרחש בתוך המבנים למכשירי הבקרה של הצבא.

בהקשר קשור, ראש הרשות לענייני אסירים ומשוחררים אישר כי מנהגים אלו נועדו לעיתים קרובות להיפטר מהאסירים לאחר סיום משימותיהם כדי לקבור את העובדות איתם. הוא תיאר מדיניות זו כהידרדרות מוסרית חסרת תקדים ופשע מלחמה מלא המצריך התערבות בינלאומית דחופה כדי להעמיד לדין את האחראים.

הדוחות מצביעים על כך שהשימוש בילדים ובנערים לא נכלל מפרוטוקולים אלו, כאשר מקורות ציטטו חיילים ישראלים המשתמשים בבני נוער שגילם אינו עולה על 16 שנים כמגנים אנושיים. בני נוער אלו מוצבים בעימות ישיר עם המוות ללא כל התחשבות בחוקים הבינלאומיים המגנים על קטינים בסכסוכים מזוינים.

מבחינה משפטית, השימוש באזרחים כמגנים אנושיים מהווה הפרה בוטה של אמנת ז'נבה הרביעית ושל אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי. מעשים אלו נחשבים לפשעי מלחמה שאינם מתיישנים, שכן החוקים הבינלאומיים אוסרים על סיכון חיי אזרחים או אסירים באופן ישיר כדי לשרת מטרות צבאיות.

לסיכום, עדויות הניצולים והדוחות החקירתיים שהודלפו מתוך צה"ל נשארים ראיה חותכת למתודולוגיית 'היתוש והצרעה'. עם המשך המלחמה, הדרישות לזכויות אדם מתגברות לפתוח בחקירה בינלאומית עצמאית של הפרות אלו המגדירות מחדש את מושג הפשעים נגד האנושות בעידן המודרני.

אין לך ברירה אחרת, עשה זאת או שנהרוג אותך.

מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, פתח במתקפה חריפה על תוצאות המשא ומתן הישיר שהתקיים בין לבנון לישראל בחסות אמריקאית, ותיאר אותן כ'נדחות לחלוטין'. קאסם הדגיש בהצהרה רשמית כי תוצאות אלו אינן מייצגות את שאיפותיהם של חלקים רחבים מהעם הלבנוני, המסרבים לוותר על זכויותיהם הריבוניות.

הצהרות אלו הגיעו בעקבות הודעה משותפת שפורסמה ביום חמישי על ידי לבנון, ישראל וארצות הברית, המצביעה על השגת הסכם להפסקת אש. ההסכם המוצע מבוסס על הפסקה מוחלטת של הפעולות הצבאיות של חיזבאללה, בנוסף לפינוי כל אנשיו מאזור דרום הליטני בדרום לבנון.

קאסם הדגיש בהצהרתו כי ההתנגדות תמשיך במשימותיה כל עוד הכיבוש הישראלי יימשך על כל חלק משטחי לבנון, וקבע כי כל הפסקת אש חייבת להיות מקיפה ומלווה בנסיגה מלאה. הוא גם הזהיר כי צפון ישראל לא ייהנה מביטחון כל עוד הכפרים הלבנוניים ותושביהם יישארו תחת הפגזות והתקפות מתמשכות.

המזכ"ל תיאר את מסלול המשא ומתן הישיר כ'חרפה ופארסה', וקרא להפסיק את מה שכינה עלבון למדינת לבנון ולהקרבות עמה. הוא הבהיר כי המפלגה דוחה באופן מוחלט כל ניסיון לקשור את הישארות נשק ההתנגדות לשאלת הפסקת האש או הנסיגה הישראלית מהשטחים הכבושים.

קאסם הטיל על השלטון הלבנוני את האחריות המלאה לטיפול בפילוג הפנימי ולמילוי חובותיו הלאומיות בהגנה על הריבונות. הוא ראה במפת הדרכים המוצעת להפסקת אש מטרה מהותית של 'השמדת חלק מהעם ושעבוד השאר', והדגיש כי התוצאה הנוכחית אבסורדית ומשפילה.

מצדו, מפקד כוח קודס האיראני, אסמאעיל קאאני, נכנס למשבר בדרישה מישראל לסגת לקווים שהיו קיימים לפני 'מלחמת ארבעים הימים'. קאאני ציין כי העם הלבנוני יקצור את פירות עמידתו ומאבקו בתקופה הקרובה, והדגיש את עומק הקשרים בין חזיתות ההתנגדות.

מקורות יודעי דבר בטהראן דיווחו כי התפיסה האיראנית קושרת באופן הדוק בין המתרחש בחזית הלבנונית לבין האיזונים האזוריים הגדולים באזור. המקורות הבהירו כי כלי הלחץ אינם מוגבלים עוד לזירה הלבנונית, אלא התרחבו לכלול איומים הפוגעים באינטרסים אמריקאיים במדינות המפרץ.

ההערכות מצביעות על כך שתקיפת בסיסים צבאיים אמריקאיים בכווית, בחריין ואיחוד האמירויות הפכה לחלק ממשוואת העימות העקיף בין איראן מצד אחד, וישראל ווושינגטון מצד שני. הסלמה זו נועדה ללחוץ על הממשל האמריקאי לאלץ את תל אביב לקבל תנאי רגיעה הוגנים.

למרות ההסלמה, טהראן מבינה כי הרחבת היקף העימות בזירות המפרץ נושאת עלות פוליטית וביטחונית גבוהה בטווח הארוך. עם זאת, המטרה העיקרית כרגע היא להגיע לנוסחה להפסקת אש שתענה על דרישות המינימום של ציר ההתנגדות ותבטיח יציבות בחזיתות.

שלושת הימים האחרונים עמדו בסימן מתיחות חסרת תקדים, כאשר איראן איימה להפסיק באופן סופי את חילופי המסרים הדיפלומטיים עם הצד האמריקאי. זאת במקביל לאזהרות שהפנה חיזבאללה לתושבי ההתנחלויות הצפוניות בדבר הצורך בפינוי מיידי במקרה של תקיפת הדאחייה הדרומית של ביירות.

בהקשר קשור, דיווחים מדברים על מאמצים בינלאומיים אינטנסיביים להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן ולמנוע הידרדרות למלחמה אזורית כוללת. עולות אינדיקציות מתוך איראן המעידות על קיומם של ערוצי תקשורת מתמשכים שמטרתם להגיע להבנות שיסיימו את מצב ההסלמה הנוכחי.

חוגים איראניים סבורים כי המצב הלבנוני הנוכחי מחייב פעולה יעילה יותר מצד טהראן, ואולי אף ויתורים טקטיים לחיזוק 'אחדות הזירות'. תיאום זה כולל את חזיתות תימן ועיראק וצירים נוספים במסגרת מה שמכונה חזית ההתנגדות כדי להבטיח השגת רווחים פוליטיים מוחשיים.

הנתונים מצביעים על כך שוושינגטון שואפת במרץ לכפות רגיעה ארוכת טווח שתעלה על שישים יום, וזאת כדי להבטיח יציבות יחסית לפני אירועים בינלאומיים גדולים. בין אירועים אלו נמנות ההכנות למונדיאל, מה שמניע את הממשל האמריקאי להתמקד בסגירת תיקים בוערים.

הימים הקרובים יישארו מכריעים בקביעת גורל ההסכם, בצל ציפייה לתוצאות הלחצים המידניים והפוליטיים ההדדיים. בעוד חיזבאללה מתעקש על תנאיו הריבוניים, הכוחות הבינלאומיים ממשיכים בניסיונותיהם לכפות מציאות חדשה בדרום לבנון שתבטיח את ביטחון הגבול הצפוני של ישראל.

תוצאות המשא ומתן הישיר אבסורדיות ומשפילות, והן נדחות לחלוטין על ידי חלקים רחבים מהעם הלבנוני.

פרשת חברת הפרלמנט והרופאה הלובית סיהאם סרגיבה נכנסת לשנתה השישית ללא תשובות מספקות, שכן גורלה נותר עלום מאז אותו לילה עקוב מדם ביולי 2019. האירוע, שהחל בפלישה חמושה לביתה בעיר בנגאזי, הפך לאחד מתיקי ההיעלמות הכפויה הבולטים ביותר המטרידים את הזירה הפוליטית והזכויותית בלוב.

שורשי הטרגדיה נעוצים בשבעה עשר ביולי 2019, כאשר קבוצות חמושות פלשו לביתה של סרגיבה שעות ספורות לאחר התערבות טלוויזיונית בה מתחה ביקורת על המלחמה בבירה טריפולי. החמושים לא הסתפקו בחטיפת חברת הפרלמנט, אלא ירו בבעלה ותקפו באלימות את אחד מילדיה לפני שלקחו אותה למקום לא ידוע.

סיהאם סרגיבה, שמוצאה ממשפחה מכובדת בעיר דרנה, לא הייתה רק דמות פוליטית חולפת, אלא אקדמאית מכובדת שקיבלה תואר דוקטור בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת לונדון. היא שבה למולדתה כדי לתרום להקמת העמותה הראשונה לאוטיזם בבנגאזי, והקדישה שנים מחייה לעבודה אקדמית והומניטרית לפני כניסתה לזירה הפוליטית.

כוכבה הפוליטי של סרגיבה זרח לאחר מהפכת ה-17 בפברואר, כאשר הייתה בין הקולות הנשיים החזקים שקראו לדמוקרטיה והשתתפות פוליטית. בשנת 2014, היא הצליחה להבטיח את מקומה בבית הנבחרים מטעם העיר בנגאזי לאחר שזכתה באלפי קולות, מה ששיקף אמון ציבורי רחב בגישתה המאוזנת.

חברת הפרלמנט החטופה נודעה בעמדותיה הנועזות שקראו לצורך לאחד את המוסדות הריבוניים ולהכפיף את המוסד הצבאי לפיקוח אזרחי מלא. באוקטובר 2018, היא הרחיקה לכת ודרשה לחקור את הנהגת כוחות מזרח לוב בפני הפרלמנט, והדגישה את ההפרדה בין עבודה צבאית לשאיפה פוליטית.

מקורות המקורבים למשפחה מאשרים כי התנגדותה של סרגיבה למתקפה הצבאית על טריפולי באפריל 2019 הייתה נקודת מפנה מסוכנת במסלולה. מקהיר, היא הכריזה בגלוי על התנגדותה לפתרונות צבאיים וקראה לחזור לשולחן המשא ומתן, מה שיריביה ראו כחציית קווים אדומים ששורטטו באזור המזרחי.

ליל החטיפה היה עד לפרטים מחרידים, כאשר החוטפים הותירו הודעות איום ברורות על קירות הבית עם ביטויים כמו 'הצבא קו אדום'. סימנים אלו קושרו על ידי ארגונים בינלאומיים, כולל אמנסטי אינטרנשיונל, לקבוצות חמושות הפועלות בחסות הכוחות ששלטו בעיר בנגאזי באותה עת.

למרות החסינות הפרלמנטרית ממנה נהנתה סרגיבה, החקירות הרשמיות לא הניבו תוצאות מוחשיות או חשיפת זהות המבצעים. היעדר הקלטות מצלמות אבטחה ואי זיהוי כלי הרכב הצבאיים שהקיפו את הבית עוררו חשדות רחבים לגבי רצון לטשטש את עקבות הפשע.

בשנת 2020, הדלפה קולית המיוחסת לחבר הפרלמנט עיסא אל-עריבי עוררה מחלוקת רחבה, לאחר שציין בה כי הקבוצה שחטפה והרגה את סרגיבה כפופה לגורמי ביטחון במזרח. למרות חומרת הצהרות אלו, הן נותרו במסגרת הוויכוח הפוליטי מבלי להפוך למסלול משפטי שישיג צדק לקורבן.

הלחצים הבינלאומיים לא פסקו, כאשר משלחת האיחוד האירופי ושגרירויות של 12 מדינות פרסמו הצהרות הקוראות לשחרורה המיידי של סרגיבה. כמו כן, היועצת הקודמת של האו"ם, סטפני וויליאמס, קראה שוב ושוב לחשוף את גורלה, וראתה בכך שמקומה בפרלמנט נותר ריק כתם על מצח הצדק הלובי.

עם בוא שנת 2025, הפרשה שבה לכותרות שוב לאחר הפצת תמונות לא מאומתות שנאמר כי הן שייכות לחברת הפרלמנט החטופה באחד ממרכזי המעצר. עם זאת, ארגוני זכויות אדם בינלאומיים כמו Human Rights Watch מיהרו לדרוש חקירה שקופה כדי לאמת את הטענות הללו, והזהירו מפני הטעיית דעת הקהל.

פרשנים פוליטיים רואים בפרשת סרגיבה את המחיר היקר שמשלמים בעלי דעות מתנגדות בסביבות סכסוך מזוין. ההיעלמות לא הייתה רק פגיעה באדם, אלא הייתה מסר של הפחדה לכל הקולות הקוראים למדינה אזרחית ודחיית מיליטריזציה של המדינה בלוב.

משפחת סרגיבה, ובמיוחד בעלה עלי רביע, עדיין נאחזים בתקווה לדעת את האמת למרות השנים הרבות שחלפו. רביע מאשר בעדויותיו כי אשתו תמיד האמינה שהדיאלוג הוא הדרך היחידה להציל את לוב משפיכות דמים, וזהו העיקרון שעליו שילמה בחייה.

סיפורה של סיהאם סרגיבה נותר פצע מדמם בזיכרון הלובי ועד לתקופה של הפרות חמורות של זכויות אדם. בעוד הדרישות להעמדת האחראים לדין נמשכות, השאלה נותרה בעינה: היכן סיהאם סרגיבה? זוהי שאלה הממתינה לתשובה משפטית ומוסרית שתסיים את סבל משפחתה ומולדתה.

מקומה של סיהאם סרגיבה בבית הנבחרים עדיין ריק, וזוהי תזכורת מתמדת לפשע ההיעלמות הכפויה.

הסופרת התוניסאית סומאיה אל-גנושי הדגישה את הטרגדיות המתמשכות ברצועת עזה, וטענה כי מה שהקהילה הבינלאומית מקדמת לגבי הפסקת אש אינו אלא נרטיב מזויף המסתיר מאחוריו פשעים יומיומיים. אל-גנושי הדגישה כי תמונות החג המגיעות מהרצועה חשפו מציאות מרה הסותרת לחלוטין את השיח הפוליטי השקט שמנסות בירות המערב לשווק.

הסופרת ציינה כי הכיבוש ממשיך ביישום תוכניותיו ההתפשטותיות ובתוקפנותו הצבאית הישירה נגד אזרחים, בניסיון ברור לעקור אותם בכוח מחוץ לגבולות הרצועה. הסלמה זו מתרחשת על רקע שתיקה בינלאומית מוחלטת, ואף שותפות בזיוף העובדות באמצעות הטענה לקיום הפסקת אש בעוד דם פלסטיני נשפך ברחובות ובשווקים.

המאמר תיאר סצנות טרגיות מימי החג, כולל מותה של האם 'הידאיה' מול בנותיה בעת קניית בגדי חג, ושריפת אוהלי העקורים שכבר אינם מספקים כל הגנה ליושביהם. אירועים אלה מאשרים כי מכונת המלחמה הישראלית אינה מבחינה בין אירוע דתי או אזור עקורים, אלא מכוונת לנוכחות הפלסטינית בכל מקום.

אל-גנושי ציינה כי הנתונים הסטטיסטיים שפורסמו על ידי מקורות האו"ם מאשרים את מותם של יותר מ-26 פלסטינים בימי החג בלבד, רובם נשים וילדים. מספרים אלה הופכים את הוויכוח על קיום הפסקת האש לחסר ערך עבור הקורבנות שנהרגים בשני המקרים, מה שחושף את היקף ההונאה בשיח הפוליטי הנוכחי.

הדיווחים מצביעים על כך שכוחות הכיבוש הרגו כ-1000 פלסטינים מאז הכרזת מה שמכונה הפסקת האש באוקטובר, מה שהעלה את המספר הכולל של ההרוגים והנעדרים לכ-73 אלף. מציאות זו מוכיחה כי הצד הפלסטיני עמד בהפסקת האש במידה רבה, בעוד הכיבוש המשיך להפר אותה באופן שיטתי ויומיומי ללא מעצורים.

הסופרת מתחה ביקורת על ההגדרה הבינלאומית החדשה של הפסקת האש, שנראה כי היא מעניקה לכיבוש את הזכות לבצע תקיפות, להרוס בתים ולהרוג אזרחים מבלי שזה יוגדר כהפרה. לעומת זאת, כותרות החדשות רועשות בהאשמות על 'הסלמה' אם תהיה תגובה קלה כלשהי מתוך רצועת עזה הנצורה.

אל-גנושי ראתה בזיוף זה ניסיון להסיר את סוגיית עזה מכותרות החדשות העולמיות, ולהקל את הלחץ הציבורי על ממשלות המערב. אקלים זה מאפשר לכיבוש להמשיך במתקפתו, בעוד מנהיגים פוליטיים מציגים את עצמם כיוצרי שלום באמצעות יוזמות מדומות חסרות בסיס במציאות.

הסופרת התעכבה על תפקידו של טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, ותיארה את הצהרותיו על 'תוכנית לסיום המלחמה' כשיא ההונאה הפוליטית. אל-גנושי תהתה לגבי גורל הקורבנות שנפלו בחג, והדגישה כי בלייר נמנע מלענות על זהות הצד המבצע תקיפות יומיומיות ומרחיב את שליטתו הצבאית.

היא גם חשפה את קריסת הבטחות 'מועצת השלום' לכאורה, כאשר תוכניות השיקום וכניסת כוחות בינלאומיים נעלמו בשתיקה חשודה. מקורות עיתונאיים בינלאומיים ציינו כי קופת מועצה זו התרוקנה לחלוטין, מה שמאשר כי המשימה האמיתית הייתה ניהול תפיסות ציבוריות ולא עצירת מלחמת השמדה.

בהקשר קשור, אל-גנושי התייחסה להצהרותיו של בנימין נתניהו, שבהן הוא מתגאה בשליטה על 60% משטח הרצועה, ושאיפתו להעלות שיעור זה. הצהרות אלה, במקביל לקריאות שריו ל'הגירה מרצון', חושפות את כוונותיו האמיתיות של הכיבוש להפוך את עזה לאזור הנתון לחלוטין לשליטתו.

הסופרת הזהירה כי היעדר השלכות בינלאומיות יצר מצב של יהירות אצל הכיבוש, מה שהוביל למעבר אותם דפוסים פליליים ללבנון. הסצנות המגיעות מדרום לבנון, של הרס עיירות ופגיעה בעיתונאים ומתקנים רפואיים, הפכו לגרסה חוזרת של מה שקרה וקורה בחאן יונס ובעזה.

היא הסבירה כי הפגיעה במערכת הבריאות בעזה הגיעה לרמות חסרות תקדים בעולם, כאשר יותר מ-1700 אנשי צוות רפואי נהרגו מאז תחילת התוקפנות. דפוס זה, שהוטמע בעזה, מתפשט כעת ללבנון, מה ששולח מסר ברור כי החסינות הניתנת לכיבוש תוביל להרחבת היקף הפגיעה.

אל-גנושי התייחסה להצהרותיו של ג'ונתן פולארד, שראה בעימות עם איראן רק הקדמה לפגיעה במדינות כמו טורקיה ומצרים בעתיד. למרות שמדינות אלה מתווכות במשא ומתן, המנטליות הישראלית שנוצרה על ידי חסינות מעונש אינה מציבה גבולות לתוקפנותה הצבאית העתידית.

הסופרת סיימה את מאמרה בהדגשה כי עזה נשארת הסוגיה המרכזית והציר לכל מה שקורה במזרח התיכון, מכיוון שהיא הנקודה שבה הוסרו כל הקווים האדומים. מה שנבדק ונחווה בעזה של ענישה קולקטיבית ועקירה, ימשיך לאיים על האזור כולו אלא אם כן הכיבוש יתמודד עם השלכות אמיתיות למעשיו.

ההגדרה החדשה של הפסקת האש מעניקה לישראל את הזכות להמשיך בתקיפות ולהרוג אזרחים, ובכל זאת העולם מתעקש לכנות מצב זה הפסקת אש.

ההד של החלטת האו"ם לכלול את מדינת הכיבוש ברשימה השחורה של מבצעי אלימות מינית נגד עצורים פלסטינים ממשיך לעורר גל של דאגה ובלבול בקרב החוגים הישראליים. עולות שאלות לגבי גורל חיילי הצבא ואנשי המודיעין, העומדים כעת בפני סכנת מעצר והעמדה לדין בחו"ל כתוצאה מצעד משפטי ומדיני חסר תקדים זה. משקיפים רואים בהחלטה זו אזהרה שעשויה להשפיע ישירות על ההליכים המשפטיים המתנהלים בבית הדין בהאג.

מומחים משפטיים ישראלים הזהירו כי הנזק שנגרם לתדמית המדינה וליחסיה הדיפלומטיים עלול לחרוג מגינוי תקשורתי בלבד ולהגיע עד כדי ערעור שיתוף הפעולה הביטחוני הבינלאומי. סגן אלוף ערן שמיר-פורר, לשעבר בכיר בתחום המשפט הבינלאומי בצה"ל, ציין כי הנוכחות ברשימה השחורה הזו מציבה את גופי הביטחון במצב קריטי ביותר בפני הקהילה הבינלאומית. הוא הדגיש כי ההשלכות הישירות מתמקדות בשחיקת הלגיטימציה הבינלאומית שישראל מנסה לשמר מאז תחילת התוקפנות.

הסיכונים המשפטיים מתרחבים וכוללים את האפשרות שדרום אפריקה תנצל דוח זה בתביעתה נגד ישראל באשמת רצח עם בפני בית הדין הבינלאומי לצדק. הדוח מספק תיעוד מטעם האו"ם לטענות על התעללות בעצורים פלסטינים, מה שמחזק את הראיות שהוגשו נגד הכיבוש. גורמים רשמיים חוששים גם כי הדבר יוביל להאצת הוצאת צווי מעצר נגד מנהיגים צבאיים ופוליטיים על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי.

על פי ניתוחים משפטיים, הרשימה השחורה אינה מכוונת רק לצבא הישראלי כמערכת, אלא מתרחבת וכוללת את שירות בתי הסוהר והמשטרה, בהתבסס על ההפרות שתועדו במרכזי המעצר. למרות שהוצאת צווי מעצר דורשת הוכחת אחריות אישית או פיקודית לפשעים, עצם הכללתה ברשימה מקלה על משימת התביעה הבינלאומית. מצב זה מהווה לחץ עצום על אנשי הביטחון הפועלים במתקני הכליאה והחקירה.

מומחים סבורים כי הדרך הטובה ביותר להגנה עבור ישראל מול סיכונים אלו היא הפעלת חקירות פנימיות רציניות והעמדת האחראים להפרות לדין. הם מדגישים את חומרת התעלמות מטענות בינלאומיות, במיוחד כשהן מגיעות בהקשר של מתקפות דיפלומטיות ומשפטיות אינטנסיביות עקב המלחמה בעזה. השארת הזירה הבינלאומית ללא תגובות משפטיות אובייקטיביות עלולה להוביל לניצחון הנרטיב של האו"ם ולביסוס ההאשמות באופן קבוע.

באותו הקשר, עורך הדין יובל ששון סבר כי דוחות האו"ם, למרות מה שהוא מתאר כהטיה, הפכו לכלי יעיל בידי גופים בינלאומיים להצר את צעדיה של ישראל. ששון ציין כי שימוש בית הדין בהאג בסוגיית הרעב בעבר להוצאת צווי מעצר נגד בכירים מחזק את החששות הנוכחיים לגבי מעצר חיילים. הוא הבהיר כי הצהרות של פוליטיקאים ישראלים קיצוניים תורמות להזנת התיקים המשפטיים המוגשים נגד המדינה בחו"ל.

ישראל מתמודדת עם דילמה אמיתית לאור המשך מניעת גישת הצלב האדום לעצורים פלסטינים מאז פרוץ המלחמה, מה שמחזק את הרושם הבינלאומי בדבר קיומן של הפרות נסתרות. מומחים מדגישים כי הסתפקות בביקורת על 'פוליטיזציה' של האו"ם לא תספיק כדי למנוע את הסיכונים המשפטיים. הקהילה הבינלאומית דורשת צעדים קונקרטיים ושקופים לחקירת פשעי עינויים ואלימות מינית שהוזכרו בדוחות הבינלאומיים האחרונים.

הדוח של האו"ם גורם נזק חמור ללגיטימציה ולתדמית של ישראל, ועשוי לחזק את הסנקציות הבינלאומיות המוטלות על פקידיה.

ברמאללה הוכרז רשמית כי נשיא מדינת פלסטין ויושב ראש הוועד הפועל של אש"ף, מחמוד עבאס, אישר את חוק הבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית לשנת 2026. צעד משפטי זה מגיע לאחר אישור החוק על ידי הוועד הפועל של הארגון, במטרה לארגן את תהליך הבחירות ולהבטיח את הכללתו של הפלסטינים בכל מקומות הימצאם.

הנשיאות הפלסטינית קבעה את ה-1 בנובמבר 2026 כמועד רשמי לקיום בחירות אלו, שמטרתן להזרים דם חדש למוסדות הארגון. התאריך נתפס כצעד אסטרטגי לחיזוק ההשתתפות הדמוקרטית ולביסוס עקרונות הפלורליזם הפוליטי בזירה הפלסטינית העמוסה באתגרים.

על פי החוק החדש, הבחירות יתבססו על עקרון הייצוג היחסי המלא באמצעות רשימות בחירות בהצבעה חשאית, כללית וישירה. החוק קבע כי השטחים הפלסטיניים הכבושים ייחשבו למחוז בחירה אחד, בעוד שכל אזור בתפוצות שבו מתקיימים תנאים לקיום בחירות ייחשב למחוז בחירה עצמאי.

החוק קבע את מספר המושבים במועצה הלאומית ל-350, אשר חולקו בקפידה כדי להבטיח איזון בין הפנים לחוץ; 200 מושבים הוקצו לייצוג הפלסטינים בשטחים הכבושים. התפוצות הפלסטיניות קיבלו 150 מושבים, כאשר החוק מדגיש את הגנת מכסה זו ואיסור פגיעה בה בשום נסיבות פוליטיות או שטח.

במקרים חריגים שבהם לא ניתן לקיים את תהליך הבחירות באזורים מסוימים של הפליטים והתפוצות, החוק קבע חלופות משפטיות ברורות להבטחת הייצוג. חלופות אלו כוללות פנייה למכללה האלקטורלית או להסכמה לאומית המאחדת את הכוחות הפוליטיים באזורים אלו, או מינוי ישיר בהתאם לקריטריונים שנקבעו בחוק הבחירות המאושר.

החוק גם טיפל ביחסים המוסדיים בין מועצת הנבחרים למועצה הלאומית הפלסטינית, תוך הדגשת עקרון האינטגרציה התפקודית ושמירה על עצמאות כל מוסד. על פי הסעיף המשפטי, כל חבר שנבחר למועצת הנבחרים הפלסטינית הופך אוטומטית לחבר במועצה הלאומית למשך תקופת כהונתו הפרלמנטרית, מבלי שזה יוביל לגידול במספר הכולל של המושבים.

מקורות רשמיים הבהירו כי קישור זה נועד לאחד את הסמכות החקיקתית בפנים ולקשר אותה למבנה הכללי של אש"ף, הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני. במקרה שמועד בחירת שתי המועצות יחפוף, הזוכים במושבים במועצת הנבחרים יאיישו באופן אוטומטי את המושבים המוקצים לשטחים הפלסטיניים במועצה הלאומית, שמספרם מאתיים מושבים.

ההנהגה הפלסטינית שואפת באמצעות תיקונים אלו לעדכן את המבנה הארגוני של אש"ף ולחדש את הלגיטימיות העממית שלה בפני הקהילה הבינלאומית. הנשיאות מדגישה כי צעדים אלו מהווים תחנה לאומית מהותית להשלמת המאמצים להרחבת בסיס ההשתתפות העממית בקבלת ההחלטות הלאומיות הפלסטיניות ולהגנה על הפרויקט הלאומי מפני האתגרים הנוכחיים.

אימוץ חוק זה מגיע בהקשר של פיתוח המבנה המוסדי של אש"ף וחידוש הלגיטימיות של מוסדותיו הייצוגיים.

אלפי חולים הסובלים מגידולים ברצועת עזה עומדים בפני סכנת מוות מיידית, עקב מחסור חמור וחסר תקדים בתרופות לסרטן ובציוד רפואי חיוני. משבר זה מגיע על רקע הידוק המגבלות של כוחות הכיבוש הישראלי על כניסת סיוע הומניטרי, מה שהוביל לשיתוק כמעט מוחלט ביכולת בתי החולים לספק טיפול רפואי הכרחי להצלת חיים.\n\nמשרד הבריאות בעזה אישר כי חייהם של למעלה מ-4,000 חולי סרטן נמצאים על הכף, ותיאר את המצב הבריאותי וההומניטרי של קבוצה זו כמי שהגיע לשלב של 'החמרה קטסטרופלית'. מקורות רפואיים הבהירו כי כ-66% ממלאי תרופות הסרטן אזלו כבר ממחסני הרצועה, מה שמותיר את החולים ללא אפשרויות טיפול אמיתיות.\n\nבעדויות מהשטח ממרכז הסרטן של עזה בחאן יונס, מספרת אשתו של אחד החולים על סבלו של בעלה שעבר ניתוח להסרת הלבלב וזקוק לטיפולים יומיומיים לכליות ולסרטן. היא ציינה במרירות שהם עומדים חסרי אונים מול הידרדרות מצבו הבריאותי, שכן הוא הצליח לקבל רק שלוש מנות כימותרפיה מאז תחילת המשבר הנוכחי.\n\nמצדו, החולה פרג' מוחמד עבד אל-קאדר סיכם את הטרגדיה של החולים הנשכחים, והבהיר כי לא קיבל אף מנת טיפול מאז ספטמבר האחרון למרות שחלה במחלה לפני חמש שנים. עבד אל-עאל פנה בקריאת מצוקה לארגוני זכויות אדם ולארגון הבריאות העולמי להתערב בדחיפות ולהקל על כניסת תרופות, והדגיש כי חולי עזה סובלים מהזנחה קטלנית.\n\nד"ר סאלח שיח' אל-עיד, ראש מחלקת אונקולוגיה במרכז הסרטן של עזה, הזהיר כי התמונה הולכת ונעשית קודרת יותר עם רישום עלייה ניכרת במקרים חדשים של המחלה. שיח' אל-עיד הסביר כי המחסור החמור בטיפולים הגיע עבור חלק מהסוגים הבסיסיים ל'אפס מלאי', מה שהופך את ההתערבות הרפואית במקרים רבים לחסרת תועלת.\n\nהבכיר הרפואי חשף מציאות מזעזעת הקשורה לפרוטוקולי הטיפול הנוכחיים, כאשר רופאים נאלצים לתת לחולים מנות כימותרפיה קונבנציונליות כ'מנות עמידות זמניות'. מנות אלו נועדו רק לסייע לחולה לשאת את הכאבים בהמתנה להזדמנות נסיעה בלתי מובטחת להשלמת טיפול קרינתי או אימונותרפיה ממוקדת, שהן טכניקות שאינן זמינות כלל בתוך הרצועה.\n\nשיח' אל-עיד ציין כי רוב המרשמים הרפואיים הניתנים כיום אינם עולים על היותם משככי כאבים, המאבדים את יעילותם לחלוטין כאשר המקרים מגיעים לשלבים מתקדמים של המחלה. הוא הדגיש כי המשך סגירת המעברים ומניעת יציאת חולים לטיפול בחו"ל הובילו ישירות לעלייה מתמדת במספר מקרי המוות בקרב חולי סרטן.\n\nבסיום קריאתו ההומניטרית, פנה ראש מחלקת אונקולוגיה לקהילה הבינלאומית ולארגוני הסיוע לפעול באופן מיידי וללחוץ על שלטונות הכיבוש לפתוח את המעברים. הוא הדגיש כי מתן אפשרות לכניסת ציוד רפואי וטיפולים מודרניים הוא הדרך היחידה להציל אלפי חיים הנאכלים על ידי המחלה מצד אחד, ונהרגים על ידי המצור החונק מצד שני.\n\nחייהם של למעלה מ-4,000 חולי סרטן מאוימים עקב מחסור בתרופות, והמצב הגיע לשלב של החמרה קטסטרופלית.

יש רגעים בחיי עמים שבהם השפה הפוליטית הישנה כבר אינה עובדת, המנהיגות הישנה כבר אינה מעוררת השראה, והתירוצים הישנים כבר אינם משכנעים איש. הפלסטינים חיים עכשיו רגע כזה. גם הישראלים. האזור כולו ניצב בפני הזדמנות נדירה להפוך טרגדיה לאופק פוליטי חדש.

המלחמה בעזה חייבת להסתיים באמת - לא רק בשתיקת הרובים, אלא בלידתה של מציאות פוליטית חדשה. בלעדיה, המלחמה בעזה תהפוך לעוד פרק באותו סיפור כושל: הרס, אבל, הבטחות לשיקום, עוד כיבוש, עוד קיצוניות, עוד ייאוש - ואז הפיצוץ הבא. זה אינו עתיד. זו מלכודת.

שתי זירות פוליטיות דורשות כעת פעולה מיידית.

הזירה הראשונה היא הזירה הפלסטינית עצמה. העם הפלסטיני חייב לקיים בחירות לאומיות חדשות - לנשיאות ולמועצה המחוקקת - כפי שהבטיח לפני שנה מחמוד עבאס במכתבו לנשיא עמנואל מקרון וליורש העצר מוחמד בן סלמאן, שהןיתקיימו בתוך שנה מסיום המלחמה בעזה. בחירות אלו צריכות להיערך לפני הבחירות הבאות בישראל. הפלסטינים אינם יכולים להגיע לנקודת המפנה הפוליטית הבאה בישראל עם אותה הנהגה שעבר זמנה ואותם מוסדות משותקים, בשעה שעדיין מהדהדת אותה טענה מצד ישראל והעולם ש״אין פרטנר פלסטיני״.

הבחירות האלה חייבות לכלול את הפלסטינים בעזה, בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. אלה אינן שלוש מציאויות פוליטיות נפרדות, אלא יחידה טריטוריאלית אחת ושלמה - שטחה של מדינת פלסטין העתידית. כל תהליך פוליטי שיתייחס אלעזה כאל ישות נפרדת מן הגדה המערבית וממזרח ירושלים לא יוכל להוביללמדינה פלסטינית. הוא ייצור עוד הסדר זמני, שיקרוס תחת כובד המשקל של היעדר הכנות שבו.

לפני קיום הבחירות יש לחוקק חוק בחירות פלסטיני חדש. העיקרון חייב להיות ברור: רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד. אין לאפשר לשום קבוצה חמושה, מיליציה או ארגון כלשהו להחזיק נשק מחוץ לסמכות המדינה ולשום מפלגה התומכת במאבק מזוין להתמודד בבחירות. דמוקרטיה אינה יכולה להכיל רישיון לבטל את עצמה. היא אינה יכולה להיבנות בצל של כלי נשק מתחרים.

עיקרון זה אינו דרישה שנועדה לשרת את ישראל, אלא בראש ובראשונה הוא אינטרס לאומי פלסטיני. מדינה שאינה שולטת בנשקה אינה מדינה. ממשלה שאינה מסוגלת לאכוף את החוק באופן שוויוני על הכול אינה ממשלה. מערכת פוליטית שבה פלגים חמושים מתחרים במוסדות נבחרים אינה דמוקרטיה, אלא היא נוסחה לסכסוכים פנימיים, לשחיתות, להתערבות זרה ולחולשה מתמשכת.

העם הפלסטיני ראוי לטוב יותר: למערכת פוליטית דמוקרטית, אחראית ומודרנית, המשרתת אזרחים ולא פלגים,המגינה על חירויות האדם והאזרח,המעודדת פלורליזם ופותחת אופק אמיתי לעצמאות, לשגשוג ולשלום. נשים, צעירים, החברה האזרחית, המגזר הפרטי, אנשי מקצוע ומנהיגים מקומיים אינם יכולים לשמש קישוט במערכת הפוליטית הפלסטינית הבאה - הם חייבים לעמוד במרכזה.

הבחירות האחרונות לוועד המרכזי של פת״ח הוכיחו, שוב, את חוסר הרלוונטיות של פת״ח ככלי לעיצוב העתיד. הגוורדיה הישנה בחרה את עצמה מחדש. אותם פנים, אותם הרגלים, אותה תרבות פוליטית, ואותו היעדר יכולת לדבר אל הדור הצעיר, אל עזה, אל הפזורה, אל נשים, אל אנשי מקצוע ואל מי שרוצים כבוד ושלטון נקי במקום סיסמאות ופטרונות.

פת״ח הייתה פעם תנועת שחרור לאומית. היום היא נראית כמו מפלגת האתמול. עדיין יש לה לגיטימציה היסטורית, אך בלגיטימציה היסטורית אין די כדי להנהיג עם לעבר עתידו. תנועה שאינה מסוגלת לחדש את עצמה אינה מסוגלת לחדש עתיד לעמה. הנהגה הפוחדת מדמוקרטיה אינה יכולה לבנות מדינה דמוקרטית. מפלגה שבחירותיה הפנימיות משכפלות את העבר אינה יכולה להביא לידי לידה לאומית חדשה.

לכן העם הפלסטיני זקוק לכיוונים חדשים, למפלגות חדשות ולשפה חדשה של אחריות לאומית. הוא זקוק לתנועות המדברות בכנות על חירות, דמוקרטיה, שלטון חוק, פיתוח כלכלי, שוויון, אי־אלימות, השתלבות אזורית ושלום. הוא זקוק לפוליטיקה שאינה מבלבלת בין מיליטנטיות לאסטרטגיה, בין סיסמאות להישגים, ובין הישרדות ההנהגה לשחרור העם.

משום כך גם רעיונות כמו אלה שלדרך חדשה(مسار جديد),שהוקמה בידי קבוצה רחבה של נציגי הדור הצעיר ובהם פעיל פת״ח לשעבר סאמרסיניג׳לאווי, חשובים כל כך. דרך פוליטית פלסטינית חדשה חייבת להיבנות על ההכרה שהעם הפלסטיני ראוי למערכת דמוקרטית, צודקת ומודרנית - מערכת המשרתת אזרחים ולא פלגים, מגינה על חירויות, דוחה אלימות ככלי פוליטי, ומבקשת עצמאות באמצעות דיפלומטיה, שותפות אזורית וממשל אחראי.

האיחוד האירופי חייב להשתמש בהשפעתו על הנשיא עבאס ועל הרשות הפלסטינית, גם מדינות ערב חייבות לעשות זאת. מצרים, ירדן, סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות ומרוקו צריכות לדבר בקול אחד: התחדשות לאומית פלסטינית היא הכרח, לא עוד רפורמות פוליטיות ורפורמות מוסדיות קוסמטיות. יש לקיים בחירות. יש לשנות את החוק. על המערכת הישנה לפתוח את הדלת לדור חדש.

הזירה השנייה היא הזירה האזורית והבינלאומית. מצרים, ירדן, סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות ומרוקו חייבות לתאם מהלך פוליטי אמיתי מול הנשיא טראמפ. האירועים האחרונים הוכיחו שלטראמפ יש השפעה על קבלת ההחלטות בישראל שאין לאף מנהיג אחר בעולם. שום ראש ממשלה ישראלי - נתניהו או כל אחד אחר - אינו יכול להתעלם מנשיא אמריקאי נחוש, בייחוד כאשר הוא מגובה בידי מדינות האזור ובחבילה ברורה של ביטחון, נורמליזציה, פיתוח ושלום.

כמו ממשלת ישראל הנוכחית, גם הממשלה הבאה לא תסיים מרצונה את הסכסוך הישראלי־הפלסטיני - היא לא תקבל מרצונה מדינה פלסטינית ולא תפרק מרצונה את מבנה הכיבוש הקבוע. היא תנוע בכיוון זה רק אם תיווצר מסגרת חיצונית חזקה שתהפוך את מחיר הסירוב לגבוה ממחיר ההסכמה. המסגרת הזאת חייבת לבוא מוושינגטון, אך עליה להיות נדחפת, מעוצבת ומגובה בידי מדינות האזור.

על מדינות ערב לומר לטראמפ ישירות: הגיע הזמן להפוך את סעיפים 19 ו־20 בתוכנית שלו עצמו לתוכנית פעולה. ״מסלול אמין״ להגדרה עצמית פלסטינית ולהקמת מדינה אינו יכול להישאר ביטוי במסמך. ״אופק מדיני״ אינו יכול להישאר קישוט דיפלומטי. המילים האלה חייבות להפוך ללוח זמנים, למנגנון ביצוע ולתהליך פוליטי מחייב.

המדינה הפלסטינית העתידית חייבת להיות חלק מארכיטקטורה אזורית רחבה יותר: מפורזת, נקייה מקיצוניות, דמוקרטית ומפותחת. עליה לחיות לצד ישראל בתוך מערכת אזורית של הכרה הדדית ויחסים דיפלומטיים, שיתוף פעולה ביטחוני ופיתוח כלכלי. מדובר במזרח תיכון חדש שבו ביטחון ישראלי וחירות פלסטינית מובנים כמציאויות התלויות זו בזוומזינות זו את זו.

פלסטין לעולם לא תהיה חופשית אם לישראל לא יהיה ביטחון. ישראל לעולם לא תהיה בטוחה אם לפלסטינים לא תהיה חירות. אמת זו חייבת להנחות את השלב הבא.

השלב הבא לא יקרה מעצמו, לא מתוך נדיבות ישראלית ולא באמצעות עוד הצהרות בינלאומיות. הוא יקרה רק אם פלסטינים, ערבים, אירופים, אמריקאים וישראלים שוחרי שלום יפעלו יחד בדחיפות ובבהירות.

רצף הצעדים הנדרשים ברור: לסיים באמת את המלחמהבעזה; לחוקק חוק בחירות פלסטיני חדש המבוסס על רשות אחת חוק אחד ונשק אחד; לבנות כוחות פוליטיים פלסטיניים חדשים; לקיים בחירות פלסטיניות בעזה, בגדה המערבית ובמזרח ירושלים; לדחוף את טראמפ להזיז את ישראל לעבר הסכם אמיתי של שתי מדינות; לשלב את ההסכם הזה בארכיטקטורה אזורית של ביטחון וכלכלה. כלומר המשימה היא להפוך את ההבטחה למדינה פלסטינית למציאות - לא ביום מן הימים, לא אחרי עוד דור של סבל, אלא בתוך תהליך פוליטי מוגדר שמתחיל עכשיו. במקום כלשהו בתוך התהליך הזה, אך לפחות אחרי הבחירות הפלסטיניות, יתקיימו גם בחירות בישראל, ובתקווה יסירו מן השלטון את משטר נתניהו־סמוטריץ׳־בן גביר האסוני.

האזור אינו זקוק לעוד סיסמאות. הוא זקוק לדרך חדשה. הפלסטינים אינם זקוקים להנהגה ממוחזרת. הם זקוקים לעתיד חדש. הישראלים אינם זקוקים לעוד אשליה שהסכסוך ניתן לניהול לנצח. הם זקוקים לדברי אמתוצריכים להבין שביטחונם תלוי בחירותם של הפלסטינים.

עתיד חדש אפשרי. אבל הוא לא יינתן לנו. עלינו ליצור אותו. והוא חייב להתחיל עכשיו.

מקורות רשמיים פלסטיניים דיווחו כי משטרת הכיבוש הישראלית עצרה את שחקנית נבחרת פלסטין בכדורגל נשים, רנד חלוואני, לאחר שזומנה לחקירה באחד ממרכזיה בירושלים הכבושה. התאחדות הכדורגל הפלסטינית הבהירה כי השחקנית בת ה-20 נעצרה מיד עם הגעתה לתחנת המשטרה 'תלפיות' הממוקמת במערב ירושלים, בצעד המשקף את המשך הפגיעה בצוותי הספורט הפלסטיניים.\n\nמצידו, המשרד לתקשורת של מחוז ירושלים אישר כי רשויות הכיבוש החליטו להעביר את השחקנית חלוואני לבית המשפט לאחר חקירתה ביום שלישי, שם ניתנה החלטה להאריך את מעצרה עד יום שישי הקרוב. צעדים אלה מתרחשים על רקע שתיקה מצד גורמי הביטחון הישראליים, שלא סיפקו כל הבהרות רשמיות לגבי הרקע למעצר הפתאומי הזה של הספורטאית הפלסטינית.\n\nבהקשר קשור, כוחות צבא ישראלי פתחו במבצע פשיטות שכלל מעונות סטודנטיות בצפון העיר רמאללה, שהוביל למעצרה של נטלי אבו דיה, שחקנית עבר בנבחרת הלאומית וסטודנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת ביר זית. מקורות מהאוניברסיטה ומההתאחדות ציינו כי המעצר בוצע לאחר פריצה למקום מגוריה וחיפוש בו, מה שעורר גל של גינויים בחוגים האקדמיים והספורטיביים.\n\nמסע המעצרים לא הוגבל רק לשחקניות, אלא כלל גם סטודנטיות נוספות מאוניברסיטת ביר זית, כאשר הנהלת האוניברסיטה דיווחה על מעצרן של הסטודנטיות גולן אבו עוואד וסמא סאפי, בנוסף לבוגרת לילא נאיף חליל. דו"ח שפורסם על ידי צבא הכיבוש טען כי ארבע הצעירות חשודות במעורבות בפעילויות שהוא מתאר כעוינות, האשמות המשמשות לעיתים קרובות כדי להצדיק מעצרים פוליטיים.\n\nהתאחדות הכדורגל הפלסטינית גינתה את המעשים הללו, ותיארה אותם כהפרה בוטה של אמנות בינלאומיות וערכים ספורטיביים עולמיים המבטיחים חופש תנועה וביטחון לספורטאים. ההתאחדות פנתה בקריאה דחופה להתאחדות הכדורגל הבינלאומית (פיפ"א), בדרישה לנקוט בצעדים קונקרטיים ומידיים כדי להטיל אחריות על רשויות הכיבוש על הפרות אלו המנוגדות לתקנות המערכת הכדורגל הבינלאומית.\n\nבמישור הדתי, דרש המטרופוליטן של הכנסייה האוונגלית הלותרנית בירדן ובארץ הקודש, עימאד חדאד, לשחרר באופן מיידי וללא תנאי את העצורה נטלי אבו דיה, וציין כי היא חברה פעילה בכנסיית הרפורמה בבית ג'אלה. המטרופוליטן הביע את דאגתו העמוקה לגבי גורלה של נטלי, שהפכה לחלק מאלפי פלסטינים הכלואים בבתי כלא ללא הגשת כתבי אישום ברורים או משפטים הוגנים.\n\nבדו"ח מפורט של מועדון האסיר הפלסטיני, נחשף גידול ניכר במספר האסירות בבתי הכלא של הכיבוש, כאשר המספר הגיע ל-89 עצורות, ביניהן שלוש ילדות ושלוש נשים בהריון. הדו"ח ציין כי רוב האסירות הללו מוחזקות בכלא 'הדמון' בעיר חיפה, שם הן מתמודדות עם תנאי חיים ובריאות קשים ביותר, חסרי מינימום תנאים אנושיים.\n\nמועדון האסיר הבהיר כי האסירות נתונות למדיניות שיטתית של התעללות, הכוללת הרעבה מכוונת והזנחה רפואית מכוונת, בנוסף לבידוד והתקפות פיזיות ומילוליות במהלך חיפושים. כמו כן, התאים סובלים מצפיפות יתר, מה שמאלץ רבות מהעצורות לישון על הרצפה בהיעדר שמיכות ומיטות מספיקות, מה שמחמיר את סבלן היומיומי.\n\nהסטטיסטיקות האחרונות שפורסמו על ידי ארגוני זכויות אדם מצביעות על כך שמספר האסירים הפלסטינים הכולל בבתי הכלא של הכיבוש עלה על 9400 עצורים, המפוזרים במרכזי מעצר וכליאה שונים. נתונים אלה משקפים את היקף ההסלמה הישראלית המתמשכת מאז סוף החודש שעבר, שפגעה בכל קבוצות החברה הפלסטינית, כולל נשים, ילדים וספורטאים.\n\nלסיכום, עורכי דין ומוסדות לאומיים דורשים התערבות בינלאומית דחופה כדי לעצור את ההפרות הללו ולהבטיח את הגנת האזרחים והספורטאים הפלסטינים תחת הכיבוש. סוגיית השחקניות חלוואני ואבו דיה נותרה סמל לאתגרים הגדולים העומדים בפני הספורט הפלסטיני תחת הגבלות הביטחון המחמירות והרדיפות המתמשכות שמטרתן לערער את הנוכחות הפלסטינית בזירות הבינלאומיות.\n\nמעצר השחקניות חלוואני ואבו דיה מהווה הפרה בוטה של כל הערכים שעליהם מושתת הספורט, ושל החוקים והאמנות הבינלאומיות.

החוגים הפלסטיניים מתמודדים עם הצעת חוק ישראלית חדשה שמטרתה להכשיר את מניעת קריאת האד'אן בעיר ירושלים הכבושה ובאזורי הקו הירוק, בגל של גינויים נרחבים. מהלכים אלה באים בעקבות אישור הוועדה השרים לענייני חקיקה להצעה שהוגשה על ידי מפלגת 'עוצמה יהודית' הימנית הקיצונית, בראשות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, בצעד שנחשב על ידי משקיפים כהסלמה מסוכנת נגד הזהות האסלאמית של האזור.

שופט השופטים של פלסטין, מחמוד אל-הבאש, תיאר חקיקה זו כ'הכרזת מלחמה דתית' המכוונת ישירות לטקסים ולמקומות הקדושים האסלאמיים. אל-הבאש הדגיש בהצהרות לעיתונות כי הניסיונות הישראליים להגביל את קול האד'אן משקפים מצב של קיצוניות ושנאה ששולטים בצמתי ההחלטה בממשלת הכיבוש, והדגיש כי צעד זה מהווה הפרה בוטה של כל החוקים הבינלאומיים המבטיחים את חופש הפולחן.

מצדו, השייח' עכרמה סברי, מטיף מסגד אל-אקצא המבורך, הזהיר מפני המגמה המסוכנת שנקטו הניסיונות הישראליים החוזרים ונשנים להשתיק את המואזינים. סברי הבהיר בהצהרה כי האד'אן מהווה חלק בלתי נפרד מהאמונה והשריעה האסלאמית, ולשלטונות הכיבוש אין כל זכות לגיטימית או חוקית להתערב בו או לנסות להנמיך את קולו תחת כל עילה שהיא, וראה בצעד זה התנגשות עם זכויות האדם הבסיסיות ביותר.

הצעת החוק המוצעת כוללת הגבלות מחמירות האוסרות התקנה או הפעלה של מערכות קול במסגדים ללא קבלת רישיונות מוקדמים הכפופים לקריטריונים של הכיבוש. רישיונות אלה מבוססים על הערכות של מה שמכונה 'רמת רעש' ומידת הקרבה לאזורי מגורים, מה שמעניק למשטרת הכיבוש סמכויות נרחבות להתערבות מיידית, החרמת ציוד קול והטלת קנסות כספיים כבדים על מסגדים מפרים.

למרות שההצעה עדיין ממתינה להצגה בפני הכנסת הישראלית לאישור סופי, אל-הבאש הדגיש כי האד'אן ימשיך להדהד בשמי פלסטין וחוקים אלה לא יצליחו לטשטש את הזהות הלאומית והדתית. הוא ציין כי העם הפלסטיני ימשיך להגן על מקומותיו הקדושים האסלאמיים והנוצריים כאחד, והדגיש כי ירושלים ומסגד אל-אקצא יישארו מהות הזכות הערבית והאסלאמית מול מדיניות העקירה והייהוד.

משקיפים רואים כי אישור חוק זה יוביל להתפרצות גל חדש של זעם עממי ובינלאומי, בשל רגישות הסמלים הדתיים בסכסוך המתמשך. החששות גוברים כי יישום הגבלות אלה יוביל לחיכוכים ישירים בין מתפללים וכוחות הכיבוש, במיוחד בערים ההיסטוריות ובירושלים הכבושה, הנתונות ללחצי יהוד מתמשכים המכוונים למאפייניה הדתיים והתרבותיים.

הצעת החוק נחשבת להכרזת מלחמה דתית על המקומות הקדושים והטקסים האסלאמיים, ותקיפה ישירה של חופש הפולחן.

דיווח עיתונאי של העיתון הבריטי "הטיימס" חשף את עומק הפער שהחל להפריד בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבין הממשל האמריקאי, כאשר נתניהו תואר כאישיות המטרידה ביותר במסדרונות הבית הלבן בשלושת העשורים האחרונים. הדו"ח ציין כי תכונותיו האישיות של נתניהו, המאופיינות בעקשנות ותמרון, הכניסו את היחסים האסטרטגיים של תל אביב למבוי סתום עם רצף הנשיאים משתי המפלגות, הרפובליקנית והדמוקרטית.

בהתפתחות בולטת, בלטו סימני כעס עז מצד הנשיא האמריקאי כלפי נתניהו, כאשר מקורות דיווחו כי שיחת טלפון סוערת כללה נזיפה חריפה וקללות גסות מטראמפ לראש ממשלת ישראל. כעס זה הגיע על רקע הפעולות הצבאיות הישראליות בדרום לבנון, שאותן ראתה וושינגטון כאיום ישיר על מסלול שיחות השלום המתמשכות עם איראן, וניסיון לגרור את האזור לעימות כולל שאינו משרת את האינטרסים האמריקאים.

דיווחים ציטטו גורמים אמריקאים שאמרו כי טראמפ התעמת עם נתניהו במילים חריפות, והזכיר לו את חסדו בכך שנשאר מחוץ לכלא והגנה עליו פוליטית ומשפטית בשנים האחרונות. טראמפ הדגיש בדבריו כי מדיניותו הנוכחית של נתניהו הפכה את ישראל למנודה בינלאומית, וציין כי שנאת ישראל החלה לעלות באופן חסר תקדים בחוגים העולמיים והאמריקאים כתוצאה מההתעקשות על הסלמה צבאית.

מצידו, נראה שנתניהו פועל על פי אג'נדה פנימית מורכבת, כאשר אנליסטים רואים כי המשך מצב המלחמה משרת את הישרדותו הפוליטית ודוחה את ההכרעה בפרשות השחיתות הרודפות אותו. סקרי דעת קהל בתוך החברה הישראלית מראים פילוג חד, כאשר חלק נרחב מהמתנחלים נוטה להמשיך בפעולות צבאיות נגד איראן וחיזבאללה, ונתניהו מנצל זאת לחיזוק מעמדו האלקטורלי מול יריביו הפוליטיים.

ממשלת ישראל מתמודדת עם לחצים פנימיים גוברים עקב עקירת אלפי ישראלים מהאזורים הצפוניים, תיק שנוצל על ידי מתנגדים כמו נפתלי בנט כדי להאשים את נתניהו בחולשה. לחץ פנימי זה דוחף את נתניהו להסלמה נוספת בביירות, תוך התעלמות מהאזהרות האמריקאיות החוזרות ונשנות על הצורך באיפוק כדי למנוע קריסת ההבנות האזוריות השבריריות.

בצד האמריקאי, טראמפ מוצא את עצמו תחת לחץ אלקטורלי וכלכלי גדול, במיוחד עם עליית מחירי הדלק שעברו ארבעה דולרים לגלון. הבית הלבן רואה כי המשך המתיחות במצר הורמוז עקב ההסלמה הישראלית פוגע ישירות בכלכלה האמריקאית, מה שגורם לסבלנות האמריקאית כלפי הרפתקאותיו הצבאיות של נתניהו לאזול במהירות.

בהקשר זה, היועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'ון בולטון רואה כי סגנונו הגס של טראמפ בטיפול בנתניהו משקף תסכול אמיתי מחוסר הציות לחזון האמריקאי. בולטון הסביר כי איראן מודעת למתיחות זו ומנצלת אותה כדי ללחוץ על וושינגטון, ורואה כי טראמפ שואף להגיע להסכם שיבטיח את זרימת הנפט העולמי גם אם זה יהיה על חשבון שאיפותיו הצבאיות של נתניהו בלבנון.

היסטורית, נתניהו לא היה זר להתנגשויות עם נשיאים אמריקאים, והוא כבר עורר את כעסו של ביל קלינטון ששאל בכעס מי היא המעצמה הגדולה ביחסים בין שני הצדדים. גם תקופות אובמה וביידן ראו מתיחויות דומות, כאשר נתניהו כונה בכינויים קשים בחדרים סגורים, מה שמשקף דפוס מתמשך של חילוקי דעות מהותיים סביב ניהול תיקי המזרח התיכון.

הנתונים הנוכחיים מצביעים על שינוי מהותי במצב הרוח הציבורי האמריקאי, כאשר נתוני מרכזי מחקר הראו ירידה משמעותית בשיעורי התמיכה בישראל בקרב האמריקאים. לאחר שההשקפה החיובית הייתה השלטת, כעת רוב הציבור נושא רגשות שליליים כלפי הכיבוש, מושפע מהתמונות המגיעות מעזה וההרס שהותירה המלחמה המתמשכת, וזה החל להשתקף גם בתוך בסיסי הבוחרים של המפלגה הרפובליקנית.

מומחים רואים כי נתניהו נלחם כעת בשתי חזיתות; חזית ההישרדות הפוליטית וחזית הגורל האישי כדי להימנע מכניסה לכלא בפרשות שוחד והפרת אמונים. משפט מתמשך זה מזה חמש שנים מטיל ספק בהחלטותיו המלחמתיות, כאשר הוא מואשם בהעדפת האינטרס האישי שלו על פני האינטרסים הביטחוניים האסטרטגיים, ואף על פני יחסיה של ישראל עם בעלת בריתה הבינלאומית הגדולה ביותר.

למרות ניסיונותיו של נתניהו לנצל את הרקע התרבותי האמריקאי שלו ואת קשריו בוושינגטון כדי לתקן את הקרע, הפער נראה הולך ומתרחב עם עליית הקולות הקוראים לבדלנות באמריקה. אישים ימניים משפיעים החלו לשאול בגלוי על כדאיות מימון מלחמות שאינן משרתות את האזרח האמריקאי, מה שמציב את הסיוע הצבאי השנתי בסך מיליארדי דולרים תחת זכוכית מגדלת של אחריות ציבורית.

האתגר הגדול ביותר העומד בפני מדינת ישראל כיום הוא התרחקות האינטרסים עם וושינגטון בתיקים חיוניים כמו אנרגיה והיחסים עם איראן. בעוד וושינגטון שואפת להרגיע את החזיתות כדי להבטיח יציבות בשווקים, נתניהו מוצא בהסלמה דרך יחידה לברוח מהתחייבויות פנימיות ומשפטיות, וזה עלול להוביל בסופו של דבר להתנגשות ישירה שתשנה את צורת הברית ההיסטורית.

חוקרים מזהירים כי המשך התנגדותו של נתניהו לרצון האמריקאי עלול לעלות לישראל בכיסוי דיפלומטי וצבאי שאין לו תחליף. המשוואה שהתבססה על תמיכה בלתי מותנית החלה להישחק, והמסרים הקשים ששולח טראמפ אינם רק התקפי זעם חולפים, אלא אינדיקציה לשינוי מבני באופן שבו וושינגטון מתמודדת עם בעלות בריתה הסוררות.

לסיכום, לוח הזמנים של נתניהו נותר קשור לבחירות עתידיות ולגורל משפטי תלוי ועומד, מה שהופך אותו לשחקן בלתי צפוי בזירה הבינלאומית. עם התקרבות מועדי נובמבר בארצות הברית, היחסים בין ה'ערמומי' בתל אביב ל'אימפולסיבי' בוושינגטון יישארו במבחן הנחישות, על רקע שינויים אזוריים ובינלאומיים חסרי רחמים.

"לולא אני, היית בכלא. אני הצלתי אותך. כולם שונאים אותך עכשיו. כולם שונאים את ישראל בגלל זה."

צבא הכיבוש הישראלי הודיע ביום רביעי על נסיגת אוגדה 252 מצפון רצועת עזה, לאחר ארבעה חודשים של פעולות צבאיות אינטנסיביות. פעולות אלו גרמו להרס עצום שפגע בשכונות מגורים ובתשתיות, והותירו גלי עקירה נרחבים של תושבים פלסטינים באזורים אלו.

מקורות דיווחו כי האוגדה הנסוגה, המונה למעלה מ-10,000 חיילים, סיימה את משימות הלחימה שהוטלו עליה בצפון. בהודעת צבא הכיבוש הובהר כי אוגדה 99 תיקח את המושכות בשלב הבא, כדי להמשיך בפעילויות הצבאיות ולהבטיח שליטה מבצעית מתמשכת באזור שחווה עימותים קשים.

פיקוד צבא הכיבוש טען כי כוחות אוגדה 252 הצליחו במהלך שהותם להשמיד מחסני נשק ועמדות תצפית, בנוסף לפגיעה בתשתיות מעל ומתחת לקרקע. עם זאת, מקורות צבאיים לא הציגו ראיות עצמאיות בשטח התומכות בטענות אלו, על רקע עמימות מתמשכת לגבי היקף האבדות האמיתיות או פרטי הפריסה הצבאית הנותרת בתוך הרצועה.

בהקשר קשור, ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו חשף את שאיפותיו המבצעיות, וציין כי כוחות ישראליים שולטים כיום על כ-60% משטח רצועת עזה. נתניהו הדגיש כי התוכנית הצבאית שואפת להעלות נתון זה ל-70% בתקופה הקרובה, מה שמשקף את כוונת הכיבוש להרחיב את היקף הנוכחות הצבאית הקבועה.

מהלכים מבצעיים אלו מתרחשים בזמן שדיווחים מצביעים על כך שישראל הכריזה בעבר על שליטתה ב-53% מכלל שטח הרצועה. השוני בנתונים המוצהרים מראה את היקף הבלבול או השינויים המתמשכים בתוכניות המבצעיות העוקבות אחר נסיגות חלקיות הקשורות להבנות פוליטיות או ללחצים בינלאומיים, כולל מה שמכונה תוכנית הממשל האמריקאי הקודם.

בנוגע לאבדות בנפש, מניין ההרוגים מהתוקפנות המתמשכת מאז ה-7 באוקטובר 2023 עדיין רושם מספרים קטסטרופליים, כאשר מקורות רפואיים פלסטינים דיווחו על כ-73 אלף הרוגים ו-173 אלף פצועים. הסטטיסטיקה מאשרת כי הרוב המכריע של הקורבנות הם נשים וילדים, על רקע הרס שפגע בכ-90% מהמתקנים החיוניים והאזרחיים בעזה.

למרות ההכרזה הרשמית על הפסקת אש שנכנסה לתוקף באוקטובר 2025, המציאות בשטח מצביעה על המשך פעולות צבאיות והפגזות לסירוגין. הכיבוש ממשיך גם להטיל הגבלות חמורות על כניסת סיוע הומניטרי ורפואי, מה שמחמיר את המשבר ההומניטרי ומוביל למותם של קורבנות אזרחיים נוספים מדי יום כתוצאה מרעב ומחוסר טיפול רפואי.

אוגדה 252 השלימה את משימתה בצפון הרצועה, ואוגדה 99 תיקח על עצמה את המשך הפעולות הצבאיות באזור בשלב הבא.

משלחת ממועצת הכפר עין עריק נפגשה היום, יום רביעי, עם שגרירות הרפובליקה העממית של סין במדינת פלסטין. את המשלחת קיבל לי שין, ממונה על ענייני שגרירות סין בפלסטין, ויועצי השגרירות. שני הצדדים דנו בשיתוף פעולה ובדרכים לחיזוקו לטובת הקהילה המקומית.

המשלחת, שכללה את חברי מועצת הכפר רנדה אל-חלאווה ומחמוד שוקייר, וחברי הוועדה המייעצת של המועצה חוסני שילו ועבדאללה עוואד, ובהשתתפות מר מוחמד עלוש, סקרה את המצב הכללי של העיירה ואת הצרכים הנוכחיים בתחום התשתיות והפרויקטים.

הפגישה התייחסה גם למתקפה האכזרית של מיליציות המתנחלים בכפרים שממערב לרמאללה, ובמיוחד בכפר עין עריק, שם מיליציות המתנחלים תוקפות אזרחים ומונעות מהם גישה לאדמותיהם, בנוסף להתפשטות מאחזים רועים שהחלו להשתלט על שטחים נרחבים מאדמות הכפר.

המשלחת הציגה למר שין את המצב בעיירה וסקרה בפניו את הפרויקטים שהמועצה מבצעת עם גורמים רבים בעלי עניין, ובראשם שימור אתרי מורשת בעיר העתיקה, וכן פרויקטים חקלאיים.

המשלחת ציינה כי עין עריק מייצגת את המולדת המיניאטורית של דו-קיום, אחווה, הרמוניה ועבודה משותפת בין כל תושביה.

המשלחת שיבחה את כל המאמצים של הרפובליקה העממית של סין בתמיכה במדינת פלסטין בפורומים בינלאומיים, וכן את תמיכתה המתמשכת במוסדות מדינת פלסטין ובקהילה המקומית, ואת עומק היחסים המקשרים בין שתי המדינות והעמים האחים.

ממונה על ענייני השגריר לי שין בירך את המשלחת האורחת והביע נכונות מלאה לשיתוף פעולה ותמיכה מצד הרפובליקה העממית של סין בחלק מצרכי העיירה, בנוסף להכללתה בתקציבים העתידיים של הפרויקטים שהשגרירות מפקחת על מימונם וביצועם.

שני הצדדים הדגישו את מחויבותם להמשיך בשיתוף פעולה ובעבודה משותפת בתחומי ההכשרה והתוכניות הזמינות באמצעות השגרירות, באופן שיסייע בפיתוח כישורי כוח האדם.

בסיום הפגישה, משלחת מועצת הכפר העניקה מתנת מזכרת לשגריר לי שין.

ראש ממשלת הכיבוש הישראלי, בנימין נתניהו, חשף את מנגנוני התיאום עם הצד האמריקאי בנוגע לעתיד רצועת עזה, וציין כי ההחלטות הקשורות לפירוק תנועת חמאס מנשקה ותזמון יישום צעדים אלו יתבצעו באמצעות התייעצויות ישירות עם "מועצת השלום". נתניהו הבהיר כי מועצה זו, שהוקמה על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשנה שעברה, אחראית על פיקוח על שלבי הפסקת האש ההדרגתית.

נתניהו הדגיש, בראיון לכלי תקשורת אמריקאים, כי ממשלתו עומדת לקבוע את אופי המהלכים הבאים ברצועה בשיתוף פעולה עם הגוף האמריקאי החדש, באומרו: "נקבל את ההחלטה לגבי תזמון וסוג הפעולות בעזה בהסכמה עם מועצת השלום". הצהרות אלו מגיעות בהיעדר תגובה רשמית מיידית מצד המועצה או הממשל האמריקאי לגבי מנגנוני שיתוף הפעולה בשטח.

יצוין כי הממשל האמריקאי אישר באמצע ינואר האחרון מבנה אינטגרלי לניהול מה שכינה "שלב המעבר" ברצועת עזה. מבנה זה כולל ארבעה גופים עיקריים: מועצת השלום, המועצה המבצעת של עזה, בנוסף לוועדה הלאומית לניהול עזה וכוח הייצוב הבינלאומי, שהם הגופים שמטרתם לעצב את המציאות הביטחונית והפוליטית החדשה ברצועה.

עלינו להחליט מתי לפעול בעזה, ונקבע את סוג הפעולה עם מועצת השלום.

המזכירות הכללית של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ הביעה את גינויה החריף להסלמה בפלישות המתנחלים הקיצוניים לחצרות מסגד אל-אקצא המבורך. המועצה הדגישה כי מהלכים אלו מתבצעים בחסות ישירה של כוחות הכיבוש הישראליים, מה שמהווה התרסה בוטה כלפי הקהילה הבינלאומית.

המזכיר הכללי של המועצה, ג'אסם מוחמד אל-בדיווי, תיאר את המעשים הללו כפרובוקטיביים ובלתי מקובלים לחלוטין, וציין כי הם נועדו ללבות את רגשות המוסלמים ברחבי העולם. אל-בדיווי הבהיר כי המשך ההפרות הללו מהווה הפרה בוטה של החוקים הבינלאומיים וההחלטות הרלוונטיות הנוגעות למעמדה של העיר הקדושה.

ההצהרה של מדינות המפרץ הדגישה את הדחייה המוחלטת של כל ניסיון ישראלי שמטרתו לשנות את הסטטוס קוו המשפטי וההיסטורי בעיר ירושלים ובמקומות הקדושים האסלאמיים והנוצריים שלה. המועצה הזהירה כי מדיניות שיטתית זו תוביל בהכרח להגברת המתיחות וחוסר היציבות בכל האזור.

בהקשר קשור, דיווחו מקורות מקומיים כי קבוצות של מתנחלים הניפו את דגל ישראל בתוך חצרות הר הבית הקדוש בימים האחרונים. צעדים אלו לוו בביצוע טקסים תלמודיים פרובוקטיביים, מה שעורר גל של זעם ואזהרות מפני השלכות מעשים אלו על ביטחון האזור.

מצדו, ציין מנהל מחלקת התקשורת במחוז ירושלים, עומר אל-רג'וב, כי מה שקורה באל-אקצא אינו רק אירועים חולפים, אלא חלק מתוכנית רשמית. הוא הבהיר כי שלטונות הכיבוש שואפים באמצעות פלישות אלו לכפות מציאות חדשה שתסלול את הדרך לחלוקה זמנית ומרחבית של המסגד.

הגינוי לא הוגבל לצד המפרצי, שכן שרי החוץ של שמונה מדינות ערביות ואיסלאמיות פרסמו הצהרה משותפת שבה גינו את ההפרות החוזרות ונשנות הללו. ההצהרה כללה את סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות, ירדן, מצרים, טורקיה, פקיסטן ואינדונזיה, במהלך דיפלומטי רחב היקף.

השרים הדגישו בהצהרתם המשותפת את הצורך לכבד את האפוטרופסות ההאשמית ההיסטורית על המקומות הקדושים בירושלים, ולהפסיק את כל הצעדים הפוגעים בקדושת מסגד אל-אקצא. הם הדגישו כי הדרך היחידה להשגת יציבות טמונה בחזרה למסלול של שלום צודק ומקיף.

משקיפים רואים כי התגברות הפלישות לאחרונה משקפת את רצון הימין הקיצוני בממשלת ישראל לכפות שליטה מלאה על המקומות הקדושים. הפלסטינים מזהירים כי פשעים אלו נועדו למחוק את הזהות הערבית והאסלאמית של העיר ירושלים ולייהד את מאפייניה ההיסטוריים באופן סופי.

מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ סיימה את הצהרתה בהדגשה כי ערעור סיכויי השלום באזור הוא התוצאה הישירה של פרובוקציות מתמשכות אלו. היא קראה לקהילה הבינלאומית ולארגוני האו"ם לשאת באחריותם המשפטית והמוסרית כדי לעצור את התקפות אלו ולספק את ההגנה הנדרשת לעם הפלסטיני ולמקומותיו הקדושים.

מעשים פרובוקטיביים אלו מהווים הפרה בוטה של החוק הבינלאומי ושל החלטות הלגיטימציה הבינלאומית ומלבים את המתיחות באזור.

בכלים פרימיטיביים וחומרים פשוטים מעץ וניילון, מנסה רופא השיניים ריזק אבו חלימה להחזיר חיים למקצועו שנהרס על ידי צבא הכיבוש הישראלי. הוא פתח מרפאה חלופית על חורבות המרכז הרפואי שלו, שפעם היה מוסד מתקדם ובו הציוד הרפואי החדיש ביותר בעיר עזה.

מראה המרפאה, שפעם שקקה חיים וטכנולוגיות מודרניות, הפך ל'דוכן' קטן וחסר את המרכיבים הבסיסיים ביותר. הרופא מתמודד עם אתגרים עצומים לאור מניעת הכיבוש הכנסת ציוד רפואי חיוני, מה שהופך את מתן השירות לחולים למשימה כמעט בלתי אפשרית בתנאים הנוכחיים.

סיפורו של אבו חלימה משקף מציאות טרגית שחווה מגזר הבריאות בעזה, כאשר נתוני משרד הבריאות הפלסטיני מצביעים על כך שהכיבוש הרס כ-80% מהמרפאות הפרטיות. הרס שיטתי זה אילץ מאות רופאים להתחיל מאפס בסביבות שאינן מוכנות מבחינה רפואית.

אבו חלימה נזכר בצער כיצד ניהל מרכז משולב שכלל צוותים מומחים ומחלקות רנטגן ועיקור, לפני שההפצצות הפכו אותו להריסות. רק מכשיר רפואי אחד שרד מהמרכז הזה, אותו חילץ הרופא בקושי רב מתחת להריסות כדי להמשיך בעבודתו ההומניטרית.

מגזר רפואת השיניים בפרט סובל ממשבר חמור, כאשר מחירי חומרי הגלם והסתימות עלו פי 5 עד 10 מערכם הקודם. עלייה מטורפת זו במחירים הטילה צל כבד על אזרחים הסובלים ממצב כלכלי קורס ממילא.

האתגרים מחריפים עם המחסור החמור בסתימות שורש, חומרים קוסמטיים וציוד להרכבת שיניים, שמחיריהם הפכו לדמיוניים. רופאים נאלצים לעבוד בגבולות הצרים ביותר האפשריים, בניסיון להקל על כאבי החולים שחסרים להם אפילו את סוגי משככי הכאבים הפשוטים ביותר.

הרופא אבו חלימה פנה בקריאות דחופות לארגונים בינלאומיים וגופי סיוע בדבר הצורך בהתערבות מיידית לשבירת המצור הרפואי. הוא הדגיש כי אספקת ציוד רפואי באופן קבוע היא הדרך היחידה להוריד מחירים ולהבטיח מתן טיפול רפואי בטוח לאזרחים הסובלים מפצעים.

הסטטיסטיקה הרשמית חושפת את היקף האסון, כאשר הכיבוש תקף 38 בתי חולים והוציא אותם מכלל שימוש באופן מלא או חלקי. ההפצצות פגעו גם ב-96 מרכזי טיפול ראשוני, והרסו כמעט 200 אמבולנסים שפעלו להצלת פצועים במחוזות שונים.

על מדרכה אחרת, הפכה הרוקחת שירין אל-אטבש דוכן עץ לבית מרקחת חלופי בקרב אוהלי העקורים. צעד זה הגיע לאחר שמטוסי הכיבוש הרסו את בית המרקחת בו עבדה בצפון-מערב העיר עזה, והפכו את מלאי התרופות שלה לאפר.

אל-אטבש מתלוננת על מחסור חמור בתרופות למחלות כרוניות, במיוחד אלו הקשורות לסוכרת והפרעות בבלוטת התריס. היא מדגישה כי מניעת כניסת תרופות מספקות אילצה רוקחים לספק חלופות טיפוליות פחות יעילות, מה שמאיים על יציבות מצבם הבריאותי של אלפי חולים.

בתי המרקחת הפרימיטיביים בעזה מתמודדים עם בעיה נוספת והיא היעדר אמצעי קירור הדרושים לאחסון תרופות רגישות. עם הפסקות החשמל המתמשכות ועליית הטמפרטורות, שמירה על איכות התרופות והציוד הרפואי הופכת לאתגר יומיומי גדול.

משרד הבריאות הזהיר מפני הידרדרות חמורה המאיימת על חייהם של קבוצות חולים פגיעות, כולל 250 חולי אי ספיקת כליות. חולים אלו מאוימים בהפסקת דיאליזה עקב מחסור חמור בתמיסות ומסננים רפואיים הדרושים להמשך חייהם.

המשבר מתרחב וכולל 11 אלף חולי סוכרת המתמודדים עם סיבוכים בריאותיים עקב חוסר זמינות קבועה של זריקות אינסולין. כמו כן, 110 חולי המופיליה סובלים מהיעדר טיפולים מיוחדים, מה שמציב אותם מול סכנת דימום וסיבוכים חמורים.

'דוכנים' רפואיים אלו נשארים עדות לרצון ההישרדות של הצוותים הפלסטיניים למרות מכונת ההרס הישראלית. עובדי מגזר הבריאות מקווים שהמלחמה הזו תסתיים כדי שיוכלו לחזור לבנות את מתקניהם ולספק שירותים בתנאים ההולמים את כבוד האדם וזכותו לטיפול.

הכיבוש הרס את המרכז לחלוטין, ונותרו ממנו רק מכשיר רפואי יחיד וכמה כלים פשוטים שחילצנו בנס מתחת להריסות.