ד"ר ראאד אבו בדאווי: לאו"ם ולמוסדות בינלאומיים אחרים יש מספיק ראיות כדי להטיל אחריות על ישראל, אך חסר להם רצון פוליטי אמיתי.
נור עודה: למרות חשיבותו, הדו"ח אינו מייצג נקודת מפנה משמעותית במלחמה המתמשכת ברצועת עזה עקב היעדר צעדי ענישה בינלאומיים יעילים.
טלאל אוקאל: עדויות אלה מהוות ראיות חיוניות התומכות בתהליך מתן דין וחשבון בפני מוסדות המשפט הבינלאומיים.
ד"ר תמרה חדד: דו"ח "הארץ" הוא מסמך רב עוצמה, אך חשוב יותר הוא יישום החוק הבינלאומי במקום ניצול זמן להשגת מטרות ישראל.
מאג'ד חדיב: ישראל השתלטה על חלוקת הסיוע ההומניטרי במטרה להפוך את מרכזי החלוקה ל"כיכרות הוצאות להורג".
ניזאר נזאל: מדיניות מעבר לרעב וכוללת גם הרג המוני ושיטתי, המאשרת שישראל הגיעה למבוי סתום בניהול המצב ההומניטרי בעזה.
עדויות של חיילים ישראלים חושפות הודאה חמורה בכך שקווי הסיוע בעזה הפכו למטרות צלפים, וחושפות מדיניות שיטתית של הרעבה והרג אזרחים בדם קר. הדבר מציב בפני הקהילה הבינלאומית מבחן אמיתי ליכולתה לעצור את הפשעים המתמשכים הללו ואת ההרג השיטתי של פלסטינים על ידי ישראל.
בתחקיר חדש שפורסם על ידי עיתון ישראלי בולט, נחשפו עדויות מזעזעות של חיילים וקצינים ישראלים, בהן הודו שקיבלו פקודות ישירות לפגוע באזרחים פלסטינים, כולל מקבלי סיוע הומניטרי ברצועת עזה.
בראיונות נפרדים עם "אני", סופרים, פרשנים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטה אומרים כי עדויות אלו, שדלפו לתקשורת הישראלית, מתווספות לרשימה ארוכה של ראיות המאשרות את ההפרות השיטתיות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי וחושפות את הנרטיב הרשמי של ישראל, אשר הצדיק זה מכבר את הריגת האזרחים כ"טעויות לא מכוונות".
הם מאמינים שעדויות אלה מדגישות את כישלונו המוסרי והצבאי של הצבא הישראלי בניהול תוקפנותו המתמשכת נגד רצועת עזה הנצורה. החקירה חושפת היעדר מטרות צבאיות אמיתיות, מה שהופך אזרחים ומרכזי חלוקת סיוע לזירות הוצאות להורג פתוחות.
בעוד שאנליסטים וכותבים רואים בראיות אלו נכס חיוני לתמיכה בתהליך מתן הדין וחשבון בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי ובית הדין הבינלאומי לצדק, הם מדגישים כי הקהילה הבינלאומית עדיין אינה מסוגלת לתרגם תיעוד זה לצעדים ענישתיים קונקרטיים.
פשיטת רגל צבאית ומוסרית של צבא ישראל
ד"ר ראאד אבו בדאווי, פרופסור למשפט בינלאומי ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, אומר כי דו"ח שפורסם בעיתון הישראלי "הארץ", שכלל עדויות של חיילים ישראלים שדיברו על קבלת פקודות צבאיות לפגוע באזרחים פלסטינים, כולל מקבלי סיוע הומניטרי ברצועת עזה, חושף את פשיטת הרגל הצבאית והמוסרית של צבא ישראל.
אבו בדוויה מציין כי הצהרות אלה משקפות את היעדר מטרות צבאיות ברורות ומאשרות כי המערכה הצבאית בעזה משרתת מטרות פוליטיות הקשורות להישרדותה של הקואליציה השלטת בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אבו בדוויה מציין כי דברי החיילים, שכללו מידע רגיש שדלף לתקשורת הישראלית, חושפים חוסר שכנוע בצבא הישראלי בנוגע ליעילות המערכה הצבאית.
אבו בדוויה מסביר כי הצהרות אלו משקפות חלק ממודעותם של החיילים להיעדר מטרות צבאיות אמיתיות ברצועת עזה, כמו גם להיעדר מטרות ביטחוניות ברורות התומכות בהמשך התוקפנות.
אבו בדוויה אומר, "הצבא הישראלי סובל מבנק מטרות צבאי פושט רגל, שמניע את הפיקוד לפגוע באזרחים, התנהגות הסותרת אתיקה צבאית ומשקפת את קריסת הערכים בתוך הצבא".
אבו בדוויה טוען כי להדלפות אלו יש השלכות מרובות, ביניהן ניסיון לשלוח מסר לציבור הישראלי כי המלחמה בעזה אינה משיגה יעדי ביטחון, דבר שעלול להגביר את הלחץ החברתי על ממשלת נתניהו לסיים את התוקפנות.
עוד ראיה שנוספה ל"סל הראיות" המגנה את ישראל.
אבו בדוויה מציין כי הדלפות קודמות מגנרלים וקצינים ישראלים הדגישו את חוסר התוחלת של המבצע הצבאי, דבר המחזק את המגמה הפנימית הזו נגד המשך המלחמה.
אבו בדוויה סבור כי הצהרות אלו עלולות להשפיע על דעת הקהל הישראלית, ובמיוחד בכל הנוגע לחלוקת סיוע הומניטרי, אשר ספגה ביקורת בינלאומית נרחבת.
ברמה הבינלאומית, אבו בדוויה מסביר כי דו"ח "הארץ" מוסיף ל"סל הראיות" המאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בעזה.
אבו בדוויה מציין כי לאומות המאוחדות ולמוסדות בינלאומיים אחרים, כגון בית הדין הפלילי הבינלאומי ובית הדין הבינלאומי לצדק, יש מספיק ראיות כדי להטיל אחריות על ישראל, אך חסר להם רצון פוליטי אמיתי.
אבו בדוויה מותח ביקורת על הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד על ארצות הברית ועל האיחוד האירופי, על כישלונם לנקוט צעדים רציניים לעצירת התוקפנות. הוא מציין כי האיחוד האירופי, שהיה צפוי להשעות את הסכם הסחר עם ישראל עקב הפרות זכויות אדם, פרסם במקום זאת הצהרות "ביישניות" מבלי לנקוט פעולה קונקרטית.
חוסר היכולת של מדינות ערביות ואסלאמיות
אבו בדוויה טוען כי עמדות המערב מושפעות מ"המטרייה הטראמפיסטית" שמספק הממשל האמריקאי לישראל, מה שגורם למדינות אירופה להסס לנקוט עמדות נחרצות מחשש להרגיז את וושינגטון.
אבו בדוויה גם מבקר את חוסר היכולת של מדינות ערביות ואסלאמיות להשתמש בכלי לחץ יעילים, מה שמציב אותן במצב של שותפות שבשתיקה בכך שאינן ניתקות קשרי סחר או מטילות סנקציות על ישראל.
אבו בדוויה טוען כי הקהילה הבינלאומית, כולל שחקנים מרכזיים כמו ארצות הברית והאיחוד האירופי, נושאת באחריות ל"רצח העם" המתמשך בעזה. הוא קורא לפעולה דחופה כדי לעצור את הפשעים ולהבטיח אספקה בטוחה של סיוע הומניטרי, ומזהיר כי ציפיותיהם של אנשים מהקהילה הבינלאומית עלולות להיות מוגזמות לאור כישלון ברור זה.
הבעיה אינה חוסר מידע על פשעים.
מצידה, נור עודה, סופרת ופרשנית פוליטית המתמחה בעניינים דיפלומטיים ויחסים בינלאומיים, ממעיטה בחשיבות ההשלכות הפוליטיות של דו"ח שפורסם לאחרונה בעיתון הישראלי "הארץ", שכלל עדויות מזעזעות של חיילים וקצינים ישראלים על קבלת פקודות לירות באזרחים פלסטינים ליד מרכזי חלוקת סיוע ברצועת עזה.
עודה סבורה כי דו"ח זה, למרות שהוא חשוב כראיה נוספת לפשעים שבוצעו, אינו מייצג נקודת מפנה משמעותית בהקשר של המלחמה הנמשכת כבר יותר מ-20 חודשים. היא מציינת כי רצח העם שמבצעת ישראל בעזה נמשך בשל היעדר אמצעי ענישה בינלאומיים יעילים, ולא בשל חוסר מידע על הפשעים.
עודה מסבירה כי "הארץ" חשף בעבר הפרות נוספות במהלך מלחמה זו, מבלי שהדבר הוביל לשינויים מהותיים בעמדות הבינלאומיות או להפסקת התוקפנות.
עודה טוענת כי מניעיו של העיתון עשויים להיות סובייקטיביים, הקשורים לניסיונותיהם של חלק מהישראלים להציג את החברה שלהם כ"נעלה" מבחינה מוסרית. עם זאת, אין בכך כדי לשלול את קיומה של נטייה אנושית יחסית בדיווח שלו בהשוואה לכלי תקשורת ישראליים אחרים.
עם זאת, עודה מדגיש כי דיווחים אלה אינם המניע העיקרי לחקירות בינלאומיות או לביקורת. סרטונים שפורסמו על ידי החיילים עצמם, יחד עם עדויות פלסטיניות ובינלאומיות, מספקים ראיות רבות התומכות בהאשמות שהוגשו נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובבית הדין הבינלאומי לצדק בגין רצח עם.
עמדות בינלאומיות אינן מבוססות אך ורק על דיווחים בעיתונות.
עודה מציין כי עמדות בינלאומיות אינן מבוססות אך ורק על דיווחים בעיתונות, אלא משקפות את חוסר האיזון בכוח הבינלאומי, במיוחד לאור איומי ארה"ב נגד מדינות המנסות להטיל סנקציות על ישראל או על פקידיה, כמו השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. עודה מבקר את המערכת שישראל הקימה בתמיכת ארה"ב כדי לחמש סיוע הומניטרי, ורואה בה פשע על פי המשפט הבינלאומי.
עודה טוענת כי האומות המאוחדות וארגונים הומניטריים, באמצעות הממסד האמריקאי, גינו את המשטר הזה מראשיתו, אך היעדר סנקציות כלכליות או מצור פוליטי על ישראל משקף "אדישות בינלאומית" לטרגדיה.
עודה מציין כי ההקשר הפנימי הישראלי משחק תפקיד בדיווחים כמו אלה שפורסמו על ידי "הארץ", שכן פלח דעת הקהל הישראלי מבקש לסיים את המלחמה מסיבות פנימיות, כולל התנגדות ואובדן אמון בראש הממשלה בנימין נתניהו.
אבל עודה מדגיש את החשיבות של ההבחנה בין הדיווחים של "הארץ" לבין חקירות של פלטפורמות מתקדמות כמו מגזין +972, המאגד עיתונאים ישראלים ופלסטינים ומתעד פשעים נגד פלסטינים מאז תחילת המלחמה.
בהקשר קשור, עוודה הצביעה על מה שחשף "ידיעות אחרונות", לפיו ארצות הברית וישראל פועלות יחד כדי לסכל יוזמה של האו"ם והאירופה שמטרתה להעביר החלטה במועצת הביטחון להשעות את פעילות קרן הסיוע ההומניטרי לעזה (GHF). לדברי עוודה, הדבר משקף ניסיונות מתמשכים לפוליטיזציה של הסיוע ולנרמל פשעים באמצעות הסכמי נורמליזציה פוטנציאליים, אותם תיארה כ"אסוניים" משום שהם יתמכו ברצח עם ועקירה.
ראיות חיוניות תומכות בתהליך של אחריות וחשבון
בתורו, הסופר והפרשן הפוליטי טלאל אוקל אומר כי התחקיר שפרסם העיתון הישראלי "הארץ", שכלל עדויות של חיילים וקצינים ישראלים על פשעי מלחמה ורצח עם בעזה, אינו החומר היחיד שחושף את ההפרות הללו מתוך החברה הישראלית.
אווקאל מסביר כי עדויות אלו מהוות ראיות חיוניות התומכות בתהליך מתן הדין וחשבון בפני מוסדות משפט בינלאומיים, כגון בית הדין הפלילי הבינלאומי ובית הדין הבינלאומי לצדק, לאור האשמות נגד ישראל בביצוע פשעי מלחמה שיטתיים.
אוקאל מציין כי עדויות אלו, המגיעות מישראלים אשר, למרות היותם בני מיעוט, מפגינים מחויבות לערכי החברה והמדינה שלהם, הן בעלות משמעות רבה בהקשר של משפטם של בכירים ישראלים.
אוקל טוען כי המדיניות שנוקטת ממשלת ישראל מהימין הקיצוני, בראשות דמויות כמו בנימין נתניהו, עולה על כל הדמיון הפלילי ביותר בכיעורה, אך לא ניתן להטיל אחריות על החברה הישראלית כולה.
צעד חשוב לקראת השגת צדק
עם זאת, לדברי אוקל, חקירות כמו אלו שפורסמו על ידי "הארץ" מדגישות את היקף ההפרות המוכחשות על ידי חוגים פוליטיים וצבאיים בישראל.
אוקאל טוען כי ארגונים פלסטיניים, ערביים ובינלאומיים פועלים לתעד עדויות אלו ולבצע מעקב אחריהן מול מוסדות המשפט הבינלאומיים, למרות האתגרים העומדים בפניהם עקב לחץ אמריקאי וסנקציות שמטרתן למנוע הליכים משפטיים נגד ישראל או פקידיה.
אוקל מסביר כי האטה זו בעבודתם של מוסדות בינלאומיים אינה שוללת את חשיבותן של עדויות ככלי לחיזוק האשמות נגד ישראל, ומדגישה את הצורך במאמצים מתמשכים להבטיח דין וחשבון.
אוקל מדגיש כי עדויות אלו מייצגות צעד חשוב לקראת השגת צדק, למרות המכשולים שמדיניות אמריקאית וישראלית מציבה בדרכה של אחריות בינלאומית.
השלכות מסוכנות ביותר בכל הרמות
מצידה, הסופרת והחוקרת הפוליטית ד"ר תמרה חדאד טוענת כי לדיווח של העיתון הישראלי "הארץ", שחשף הצהרות של חיילים ישראלים לפיהן קיבלו פקודות רמות דרג לפגוע באזרחים פלסטינים, כולל אלו המבקשים סיוע הומניטרי ברצועת עזה, יש השלכות מסוכנות ביותר ברמה הפוליטית, ההומניטרית, המוסרית והמשפטית.
חדאד מסביר כי פקודות אלו, שהוציאה ממשלת הקואליציה הישראלית הקיצונית, נועדו להפעיל לחץ צבאי והומניטרי מקסימלי על אזרחים, במטרה לאלץ את חמאס לשחרר את בני הערובה ללא תנאים כגון הפסקת אש, נסיגה צבאית ישראלית מעזה או ערבויות להגנה על מנהיגי התנועה ונכסיה בחו"ל.
חדאד מציין כי עדויות אלו מפריכות את הנרטיב הישראלי המתאר פעולות אלו כ"טעויות לא מכוונות", וטוען כי פגיעה באזרחים משקפת מדיניות מכוונת ולא הפרות אישיות של קצינים או חיילים.
חדאד מסביר כי המטרה העיקרית היא ללחוץ על חמאס לשבת סביב שולחן המשא ומתן מבלי לדון בתנאי הפסקת האש או נסיגת הכוחות, דבר שחושף את הפגיעה באזרחים, כולל ילדים, נשים וקשישים, על רקע המצור והרעב שרצועת עזה סובלת מהם.
מבחינה משפטית, חדאד טוען כי פגיעה מכוונת באזרחים מסווגת כפשע מלחמה וכפשע נגד האנושות על פי חוקת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי.
ראיות נוספות התומכות בתיקים שהוגשו לבית הדין הפלילי הבינלאומי
חדאד מסביר כי דו"ח "הארץ" מהווה ראיה נוספת התומכת בתיקים שהוגשו לבית המשפט, שתובעתו, כרים חאן, הודיעה על המשך החקירות על פשעים שבוצעו בשטחים הפלסטיניים.
חדאד מדגיש את החשיבות של תיעוד פשעים אלה על ידי ארגונים בינלאומיים אמינים כדי לחזק את הראיות נגד גורמים ישראלים.
חדאד מבקר את האדישות והאדישות הבינלאומית והאזורית כלפי פשעים אלה, ומצביע על הסטנדרטים הכפולים של המעצמות הגדולות המגנות על ישראל מפני גינוי במועצת הביטחון ובפורומים בינלאומיים אחרים.
חדאד מסביר שישראל מנצלת את הנרטיב שלה על אירועי ה-7 באוקטובר כדי להצדיק את תוקפנותה, מה שמקנה לה תמיכה מערבית חזקה המעניקה לה חסינות פוליטית וצבאית.
חדאד מצביע על היעדר עמדה ערבית ואסלאמית מאוחדת להפעלת לחץ על ישראל, מה שהוביל לנורמליזציה מוסרית של הזוועות, כאשר נפגעים ופציעות יומיומיות הופכות לשגרה שאינה מצדיקה תגובות חזקות.
חדאד טוען כי דו"ח "הארץ" הוא מסמך רב עוצמה, אך חשוב יותר יישום החוק הבינלאומי במקום בזבוז זמן להשגת יעדיה הביטחוניים והפוליטיים של ישראל בעזה ובגדה המערבית.
חדאד מסביר כי השתיקה הבינלאומית המתמשכת, הנתמכת על ידי ארצות הברית, מחזקת את יכולתה של ישראל לבצע הפרות באזור, כולל בסוריה, לבנון ואיראן, מבלי להתמודד עם גינוי של ממש, וחושפת משבר מוסרי ומשפטי במערכת הבינלאומית.
ישראל ממציאה שיטות חדשות להרג
הסופר והפרשן הפוליטי מאג'ד חדיב אומר כי דו"ח שפורסם בעיתון הישראלי "הארץ", שכלל הודאות של חיילים ישראלים לפיהם קיבלו פקודות לפגוע באזרחים פלסטינים, כולל מקבלי סיוע הומניטרי ברצועת עזה, מהווה ראיה חותכת למדיניות ישראלית שיטתית שמטרתה לחסל את העם הפלסטיני כאילו היו "חרקים או מפלצות אנושיות", בהתאם להצהרותיהם של מנהיגי ישראל הפוליטיים, הביטחוניים והדתיים.
חדיב מציין כי ישראל מעולם לא היססה להמציא שיטות חדשות להרג ולהשגת מטרותיה, תוך שימוש בנשק מתוחכם לביצוע פשעים אלה, החל מהפצצה אווירית של בתים מאוכלסים על ידי אזרחים, דרך הרעבה ככלי לחץ על האוכלוסייה, ועד ניסיונות עקירה בכפייה.
חדיב מאמין כי מדיניות זו הובילה, מאז ה-7 באוקטובר 2023, למותם ופציעתם של כ-200,000 פלסטינים, בנוסף להיעלמותם של כ-11,000 נוספים, כאשר הרעב ממשיך לשמש כנשק עיקרי לצד הפצצות אוויריות, טנקים וארטילריה.
חדיב טוען כי ישראל הורתה על חלוקת סיוע הומניטרי, והסירה אותו באופן חד-צדדי מסוכנויות האו"ם, במטרה להפוך מרכזי חלוקת סיוע ל"זירות הוצאות להורג". תקיפות נגד מקבלי סיוע הובילו למותם של כ-6,000 בני אדם ולפציעתם של יותר מ-6,000 נוספים, על פי דיווחים ממשרד התקשורת של חמאס בעזה.
פשעי מלחמה שתועדו באמצעות אודיו ווידאו
חדיב סבור כי פשעים אלה מהווים הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי והמשפט ההומניטארי הבינלאומי, הרואה בהגנה על אזרחים, ובמיוחד בעת קבלת סיוע, עיקרון יסוד.
חדיב מציין כי ההודאות הכלולות בדו"ח "הארץ" מאשרות כי מעשים אלה בוצעו בהוראתם הישירה של מפקדים צבאיים, מה שהופך אותם לפשעי מלחמה שתועדו באודיו ובווידאו, ונתמכים בהצהרות של גורמים בארגוני זכויות אדם בינלאומיים ובארגוני האו"ם.
חדיב מסביר כי ראיות אלו מספיקות כדי להציגן לבית הדין הפלילי הבינלאומי, שכבר הוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט. עם זאת, ישראל מתעלמת ממוסדות אלה בתמיכת ארצות הברית, שהתנגדה לבית הדין, וכמה מדינות, כמו הונגריה, שאירחה את נתניהו בפומבי.
חדיב מבקר את השתיקה הבינלאומית, הערבית והאסלאמית בנוגע לפשעים אלה, ומתאר אותה כ"חוסר רגישות". הוא גם מציין כי גם עמים ערביים ואסלאמיים, כמו גם משטרהם, הפכו אדישים עקב סירובם להמשיך באקטיביזם שלהם לדרוש סיום המלחמה או לדחוק במשטריהם לספק סיוע הומניטרי.
מה שקורה בעזה חושף את מטרותיה הסודיות של ישראל.
חדיב טוען כי התמיכה האמריקאית המוחלטת בישראל, בין אם באופן דיפלומטי באמצעות הגנתה במועצת הביטחון, ובין אם באופן צבאי באמצעות אספקת נשק קטלני, בנוסף למניעת כל מתקפה נגדה והרתעת כל מי שינסה מהלך כזה, כפי שקורה בהגנה מפני התקפות של קבוצות בסולידריות עם הפלסטינים, כמו החות'ים בתימן, שם הפציצה ארצות הברית אתרים בתימן בתגובה להתקפותיהם נגד ישראל, היא שעודדה את ישראל להתמיד בפשעיה.
חדיב מסביר שמה שקורה כעת בעזה, עם רעב הפלסטינים והריגת כל מי שמנסה לקבל סיוע, חושף את מטרותיה הסודיות של ישראל, כגון עקירה בכפייה והרס צרכי החיים, תוך שימוש ברעב כנשק כדי לאלץ את הפלסטינים להגר מרצונם או בכוח.
חדיב מדגיש כי פשעים אלה משקפים משבר מוסרי עמוק הפוקד את מדינות המערב, הערביות והאסלאמיות, יחד עם כישלונה של המערכת הבינלאומית להגן על אזרחים.
חדיב מזהיר כי היעדר לחץ עממי ורשמי ערבי ואסלאמי מחזק את יכולתה של ישראל להמשיך בפשעיה, וקורא לפעולה דחופה לעצירת "מלחמת ההשמדה" ולמתן הגנה לעם הפלסטיני.
ישראל משתמשת ברעב ככלי לחץ פוליטי.
ניזאר נזאל, חוקר המתמחה בענייני ישראל וסכסוך, טוען מצידו כי עדויותיהם של חיילים ישראלים, שפורסמו על ידי "הארץ", בנוגע לקבלת פקודות לפגוע באזרחים פלסטינים, כולל מקבלי סיוע הומניטרי ברצועת עזה, נושאות השלכות מסוכנות החושפות מדיניות ישראלית שיטתית.
נזאל מסביר כי עדויות אלו משקפות את השימוש של ישראל ברעב ככלי לחץ פוליטי, לא רק באמצעות המצור ומניעת מזון ותרופות מהאוכלוסייה, אלא גם באמצעות דיכוי ניסיונות לקבל סיוע הומניטרי, במטרה להרתיע אזרחים, להפיץ פחד ולשבור את חוסנם.
נזאל מציין כי מדיניות זו חורגת מעבר לרעב וכוללת הרג המוני ושיטתי, ומדגיש כי הפגיעה באזרחים, כולל ילדים, נשים וקשישים, אינה פעולה אינדיבידואלית אלא חלק מאסטרטגיה ישראלית ברורה.
נזאל טוען כי ישראל מבקשת, באמצעות פעולות אלה, לשלוח מסר לקהילה הבינלאומית שצבאה יעשה כל אשר ירצה ללא קשר לחוק הבינלאומי.
ראיות נוספות התומכות בטענות בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי
נזאל מאמין שמדיניות זו מאשרת את המבוי הסתום של ישראל בניהול המצב ההומניטרי בעזה, כאשר כלי השליטה היחידים שנותרו לה, דהיינו אלימות והרס.
נזאל מציין כי הדלפות אלו מהוות ראיות נוספות התומכות בתיקים שהוגשו לבית הדין הפלילי הבינלאומי, אשר הוציא צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלאנט באשמת פשעי מלחמה.
נזאל מציין כי הריגתם של יותר מ-56,000 פלסטינים בעזה, שתועד בתמונות ובסרטונים, מחזקת ראיות אלו. עם זאת, ישראל מתעלמת ממוסדות בינלאומיים, הנתמכים על ידי ארצות הברית, שהתנגדה לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ומדינות כמו הונגריה, שאירחה בגלוי את נתניהו למרות צו המעצר.
נזאל טוען כי ישראל ניצלה בהצלחה את אירועי ה-7 באוקטובר כדי להציג את תוקפנותה על עזה כסכסוך קיומי, מה שהוביל לתנודות בעמדות בינלאומיות.
נזאל מציין כי שותפות הסחר בין האיחוד האירופי לישראל לא הושעתה למרות ההפרות, וכי התמיכה המוחלטת של ארה"ב בישראל משפיעה על הגישות העולמיות.
נזאל מציין כי סין ורוסיה עסוקות בסוגיות שלהן, בעוד שארצות הברית שולטת בדינמיקה של הסכסוך, מתוך אמונה שישראל מיישמת פרויקט אמריקאי באזור.
נזאל מסביר כי חוסר היכולת של הקהילה הבינלאומית לעצור את "הטבח" בעזה משקף כישלון מוסרי ופוליטי, שכן כלים בינלאומיים נותרים חסרי יעילות נוכח תמיכת המערב בישראל.
