ד"ר סוהיל דיאב: המבוי הסתום הנוכחי הוא תוצאה ישירה של "היסוס הגורלי" של נתניהו, כשהוא מוצא את עצמו ניצב בפני דילמה מורכבת שמאלצת אותו לבחור בין תרחישים סותרים.
אכרם עטאללה: הטענות לכאורה על מתח או קרע בין טראמפ לנתניהו הן חלק מתמרון טקטי והונאה שמטרתו לקנות זמן או לשלוח מסרים מטעים לעולם.
ד"ר דלאל עריקאת: מה שמוצג היום כ"הסכם" הוא בסך הכל כיסוי פוליטי לפעילות העקירה וההתיישבות המתמשכת של הכיבוש. אין משא ומתן אמיתי.
מוחמד חוואש: נתניהו משתמש בטקטיקות של עיכוב במשא ומתן כדי לכפות תנאים שיאפשרו לו לטעון ל"ניצחון מוחלט" על הפלסטינים.
ד"ר עקל סלאח: טראמפ נותן לנתניהו מספיק זמן להמשיך את המלחמה ברצועת עזה בכך שהוא מטעה את הקהילה הבינלאומית להאמין שיש משא ומתן רציני.
נעמן עבד: ההצעה למשא ומתן רציני תרמה למיתון השינוי בתפיסת המערב את ישראל כמדינה שהואשמה ברצח עם בבתי משפט בינלאומיים.
בעוד המשא ומתן על הסכם לסיום מלחמת ההשמדה ברצועת עזה מתערער, גוברות שאלות לגבי האמת מאחורי הבטחותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפיהן הסכם קרוב. למרות הצהרותיו החוזרות ונשנות על הסכם "קרוב" לסיום המלחמה, העובדות מאשרות כי הבטחות אלה עשויות להיות מעט יותר מקלף מיקוח תקשורתי שנועד לנהל מתחים אזוריים ולקנות זמן לישראל.
בראיונות נפרדים עם "אני", סופרים, פרשנים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטה סבורים כי ממשל טראמפ לא הפעיל לחץ ממשי על ממשלת ישראל לקבל הסכם לסיום המלחמה ברצועת עזה. במקום זאת, הוא העניק לה כיסוי פוליטי וצבאי חסר תקדים.
הם מסבירים שממשל טראמפ ניצל את רעיון ה"הסכם הקרוב" כדי להקל על הלחץ הבינלאומי על ישראל בבתי המשפט ובגופי זכויות אדם, תוך מינוף הרעש התקשורתי כדי להקרין מחויבות כוזבת לסיום המתיחות. עם זאת, מאחורי דלתיים סגורות, נמשך תיאום הדוק בין וושינגטון לתל אביב כדי לקבוע קווים אדומים המונעים כל הסדר שאינו מבטיח את המשך השליטה הישראלית בשטח.
חמאס הציע יותר ממה שיכול היה להציע.
פרופסור למדעי המדינה ומומחה לענייני ישראל, ד"ר סוהיל דיאב, אומר שהמשא ומתן הנוכחי תקוע לא בגלל תנאים הדדיים בין ממשלת נתניהו לחמאס, אלא משום שהמכשול האמיתי טמון בישראל וביחסים בין נתניהו לממשל האמריקאי.
דיאב מציין כי חמאס הציע יותר ממה שיכול בכל הסוגיות, אך המבוי הסתום הנוכחי הוא תוצאה ישירה של "היסוס הגורלי" של נתניהו, שמוצא את עצמו, לראשונה מאז 1996, מול דילמה מורכבת שמאלצת אותו לבחור בין תרחישים סותרים.
דיאב מציין כי יכולתו של נתניהו לתמרן את החברה הישראלית, את הצבא, את הקואליציה השלטת שלו, את הממשל האמריקאי, ואפילו את דעת הקהל הבינלאומית ואת המתווכים, מוצתה לחלוטין. כולם, כולל ארצות הברית, הבינו שהמכשול היחיד להשגת עסקה כלשהי הוא נתניהו עצמו.
דיאב מצטט דו"ח מקיף שפורסם לאחרונה בניו יורק טיימס, המתועד בעובדות ובראיות, המפרט כיצד נתניהו חתר תחת כל הסכם מאז אפריל 2024. הוא טוען כי חזרתו של נתניהו מביקורו האחרון בוושינגטון, ללא כל הצהרה משותפת או מסיבת עיתונאים עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, מאשרת כי הדברים לא התנהלו כשורה ביניהם, לא בנוגע לסוגיית עזה ולא בנוגע לסוגיית הגרעין האיראני.
דיאב טוען כי תנאיו של נתניהו, כמו פירוק חמאס מנשקו או נסיגת התנועה מעזה, חושפים את עומק היסוסו ואת כניעתו ללחץ מצד הימין הקיצוני הישראלי, המאיים להפיל את ממשלתו.
"מה שהיא לקחה הוא שלה ומה שנשאר נתון למשא ומתן."
דיאב מסביר כי מנטליות זו אינה חדשה במחשבה הישראלית הרשמית, ומזכיר כיצד התפתחה השליטה הישראלית על הארץ מאז תוכנית החלוקה של 1947. ישראל התחילה עם 45% מפלסטין ההיסטורית, לאחר מכן גדלה ל-55%, ולאחר מכן ל-78% לאחר הנכבה של 1948. לאחר מלחמת 1967 היא התרחבה ליותר מ-83% מהקרקע.
דיאב מדגיש שישראל פועלת לפי עיקרון פוליטי הקובע כי "מה שהיא לוקחת הוא שלה, וכל מה שנותר ניתן לנהל משא ומתן", בהתחשב בכך שדיבורים על "פשרות" בהקשר זה אינם אלא כיסוי לכניעה של ממש.
דיאב מאמין שבעוד שנתניהו נואש כעת להסכם, הוא אינו יכול לדחות את דרישותיו של טראמפ ישירות. במקום זאת, הוא מוצא את עצמו לכוד בין לחץ מצד הממשל האמריקאי, שטרם גיבש את עמדתו פנימית עקב פילוגים בין הקונגרס, טראמפ והלובי הציוני בתוך המפלגה הרפובליקנית, לבין אילוצי הצבא הישראלי, שמבין טוב יותר מרוב האנשים שהסלמה צבאית אינה מציעה עוד לישראל יתרונות פוליטיים.
דיאב מציין כי החודש האחרון בפרט, מאז תחילת יוני, חשף בבירור את הסתירה הזו, שכן הלחץ הצבאי המוגבר על עזה השפיע בצורה הפוכה, וכתוצאה מכך הידרדרות במצבה הפוליטי של ישראל ואובדן משמעותי לצבא, אשר השפיעו על המורל ורמת המוכנות של חייליו.
דיאב טוען כי העמדה האמריקאית הנוכחית שונה מזו של האמריקאים ברגעים קריטיים קודמים, כמו כאשר טראמפ ביקש מנתניהו להפסיק את המלחמה עם איראן, והלחימה פסקה תוך פחות משעה.
כיום, דיאב מאמין כי היסוסו של נתניהו וחוסר הנחישות האמריקאית מציבים את ישראל בצומת דרכים מסוכן וגורלי, שבו לנתניהו יהיו רק שתי אפשרויות: או להתקדם לעבר דטנט אמיתי באמצעות עסקה שתכריח אותו לעשות ויתורים פנימיים קשים, או להתקדם לעבר פיצוץ נרחב שיהיו לו השלכות בלתי צפויות על ישראל ועל האזור כולו.
נתניהו מבקש לכפות הסכם "משפיל" על חמאס
הסופר והפרשן הפוליטי אכרם עטאללה טוען מצידו כי הציפיות האופטימיות שקידם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע לסגירת הסכם קרובה בין ישראל לחמאס לא התממשו. הוא מסביר כי הסיבה העיקרית לכך היא שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מבקש לכפות הסכם "משפיל" על חמאס, כזה שיכשיר את המשך נוכחותם של כוחות הכיבוש הישראליים באזורים נרחבים ברצועת עזה באישור התנועה עצמה.
עטאללה מסביר שנתניהו מציע נוסחה להסכם שיכלול את ניתוק המחוזות רפיח, בית חנון ובית להיא, בנוסף לחלק גדול מגבולה המזרחי של רצועת עזה. עובדה זו מעוררת חששות ממשיים כי ניתוק זה עלול להפוך לקבוע, ולגרום לגיטימציה רשמית ומסוכנת לנוכחות הישראלית. הוא רואה בכך את הדילמה שנתניהו הציב כ"מכשול" לכל משא ומתן רציני.
עטאללה טוען שנתניהו רוצה הסכם קרוב יותר לכניעה, ואם לא יצליח להשיג כזה, הוא מוכן להמשיך במלחמה ללא היסוס כדי לפייס את סיעות הימין הקיצוני בממשלתו, בראשות בצלאל סמוטריץ'.
עטאללה מציין כי נתניהו אינו רואה בעיה בהמשך פעולות צבאיות כל עוד הן משרתות את מטרותיו הפוליטיות והביטחוניות, ומדגיש כי התמיכה העצומה שהוא מקבל מטראמפ מעניקה לו חופש פעולה רחב בדרך זו.
כל מי שחושב שטראמפ עלול ללחוץ על נתניהו הוא הזוי.
בנוגע ליחסים בין טראמפ לנתניהו, עטאללה מסביר שזו טעות להאמין שיש ביניהם הבדלים אמיתיים או שטראמפ עלול ללחוץ על נתניהו לעשות ויתורים.
עטאללה רואה ביחסים בין נתניהו לטראמפ מערכת יחסים משלימה, המבוססת על חילופי תפקידים, כאשר כל צד משלים את השני כדי להשיג מטרות משותפות. הוא טוען שטראמפ מייצג "זרוע ביצועית" של מדיניות נתניהו בנושאים מרכזיים, בין אם מדובר בסוגיה הפלסטינית, איראן או אחרות.
עטאללה מדגיש כי הטענות או ההצהרות לכאורה על מתח או קרע בין טראמפ לנתניהו הן רק חלק מתמרון טקטי והונאה פוליטית מחושבת שמטרתה לקנות זמן או להעביר מסרים מטעים לעולם.
עטאללה מסביר כי נתניהו עצמו הצהיר כי ההבנה בינו לבין טראמפ חורגת מעבר לסוגיות אסטרטגיות, אלא כוללת גם פרטים טקטיים, מה שהופך את מערכת היחסים ביניהם לחלק מ"משחק תפקידים" להשגת האינטרסים הישראליים ללא נסיגה או לחץ ממשי.
טראמפ קונה עוד זמן לישראל
ד"ר דלאל עריקאת, פרופסור לדיפלומטיה ויישוב סכסוכים באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, מצדה סבורה כי חוסר ההתקדמות האמיתית במשא ומתן נובע בעיקר מהעובדה שהפלסטינים כלל אינם צד להצעות. היא סבורה כי ההבטחות שנתן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע לסגירת הסכם קרובה אינן אלא כלי יחסי ציבור המשמשים להטעות את דעת הקהל הפלסטינית והערבית ולקנות עוד זמן לישראל.
עריקאת מדגישה כי העם הפלסטיני חי במצב של ציפייה כפויה, כאילו הוא נדרש להמתין לתוצאות של תהליך פוליטי שבו לא היה צד לתוכנית המקורית. היא מציינת כי לא ניתן לתאר את מה שמוצג כהסכם אמיתי, אלא ניסיון ברור לכפות עובדה מוגמרת באמצעות הסדר פגום המוטה לחלוטין לטובת הכיבוש הישראלי, תחת הכותרת המטעה "הסכם".
עריקאת מסביר כי ממשל טראמפ, מאז שנכנס לתפקידו, אימץ במלואו את הנרטיב הימני הישראלי, ובכך התעלם מלגיטימציה בינלאומית ומהחלטות האו"ם הרלוונטיות, ובכך שלל את כל התהליך מכל אמינות פוליטית.
עריקאת הסביר כי מדיניות העקירה השיטתית של פלסטינים מעולם לא פסקה. ואכן, פעילות ההתנחלויות הישראלית התרחבה בקצב מואץ תחת כיסוי אמריקאי. הממשל האמריקאי לא הפעיל לחץ ממשי על ישראל, אלא נתן לגיטימציה לכיבוש ופתח בפניה את הדלת ליישם את תוכניות ההתפשטות שלה ללא מעצורים.
ברית אידיאולוגית ואסטרטגית בין טראמפ לנתניהו
עריקאת טוען כי הנשיא טראמפ לא איבד את יכולתו להפעיל לחץ, אלא לא ביקש להכניע את נתניהו או לדחוף אותו לעבר הסדר צודק.
עריקאת מאמין שמה שקרה לא היה אלא ברית אידיאולוגית ואסטרטגית בין טראמפ לנתניהו, המבוססת על חילופי תפקידים ששירתו את סדר היום של שתי המפלגות. מצד אחד, טראמפ היה צריך לנצל כל הישג בחו"ל כדי לחזק את קמפייני הבחירות שלו מבית, בעוד שמצד שני, נתניהו נהנה מתמיכה אמריקאית ללא תנאי כדי לחזק את פרויקטי ההתפשטות שלו ולהעניק לגיטימציה לשליטה נוספת בשטח הפלסטיני.
עריקאת מאמין שמה שמוצג היום כ"הסכם" הוא בסך הכל כיסוי פוליטי להמשך פעילות העקירה וההתנחלות, ומדגיש כי קריאת דברים בשמם האמיתי חיונית בשלב זה, שכן אין משא ומתן אמיתי בהתנהלותו, אלא ניסיון שיטתי לכפות הסדר שיסיים את הסוגיה הפלסטינית מבלי לסיים את הכיבוש עצמו.
עריקאת טוען כי דחיית העם הפלסטיני את דרך זו ועמידתו האיתנה למרות הלחץ המתמשך היא הגורם העיקרי לסיכול העסקאות הללו, ולא היעדר רצון אמריקאי או חוסר מינוף, כפי שטוענים חלק מהאנשים.
ה"פשרה" היא במהותה רעיון ישראלי גרידא.
הסופר והפרשן הפוליטי מוחמד חוואש טוען מצידו כי השיחות המקדימות על הסכם הפסקת אש בעזה עדיין נמשכות ומתקדמות בקצב מהיר באמצעות מספר מתווכים, ביניהם ארצות הברית, ישראל, קטאר, מצרים וחמאס.
חוואש מסביר כי שליחים אמריקאים מבקשים לגבש הסכם שיספק את ישראל וישיג את האינטרסים האסטרטגיים שלה, למרות שרוב הנוסחאות שהוצעו מתחילת השנה התבססו בעיקר על עמדות הימין הקיצוני הישראלי.
חוואש מסביר שנתניהו מנהל דיונים פנימיים עם שותפיו לקואליציה, כמו סמוטריץ' ובן גביר, על נוסחאות שיספקו את רצונותיהם. לאחר מכן הוא מעביר את המסמכים לשר לעניינים אסטרטגיים של ישראל, רון דרמר, אשר מעביר אותם לשליח האמריקאי סטיב ויטקוף, שם הם עוברים עיבוד מחדש עם כמה התאמות פורמליות כדי להפוך אותם למקובלים יותר על הפלסטינים לפני שהממשל האמריקאי יאמץ אותם כפשרה.
עם זאת, לדברי חוואש, "פשרה" זו היא למעשה רעיון ישראלי גרידא שמטרתו לבסס את מדיניות ממשלת נתניהו ואת אוריינטציות שותפיו הימניים.
הגנה על ביטחון ישראל היא מחויבות אמריקאית מוחלטת.
חוואש מסביר כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שואף להסכם שיסיים את הלחימה, יגביל את השפעתה של איראן ויחזק את היחסים עם מדינות המפרץ. וושינגטון רואה באינטרסים אלה רווחים בהרבה מהגנה על ישראל בלבד, למרות שהגנה על ביטחון ישראל תישאר מחויבות מוחלטת של ארה"ב, כאשר ארה"ב מכסה עד 70% ממימון הביטחון הלאומי של ישראל.
חוואש מדגיש כי ישראל תלויה לחלוטין בתמיכה אמריקאית זו, המאפשרת לה להמשיך בפעולותיה הצבאיות בקנה מידה גדול.
חוואש מסביר שטענותיו של נתניהו על שינוי המשוואות במזרח התיכון לא היו מתממשות ללא כיסוי אמריקאי מוחלט.
חוואש טוען כי כאשר טראמפ ביקר לאחרונה באזור, הוא הקשיב לדרישות ערביות ברורות לסיום המלחמה ולשינוי כיוון המדיניות האמריקאית במזרח התיכון לקראת הפחתת הסכסוכים. עם זאת, לא צפויה וושינגטון להגיב באופן מלא לדרישות אלה, וגם לא תעמוד באופן מלא בתנאים הקיצוניים של ישראל.
חוואש מציין כי אחת מנקודות המחלוקת הבולטות ביותר כיום נוגעת לרצונה של ישראל לשמור על נוכחותה מדרום לציר מוראג, באמתלה של יצירת מה שהיא טוענת שהוא "אזור הומניטרי" כדי להגביל את הפלסטינים ולהפריד אותם מההתנגדות במסווה של שליטה צבאית. הדבר מהווה כלי לחץ נוסף על חמאס כדי לדחוף אותו לוויתורים גדולים יותר, במקום נסיגה של ממש מצד וושינגטון או ישראל.
אמריקה היא זו שמנהלת את זירת המשא ומתן
חוואש מסביר כי ארצות הברית היא זו שמנהלת את כל נוף המשא ומתן בעזה, בעוד שישראל ממלאת את תפקיד ביצוע המשימות הביטחוניות והפוליטיות "המלוכלכות" מטעם המערב.
חוואש מציין כי נתניהו משתמש בטקטיקות עיכוב במשא ומתן כדי לכפות תנאים שיאפשרו לו לטעון לניצחון מוחלט על הפלסטינים. זה מאפשר לו להנציח את שלילת מדינה פלסטינית ולהותיר את עזה במצב של כאוס תחת שליטת הצבא הישראלי, תוך הסרת חמאס והרשות הפלסטינית מממשלתה.
חוואש טוען כי חמאס גילה גמישות יוצאת דופן בכך שקיבל הפסקת אש זמנית של עד 60 יום, מה שאפשר הפסקה של מלחמת ההשמדה היומיומית ומתן הזדמנות לפלסטינים להתארגן מחדש ולהשיב את החיים לעזה באמצעות מאמצי סיוע ותמיכה ערבית ואסלאמית.
חוואש מסביר שנתניהו פועל להשגת הישגים אישיים, מפלגתיים וממשלתיים, אך הוא עלול להתמודד עם לחץ גדול יותר ממה שהוא יכול לשאת כעת, במיוחד אם וושינגטון תמשיך לקדם את האינטרסים הגדולים יותר שלה באזור, ללא קשר לסדר היום הפנימי שלו.
מניעת הליכים משפטיים נגד ישראל
הסופר וחוקר המדינה ד"ר עקל סלאח טוען כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נותן לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מספיק זמן להמשיך במלחמה בעזה בכך שהוא מטעה את הקהילה הבינלאומית להאמין שמתנהלים משא ומתן רציני. הדבר נועד לצנן את המצב הפנימי באמריקה ולהקל על הלחץ הבינלאומי, מחשש לתביעות משפטיות נגד ישראל והנהגתה.
סלאח מסביר שנתניהו מנסה, באמצעות המשא ומתן הרשמי הזה, להציג לעולם תמונה כוזבת - כזו שהוא מוביל משא ומתן שמשיג התקדמות. מטרתו האמיתית, הוא אומר, היא לקנות זמן ולגרור את עצמו מסבב אחד למשנהו, תוך הימנעות מכל פעולה משפטית או דיפלומטית בינלאומית שעלולה להטיל הגבלות או סנקציות על ממשלתו.
סלאח מציין כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה גם היום, כפי שקרה בפסגת קמפ דיוויד השנייה בשנת 2000, כאשר נכחו בה נשיא ארה"ב ביל קלינטון, ראש ממשלת ישראל אהוד ברק ונשיא פלסטיני המנוח יאסר ערפאת. ארצות הברית מילאה את תפקיד התומכת המוחלטת של ישראל והפעילה לחץ אדיר על הפלסטינים, מה שהוביל לכישלון הדרמטי של אותו משא ומתן ולקשירת קשר נגד סוגיות הליבה הפלסטיניות שנדחו מאז חתימת הסכמי אוסלו.
סלאח מסביר כי אותו תרחיש חוזר על עצמו כעת באמצעות לחץ אמריקאי עז על מתווכים וחמאס כדי לאלץ אותו לעשות ויתורים. הוא מדגיש כי ישראל וטראמפ מבקשים להשיג הסכם כניעה מההתנגדות בתנאים אמריקאים-ישראליים מלאים.
הצהרותיו של טראמפ הן הבטחות שווא לצריכה זרה.
סלאח רואה בהצהרותיו של טראמפ בתקשורת לא יותר מהבטחות שווא לצריכה זרה, בעוד שהמשא ומתן האמיתי מתקיים בדלתיים סגורות לטובת ישראל.
סלאח מציין כי ההסכם שנחתם ב-19 בינואר השנה מומן על ידי הממשל האמריקאי הקודם, בראשות הנשיא ג'ו ביידן וטראמפ. עם זאת, טראמפ נתן לנתניהו אור ירוק לבצע הפיכה נגדו במרץ האחרון, מה שאפשר את המשך הפצצת עזה, ההרג, רצח העם ומלחמת הרעב והצמא, והכל באור ירוק אמריקאי ברור.
סלאח מציין כי ארצות הברית וישראל מבקשות לאלץ את ההתנגדות הפלסטינית להניף את הדגל הלבן ולחתום על הסכם בתנאי נתניהו וטראמפ. הוא טוען כי ממשל טראמפ עמד לצד ישראל מבחינה פוליטית, צבאית ודיפלומטית בנושאים רבים, החל מלבנון וסוריה ועד איראן, ופועל לחיסול מוחלט של העניין הפלסטיני.
סלאח מדגיש כי דיבורים על חילוקי דעות בין טראמפ לנתניהו אינם אלא תכסיס תקשורתי שמטרתו להטעות את העולם להאמין שישנם הבדלים, ומדגיש כי היחסים בין שני הצדדים משלימים זה את זה, עם חלוקת תפקידים ברורה לשרת את המטרות הישראליות.
סלאח מסביר כי מערכת יחסים זו התבררה עוד לפני מלחמת איראן-ישראל, כאשר התקשורת קידמה חילוקי דעות לכאורה בעוד שהייתה הרמוניה מוחלטת, מה שהוביל לתקיפה ישראלית נגד איראן בתמיכה ותכנון אמריקאי-ישראלי, בהובלת טראמפ ונתניהו.
סלאח טוען כי הסכם עם ישראל בתנאים אמריקאים וישראליים נותר מחוץ להישג יד, משום שתנאים אלה יכריזו על כניעה מוחלטת של ההתנגדות הפלסטינית, דבר שההתנגדות לעולם לא תקבל, לא משנה כמה חזק הלחץ יהיה.
ניצול הזמן ליישום תוכניות בגדה המערבית וברצועת עזה
נומן עבד, הסופר, החוקר המדיני ומומחה ליחסים בינלאומיים, מאמין כי סבבי המשא ומתן שקיימה ישראל תחת הנהגתו של בנימין נתניהו, הן בעבר והן בהווה, לא היו אלא ניסיונות שיטתיים לנצל את הזמן וליישם תוכניות מתוכננות היטב הכוללות את הגדה המערבית ורצועת עזה, תוך הקלה על הלחצים הבינלאומיים שהלכו והתגברו עם המשך מה שהוא מתאר כרצח עם הפלסטינים.
עבד מסביר כי ההצעה למשא ומתן רציני סייעה למתן את השינוי הבינלאומי בתפיסת המערב את ישראל, אשר הוצגה בעבר כ"נווה מדבר דמוקרטי" לפני שהפכה למדינה שהואשמה ברצח עם בבתי משפט בינלאומיים ומבצעת את הטבח וההתקפות הנוראיות ביותר בתוך פלסטין ומחוצה לה.
עבד מציין כי התוכנית שהציגה ממשלת נתניהו מאז הקמתה, וכן לאחר ה-7 באוקטובר 2023, מתקדמת בהתמדה בשטח בגיבוי מלא של ממשלים אמריקאים, ובמיוחד ממשלו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
עבד מסביר שניצחונו של טראמפ והנטייה האידיאולוגית המיוחדת של ממשלו כלפי ישראל, שקדמה לבחירתו לפני מספר חודשים, שינו רבות מהנחות היסוד של אמריקה בנוגע למדיניות החוץ. חלק גדול מהממשל הזה שמר על קשרים אידיאולוגיים ודוקטרינליים עם המדינה הכובשת, עובדה המשתקפת בהצהרותיהם של כמה מבכיריו, אשר עקפו בקיצוניותם אפילו דמויות ישראליות ידועות כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר.
ממשל טראמפ רואה בישראל שליחת משנה אסטרטגית.
עבד מסביר כי ביקוריו החוזרים ונשנים של נתניהו בוושינגטון, שהאחרון שבהם הגיע לאחר 12 הימים של מלחמת איראן, תרמו לשינוי באסטרטגיה של ארה"ב כלפי המזרח התיכון. עקרון ההתערבות הצבאית הלא ישירה, אותו קידם טראמפ במהלך קמפיין הבחירות שלו, ירד לאחר שהממשל האמריקאי התערב ישירות בסכסוך עם איראן. הבטחות ארה"ב בנוגע לסיום הסכסוכים והשגת שלום עברו גם הן לאמונה שסיום הסכסוכים חייב להיות מושג תחילה על ידי השגת מטרות ישראליות.
עבד טוען כי ממשל טראמפ רואה כעת בישראל סוכן אסטרטגי המיייש את מדיניותו במזרח התיכון, מה שמשחרר את הממשל להתמודד עם אתגרים אחרים באסיה ובאירופה, כמו ההסלמה עם סין ומלחמת רוסיה-אוקראינה.
עבד מסביר כי זיהוי זה בין טראמפ לנתניהו הוביל את נשיא ארה"ב טראמפ לנטוש את הבטחותיו בקמפיין הבחירות בנוגע לאי-התערבות צבאית וזכויות אדם בכל הנוגע לישראל.
עבד טוען כי מה שקרה בוושינגטון לא היה אלא הסכם כיצד ישראל תמלא את תפקידה הנדרש באזור, תוך שרטוט מחדש של מפת המזרח התיכון בהתאם לחזון האמריקאי-ישראלי, גם אם הדבר סותר את הבטחותיו הקודמות של טראמפ לסיים סכסוכים בדרכי שלום או לטפל בדאגות הומניטריות בעזה.
