ד"ר ג'מאל חרפוש: תיאורו של נתניהו את הקמת מדינה פלסטינית כ"רעיון מגוחך" חותר תחת החוק הבינלאומי, המבטיח את זכותם של עמים להגדרה עצמית.
סארי סמור: העיסוק הבינלאומי והתקשורתי בנושא העקירה הסתיר את הפשע הגדול יותר, שהוא רצח העם של הפלסטינים.
פאיז עבאס: נתניהו ממשיך לשקר לגבי מדינה פלסטינית, ותוכניתו לרצועת עזה נכשלה ב-7 באוקטובר.
ד"ר סוהיל דיאב: מה שנתניהו עושה זה הימור מפסיד על עתידו הפוליטי, כמו שחקן קזינו מפסיד שמהמר על כל מה שיש לו.
סאמר ענבתאווי: ישראל אינה דוחה עוד רק פלג או קבוצה פלסטינית ספציפית, אלא דוחה באופן עקרוני את קיומה של כל ישות פלסטינית.
יאסר מנאע: דבריו של נתניהו משקפים את הנטיות העמוקות של תנועת הימין לשלול לחלוטין את הזכות הפלסטינית לאדמה ולריבונות.
נאומו האחרון של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בו תיאר את רעיון הקמת מדינה פלסטינית כ"אבסורדי", עורר גל של ביקורת חריפה, בטענה כי הצהרות אלה מהוות הפרה ברורה של החוק הבינלאומי וזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית.
בראיונות נפרדים עם אל-קודס, סופרים, פרשנים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטה סבורים כי נאומו של נתניהו חושף את כוונותיה המתוכננות מראש של ישראל לסכל כל דרך פוליטית ולהגדיר מחדש את הסכסוך מסכסוך פוליטי לסכסוך דתי, ובכך לערער את יסודותיהם של פתרונות שלום מוכרים בינלאומיים.
הם טוענים כי הצהרתו של נתניהו לא הציגה דבר חדש מבחינת עמדתו ההיסטורית הדוחה את הקמת מדינה פלסטינית, אך היא משקפת בבירור הסלמה מסוכנת בחזון הישראלי את רצועת עזה והגדה המערבית. היא נעה לעבר הנצחת מציאות התנחלותית גזענית ומקדמת את הרעיון שעצם קיומה של פלסטין כישות פוליטית, גם אם היא ישות אזרחית ומפורזת, מהווה איום קיומי על ישראל.
הם מאמינים כי דבריו של נתניהו סוללים את הדרך להכשרת מדיניות של עקירה ואפרטהייד, על רקע זלזול מטריד של הקהילה הבינלאומית.
מספר דוברים סבורים כי נאומו של נתניהו מייצג הימור פוליטי מסוכן שמטרתו להציל את עתידו האישי והפוליטי, גם אם יוביל למלחמה נוספת וחוסר יציבות באזור.
הם מציינים כי המדיניות הישראלית הנוכחית שואפת בבירור לחסל לחלוטין את העניין הפלסטיני על ידי כפיית מציאות דמוגרפית וגיאוגרפית כופה, דבר המאיים להיות בעל השלכות הרסניות אזוריות ובינלאומיות אלא אם כן הקהילה הבינלאומית תנקוט פעולה מיידית ויעילה.
נתניהו חושף כוונות נסתרות
פרופסור ד"ר אומר: ג'מאל חרפוש, פרופסור לשיטות מחקר מדעיות ולימודים פוליטיים במרכז המחקר האקדמי של אוניברסיטת ברזיל, אמר כי נאומו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בערב יום ראשון, בו תיאר את רעיון הקמת מדינה פלסטינית כ"מגוחך", מייצג הצהרה ברורה על כישלון המאמצים לקידום האפשרות להשיג "שלום" באמצעות פתרון שתי מדינות.
חרפוש טוען כי נאומו של נתניהו חושף כוונות מתוכננות מראש שמטרתן לסכל כל שאיפה פלסטינית להגדרה עצמית, תוך הפרה בוטה של עקרונות המשפט הבינלאומי והחלטות האו"ם, ובפרט החלטות 181 ו-242.
חרפוש מסביר כי תיאורו של נתניהו את רעיון המדינה הפלסטינית כ"מגוחך" אינו אמירה חולפת, אלא זלזול מוחלט במשפט הבינלאומי, המבטיח את זכותם של עמים להגדרה עצמית, בהתאם לסעיף 1 המשותף של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות משנת 1966 והאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.
חרפוש מציין כי התעקשותו של נתניהו על דרישה ל"מדינה יהודית" משקפת ניסיון מסוכן להגדיר מחדש את הסכסוך הפלסטיני-ישראלי מסכסוך על אדמה וזכויות לסכסוך דתי, תוך התעלמות ברורה מעקרונות בינלאומיים האוסרים על אפליה דתית ואתנית ומאשרים את עקרון השוויון המעוגן במגילת האו"ם ובהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם.
לגיטימציה למדיניות האפרטהייד
חרפוש מאמין שתזות אלו סוללות את הדרך להכשרת מדיניות האפרטהייד ולביסוס מערכת קולוניאלית מפלה נגד הפלסטינים בשטחים הכבושים של 1948, בגדה המערבית וברצועת עזה.
חרפוש טוען כי טענתו של נתניהו כי הפלסטינים "רוצים מדינה בתוך מדינה" חושפת את חזונה הביטחוני העמוק של ישראל, הרואה בנוכחותם של פלסטינים, גם אם אינם מנשקם, איום קיומי.
חרפוש מסביר כי בעמדה זו, נתניהו לא רק מבקש לחסל את חמאס כתנועת התנגדות, אלא גם לרוקן לחלוטין את עזה מכל ריבונות פלסטינית, בין אם באמצעות ממשל ישראלי ישיר ובין אם באמצעות הסדרים מקומיים שטחיים חסרי כל רצון לאומי.
חרפוש מציין כי המדיניות הישראלית בגדה המערבית לובשת צורות שונות באמצעות הרחבת התנחלויות, עקירה בכפייה ופירוק המרקם הלאומי הפלסטיני, כחלק ממדיניות שיטתית שמטרתה לחסל את הזהות הלאומית הפלסטינית.
הפיכת הסוגיה הפלסטינית לסוגיה הומניטרית
חרפוש מסביר כי ההשלכות של מדיניות זו מסוכנות ביותר, ובראשן הפיכת הסוגיה הפלסטינית לעניין הומניטרי גרידא המנוהל באמצעות סיוע, הרחוק ממהותו כעניין של זכויות פוליטיות מבוססות. זה מאיים לערער את היציבות באזור ולערער את האזור כולו.
חרפוש מזהיר כי המשך מדיניות זו ללא תגובה בינלאומית רצינית יפגע בלגיטימיות של המשפט הבינלאומי ותהפוך את מגילות האו"ם לטקסטים ריקים וחסרי תועלת.
חרפוש מדגיש כי מה שקורה בעזה ובגדה המערבית מסתכם בפשעי רצח עם ועקירה בכפייה, ודורש פעולה בינלאומית דחופה כדי להבטיח דין וחשבון, כולל הפעלת תפקידו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהתאם לאמנת רומא.
חרפוש טוען כי מטרתו של נתניהו אינה רק לסיים את האיום הביטחוני, כפי שהוא טוען, אלא לסיים את כל העניין הפלסטיני באמצעות רצח עם פוליטי ודמוגרפי, וקורא להסלמה של ההתנגדות הפוליטית והמשפטית להגנה על הזכות הפלסטינית לחופש וריבונות.
דחייתו של נתניהו את הקמת מדינה פלסטינית אינה דבר חדש.
הסופרת והפרשנית הפוליטית סארי סמור טוענת כי נאומו האחרון של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על המדינה הפלסטינית לא הכיל דבר חדש בנוגע לעמדתו בנושא הקמת מדינה פלסטינית.
סמור מסביר כי "מאז נעוריו, ומאז תחילת פעילותו הפוליטית, נתניהו דחה באופן מוחלט את רעיון הקמת מדינה פלסטינית. גם לאחר עלייתו לשלטון, הוא לא שינה את עמדתו, אלא נותר איתן בגישה זו. הוא סבור כי רעיון המדינה הפלסטינית מפר את הנרטיב הישראלי, המכחיש את קיומו של עם פלסטיני בעל זהות לאומית עצמאית ומתעקש להציג את הפלסטינים כתושבים בלבד ללא כל ישות פוליטית או זכויות ממשיות".
בנוגע להצהרותיו של נתניהו על "חמאס לא נשאר בעזה" ו"דחיית הרשות הפלסטינית מלשלוט שם", מדגיש סמור כי נתניהו חוזר על ביטויים אלה מאז תחילת המלחמה הישראלית ברצועת עזה. עם זאת, סמור טוען כי "מה שמדהים הוא שהתקשורת הישראלית עצמה לועגת כעת להצהרות חוזרות ונשנות אלה, ומציינת שנתניהו לא הציע הצעות חדשות בנאומו האחרון".
סמור מאמין שהתעקשותו של נתניהו לחזור על אותן כותרות מאשרת שהוא "מבקש לקנות עוד זמן, להאריך את המלחמה ולהמשיך את מלחמת ההשמדה והעקירה הכפויה נגד הפלסטינים ברצועת עזה".
מלחמת התשה ארוכת טווח
סמור מאמין כי "העיסוק הבינלאומי והתקשורתי בנושא העקירה הסתיר את הפשע הגדול יותר, שהוא רצח העם של הפלסטינים, שכן המוקד עבר מהצורך לעצור את המלחמה למניעת עקירה פשוטה, שהיא אסון הומניטרי ופוליטי".
בנוגע להשלכות נאום נתניהו, טוען סמור כי "איש אינו יכול לחזות תוצאות ספציפיות, שכן המלחמה עדיין משתוללת והתוקפנות נמשכת".
סמור מציין כי "מקורות ישראליים וכלי תקשורת עבריים מסוימים החלו לדבר בבירור על כך שישראל שוקעת עמוק יותר ויותר בביצת עזה, ונכנסת למלחמת התשה ארוכת טווח".
סמור מסביר כי "אילו נתניהו היה מקבל ניהול קהילתי של רצועת עזה, כפי שהציעו כמה פלגים פלסטיניים, כולל חמאס, ייתכן שהיה משיג את מטרתו המוצהרת למנוע מחמאס להישאר בשלטון. עם זאת, התעקשותו על חיסול מוחלט של התנועה פירושה, למעשה, חתירה לחיסולו של העם הפלסטיני עצמו, בהתחשב בכך שחמאס מושרש עמוק בתודעה העממית הפלסטינית".
"הנאום של נתניהו חסר ערך אם האמריקאים רוצים אופציה אחרת", אומר סמור. "בסופו של דבר, הם אלה שיש להם את ההשפעה הגדולה ביותר על המדיניות הישראלית בשלב זה."
סיכול מאמצי הפיוס הפלסטיניים
בתורו, הסופר והמומחה לענייני ישראל פאיז עבאס טוען כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו השתמש במונח חדש בנאומו האחרון על המדינה הפלסטינית, ותיאר אותו כ"רעיון מגוחך". הוא ציין כי הניסיון להקים מדינה בעזה נכשל, וציטט את מה שקרה ב-7 באוקטובר 2023.
אבו מאזן מסביר כי דבריו של נתניהו על כישלון הניסוי בעזה מאשרים כי תוכנית ממשלתו התבססה על שימור שלטון חמאס ברצועה, במטרה למנוע את חזרת הרשות הלאומית הפלסטינית לעזה ולסכל את מאמצי הפיוס הפנימיים הפלסטיניים.
אבו מאזן מציין כי ה-7 באוקטובר הנחית "מכה מכרעת" על כל התוכניות הישראליות בנוגע לרצועת עזה, מה שגרם לנתניהו לחזור על טענתו כי הפלסטינים מסרבים להכיר ביהדותה של ישראל, ובכך להצדיק את דחייתה של ישראל לכל הסכם שיוביל להקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
נתניהו נכנס לספר השיאים של גינס על שקרים
אבו מאזן טוען כי טענותיו של נתניהו בעניין זה הן "שקר מוחלט", ומדגיש כי נתניהו "נכנס לספר השיאים של גינס על שקר", משום שגם אם ההנהגה והעם הפלסטיני היו מכירים ביהדותה של ישראל, האחרונה לעולם לא הייתה מסכימה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967.
בנוגע למלחמה המתמשכת ברצועת עזה, הסביר עבאס כי נתניהו הצהיר על מספר יעדים מראשיתם, ביניהן החזרת שבויים ישראלים, סיום הסמכות הצבאית והאזרחית של חמאס ומניעת החזרת הרשות הפלסטינית לרצועה. הוא ציין כי התוכנית האמיתית של ישראל היא להישאר בתוך רצועת עזה ולהקים שם התנחלויות יהודיות, כחלק מחזון ארוך טווח.
אבו מאזן הסביר כי ישראל פועלת כעת לעקירה בכוח של תושבי עזה, בהתבסס על מה שתיאר כתוכניתו של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, שמטרתה לשנות את ההרכב הדמוגרפי של הרצועה באמצעות עקירה.
נתניהו בשלב הספירה לאחור
ד"ר, פרופסור למדע המדינה ומומחה לענייני ישראל, אומר מצידו: סוהיל דיאב הצהיר כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נמצא בספירה לאחור לסוף הקריירה הפוליטית והאישית שלו, הן ברמה המקומית והן ברמה האזורית. הוא ציין כי האינדיקטורים הגוברים, הן מבית והן בינלאומיים, ובמיוחד לאחר פיטוריו של ראש השב"כ וניסיונותיו המחודשים להצית מלחמה ברצועת עזה, מצביעים על כך בבירור.
דיאב מסביר שמה שנתניהו עושה היום אינו אלא הימור מפסיד על עתידו הפוליטי, בדומה לשחקן קזינו מפסיד שמהמר על כל מה שיש לו ואף לווה בתקווה להחזיר את הפסדיו.
דיאב מציין כי סקרי דעת הקהל האחרונים בישראל, יחד עם ההסלמה של נושאים חמים בחברה הישראלית, מאשרים את כיוון הירידה של נתניהו.
דיאב סבור כי פירוש דבריו של נתניהו, ובמיוחד אלו הקשורות לדחיית רעיון המדינה הפלסטינית, חייב להיעשות באמצעות הערכה זו של עמדתו האישית, הפוליטית והאידאולוגית. מאז 1996, כאשר הפך את היוצרות בהסכמי אוסלו, נתניהו לא זנח את חזונו המסורתי של דחיית כל פתרון פוליטי אמיתי. חזון זה מוצא את תרגומו המעשי בהחלטות האחרונות שהתקבלו על ידי הכנסת לאחר 7 באוקטובר 2023, אשר זכו לתמיכתם של יותר מ-109 חברי כנסת. החלטות אלו נועדו למנוע הקמת מדינה פלסטינית בכל צורה שהיא, וראו בה איום קיומי על מדינת ישראל, ללא קשר לישות הפלסטינית שתנהל אותה, בין אם חמאס, הג'יהאד האסלאמי או פלגי אש"ף.
השלב המסוכן ביותר מאז תחילת המלחמה
דיאב מסביר כי הצהרותיו האחרונות של נתניהו משקפות את ניסיונו הנואש להיאחז בקואליציה השלטת שלו ולקנות זמן בזמן שהוא ממתין לשינויים בשטח או בפוליטיקה שעשויים לשרת אותו.
דיאב מזהיר כי שלב זה הפך למסוכן ביותר מאז תחילת המלחמה, שכן מרווח התמרון של נתניהו הגיע לשיאו, מה שעלול לדחוף אותו להצהרות "משוגעות" או לצאת להרפתקאות צבאיות מסוכנות כדי להפוך את היוצרות לטובתו.
דיאב טוען כי נתניהו, בהצהרה ברורה על דחייתו את נוכחות חמאס או הרשות הפלסטינית בעזה, לא רק מבקש לנהל את הסכסוך, אלא גם לחסל לחלוטין את העניין הפלסטיני.
"המלחמה הנוכחית אינה מלחמה נגד חמאס או מלחמה להחזרת אסירים. אלא, לדברי דיאב, היא שואפת ליישם פתרונות דמוגרפיים כפויים נגד העם הפלסטיני, בין אם באמצעות עקירה, רצח עם או שעבוד מוחלט, הן בעזה והן בגדה המערבית."
דיאב מציין כי הגדה המערבית תהיה המפסידה הגדולה ביותר, ללא קשר לתוצאות המלחמה בעזה. אם תהיה הסלמה ונתניהו יצליח בשטח, השלב הבא יהיה יעד להסלמת פעילות ההתנחלויות, הסיפוח והעקירה בגדה המערבית. עם זאת, אם יושג הסדר או עסקה, גם הגדה המערבית תהיה קורבן, וייתכן שתוחלף תמורת עזה במסגרת הסדרים אזוריים שעשויים להיסגר בחסות ארה"ב.
הגישה ההיסטורית של התנועה הציונית
הסופר והפרשן הפוליטי סאמר ענבתאווי אומר כי הצהרותיו האחרונות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בהן שלל שוב את זכותו של העם הפלסטיני להקים מדינה משלו, לא היו מפתיעות. אלא שהם נופלים תחת הגישה ההיסטורית של התנועה הציונית, הדוחה את קיומה של כל ישות פלסטינית בין הנהר לים ומבקשת לבסס את אופייה היהודי של המדינה ולהשיג שליטה מלאה על אדמות פלסטיניות.
ענבטווי מסביר כי המדיניות הישראלית, הן הביטחונית והן הפוליטית, הן ברמה הפנימית והן ברמה הבינלאומית, תמיד נקשרה לגישה זו, וציין כי כל מי שהאמין שניתן לשנות את הגישה הזו, טעה.
ענבטווי מסביר כי התנועה הציונית, מאז הקמתה, התבססה על הרעיון של החלפת פלסטינים בישראלים, מה שמסביר את התעקשותה המתמשכת של ישראל לסכל כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
ענבטווי מציין כי נתניהו, באמצעות הצהרותיו המתרברבות בפני הקהילה הבינלאומית, מכחיש באופן בוטה את זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית, תוך הפרת החוק הבינלאומי והחלטות האו"ם.
ענבטווי טוען כי ישראל מסתמכת על היגיון הכוח, ומנצלת את הפילוג והחולשה באזור הערבי ואת ההטיה המערבית התומכת בה כדי לכפות את חזונה בשטח.
הטעות של משא ומתן עם תנועת מתיישבים קולוניאלית
ענבטווי מסביר כי ההסכמים שנחתמו על ידי כמה מפלגות ערביות ואסלאמיות עם ישראל תרמו, למרבה הצער, להחלשת העניין הפלסטיני. הוא רואה בכך טעות לנהל משא ומתן עם תנועה קולוניאלית-מתיישבת כמו הציונות, במיוחד לאור חוסר האיזון בכוחות לטובת הכיבוש.
ענבטווי מציין כי הפרויקט הציוני נחשף במלואו כיום, שכן הוא פועל לעקירת אוכלוסיית עזה, להשתלטות מלאה על הגדה המערבית ולעקירת כמה שיותר פלסטינים.
לדברי ענבתאווי, התברר שישראל אינה דוחה עוד רק פלג או קבוצה פלסטינית אחת, אלא דוחה באופן עקרוני את קיומה של כל ישות פלסטינית.
ענבטווי מדגיש כי האתגר כיום טמון באופן התמודדות עם פרויקט ההתיישבות הציוני הזה, וקורא להשקת פרויקט "פלסטיני-ערבי-אסלאמי" מאוחד וחזק להתמודדות עמו.
ענבטווי מזהיר כי נתניהו משתמש בתירוץ של לחימה בחמאס ובהתנגדות הפלסטינית לא כדי לחסל תנועה ספציפית, אלא כדי למנוע נוכחות של כל הנהגה לאומית פלסטינית ברצועת עזה, ובכך לסלול את הדרך ליישום פרויקט של עקירה המונית וחיסול הנוכחות הפלסטינית.
ביסוס מציאות התיישבות קבועה
מצדו, הסופר והמומחה לענייני ישראל, יאסר מנא, סבור כי הצהרותיו האחרונות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בהן תיאר את רעיון הקמת מדינה פלסטינית כ"מגוחך", משקפות בבירור את הנטיות העמוקות של תנועת הימין השלטת בישראל, המבוססת על שלילה מוחלטת של זכויות הפלסטינים על אדמה וריבונות.
מנא מסביר כי התמקדותו של נתניהו בנושא "יהדות המדינה" והאשמתו כי הפלסטינים מבקשים להקים "מדינה בתוך מדינה" מייצגת שכפול של הנרטיב הציוני המסורתי, הרואה בסכסוך עם הפלסטינים כסכסוך קיומי, ולא פוליטי. מנא טוען כי הצהרות אלה אינן רק עמדה פוליטית זמנית, אלא חלק מאסטרטגיה ישראלית רחבה יותר שמטרתה לבסס מציאות התיישבותית קבועה ולבטל את עצם הרעיון של הקמת ישות פוליטית פלסטינית כלשהי, בהתאם לספרות הציונית המוקדמת.
מנאא מסביר שממשלת נתניהו אינה מסתפקת עוד בניהול הסכסוך כפי שעשו ממשלות קודמות, אלא כעת מבקשת לפתור אותו אחת ולתמיד על ידי הכחשת האחר הפלסטיני וסיום נוכחותה הפוליטית, בין אם בעזה ובין אם בגדה המערבית.
מדיניות הקשורה למושג "השמדה מתגלגלת"
בנוגע לעמדתו של נתניהו כלפי חמאס והרשות הפלסטינית, טוען מאנע כי התעקשותו לא לאפשר לאף אחד מהם להישאר ברצועת עזה משקפת פרויקט מסוכן החורג מהדרה של צד אחד לטובת אחר.
לדברי מנאע, נתניהו שואף לרוקן את הזירה הפלסטינית מכל ייצוג לאומי מאוחד ולהפוך את עזה לעזה נטולת ריבונות, הכפופה לרשתות של ממשל מקומי או אזורי תחת פיקוח ביטחוני ישראלי ישיר.
מאנאא מציין כי מדיניות זו קשורה באופן אורגני לתפיסה של "רצח עם מתגלגל" המיושם כיום בעזה ובגדה המערבית, באמצעות הרס הדרגתי ומכוון של התשתיות, המבנים החברתיים והפוליטיים של העם הפלסטיני, ובכך מנרמל את רצח העם כמבוא לעקירה כפויה ומרצון.
מאנא מזהיר כי השלכותיה של מדיניות זו יהיו הרות אסון, שכן היא תאריך את רצח העם ותבטל כל הזדמנות עתידית לפתרון פוליטי המבוסס על זכויות הפלסטינים. בהקשר זה, דחייתו של נתניהו כל נוכחות פוליטית פלסטינית עצמאית או מאוחדת נופלת במסגרת מאמץ לכפות "פתרון מלא של הסכסוך" - מבחינה פוליטית, גיאוגרפית ודמוגרפית.
מנאע טוען כי הצהרותיו ואסטרטגייתו של נתניהו מייצגות התפתחות מסוכנת בגישתה של ישראל לסוגיה הפלסטינית, ומעבר רדיקלי מניהול הסכסוך לניסיונות לחיסולו המוחלט.
