לשליש, הכנסתו של האזרח הפלסטיני, איהם עודה, ירדה מאז תחילת התוקפנות הישראלית ברצועת עזה ב-7 באוקטובר האחרון, ויום אחרי יום הוא מפסיד חלק מההכנסה הזו לנוכח קשיים כלכליים. התנאים הפוקדים את הפלסטינים, במיוחד בגדה המערבית הכבושה.

היותו נהג מונית השפיע על עודה יותר, במיוחד לאור סגירת הכיבוש של כבישים ראשיים ומשניים, ובידודו של ערי הגדה המערבית באמצעות מאות מחסומים צבאיים שונים, מה שמקשה על התחבורה, בנוסף לעלות הגבוהה בשל העלות הגבוהה. של דלק והתקלות שפקדו את רכבו עקב הכבישים המשובשים.

מכ-35 דולר ליום, חלקו של עודה (בן 43) ירד לשליש או פחות לאחר המלחמה. הוא אמר לאל-ג'זירה נט שהדבר החמיר את מצבו הכלכלי, "מה שיותר מסוכן הוא שהעקיפות בדרכים צדדיות מאיימות כעת על שלנו. חיים עקב התקפות של חיילי כיבוש ומתנחלים".

צנע וחגורות הידוק

עודה, שמוצאו מהעיר טול-כרם בצפון הגדה המערבית, מפרנס משפחה בת חמישה נפשות. הוא נקט בקיצוב רב בהוצאותיו, ואומר שדאגתו העיקרית היא לחסוך ככל יכולתו בעלות המים, החשמל ושכר הדירה, שכולם נאמדים ביותר מ-400 דולר לחודש.

עודה הוסיפה, "הורדתי רכישות רבות, הגבלתי לצרכים ודחיתי התחייבויות נוספות לעתיד, כמו בגדי חורף, ריהוט לבית ועוד רבות אחרות".

תוכניתו של עודה והפחתת הוצאותיו מגיעות לאור מחירים גבוהים קיצוניים, בנוסף לשיעור אבטלה העולה על 24% מכלל כוח העבודה בפלסטין, ועוני שעלה מעל מחסום ה-29% בחברה הפלסטינית, לפי נתוני המרכז הפלסטיני. הלשכה לסטטיסטיקה.

בתורו, מאג'ד חמדאן (בן 41) - שעבד בתוך הקו הירוק - חישב היטב עם פרוץ המלחמה, והודיע ​​שהוא ומשפחתו נכנסו למצב של "צנע והידוק חגורות".

כאחד מאלפי העובדים שכניסתם לישראל נעצרה מהיום הראשון של התוקפנות נגד עזה, חמדאן מתמודד עם תנאים כלכליים קשים, והוא נצור בהתחייבויות כספיות גדולות עקב הלוואות שנטל במהלך בניית ביתו.

בעוד חמדאן מנסה מאז תחילת התוקפנות למצוא עבודה חלופית, אחרים, כולל עובדי הגדה המערבית, שתנאיהם הפכו קשים ועבודתם הסתיימה, פנו לפתיחת פרויקטים קטנים כמו קיוסקים לממכר משקאות חמים וקרים, פופולריים. מזונות ואחרים.

מגזר חשוב

הפעילות הכלכלית של הגדה המערבית תלויה במידה רבה במגזר העבודה בתוך הקו הירוק, שכן הפדרציה הכללית של האיגודים המקצועיים הפלסטינים מעריכה את מספרם ביותר מ-190,000, ולפיכך פיטורים על ידי ישראל גורמים להפסד חודשי המוערך במיליארד ו-250 אלף שקל (313 מיליון דולר).

גם מגזר עובדי הציבור - המונה 140,000 נפשות - תורם בדרך נוספת להנעת גלגל המשק בצורה משמעותית גם כן, אך מזה שנתיים הם זוכים לשכרם מופחת ב-80% בלבד, בשל המצוקה הכלכלית שבגללה. הרשות הפלסטינית עוברת, והמשכורות הללו נאמדו ב-3.7 מיליארד דולר ב-2022. .

בתקופה שבה המגזר הפרטי והפרויקטים שהוא מספק המאכלסים אלפי עובדים הם דרך נוספת עבור הפלסטינים להמריץ את כלכלתם, היא נתפסת כיום, למרות מכשולים רבים, כתקווה לקלוט עובדים נוספים בנסיבות קשות אלו.

יש חשש אמיתי מול הפלסטינים, במיוחד בגדה המערבית, שכן מנכ"ל המכון לחקר המדיניות הכלכלית הפלסטינית, ראג'ה חלידי, סבור כי הם נובעים מהמלחמה בעזה, שהבולטת שבהן היא הידרדרות המצב הכלכלי בכלל, ובכך החשש להשקיע או אפילו להוציא בו.

סליקה של כספים

אל-ח'לידי מתייחס גם לכספי הפינוי, שהם מה שמרוויחה ישראל ממסים על סחורות המיובאות לפלסטינים מתוקף שליטתה בנמלי היבשה והים ובהתאם להסכם עם הרשות בתמורה לעמלה של 3%. שירד עקב הירידה ביבוא הפלסטיני וניכוי הכיבוש ממנו, הירידה בסיוע החוץ והמענקים והקפאת מדינות אחרות תמכו בה עם תחילת המלחמה.

מנכ"ל המכון לחקר המדיניות הכלכלית הפלסטינית מספר על פתרונות מהירים, שהחשובים שבהם הם הסתמכות על אספקת עבודה, שמירה על תפעול וייצור של תעשיות מקומיות הנדרשות לשוק וחזרה לחקלאות, בנוסף ל- תהליך של סולידריות וסולידריות חברתית.

אל-ח'לידי מוסיף - לאל-ג'זירה נט - שמה שנדרש מהממשלה הוא להפעיל את גלגל המשכורות, וכך להגביר את תהליך ההוצאות ולהזרים מעט נזילות לשוק, וזה הדבר שהממשלה היא. המסוגל ביותר ליישם למרות מכשולים רבים, והוא גם יכול לכוון מדיניות ולשפר את שיתוף הפעולה עם המגזר הפרטי ליצירת פרויקטים.

לדבריו, חלק מהפתרונות אינם מיידיים, והיישום שלהם אורך חודשים ושנים, אבל הם יוצרים השקעה אפקטיבית לאור "כלכלת המלחמה שבה אנו חיים שהורגת בעזה, מבודדת וסוגרת את הגדה המערבית".

לגבי המגזר הבנקאי וההקלה שהממשלה ואפילו מוסדות ההלוואות יכולים להעניק לאזרחים על ידי דחיית תשלום התחייבויותיהם או פטור מהן, הסביר מנכ"ל המכון לחקר המדיניות הכלכלית הפלסטינית כי המגזר הבנקאי איתן, אך לאחר זמן מסוים תקופה, ואם הזעזוע לא ייפסק, הסיכונים יגדלו כי המגזר הזה חייב הן לעם והן לממשלה.

אפשרויות מוגבלות

הפתרונות שהציג אל-חאלידי סובבים סביב התזות של הפרופסור לכלכלה באוניברסיטת בירצייט, נאסר עבדול כרים, בין אם בפומבי ובין אם באופן רשמי, אך לדבריו, הם נותרו "אפשרויות מצומצמות וצרות מול גודל הנזק. והשלכות, ויש לי כבר סמכות צולעת", כדבריו.

באופן עממי, עבדול קארים אומר שהאפשרויות הפרטניות נשארות רחבות יותר, במיוחד עם חלק מהאנשים שיש להם קצת חסכונות ומקורות הכנסה אחרים עבור רובם, בנוסף לסולידריות ותמיכה חברתית, וחוזרים לעבוד על הקרקע ועל פרויקטים כלכליים ביתיים, " אך נותרה הסכנה שהאפשרויות הללו ימוצו במהירות".

הוא הוסיף לאל-ג'זירה נט כי הוא לא מצפה שממשלת הרשות תספק דבר, שכן היא למעשה לא משלמת משכורות מלאות לעובדיה, והיא תלויה במידה רבה גם בכספי הפינוי שישראל מנכה ממנה במשך שנים, ולאחרונה. איים לנכות ממנו את חלקה של עזה, מה שהכעיס את הרשות, ואיים בכך שלא יקבל את כולו.

כספי הסליקה הפלסטיניים נאמדים ביותר מ-750 מיליון שקל (188 מיליון דולר) בחודש, אך כ-250 מיליון שקל מנוכים מהם כצעדי ענישה נגד הפלסטינים, בעיקר משפחות האסירים והקדושים.

הוא הוסיף כי הממשלה תוכל לעבור להעניק סיוע לעובדים באמצעות תוכניות סעד זמניות, ולשתף פעולה בשיתוף המגזר הפרטי כדי לספק מקומות עבודה באמצעות תוכניות עבודה שונות, גם אם זמניות, לפי אותו מקור.

כמו כן, ניתן לבקש מהמגזר הבנקאי לדחות חובות לאזרחים באמצעות סילוק צ'קים, כרטיסי אשראי וכו'.