כולנו פלסטינים

"כולנו פלסטינים" הוא משפט פשוט ומקיף מאוד, שהמפגינים העלו כסיסמתם בבירות אירופה והערביות בסולידריות עם העם הפלסטיני אל מול תעמולת התקשורת המערבית על מסכים, עיתונים, כתבי עת וטלוויזיה, אשר ביימה כעסם על תנועת חמאס באהדה ותמיכה בישראל, תוך ספירת עבור האחרונה את מספר ההרוגים והאסירים שלה. שוכחים את מספרי מלחמות ישראל, מעשי טבח ופשעים במבול הדם שפקד את העם הפלסטיני במאה שנים , לעסקאות ולהתנחלויות שמכסות על כיבוש מזעזע ומעורר שנאה.

הבית הלבן חזר בו מהצהרותיו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, בהן הביע את חוסר שביעות רצונו ממה שהוא תיאר כ"תמונות אלימות" של סצנות ממבצע שיטפון אל-אקצה, אך מאוחר יותר דובר הבית הלבן הכחיש זאת ואמר כי "אף אחד מהנשיאים לא ביידן ואף פקיד אמריקני לא ראו תמונות או אישרו זאת". "הדיווחים על כך אומתו באופן עצמאי", וכי ההצהרות על הזוועות לכאורה התבססו על האשמות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ודיווחים בתקשורת הישראלית. ישראל השתמשה בכל השיטות, המגמות והמנגנונים של מידע שגוי בתקשורת, לרבות הגזמה, הגזמה, האשטאגים, הצעה זדונית (השואה), שיטת העסקת משפיענים, רדיפה, שיטת פרשנות הונאה, טרולים, צליפה, יצירת קמפיינים, השיטה של ​​פרסומות ממוקדות ממומנות, ותמונות מורכבות, כדי לגנוב את הניצחון הצבאי, הביטחוני והמודיעיני שיצרה תנועת חמאס. בתקופה שבה האחרון אישר כי "ההתנגדות הפלסטינית אינה מכוונת לילדים ונשים", וקראה לתקשורת המערבית "לחקור את הדיוק ולא להיות מוטה כלפי הנרטיב הישראלי". הדבר גורם מבוכה ובושה רבה לתקשורת המערבית, שכן היא מעירה לאירועים מרכזיים בפניות רגשיות, לא מבוססות על ראיות, תוך הטיה חסרת תקדים כלפי ישראל, ותמיכה עיוורת ישירה בה. מה שנדרש הוא שיראה בעיניים ברורות את הפשעים ואת מעשי הטבח שביצעה ישראל ואת המצב הטראגי בעזה המנותקת ממים, חשמל, מזון ואוויר.

אנו קוראים כותרות וכותרות של עיתונים מערביים אוונגליסטיים מפחידים. כל הנימוס הזה על הגאווה הישראלית שבורת הלב! הוא לא מסתכל על ההיסטוריה של הפצע הפלסטיני, כאילו לפני "מבול אל-אקצא" זה היה נורמלי, רגוע ויפה עם ממשלת ימין קיצוני שרודפת אחריה מאות כתבות על גזענות, אפליה, איבדה את הדמוקרטיה. ומציאות קיומה של מדינה שנותנת לגיטימציה להרחבת ההתנחלויות, הרג פלסטינים ועקירתם מבתיהם, בהווה ובעתיד. אלו עניינים שהתקשורת המערבית הייתה צריכה לזכור היטב, ולא לדבוק בספירלת השתיקה האבסורדית והמבישה בנוגע למצור שהפלסטינים נתונים לו ולסבלם מדי יום, ולגלות עניין בהגנה על אזרחים פלסטינים (שהם לא משתתף), שרובם מיליונים, תוך הרג אזרחים ישראלים בפועל. יותר מארבעת אלפים אזרחים פלסטינים נרצחו, בהם מאות ילדים ומאות נשים, בנוסף למאות אלפי עקורים, כאשר ישראל מבקשת מהאו"ם לגרש 1.1 מיליון פלסטינים לדרום רצועת עזה. בתמונה שהעיתונות המערבית לא הסתירה, מות הקדושים של 44 פלסטינים ממשפחה אחת, והשמדת 50 משפחות בתוך בתיהם ובמהלך עקירתן הכפויה, בנוסף להתקפות על אלפי יחידות דיור והתמוטטותן או חמורות. אסור לשכוח נזקים, והרס בתי ספר, מסגדים, כנסיות ומתקנים אחרים, ואת הטבח בפיגוע בבית חולים. אל-מעדאני, כל זה בנוסף להפסקות החשמל והמים, השיתוק של עבודתו של מגזר הבריאות והיציאה מהשירות, תוך התעלמות מכוונת מהחוק הבינלאומי, הרואה בעניינים אלה פשעי מלחמה. בנוסף לכך, יש הפרדה, חומות, כיבוש, סגירת מעברים והרג ברברי של עיתונאים בעזה ובדרום לבנון, בתוך תנאי עבודת שטח עיתונאיים בלתי ניתנים לתיאור בעזה.

אין מאמרי מערכת בעיתונים ובמגזינים מערביים גדולים שאינם נדהמים, מזועזעים וכואבים ממספר ההרוגים והאסירים הישראלים, לפני שהם מגיעים למספרים מוכפלים אלפי מונים על ידי הפלסטינים כתוצאה מהכיבוש והרשיון שלו להרג המוני. תְזוּזָה. במקרה של המצור החדש על עזה, מה שהאו"ם מחשיב הוא עדות חזקה למצור מקיף ואסור (Human Rights Watch תיאר את הצהרותיו של שר ההגנה הישראלי גלנט על הפלסטינים ברצועת עזה שהם חיות אדם כמגעילות ). התקשורת המערבית אינה משקפת את סבלו של העם הפלסטיני, ואינה מתעמקת בשורשי המשבר, לא במובן ההומניטרי והמקצועי, ולא במובן הפוליטי, המהווה בסיס איתן לחיפוש רציני אחר פתרון פשוט לסוגיה הפלסטינית.

הזכות לכאורה של "הגנה לגיטימית" אין פירושה זכות נקמה ללא אפליה בין פלסטינים. אין סתירה בין הוקעת הטרור לבין טיפול בשורשיו. שתי האמירות נכונות לגבי הטרור של המדינה הישראלית, וללוחמי ההתנגדות של חמאס אין את הזכות להגן על הפלסטיניות שלהם. העניינים הגיעו לרמות אלימות כאלה ששרים בממשלתו הקיצונית של נתניהו איימו לגרש את כל הפלסטינים מאדמותיהם. עם זאת, כאילו מדובר במלחמה התקשורתית העולמית ב"חמאס", ובסטייה גדולה שבה התקשורת והדיפלומטיה המערבית המובהקת חרגו ממסורותיה הבסיסיות, שהתבססו על עקרונות שנגזרו מהלגיטימיות הבינלאומית ומיסודותיה של כוח האמת והצדק (שר החוץ הצרפתי לשעבר דומיניק דה וילפין), אז הדברים יצאו החוצה. מיסיונרית/יהודית (אנטוני בלינקן) בכותרותיה ובאמירותיה, ובהכנעתה המוחלטת לטובת מדינה כובשת באמתלה של מה חמאס ביצע, אותו הוא מאשים בפלסטיניות.

כאילו מבצע שיטפון אל-אקצא פגע באיכות החיים של האירופים ובתרבותם העכשווית, הנשיא ביידן הביע את זעמו בצורה נוקבת. העולם נותר לשקף, אבל הוא לא יכול להניח שהוא (ביידן) הבהיר ברצינות לנתניהו שהוא יתנגד בתוקף לענישה קולקטיבית של הפלסטינים. בהגדרה, מידתיות משפטית הומניטרית היא עיקרון יסוד במשפט הבינלאומי הקובע כי חוקיות המעשה נקבעת על פי כיבוד האיזון בין המטרה, האמצעים והשיטה המשמשת להשגתו, וכן ההשלכות של מעשה זה, הטיעון של צורך צבאי, שימוש מופרז בכוח צבאי ומידתיות בתקיפות ובנקמנות, והמשפט ההומניטארי הבינלאומי משמש עמו, וכי הצדדים לסכסוך מבחינים בין אובייקטים אזרחיים לבין מטרות צבאיות.

חלק ניכר מהתקשורת המערבית נפלה מהערכת הערכים הכוללת, ללא סטנדרט של מדידה בזמן ובמקום לגבי הרג ממוקד של ישראל ושימוש באמצעים בלתי חוקיים. במשך שנים, בירות העולם העלימו עין מהפרה חוזרת ונשנית של נתניהו של הסכמי אוסלו, בניית התנחלויות וערעור המתונים ברשות הפלסטינית. מה שעשה חמאס החזיר את הנושא הפלסטיני ללב העניין. זה היה נושא שדיברו עליו ברטוריקה וסיסמאות מהדהדות, אז הנושא חזר ללב המזרח התיכון. על "הערבי החדש"