אשליה ואמת במציאות הפלסטינית

30 שנה אחרי אוסלו שנהרסה על ידי ישראל ומיד כשיצחק רבין נרצח ב-1995, שההנהגה הפלסטינית הסתמכה עליה כהזדמנות - ושהוא יקרב אותם להשגת מדינה, למרות שהוא האחד. שהתווה את קווי המתאר הרחבים וגבולותיה של הישות הפלסטינית המעוותת והפך לאחד הכללים של ממשלות ישראל עוקבות, שכן באותה עת ועד היום היא אוטונומית בלבד ומשימות היסוד שלה ברורות, שתקרתה היא תיאום ושיתוף פעולה ביטחוני.

נכון שהעם הפלסטיני לא נשבר, וישראל לא השיגה את ניצחונה על הפלסטינים למרות שלילת זכויותיהם הלאומיות, אבל המצב גרוע ממה שהיה, והאכזבות נמשכות והמשבר של הפלסטינים מעמיק, והפילוג מתגבש ומגביר את סבלם, והיעדר חזון לאומי כולל להתמודדות עם הכיבוש הצבאי הנוטע את שורשיו באדמות השטחים הפלסטיניים, מעמיקים את ההתיישבות, תומכים ומגנים על תוכניות ומדיניות מתנחלים מפני הימין הקיצוני הפשיסטי הגזעני. .

אין פתרון שתי מדינות או אשליות אחרות, וההנהגה הפלסטינית עדיין מחכה להזדמנות, השאלה היא: איפה ההזדמנות? ישראל הרסה את השאיפה והתקוות של ההנהגה הפלסטינית להשיג משהו מאחורי פרויקט אוסלו ופתרון שתי המדינות, שיבשה את החיים הפוליטיים הפלסטיניים והגבילה את החשיבה הפלסטינית, היוזמה והפעולה הלאומית המאוחדת להתעמת עם הכיבוש ופרויקטים שלו.

הזמן עובר, אבל חלונות ההזדמנויות הפלסטיניות גדולים ופתוחים, והפלסטינים יכולים, אם ההנהגה והפלגים הפלסטיניים יתעוררו, לפתוח להם את הדרך, ואם יחשבו מחוץ לחזון הקיים בהסתמכות על שרידי אוסלו, מדיניות ההמתנה, וההבטחות של ארה"ב וההסתמכות על החברה הישראלית, שעוברת מאוד לכיוון... ימין קיצוני פאשיסטי.

מזה עשור ויותר, הנאום חוזר על בימת העצרת הכללית של האו"ם בצורות, מילים וביטויים שונים, לאור העמימות וחוסר המידע המראה לפלסטינים את העמדה לגבי מהירות ההתקדמות הדרמטית בנורמליזציה ישראלית-סעודית, ומה נדון בביקורה של משלחת פלסטינית בסעודיה?

כך נראה מנהיג שכבר לא רלוונטי, ורק פעם בשנה נותרה לו במה להשמיע את תלונותיו. כל זה חלק מהתיאטרון שיגיע לשיאו בפרק הבא, נאומו של המפקד- ראש המהפכה, המדינה והרשות הפלסטינית בעצרת הכללית. בכל פעם יכולנו לחזות מה יגיד הקורבן.

אבל אז, המסיבה מסתיימת ואנחנו חוזרים למציאות. ומה בעצם? הכל ייגמר בקרוב, ראינו את התוכנית הזו בעבר. אנחנו יודעים איך נראה מנהיג שכבר לא רלוונטי. כל מה שנותר לו הוא מציאות הכיבוש הצבאי, משטר האפרטהייד ופשעיו, הפילוג הפלסטיני, וכל מה שנותר מהפוליטיקה הפלסטינית הוא המתנה, רכילות ותרבות לאומית ופוליטית שמעוררת חשש לעתידנו.

מה קורה כאשר הנרטיב המיושן חוזר על עצמו והנוכחים מאזינים בקול עצבני, רובם שותפים ותליינים, ולא מיושמת החלטה, אפילו לגבי מושג הצדק? האם להמשיך ולספר את הסיפור עם השיח של הקורבן החלש, שנראה כאילו אנחנו קבוצה של אנשים חלשים עם טענות, ושבינינו יש מי שביצעו פשעים? האם מותר להמשיך ולבקש הגנה? מגיע לה? אבל נראה שבהיעדר כל דיון פלסטיני פתוח, ומחקר על מהות הנושא והפרויקט הלאומי והגדרתו, המציאות תכריע עבורנו.

העמימות עשויה להיות במה שמתוכנן לפלסטינים בעסקה האמריקאית-סעודית-ישראלית, ומה המחיר שישולם לפלסטינים כדי לספק אותם לפי הדרישה הסעודית, שהם מתקנים ישראליים בלבד עבור הפלסטינים, ועשויים לכלול שינוי במעמדן של חלק מהקרקעות שנמצאות על הגבול, הגבולות בגדה המערבית והטלת הגבלות על בנייה בהתנחלויות לפי מה שמתפרסם בתקשורת הישראלית.

אבל המציאות שונה בכל הנוגע לממשלת הימין הגזענית והפשיסטית, ומה שמנהיג הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', הציג לראשונה ב-2017, נראה כמו הזיה פרועה מצד הימין. עם ממשלת נתניהו הוא הפקיד בידיו את האמצעים והכלים הדרושים לשם כך. אולי גם יגידו לו שאפשר להמשיך לעשות זאת מחוץ לאור הזרקורים, גם אם ייחתם הסכם הנורמליזציה. השאלה היא אם כל זה משנה בכלל לסעודים.

אם נחזור לחודשים האחרונים של השנה הזו, ולמה שנכפה בשטח, וכפי שדווח בתקשורת ובאנליסטים בישראל, נראה ששר הביטחון במשרד הביטחון (סמוטריץ') מצליח להשיג את כוונותיו ביעילות רבה. . מנגנון הבקרה שלה מורגש היטב במשרד הביטחון, במנגנון התיאום לפעולות בגדה ובפיקוד המרכז של צה"ל. העניין של השר גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי במתרחש באזור הזה מוגבל מאוד. התוכנית השאפתנית של סמוטריץ' כבר החלה לשאת פרי להרחבת הריבונות היהודית. הוא הצליח לקצר את תהליך השליטה בגדה משבעה שלבים למתן היתרי בנייה בגדה לשתיים בלבד, בשליטתו. פרק הזמן בין קבלת ההחלטה עשוי להימשך מספר ימים עד שהדחפורים ייכנסו לאזור, והממשלה הסכימה להסדיר (ללבן) את מעמדם החוקי של עשרה מאחזים לא חוקיים.

מאז הקמת ממשלת הימין הפשיסטית הגזענית בסוף דצמבר האחרון, אושרו בגדה המערבית 12 אלף יחידות דיור בארבעה שלבים, שניים מהם בתגובה לפעולות הגרילה בגדה. לעומת זאת, עם ממשלת בנט לפיד אושרו 4,000 יחידות דיור במהלך השנה וחצי לכהונתן. על פינוי בנייה יהודית בלתי חוקית כמעט על מה לדבר. כשזה קורה בפועל, המתנחלים זועקים בכעס ובמחאה, ושני הצדדים משתמשים בכך כדי להסיט את תשומת הלב מהבנייה האמיתית שמתבצעת בשטח.

כך אמרו אנליסטים וחוקרים ישראלים, בעוד מהלכים משלימים נעשים על ידי שרים אחרים בממשלה. שר הבינוי והשיכון, יהדות התורה, התווה תוכנית אסטרטגית שמטרתה לתת מענה לצפיפות של מתנחלים יהודים חרדים בבנייה רחבת היקף בגדה המערבית, בביתר עילית, קריית ספר ועמנואל.

כרבע מתקציב משרד התחבורה בפיקודו של שרת הליכוד מירי רגב, בהיקף של 13.4 מיליארד שקל בשנה, מופנה לצרכי מתנחלים בגדה, כבישים עוקפים, מנהרות ורכיבי מיגון.