בשנה הבאה מצבנו יהיה רע בהרבה, אלא אם כן...

גרשון בסקין

אני מתאר לעצמי כי רוב האזרחים הישראלים רואים מעט מאוד מהתוכן, שמתפרסם בטוויטר (X), בתקשורת הפלסטינית, ומארגוני זכויות אדם ישראליים, פלסטיניים, ובינלאומיים, שאני נחשף לו מדי יום ביומו. אלה הרואים את התוכן הזה כמוני עדים למעשי זוועה של אלימות אכזרית, השפלות ואף טרור מדינתי של ישראל נגד גברים, נשים, וילדים פלסטינים בני כל הגילים מכל רחבי הגדה המערבית ומזרח ירושלים. פעולות של טיהור אתני נעשות מצפון הגדה בבקעת הירדן ועד לדרום הר חברון. כל לילה הצבא פושט על בתים של פלסטינים כדי לעצור חשודים ומבוקשים – עשרות מעצרים הנמשכים לתוך השעות הקטנות של הלילה. כל יום פלסטינים חוטפים מכות רצח וחווים וַנדָלִיזם של רכוש פרטי – שריפת בתים וכלי רכב, כריתת עצי זית, גניבת עיזים וכבשים – בידי מתנחלים אלימים אשר שמו לעצמם למטרה להפוך לגיהינום את חייהם של אלה החיים בשטח שהם חומדים. רועים פלסטינים פוגשים תדיר אלימות של מתנחלים אשר מתגוררים במאחזים לא מורשים ובלתי חוקיים גם לפי החוק הישראלי. אותן נקודות יישוב שאינן חוקיות מחוברות לתשתיות של מים וחשמל בה בעת שהתושבים הפלסטינים החיים שם עשרות שנים ואף מאות אינם מחוברים אליהן כלל.   אם אותם פלסטינים ינסו להקים מבנה ועליו גג או לבנות חדר נוסף למבנה קיים, או יחפרו באר חדשה או אפילו ינצלו את מי הבארות הקיימות שלהם, יבוא הצבא ויהרוס הכול בD9- שלו ואף יגיש להם חשבון עבור עבודת ההריסה. ואילו בסמוך לתושבים הפלסטינים, המתנחלים הללו בונים באין מפריע. המתנחלים האלימים מוגנים על ידי חיילי צבא ההגנה לישראל ושוטרי משמר הגבול, אשר לעיתים קרובות הם עצמם משתתפים בהִשׁתוֹלְלוּת הפושעת נגד פלסטינים, שכל פשעם הוא שהם חיים על אדמתם אשר המתנחלים חומדים לעצמם, ושהם, הפלסטינים מעיזים לרצות להיות בני חורין ולא לחיות תחת כיבוש צבאי עוין ושונא. לעיתים קומץ של ישראלים אמיצים מנסים להגן על הפלסטינים, אך גם הם חוטפים מכות מידי המתנחלים ומאלותיהם של חיילי צה''ל ושוטרי מג״ב, הרואים בהם "אוהבי ערבים" הבוגדים במדינתם ובעמם. 

אם תמושש הדרישה של השר הקיצוני שונא הערבים, הקרוי השר לביטחון לאומי, להחמיר את תנאיהם של האסירים הפלסטינים, לא ירחק היום מפרוץ הפיצוץ הבא. למעלה ממיליון פלסטינים נכלאו מאז 1967 בבתי הסוהר של ישראל. ישנן עשרות תוכניות רדיו בערוצים הפלסטיניים הדומים ל״קולה של אמא״ שבגלי צה״ל, אשר דרכן בני משפחה של אסירים מוסרים דרישות שלום ומספרים לאהוביהם מה קורה בבית. ליותר מששת אלפי האסירים הפלסטינים הכלואים היום בבתי הכלא בישראל אין גישה לטלפון. ביקורי משפחה מוגבלים מאוד ומתקיימים מאחורי מחיצת זכוכית. אסירי עזה אינם זוכים לביקורי משפחה כלל. בעיני החברה הפלסטינית האסירים הם גיבורי המאבק לשחרור לאומי, אך יותר מזה – הם בנים, אבות, אחים, דודים, סבים, ולפעמים גם בנות, אחיות, דודות, ואימהות. כל ישראלי יכול להזדהות עם כאב הגעגוע אל אהוב, ובוודאי אל כזה שנמצא כל כך קרוב אך גם כל כך רחוק. לכל משפחה פלסטינית מוכרת המציאות הקשה מנשוא של חיי הכלא, והחמרת  התנאים עלולה להבעיר פיצוץ בכל רחבי הגדה, מזרח ירושלים ועזה. 

יש גבול לסבל שעם יכול להכיל ולספוג. אינני פלסטיני. אני ישראלי, אני יהודי, אני בן אדם, ואני מתקשה מאוד לצפות בסרטונים אשר מגיעים אליי במדיה החברתית. כאשר אני צופה בהם אני יכול בקלות לשים את עצמי במקומם של הקורבנות ולהרגיש את הזעם – שלהם ושל בני משפחותים וחבריהם. בשנים הרבות שאני נוסע בכל רחבי הגדה המערבית, וגם בעזה שלפני 2007, הייתי עד במו עיניי למקרים רבים של התעללות והתעמרות של חיילים, של שוטרי משמר הגבול ושל מתנחלים בפלסטינים. פעמים אין ספור נסעתי יחד עם חברים ועמיתים פלסטינים וראיתי את האלימות וההשפלות גם דרך עיניהם. ישבתי בבתי דין צבאיים והייתי עד להתנהלות של משפטים שאפילו לא התקרבו לניסיון של עשיית צדק. הייתי עד להריסת בית של חבר טוב אשר נצטווה להרוס את ביתו שבנה במו ידיו, בה בעת שמתנחלים גוזלים שטחים מכפרו שבו משפחתו חיה על אדמתה מאות שנים. המתנחלים הללו אף סגרו כביש גישה לחלקת אדמה אשר חברי מעבד, וגם חיבלו בצינורות המים שבאמצעותם היה משקה את גידוליו. היום הוא מביא חביות מים גדולות לחלקה שלו, שבה התקין משאבה קטנה כדי לצורך ההשקיה. ראיתי את הכאב ואת חוסר האונים במקרים כאלה, וגם ראיתי חגיגת שחרור אסירים אשר הובאו למוקטעה ברמאללה שם חיכו להם בני משפחה וחברים. ראיתי את האנושיות של שכנינו גם בכאבם וגם בשמחתם.

כאשר אני מקשיב לשר בצלאל סמוטריץ מציג את תוכניותיו ואת חזונו ברור לי לגמרי כי כל ההשפלות, האלימות וההרס, שמחוללים חיילים, שוטרי משמר הגבול ומתנחלים, יחד עם בנייה מסיבית של התנחלויות – כל אלה הם חלק מאסטרטגיה מובנית ומתוכננת היטב. כאשר אמר סמוטריץ בכנסת כי חבל שבן גוריון "לא גמר את העבודה", הוא התכוון לנכבה ולגירוש הפלסטינים מהארץ. סמוטריץ ובן גביר וחבר מרעיהם מחזיקים בידיהם תוכניות לגמור את העבודה הזאת. כל מה שנדרש להם הוא עוד סבב איום ונורא של אינתיפאדה אלימה כדי לאפשר לצבא, בתמיכה של העורף, לשַטֵח כפרים שלמים ולגרש את תושביהם אל מעבר לגבול. 

שופט בית המשפט העליון יצחק עמית אמר בעת הדיון על חוק הסבירות שהדמוקרטיה נהרסת בצעדים קטנים. הנכבה אשר החלה ב-1948 נמשכת עד היום הזה, גם היא בצעדים קטנים. מאז כינון הממשלה של ימין על מלא הוגברו הצעדים הללו בחומרתם ובקצבם, והם סיפוח זוחל, הלכה למעשה, של כל השטחים לישראל ודחיקת הפלסטינים אט אט החוצה. כדי לעצור את זה הציבור הישראלי חייב להבין מה המשמעות של צעדים אלו עבור קיומה של מדינת ישראל וגם עבור קיומם הם כאזרחי המדינה. המאבק על הדמוקרטיה הוא כעת בבית המשפט הגבוה לצדק וגם ברחובות במחאת ההמונים. אך עם כל הכבוד לבג״צ שלנו, זהו הגוף אשר נתן רישיון לכיבוש, לבניית התנחלויות, ולהמשך האלימות ללא בקרה של חיילי צה''ל, של שוטרי מג״ב ושל מתנחלים נגד הפלסטינים. אנחנו מתקרבים לעת שבה הציבור בישראל יהיה חייב להבין כי טיבה של הדמוקרטיה שלנו אינו תלוי רק בחוק הסבירות ובדומיו, אלא במציאות הכיבוש ובהשלכותיו, אשר באים לידי ביטוי יום יום בידי חיילינו, שוטרינו, בנינו, ואף במו ידינו ובשמינו.

תסריט האימים שמתואר במאמר זה אינו חייב להתממש. כל התחזית הזאת יכולה להשתנות – זה תלוי בנו – בכל אחד ואחת מאיתנו שחיים בארץ הזאת.