שמירת סודות

אני יודע שממש קשה לשמור סודות כמוסים. עוד יותר קשה כאשר אתה פוליטיקאי ואתה חייב לייחצן את עצמך כדי שהציבור יזכור את שמך. ישנם אנשים, למשל בקהיליית המודיעין, אשר חיים חיי סוד יומם וליל לאורך שנים. לפעמים הם חיים בזהות בדויה במדינות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטים עם מדינתם, ובחסותה הם פוגשים אנשים בעמדות השפעה באותן מדינות ופותחים בהן דלתות חשובות למדינתם.  

ערוצים ישירים חשאיים הם ״המיץ״ של הדיפלומטיה, וההרדקור של עבודת הדיפלומטים בייחוד כשמדובר במדינות "בשכונה" שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים רשמיים עם מדינתם. קשה מאוד לפתוח ולקיים ערוצים ישירים חשאיים. הם מבוססים על תהליך ארוך של בניית אמון, וקל להרוס אותם בהדלפה קטנה אחת. אני מכיר כמה דיפלומטים, שבקריירה הארוכה שלהם הם פתחו כמה וכמה ערוצים ישירים חשאיים, והם לא מדברים עליהם כלל. אני מכיר אנשים גם מקהיליית המודיעין שפעלו כך במשך עשרות בשנים, וגם לאחר פרישתם משירות המדינה הם אינם מספרים מה עשו ועם מי נפגשו בתקופת שירותם. לעומתם, אני מעולם לא הייתי דיפלומט או חבר בקהיליית המודיעין, ולכן אני יכול לדבר על עשייתי. מאז 1989 יזמתי וניהלתי עשרות ערוצים ישירים חשאיים, ובעת הנוכחית אני מנהל כמה ערוצים כאלו. לפני כחודשיים פניתי לחבר כנסת בכיר מהליכוד והצעתי לו להשתתף בערוץ ישיר חשאי עם בכירים מהרשות הפלסטינית בעקבות בקשה מהצד הפלסטיני. הוא הגיב בשלילה מוחלטת כשפסק כי ״בישראל אי-אפשר לשמור שום דבר בסודיות״. השבתי לו שמניסיוני אם המשתתפים עצמם רוצים לשמור סוד, הוא לא יתגלה ולא יפורסם. הערוץ הישיר החשאי שפתחתי וניהלתי מול חמאס מהשבוע הראשון אחרי חטיפתו של גלעד שליט בתחילת יולי 2006 יצא לאור בעת שחרורו של החייל החטוף. במשך חמש שנים וארבעה חודשים שבהם ישב גלעד בשבי חמאס, הערוץ הישיר החשאי שיזמתי נוצל להעביר מסרים מישראל לחמאס ובכיוון ההפוך. באמצעותו אף הושגו כמה הפסקות אש בין הצדדים, ומאפריל 2011 הוא הפך להיות רשמי ומרכזי במשא ומתן לשחרורו של גלעד. ראש הממשלה נתניהו נתן אז את ברכתו לערוץ זה בתנאי שהוא יישמר בסוד ולא יתגלה. הערוץ אכן נשמר בסוד – היו כשבעה אנשים, ראשי מערכת הביטחון שידעו על קיומו – ולבסוף גלעד חזר הביתה באמצע אוקטובר 2011. 

שר החוץ אלי כהן לא היה מסוגל לשמור סוד, אף כי הוא מן הסתם יודע כי ערוצים ישירים חשאיים הם אבן יסוד בכל דיפלומטיה ובעיקר בדיפלומטיה הישראלית. ישנן דוגמאות רבות לערוצים ישירים  שהתנהלו בחשאי, ובשעת הצלחתם הפכו לערוצים רשמיים ופתוחים כאשר כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים. אביא כמה מהן. היחסים הקרובים בין ישראל לבין איחוד האמירויות היום הם תוצאה של כ-30 שנה של ערוצים ישירים חשאיים. הסכם אוסלו הראשון – הצהרת העקרונות – הושג בערוץ ישיר חשאי, ובלי קשר לדעה על ההסכם הזה, אם חיובית היא או שלילית, אין ספק שבלי אופיו זה פריצת הדרך עם הפלסטינים לא הייתה מתרחשת. ארה״ב וברית המועצות קיימו ביניהן ערוצים ישירים חשאיים במשך שנים, שהניבו הסכמים לצמצום נשק להשמדה המונית ובקרה עליו. ארה״ב ואיראן לא היו מגיעות ב-2015 להסכם על הגבלת הגרעין האיראני בלי ערוצים ישירים חשאיים – אותו הסכם שנתניהו שכנע את טראמפ לנטוש ובכך אפשר לאיראן להגיע למעמד המסכן את ישראל ואת העולם הרבה יותר. הסכם השלום בין ישראל לבין מצרים לא היה קיים לולא הערוץ החשאי שנערך במרוקו בין שר החוץ משה דיין לבין סגן ראש הממשלה המצרי חסן תוהמי. 

כל ההצלחות הידועות ועוד יותר רבות שאינן ידועות מקשות להבין מדוע שר החוץ אלי כהן היה חייב לספר על מפגשיו החשאיים עם שרת החוץ של לוב מג׳לה מנגוס – אשר סיכנו את חייה והובילו לפיטוריה ואף לגירושה ממדינתה – ולהביא למותו הקליני בעודו באיבו. אולי לא היה בערוץ שיחות זה פוטנציאל גדול ליחסים דיפלומטיים מלאים עם לוב, מדינה שסועה ונכשלת, אך חשיפתו סיכנה באופן ישיר ומיידי ערוצים אחרים הרבה יותר חשובים לישראל. השורה התחתונה היא שעל שר החוץ אלי כהן לקום ולהתפטר, ואם לא יעשה כן – על ראש הממשלה נתניהו לפטר אותו לאלתר.