סיפור הזכוכית הפלסטינית המסורתית הוא אחד הסיפורים הישנים מאוד. תעשיית הזכוכית החלה בפלסטין מאז עידן הרומאים ונפוצה בעידן הפיניקים והמשיכה עד היום. הוא נחשב לאחד החשובים ביותר ו מלאכות מסורתיות בולטות העומדות על סף הכחדה למרות המחסור והיופי שלהן. ניתן למצוא אנלוגי עם יופי משלה שאינו ניתן לביטול, שכן הוא חלק בלתי נפרד מהמורשת הפלסטינית ברחבי הגיאוגרפיה.

למרות המחסור במי שלומדים סוג זה של אמנות, "אומנות ייצור הזכוכית", והם מעטים, עדיין ישנם בני נוער מודעים שמודעים לחלוטין לחשיבותה של מלאכה מסורתית זו וכיצד לבנות עליה ולפתח אותה. עם שיטות הפיתוח והטכנולוגיה החדשה ומכניסים אליה את רוח המודרניות, כמו גם פועלים לגלם בה את המציאות באמצעות יצירת יצירות אמנות ספר סיפורים וגילום סוגיות חברתיות.

הסיפור של אייר עם זכוכית

הצעירה, אביר אלנג'אר, העדיפה להתבלט בבחירת המקצוע שלה, שלמרות הקושי והקושי והמאמץ שהוא כרוך בעבודה בו, היא עשתה אותו מקצועי ויצרה אומנות ייחודית על ידי ייצור זכוכית באופן ידני, באמצעות פרויקט תעשיית הזכוכית "בוהקת", להשבת העניין בתעשייה הזו שסירבה מזמן לעמוד מול הכבשן והיא מייצרת יצירות זכוכית בניסיונותיה להחיות את אמנות יצירת הזכוכית בפלסטין, ולעבוד על הוראה והפצת מלאכה זו בגלל הערצתה ואהבתה העזה לאמנות זו.

הצעירה, אביר, אומרת: המטרה העיקרית שלי היא בראש ובראשונה להעלות את המודעות הקהילתית לחשיבות המלאכה ולהציל את מקצוע אמנות הזכוכית בעבודת יד מהכחדה, שהיתה מוגבלת לעיר חברון. זה מה שהביא אותי ללמוד אותה, כפי שלמדתי ולמדתי עיצוב זכוכית וחינוך לאמנות באקדמיה מתמחה בעיר הכבושה ירושלים, כדי להחיות את האמנות הזו ולעבוד בה ללא לאות.

אביר מוסיפה: תעשייה מסוג זה מתווספת להיותה תעשייה מסורתית, שכן היא תעשייה ידידותית לסביבה. אני מעצבת ומכינה עיצובים מיוחדים מזכוכית ע"י עבודה עם זכוכית חמה ולא ציור על הזכוכית. באשר לתנורים עבור בייצור זכוכית "נמסה", הזכוכית מתחילה להימס בטמפרטורה של 1500-2000, ואחרי זה אני מתחילה למשוך ממנה (זכוכית) ולגבי עמידה מול התנור החם מאוד, אני מאוד שמח , במיוחד שאני אוחזת בחומר מוצק וממיר אותו בחומר רך שאני מכופף בידיים כדי לעצב מה שאני רוצה לצאת ממנו זו יצירת מופת שמסנוורת את הצופים בגלל היופי האינטנסיבי שלה.למרות העייפות במקצוע הזה , התוצאה שווה את זה.

אהבתה לעבוד בתעשיית הזכוכית

תעשיית הזכוכית נחשבת לאחת מהמלאכות העתיקות שעוברות בירושה, דור אחר דור, ומכיוון שאנשים ידעו לעשות זכוכית, פנו להשתמש בה גם כחומר אמנותי, זכוכית נקראת זכוכית אומנותית.

ולגבי הדרישות של מקצוע זה אומר אביר: אולי אחת הדרישות החשובות ביותר לעבודה במקצוע הזכוכית היא עמידה בקשיים של עבודה מול תנורי היתוך ומתן הרוח היצירתית והאמנותית שמכשירה את העובד בתחום זה לרכוש כישורי עיצוב, אך למרבה הצער אין מספיק ביקוש ללמוד מלאכה זו, שכן מספר האמנים הפועלים בה אינו עולה על חמישה עשר מהלומדים אותה, וחלק גדול מהם עדיין לומדים ועדיין לא סיימו את לימודיהם, אולי בגלל שהענף הזה כבר לא נפוץ כמו קודם, ורובן מעדיפים ללכת למקצועות אחרים שעשויים להיות פחות קשים ויותר רווחיים.

והיא ממשיכה: מה שאני הכי אוהבת בעבודה הזו זה שהיא ידידותית לסביבה, שכן אני ממחזרת את חלקי הזכוכית שאני מוכרת, כמו כלים שבורים. אני משתמשת בהם על ידי המסתם, עיצובם מחדש והתאמתם לייצור וייצור. יצירת מופת חדשה לגמרי. יש יצירות שצריכות לעבוד על זמן קצר מאוד, כמו חמש דקות, ויצירות אחרות שצריכות עבודה. היא צריכה להשלים אותה במשך חמישה חודשים של עבודה רציפה ללא עייפות, והדבר הכי חשוב ב עבודה זו היא זהירות יתרה כאשר עוסקים בחום ובתנורים, כמו גם בעת ניפוח, שכן הטמפרטורה עשויה לעלות על אלף, ועלינו לנצל את הטמפרטורה הגבוהה הזו כדי לעצב את הזכוכית כפי שאנו רוצים, ואני לא תלוי רק במכירת יחידים. יצירות גם אני עושה עיצובים לאמנים.

שְׁאַפתָנוּת

כאשר אדם מכיר את התשוקה האמיתית שלו, חייו הופכים לעולם של הנאה ואושר. התשוקה היא המדריך של האדם למה שהוא אוהב, ויחד איתה הוא יכול לצייר את חייו כרצונו. מאחורי כל פרויקט מצליח עומדת האמונה של בעליה שהיא דלת ללמידה וצמיחה.היא מאמינה שעבודה בתעשיית הזכוכית פירושה שדברים היא כל הזמן משתנה ומתפתחת, ועלינו לפתח את עצמנו ולעסוק בסביבת עבודה המעודדת חדשנות וחריצות ולעודד אחרים לעשות מה שאנחנו עושים.

ועל שאיפתה אומרת האמנית אלנג'אר: אני שואפת באמצעות הפרויקט שלי להחיות את המלאכה הזו ולהחזיר את העניין באמנות הזכוכית לארץ כי הזכוכית הומצאה בארץ הזאת, ואני מבקש לפתח אותה באמצעות שימוש טכנולוגיות חדישות ועכשוויות. קיומן של שיטות ומנגנונים חדשניים רבים, המדע מתפתח, וכלים וציוד משתנים, כך שהאמן יכול לבטא את עצמו באמצעות עבודתו בזכוכית, וכן יוכל להדגיש באמצעותה סוגיות חברתיות, כמו אני פועל לנצל את החומר הזה ולהפחית את תכונותיו כמו שבר ושקיפות, ואני מבקש ליצור דור חדש שלומד שהוא אוהב את אמנות הזכוכית כדי שהחומר הזה יוכל לחזור ולחיות שוב.

והיא המשיכה: אני גם שואפת בעתיד הקרוב להיות חלק מפרויקט תעשיית הזכוכית "בוער", בית ספר קטן ללמד את אמנות הזכוכית והקרמיקה תוך שימוש בטכנולוגיות מודרניות ויצירתם בצורות שונות בעיצוב ובמיחזור כדי לייצר שונות אמנויות רבות נובעות ממנה, במיוחד שחשיבותה נעוצה בעובדה שמדובר במלאכה עתיקת יומין שחייבת לעבור בירושה מדור לדור, עם הכנסת רוח המודרניות והעידן בה.

שָׁקוּף

האמנית, אביר אלנג'אר, יוצרת סיפורים באצבעותיה מזכוכית ודנה בסוגיות חברתיות שהיא מציגה באמצעות האמנות שהיא עוסקת ב. לנושא האלימות נגד נשים היה תפקיד נכבד בעבודתה לשפוך אור עליה באמצעות " פרויקט שקוף. אמנות ואמנים המנסים לעבד אותו ולהעביר אותו לעולם.

היא מספרת: הכנתי חלקי זכוכית שונים במסגרת פרויקט "שקוף" כדי לבטא באמצעותו נושא חשוב הנוגע לנשים, שהוא תופעת האלימות כלפי נשים, הוא מבקש לראות את פרטיה, במקום לדון בהם בצורה שיטתית. , בצורה מאורגנת והולמת. לפיכך, עבודה זו נועדה לשפוך אור על הנושא ותופעת האלימות כלפי נשים בכלל, ולהנציח את זכרן של נשים שנהרגו באירועים אלימים, בין אם בפנים הפלסטינים, בין אם בגדה המערבית. הפקתי יצירות אמנות מטרתה להעלות את המודעות לנושא האלימות נגד נשים, ושם העבודה נבחר "שקוף" כדי לציין שהחברות שלנו מתעלמות מהנושא הזה, ומתייחסות אליו כבלתי נראית.

זהו סיפורו של האמן, עבאר אלנג'אר, עם זכוכית פלסטינית מסורתית. מלאכה זו קיימת כבר אלפי שנים, וגברים קיבלו מונופול רק בגלל הקושי והמאמץ שהיא דורשת. למרות שהיא נהוגה עד היום , היא מאוימת בהתפוגגות, ואביר מבקש להחיות סוג זה של אמנות בשיטות ושיטות מודרניות, ללא לאות, להחזיר את הברק לזכוכית ולספר באמצעותה את סיפורה של פלסטין.