Defense for Children International - Palestine affirmed today, Wednesday, that the excessive and lethal force used by the Israeli occupation forces against Palestinian civilians during their incursions into Palestinian areas affected children mainly, noting that it documented testimonies of children in Jenin who are still living in מתח וחרדה מתמדים.

בדו"ח אישרה התנועה כי בנוסף להפרת זכותם לחיים של 17 ילדים מתחילת השנה הנוכחית, נהלי כוחות הכיבוש הותירו השפעות משמעותיות על ילדים אחרים, שהופיעו בהתנהגותם, בחשיבתם ובמחשבתם. הישגים אקדמיים, הפרת זכויותיהם המובטחות על ידי החוקים הבינלאומיים, ואיומים על ביטחונם הפסיכולוגי והסוציאלי.

בהקשר זה, Defence for Children International תיעדה את המציאות של מספר ילדים מנפת ג'נין, שהם הממוקדים ביותר של כוחות הכיבוש, מבחינת פלישות ומספר הקדושים.

בין 17 הילדים שנהרגו מתחילת השנה, שישה הם מנפת ג'נין, בנוסף לשימוש בילדים כמגן אנושי, ועיכוב של אחרים במשך שעות ארוכות בבתיהם ושימוש בהם כצריפים צבאיים וצלפים ותצפית, במהלך הסתערות על העיר והמחנה שלה, שהשפיעה מאוד על הילדים.

הילד (י.א., בן 17) סיפר ל-Defense for Children International: "בזמן שעמיתי מחמוד אל-סעדי (17 שנים) ואני הלכנו לבית הספר בבוקר, צבא הכיבוש הסתער על המחנה והחל לירות מכל הכיוונים. הוא היה מעונה (21 בינואר 2022). תכננו יחד לסיים את בית הספר וללכת לאוניברסיטה וללמוד יחד, אבל כל זה התנפץ. אני שונא את בית הספר ואת הדרך שלו".

באשר לילד (ו.ז., בן 16), אמר: "הפשיטות של הכיבוש למחנה הפכו לשגרה. הצבא נכנס בכל עת, אז אני כבר לא יכול לצאת מהבית, ואני מפחד מהפשיטות של הצבא. בזמן שאני מחוץ לבית, נהגתי לצאת לפגוש חברים בסמטאות המחנה, שם אין מקום. "לכיף או למשחק, שלא לדבר על היציאה מהבית היא עניין שמאיים על חיי, הפרטים של חיינו הפכו מוגבלים לשמירה על גבולות המינימום של החיים בזהירות, זהירות, ציפייה ומתח.

הילד (מ.נ., בן 17) אמר: "בכל פשיטה יש קדושים, יורים, הורסים בתים והורסים רכוש. כדורים חדרו לקירות הבית שלנו. סכנה רודפת אותי בזמן שאני במיטה. כשאני רוצה לעבור בתוך הבית, אני צריך לזחול על הבטן מפחד מכדורי צלפים, או כדור תועה. המוות הוא יותר רחמן מהפחד והחרדה האלה. כבר יותר משנה שאני לא מצליח לישון רגיל או מספיק שעות לפעמים אני מתעורר לקול כדורים ופיצוצים, ופעמים אחרות אני מתעורר בגלל סיוטים, אני כבר לא מבחין בין חלום למציאות.

לגבי הילד (ר"ע, בן 15) הוא ציין שהמחנה "הפך מלא בתמונות של שהידים, ומאחורי כל שהיד יש סיפור וזיכרונות. ראיתי מחלון הבית צעירים שנפצעו ע"י כדורי הכיבוש ונשארו לדמם עד שמתו, וראיתי גם גופות של קדושים שרופות לגמרי. פחדתי לזוז אפילו בבית. בעבר נהגתי לשנוא את הלילה בגלל הפרישות החוזרות ונשנות, אבל עכשיו אני שונא את כל היום, היום והלילה. המחנה היה צר בעבר, ובצרותו הוא הכיל אותנו, את החלומות שלנו ואת חברינו, אבל עכשיו הוא הצטמצם לגבולות המינימום שלו. החלומות שלנו נחנקו , חנוק מהכיבוש. עם כל פשיטה שבה חבר מת קדושים, אפילו ימינו כתלמידים רגילים הפכו לנטל נורא. המחנה, הרחוב ובית הספר מלאים בזיכרונות שלנו עם חברים קדושים.

הוא הוסיף: "כוחות הכיבוש הרגו את המורה שלנו, ג'וואד בוואקנה. הוא היה המורה הכי קרוב אלינו. הוא שלח לנו אנרגיה ותקווה באמצעות פעילותו ותנועתו המתמדת מלאת החיוניות. הייתה לו יכולת נהדרת לתמוך בנו פסיכולוגית לאור מהתנאים הללו במחנה. היום איבדנו את אחד ממקורות התמיכה הפסיכולוגית החשובים ביותר. בית הספר הפך לזיכרון כואב עבור יקירינו, ואנחנו מנסים ככל יכולתנו להתרחק ממנו".

באחת מהפלישות למחנה ג'נין, כוחות הכיבוש הישראלי הקיפו בית ולקחו את האב מאשתו ושני ילדיו טולין (בת שנתיים) ומיסק (בן שנה) והעמידו את חיי המשפחה בסכנה חמורה. .

אבין של שתי הבנות אמר ל-Defense for Children International: "התנהגותן של שתי בנותיו השתנתה באופן קיצוני לאחר התקרית הזו, במיוחד של טולין, שהפכה מפעילה ושואלת שאלות לילדה מבודדת הקשורה לאמה ומוסחת דעתה, מפחדת. כל צליל או תנועה, למעט הסיוטים והתקפי הבכי התכופים שפוקדים אותה." ".

Defense for Children International אישר כי שיטות העבודה של כוחות הכיבוש, לרבות הרג, מעצר, הסתערות והקמת מחסומים צבאיים, והפרות רבות אחרות נגד העם הפלסטיני, תוך ניצול מדיניות החסינות המלווה את ההגנה והחסינות מפני אחריות שהוא נהנה ממנה. , has led to the deterioration of the situation of children in Palestine. And negatively affected their access to their rights, in addition to the psychological effects of Israeli violations remain in the hearts of people who have been directly harmed or harmed.