האישה הפלסטינית מובילה גישה חדשה לדיפלומטיה... הדיפלומטיה הקהילתית הפלסטינית

העצרת הכללית של האו"ם אימצה בשנת 2022 החלטה להכריז על ה-24 ביוני כיום בינלאומי לנשים בדיפלומטיה, כהוקרה לתפקיד ההולך וגובר של נשים ביחסים בינלאומיים, וכאמונה בחשיבות השתתפותן בקבלת החלטות, קידום שלום ובניית שותפויות בין עמים. אירוע זה מעלה, במקרה הפלסטיני, שאלה החורגת מהחגיגה של התפקיד המסורתי של נשים בשירות הדיפלומטי: האם האישה הפלסטינית מובילה כיום גישה חדשה לדיפלומטיה? הניסיון הפלסטיני, בשל מורכבות המציאות הפוליטית וההומניטרית, הוליד גישה חדשה בעבודה הדיפלומטית שאני מציע לכנותה "הדיפלומטיה הקהילתית הפלסטינית"; גישה שאינה מוגבלת לאולמות משא ומתן ופגישות רשמיות, אלא נובעת מהעם, ומבוססת על הקשבה להם, העברת קולם, בניית בריתות והשפעה על עמדות מקבלי ההחלטות. זוהי דיפלומטיה המציבה את האדם והסוגיה בלב העבודה הדיפלומטית, ומעניקה לחברה האזרחית, ובמיוחד לנשים, תפקיד פעיל בהעברת הנרטיב הפלסטיני והגנה עליו בפורומים בינלאומיים. במשך עשורים רבים, המושג דיפלומטיה היה קשור לאולמות ישיבות סגורים, משא ומתן רשמי, פרוטוקולים פוליטיים, ושגרירים ונציגים רשמיים של מדינות. אך השינויים שהעולם חווה, והאתגרים חסרי התקדים שהמציאות הפלסטינית כפתה, עיצבו מחדש את המושג הזה בצורה רחבה יותר וקשורה יותר לאדם. האישה הפלסטינית, למרות שלא תמיד נשאה את התואר "דיפלומטית" או מילאה תפקיד רשמי, עסקה בדיפלומטיה בצורות שונות. היא נכחה בכנסים בינלאומיים, בפגישות עם פרלמנטרים ודיפלומטים, בישיבות האו"ם, ובפלטפורמות של החברה האזרחית העולמית, שם העבירה את הנרטיב הפלסטיני, הגנה על זכויות עמה, והעלתה סוגיות של נשים, צדק וכיבוש בפני מקבלי ההחלטות. הדיפלומטיה, בזכות תרומתן של נשים, יצאה מהחדרים הסגורים לשטח; לכפרים ולמחנות, ולנשים החיות את פרטי הכיבוש מדי יום. הדיפלומטיה כבר אינה רק חילופי עמדות פוליטיות, אלא הפכה לתהליך שמתחיל בהקשבה לאנשים, הבנת צרכיהם, ולאחר מכן הפיכת קולות אלה למסרים ועמדות המוצגות בפני הקהילה הבינלאומית. לעומת זאת, התחלנו לראות שינוי בולט בפרקטיקה של הדיפלומטיה הרשמית עצמה, שכן רבות מהשגרירות ונציגות הממשלות והמשלחות הדיפלומטיות המערביות הפועלות בפלסטין נוכחות יותר בקרב האנשים, מבקרות בקהילות מקומיות, נפגשות עם נשים ומוסדות קהילתיים, ומקשיבות ישירות לצרכים ולאתגרים של האזרחים. זה משקף שינוי לעבר דיפלומטיה קרובה יותר לחברה, המאמינה שהבנת המציאות מתחילה בשטח, וכי הצלחת העבודה הדיפלומטית אינה מושגת רק באמצעות פגישות רשמיות, אלא גם באמצעות תקשורת ישירה עם האנשים. בשנים האחרונות, הדיפלומטיה הקהילתית הפלסטינית בלטה כמרחב חדש להשפעה, כאשר פעילות חברה אזרחית, חוקרות, ומנהיגות במוסדות, ממלאות תפקיד משפיע בבניית יחסים בינלאומיים, גיוס תמיכה והשפעה על מדיניות, למרות שאינן נושאות תארים דיפלומטיים רשמיים. האישה הפלסטינית הפוגשת שגרירים, שרים, חברי פרלמנט, ופקידי או"ם, ומציגה להם ראיות ועדויות, ומגנה על זכויות נשים פלסטיניות, ועוסקת בסנגוריה ובלחץ למען אחריות וצדק, מבצעת במהות עבודתה פעולה דיפלומטית אינטגרלית. היא לא רק מייצגת מוסד מסוים, אלא נושאת עמה את קולן של נשים פלסטיניות, את סיפורי עמידתן, ואת שאיפות קהילותיהן, כדי להציגן בפני מקבלי ההחלטות בפורומים בינלאומיים שונים. אולי מה שהעניק לאישה הפלסטינית יכולת זו הוא אופי תפקידיה החברתיים; היא הקרובה ביותר לפרטי חיי היומיום, ולסבלן של משפחות, נשים וילדים, והמסוגלת ביותר להעביר חוויה אנושית זו לשפה שהעולם מבין. לכן, תרומתה כבר אינה מוגבלת להצגת עובדות, אלא היא בונה גשרי אמון ודיאלוג עם מקבלי ההחלטות, בהתבסס על אמינות, ניסיון בשטח, ונרטיב אנושי שקשה להתעלם ממנו. הניסיון הפלסטיני הוכיח שהדיפלומטיה כבר אינה נחלתם הבלעדית של מוסדות רשמיים, אלא הפכה לאחריות קולקטיבית שבה משתתף כל מי שיש לו את היכולת להשפיע, לבנות גשרים, להעביר את האמת ולהגן על זכויות. זה לא מפחית מחשיבות הדיפלומטיה הרשמית המונהגת על ידי משרד החוץ והמשלחות הפלסטיניות, אלא שהדיפלומטיה הקהילתית הפלסטינית הפכה למקור משלים לה, המחזק את נוכחות הסוגיה הפלסטינית בפורומים בינלאומיים באמצעות גישה לפרלמנטים, אוניברסיטאות, מכוני מחקר, כלי תקשורת ומוסדות חברה אזרחית, ובכך מרחיב את מעגלי ההשפעה ומעניק לנרטיב הפלסטיני נוכחות עמוקה ואנושית יותר. הדיפלומטיה הרשמית ממשיכה לייצג את מדינת פלסטין בפורומים בינלאומיים, בעוד שהדיפלומטיה הקהילתית תורמת לבניית גשרי אמון והשפעה עם קהילות ומקבלי החלטות, כך ששתי הגישות יחד מהוות מערכת אינטגרלית להגנה על זכויות פלסטיניות. לאור הפרות הכיבוש המתמשכות, העקירה הנרחבת, וההסלמה בהתקפות המתנחלים, האישה הפלסטינית רכשה תפקיד חשוב יותר בפורומים בינלאומיים. היא לא רק מעבירה מספרים וסטטיסטיקות, אלא נושאת עמה את סיפורי הנשים והילדים, את סבל המשפחות, ואת עמידת הקהילות המקומיות, כדי להפוך את החוויה האנושית לסוגיה של דעת קהל בינלאומית, ולדרישות פוליטיות, משפטיות ומוסריות. שינוי זה קורא לנו לבחון מחדש את מושג הדיפלומטיה עצמו. האם הדיפלומטיה היא רק מה שמתרחש בפגישות רשמיות? או שמא היא גם המאמץ היומיומי שנשים משקיעות בבניית בריתות, השפעה על דעת הקהל, הגנה על צדק, והגעה למקבלי ההחלטות? הניסיון הפלסטיני דוחף אותנו להרחיב את מושג הדיפלומטיה כך שיכלול כל מאמץ מאורגן התורם להשפעה על מדיניות בינלאומית, העברת קול החברה, בניית שותפויות והגנה על זכויות. בהקשר זה, האישה הפלסטינית כבר אינה רק משתתפת בעבודה הדיפלומטית, אלא הפכה לאחת השחקניות הבולטות בפיתוח כליה והרחבת מרחביה. ואולי מחקרים יכתבו בעתיד שהאישה הפלסטינית לא הסתפקה בדרישה למקום בדיפלומטיה, אלא תרמה לפיתוח אחד השינויים החשובים ביותר שלה; דיפלומטיה שמתחילה מהאדם, וחוזרת אליו, והופכת את החברה לשותפה ביצירת השפעה. זוהי הדיפלומטיה הקהילתית הפלסטינית, שהפכה כיום למקור חיוני לדיפלומטיה הרשמית, ואחד מכלי פלסטין לפנות לעולם, להעביר את נרטיבה, ולגייס תמיכה בינלאומית למען סוגייתה הצודקת.