אל-אזהר א-שריף בין פטיש השלטון לסדן המאבקים הפוליטיים

שורשי המתיחות הנסתרת בין מוסד אל-אזהר למשטר הפוליטי במצרים עולים שוב על פני השטח, מונעים על ידי הצעת חוק המעמד האישי החדש. משקיפים רואים בהתעקשות השלטון לעקוף את הסמכות הדתית בניסוח חוקים בעלי אופי דתי, חוליה חדשה בניסיונות להשתלט באופן מלא על המוסד הוותיק.

סימני העימות הזה החלו להתגבש בבירור מאז 2014, כאשר נשיא מצרים הכריז על אחריותו הישירה לערכים, למוסר ולדת. מגמה זו התגלמה בניסיון לכפות שינויים מהותיים בסוגיית הגירושין בעל פה, סוגיה הלכתית עדינה שאל-אזהר רואה בה פגיעה ביציבות המשפחה ובמבנה החברתי הלגיטימי.

מנגד, אל-אזהר מתמודד עם לחצים כפולים; בעוד שהמשטר מנסה לצמצם את השפעתו החוקתית, גורמים באופוזיציה מנסים לנצל את עמדות המוסד ולתאר אותן כתנועת מרד פוליטית. קיטוב זה מציב את האימאם הגדול, ד"ר אחמד א-טייב, במצב עדין הדורש איזון מדויק בין שמירה על עצמאות המוסד לבין הימנעות מעימות ישיר שעלול לערער את מעמדו.

היסטורית, נרשמו במסדרונות הסגורים והפתוחים עמדות תקיפות של שייח' אל-אזהר מול בקשות ביטחוניות ופוליטיות חוזרות ונשנות. האימאם הגדול סירב להדיח אישים מדעיים ואינטלקטואליים מהגופים המסונפים לאל-אזהר למרות הלחצים האינטנסיביים, בטענה שהקריטריונים המדעיים הם השליטים היחידים בתוך המוסד.

בין העמדות הבולטות הללו היה סירובו של השייח' א-טייב להוציא את השייח' יוסף אל-קרדאווי המנוח ממועצת חכמי הדת הבכירים, והעדיף להמתין להתפטרותו מרצון כדי להקל על המבוכה. הוא גם התעקש על הישארותם של ד"ר מוחמד עמארה והיועץ מוחמד עבד א-סלאם בתפקידיהם, תוך הדגשה על עצמאות ההחלטה הניהולית והמדעית של אל-אזהר הרחק מהכתבות חיצוניות.

במישור ההלכתי, סירובו של אל-אזהר להאשים בכפירה את חברי ארגון דאעש עורר ויכוח נרחב, כאשר המוסד הסתמך על הכלל של הבחנה בין פשע לאמונה. מקורות באל-אזהר הבהירו אז כי פתיחת שער הכפירה מהווה סכנה חמורה לשלום החברתי, והדגישו כי הענישה צריכה להיות חוקית על הפשעים שבוצעו ולא על רעיונות.

שנת 2016 הייתה שיא העימות הפומבי כאשר נשיא מצרים דרש בגלוי למנוע גירושין בעל פה במהלך חגיגות חג המשטרה. דרישה זו נענתה בשתיקה מחושבת מצד אל-אזהר במשך יותר משנה, לפני שמועצת חכמי הדת הבכירים פרסמה הצהרה היסטורית תחת הכותרת 'הצהרה לעם' כדי להכריע בוויכוח ההלכתי.

הצהרת המועצה בפברואר 2017 הדגישה כי תיעוד הגירושין אינו פותר את משבר התפרקות המשפחה, אלא הפתרון טמון בטיפוח בני נוער, חינוכם והגנתם מפני סמים. המועצה שלחה מסר מרומז הקורא לפקידים להתמקד בשיפור תנאי המחיה בכבוד במקום לעסוק בשינוי פסקי הלכה יציבים.

הניסיונות לא נעצרו בצד ההלכתי, אלא התרחבו לכלול את המבנה החקיקתי של המוסדות הדתיים במצרים. בשנת 2020, הפרלמנט ניסה להעביר חוק המעביר את הכפיפות של דאר אל-איפתא למשרד המשפטים, בצעד שאל-אזהר ראה בו ניסיון לצמצם את תפקידו ההיסטורי ולפצל את הסמכות הדתית.

האימאם הגדול התערב אישית ברגעים האחרונים, ודרש להשתתף בישיבות הפרלמנט כדי לדון בחוק, מה שאילץ את המועצה למשוך את ההצעה זמנית. אירוע זה הוכיח כי אל-אזהר עדיין מחזיק בכלים לתמרון ולהגנה על קיומו החוקתי למרות ההגבלות המתמשכות.

הוויכוח חזר שוב במרץ 2023, כאשר נשיא מצרים הכריז כי הוא נושא ב'חטא' אם מניעת גירושין בעל פה מנוגדת לשריעה. הצהרה זו עוררה את זעמם של החוגים הדתיים שראו בה חריגה חסרת תקדים מסמכויות חכמי הדת הבכירים ומפסקי ההלכה של ארבעת האסכולות ההלכתיות.

היום, הסצנה חוזרת על עצמה עם התעלמות המשטר מהצגת הצעת חוק המעמד האישי למוסלמים בפני אל-אזהר, בעוד שהיא הוצגה בפני הכנסיות המצריות. אפליה זו בטיפול הפרוצדורלי משקפת את רצון השלטון לנטרל את קול המוסד בסוגיות הנוגעות למגזר רחב של העם המצרי.

ניסיונות האופוזיציה לתאר את אל-אזהר כיריב למשטר עלולים להוביל לתוצאות הפוכות שיחלישו את מעמד המוסד מול המכות הביטחוניות. האינטרס האמיתי מחייב שאל-אזהר יישאר מוסד מאחד לאומה, הרחק מהמאבקים הפוליטיים העכשוויים שעלולים לכלות את מעמדו ההיסטורי.

לסיכום, האתגר הגדול ביותר העומד בפני מוסד אל-אזהר הוא שמירה על תפקידו כסמכות מרכזית בסביבה פוליטית המאופיינת בקיטוב עז. הרמת ידיים מאל-אזהר והשארתו למלא את שליחותו המדעית והדתית היא הערובה היחידה לשמירה על זהות החברה ולכידותה מול משברים.

מועצת חכמי הדת הבכירים באל-אזהר א-שריף היא הסמכות המדעית העליונה האחראית על הכרעה בעניינים דתיים ובסוגיות חברתיות בעלות אופי מוסרי.