אזור המזרח התיכון עומד בימים אלה על סף תהום מול ההתגברות של הריכוז הצבאי האמריקאי סביב איראן, ואזהרות איראן מפני השלכות של כל תוקפנות או מלחמה שתפרוץ נגדה, ללא קשר לרמתה, דרגתה ומטרותיה. סף זה הוא המסוכן ביותר מאז החל הסכסוך האמריקאי-ישראלי עם איראן בשנת 1979 לאחר ניצחון המהפכה האסלאמית האיראנית, שהביאה למהפכים כוללים במחשבה, בפוליטיקה, בכלכלה, בתרבות ובחיים החברתיים. שבעים וארבע השנים של סכסוך ועוינות זה היו עדות למתחים מתמידים, למצב של טעינה מתמשכת, ולגיוס בלתי פוסק, שהגיע למלחמת צללים בין ישראל לאיראן, המתבטאת בתקיפת ספינות סוחר באמצעות כטב"מים, פיצוצים בנמלים, התנקשויות במדענים, ותקיפת מרכזים, יעדים, מנהיגים ואישים באיראן, בסוריה, בלבנון ובמקומות אחרים, ותמיכה במתנגדי ישראל בכסף, באימונים ובמומחיות, עד להשלמת פרויקט הגרעין השקט של איראן, שהחל בתקופת השאה המודח מוחמד רזא פהלווי, והוקפא לתקופה לפני שאיראן המודרנית חזרה להשיק ולהשלים אותו בתקופת הנשיא האיראני המנוח האשמי רפסנג'אני, על בסיס זכותה להשיג אנרגיה גרעינית שקטה, כמו שאר המדינות השואפות להתקדמות ופיתוח בהתאם להסכמים בינלאומיים ותנאים עולמיים.
התעקשותה של איראן על השגת אנרגיה גרעינית הייתה ותמיד נשארה הדאגה הגדולה ביותר של ישראל, ארצות הברית והמעצמות המערביות בכלל. דאגה גוברת ומתעצמת זו נובעת מעקדת ההשמדה שחוו היהודים במלחמת העולם השנייה מידי הנאצים, ודי להעיד על עומק עקדה זו במה שעשה נתניהו כשניצח בבחירות השניות בשנת 1999, כאשר למחרת ביקר במטה הפיקוד של צה"ל כדי לעיין בתוכניות לתקיפת איראן, ואמר ימים לאחר מכן בנאום בכנסת "כי לא ירשה להתרחש שואה שנייה לעם היהודי", בנוסף לדאגה הגדולה של ישראל מהכיתור שלה על ידי כוחות חמושים הנאמנים לאיראן בדרום לבנון, רצועת עזה, עיראק ותימן וסוריה לפני נפילת משטר בשאר אל-אסד, ופרויקט הגנרל קאסם סולימאני שעבד על פרויקט אסטרטגי ארוך טווח של כיתור ישראל במיליון טילים בלבנון, סוריה, איראן, עיראק ותימן ועזה, וכי מה שאירע בשבעה באוקטובר תורם לחששות מעקדה זו, ותגובת הנגד הישראלית האלימה, הקשה וחסרת התקדים היא רק ביטוי עצום לפחד מהגעה למצב של קירבה ודמיון לעקדת "ההשמדה" ולו בקנה מידה קטן.
לנוכח זאת, מעטפת התגובה הישראלית על מה שאירע בשבעה באוקטובר הייתה רחבה יותר מתחומה הגיאוגרפי ברצועת עזה, אלא התרחבה וכללה את לבנון, תימן, סוריה, עיראק ואיראן. כך הייתה התקיפה על איראן בשלושה עשר ביוני בשנה שעברה, שלמרות ההפתעה הביטחונית שנזקפת לזכות ישראל, מפת המלחמה ב-12 ימיה, נשאה אינדיקציה ברורה המעידה כי ישראל אינה יכולה להמשיך במלחמה זו זמן רב יותר, מכיוון שהשחיקה בה כואבת ומכאיבה לצד הישראלי יותר מאשר לצד האיראני. לכן התערבה ארצות הברית במכה תומכת שהתבטאה בפשיטה על כמה מתקנים חשובים בפרויקט הגרעין, ונסוגה ומשכה עמה את ישראל תחת מטריית הפסקת האש.
אך היום, לאחר שבעה חודשים של עימות זה, שבו הצד האיראני פעל לשיקום מצבו הביטחוני הפנימי, ולהאצת סגירת הפערים הצבאיים שנחשפו במלחמה, על ידי רכישת מטוסי קרב מתקדמים, ומערכות הגנה אווירית, ופיתוח ופיצוי טילים בליסטיים והיפר-סוניים, באופן מואץ ומתמשך, ושמירה על העמדה האיראנית הדוחה את כל התנאים הנדרשים ממנה דיפלומטית, הכוללים איפוס העשרת האורניום, קיצור טווחי הטילים הבליסטיים וההיפר-סוניים, והפסקת התמיכה בכוחות ההתנגדות באזור, ואי פתרון סוגיית כמות האורניום המועשר שברשותה אלא בהסכם כולל ומאוזן, כל העמדות האיראניות הללו ואחרות, התנגשו עם הגישה האמריקאית החדשה השואפת ליישם את סיסמאות הבחירות של טראמפ במנגנון מתרחב ודחוף שאינו ממתין להתמהמהות, שעיקרו חשש הממשל האמריקאי ובראשו טראמפ שארצות הברית תאבד את מעמדה העולמי מול צמיחת סין ורוסיה והתרחבותן העולמית, והופעת גושים כמו הברק"ס ופורום שנחאי המאיימים על הקוטביות החד-צדדית של ארצות הברית כלכלית ופוליטית. לכן, הפנייה לאיראן בהתגייסות, במצור ובאיום במלחמה והפלת המשטר אינה נושאת את מותרות הזמן המאפשר לדיפלומטיה לפרק את פתיל המשבר, ולכן המלחמה תהיה מהירה יותר ממה שאנו מדמיינים, וגדולה יותר ממה שצופים פוליטיקאים ואנליסטים, מכיוון שרשימת התוכניות שטראמפ שואף להגשים במהלך שלוש השנים הנותרות לו בשלטון גדולה ועמוסה, ולפניה מכשולים חיים גלויים, ומכשולים בלתי צפויים.
מטרת המלחמה תהיה הפלת המשטר בראש ובראשונה, כהשלמה למה שאירע עם ונצואלה ונשיאה מדורו. מטרה זו באיראן עשויה לדרוש כוח רב ושלבים נרחבים של טווח אש, ימים, שבועות וחודשים של לחימה, מעבר להערכות טראמפ ונתניהו, מכיוון שמלחמה זו אינה מכוונת רק לאיראן, אלא גם לסין ורוסיה, וכאילו איראן מהווה את הצומת העומד בדרכה של וושינגטון בדרכה לים סין, ולגבולות רוסיה וקרואטיה. ובכך, מפתחות המלחמה אינם יכולים להיות נשלטים על ידי האמריקאים והישראלים, מכיוון שהעמימות הצבאית שאיראן מפעילה גורמת לשני הצדדים, האמריקאי והישראלי, למרות התעקשותם להיפטר ממשטר איראני זה, צורך דחוף בחשש ובהיסוס, ואף בחוסר ראייה ברורה של תוצאות מלחמה זו, והשלכותיה.
האמריקאים, ומאחוריהם הישראלים והמערביים, נמאסו מהמצב האיראני שהתקשה עליהם במשך חמשת העשורים האחרונים, והגיע הזמן, לפי הערכותיהם, לסגור תיק זה סגירה מוחלטת, בצל גל השינויים העולמיים המתרחשים בידי טראמפ ושאיפותיו לשליטה והגמוניה. אך מה שטראמפ ומאחוריו נתניהו אינם רוצים לפתור או ששניהם כשלו בו, הוא צופן איראן המהפכה האסלאמית, שאפשרה לאיראן לעמוד איתנה ולהתמודד במשך כמעט חמישה עשורים, למרות המצור והסנקציות שמעולם לא הוטלו על אף מדינה בכמות ובמשך כזה בהיסטוריה, ורמת ההתקדמות והמעמד שאליה הגיעה טהראן באזור ובעולם, בין אם צבאית, כלכלית או מדעית. לכן, עם הכרח המלחמה, לא ניתן לנבא את הסופים, או לשלוט במנגנונים, בחוטים ובמרחב הסכסוך הצבאי הקרוב, שלדעתי איראן תהיה זו שתשלוט בו יותר מכל, ותשתמש בו כדי לסכל את מטרות המלחמה, ואף לבלום את הדחף הטראמפי להגמוניה ושליטה, ולהחזיר את פני הקולוניאליזם והתלות המודרניים, ושוד אוצרות העמים.
שתף את דעתך
הכרח המלחמה... ובלימת הדחפים הטראמפיים