הסרט "קולה של הינד רג'ב" מועמד לפרס אוסקר

וושינגטון – סעיד עריקת

בצעד בולט שהאיר מחדש את יכולתו של הקולנוע להפוך כאב אישי לזיכרון קולקטיבי, הסרט "קולה של הינד רג'ב" זכה למועמדות רשמית לפרסי "האוסקר", החשובים ביותר בעולם הקולנוע, בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, והפך לאחד מהיצירות הבולטות המתמודדות בגרסת 2026. מועמדות זו מגיעה בתקופה שבה מתעצמים הדיונים על תפקידה של האמנות בתיעוד מלחמות וסכסוכים, ועל הגבולות האתיים בין העברת המציאות לבין ייצוגה מחדש.

הסרט, בבימויה של הבמאית התוניסאית כות'ר בן הנייה, מבוסס על אחת הטרגדיות הפלסטיניות הכואבות ביותר בשנים האחרונות: הטרגדיה של הינד רג'ב, ילדה פלסטינית בת חמש. ב-29 בינואר 2024, הינד מצאה את עצמה לכודה בתוך מכונית שנפגעה על ידי צבא הכיבוש הישראלי בשכונת תל אל-הווא בעיר עזה. בתוך הירי והפחד, היא התחננה בטלפון, נאחזת בחיים בקולה הקטן וסופרת את הדקות בציפייה לאמבולנס שיציל אותה. אך ההמתנה התארכה והפכה למלכודת; הקול נדם, הקריאה שככה, ולאחר מכן היא נמצאה הרוגה בתוך הרכב, וסיפורה הפך למראה חותכת לאכזריותה של מלחמת השמדה המכוונת לילדות ללא רחמים.

שיחת הטלפון שלה לעזרה הפכה לסמל עולמי לפשעי הכיבוש הישראלי ולפשעי אזרחים הלכודים באזורי סכנה. למרות שהקולנוע עסק תמיד בטרגדיות ובמלחמות, "קולה של הינד רג'ב" מתקרב לאירוע כעדות טהורה שאינה מחפשת ריגוש, אלא את האמת שכופה את עצמה על הנרטיב.

היצירה מציגה את עצמה כדוקו-דרמה, המשלבת קטעי קול אמיתיים עם עיבוד קולנועי המשחזר את הרגעים המכריעים בסיפור. שילוב זה פותח מרחב רגיש: הסרט אינו מסתפק בתיעוד היסטורי, אלא מכניס את הצופה לתוך תחושת הזמן, הלחץ והפחד, כאילו הוא מנסה לגרום לקהל לחוות את כובד הדקות שיכולות לשנות את גורלו של אדם.

המועמדות בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר אינה מייצגת רק הישג טכני, אלא גם אינדיקציה לכך שהסרט הצליח לפרוץ את מעגל ההשפעה לרמה עולמית, שבה מתחרות יצירות מתרבויות ובתי ספר קולנועיים שונים. קטגוריה זו מהווה לעיתים קרובות שער רחב לקולנוע שאינו דובר אנגלית לומר את דברו בעולם, הרחק מ"מרכזיותו" של הנרטיב ההוליוודי המסורתי.

צופים רואים כי כוחו של הסרט נובע לא רק מנושאו, אלא מבחירתו החכמה של נקודת המיקוד: הקול כגיבור נרטיבי. כאשר המצלמה אינה מסוגלת לראות מה קורה, הקול מגיע עמוס בתקווה ובפחד, והופך למסמך אתי שאי אפשר להכחיש. מכאן, "קולה של הינד רג'ב" הופך לחוויה החורגת מצפייה רגילה, ומתקרבת לעימות רגשי עם השאלה: מה המשמעות של אדם שנשמע אך אינו ניצל?

מצד שני, מועמדות זו משקפת את המשך עלייתה של כות'ר בן הנייה כשם ערבי-בינלאומי בולט, במיוחד לאחר שיצירותיה זוכות לקהל מבקרים ופסטיבלים רחב. נראה כי "קולה של הינד רג'ב" נכנס לאוסקר לא כ"חדשות פוליטיות" אלא כיצירה קולנועית המנסה לבחון את תפקידה של האמנות כאמצעי לבנייה מחדש של האמת מול מסכי העולם.

טקס פרסי האוסקר 2026 צפוי להתקיים ביום ראשון, 15 במרץ 2026, בעיר לוס אנג'לס, וזהו התאריך שאליו יופנו העיניים כדי לדעת אם הסרט יהפוך את מועמדותו לזכייה היסטורית, או יסתפק בביסוס נוכחותו כאחת היצירות הבינלאומיות המעוררות דיון ביותר העונה.

מועמדותו של "קולה של הינד רג'ב" לאוסקר מוכיחה שהקולנוע אינו מסתפק עוד בסיפור, אלא הפך לזירה לאתגר הנרטיב הרשמי. כוחו של הסרט הוא בכך שהוא אינו משוחח עם הצופה רק באמצעות תמונות, אלא באמצעות "הקול" כראיה חיה שאי אפשר לזייף בקלות. בזמן שבו טרגדיות מצטמצמות למספרים, הקולנוע מגיע כדי להחזיר לקורבן את שמו, פניו ונימת פחדו. סוג זה של סרטים אינו מספק תשובות סופיות, אך הוא כופה שאלה אתית בלתי נמנעת.

החשיבות האמיתית של המועמדות טמונה בכך שהיא פותחת דלת חדשה בפני הקולנוע הערבי והבינלאומי להציג יצירות שאינן "תיירותיות" או קישוטיות, אלא מזעזעות באמיתותן ובמציאות כובד משקלן. עם זאת, האתגר נותר בעינו: כיצד ניתן לשמור על כבוד האדם כאשר הופכים כאב לחומר אמנותי? הסרט מצליח כאשר הוא נמנע מצריכה רגשית ומעניק לסיפור את מקומו הראוי ללא הגזמה. זכייה אפשרית תהיה משמעותה שהאקדמיה החלה לראות ב"עדות" ערך אמנותי שאינו נופל מכל חידוש.