באביב שלא הביא אלא כאב לילד, מוחמד חאלד חיג'אזי, בזמן ששיחק כמו כל ילד אחר בגילו, קרה הבלתי צפוי.

מוחמד, ילד פלסטיני בן שבע, איבד את עינו הימנית כאשר חפץ חשוד שנשאר ממלחמת ישראל התפוצץ בזמן ששיחק עם חבריו מול ביתם ההרוס במחנה ג'באליה, מצפון לרצועת עזה, במרץ האחרון.

"הבן שלי רק שיחק עם ילדים אחרים", אומר אביו, חאלד הגאזי, מנסה להסתיר את כאב ליבו. "הוא לא נשא נשק ולא ביצע שום פשע. מה הייתה אשמתו? למה גנבו לו את העין ככה?"

למוחמד לא היה מושג שמה שהוא הרים מהאדמה הוא נשק קטלני, שהושאר מאחור באחת ההתקפות שלא הבחין בין בית לצעצוע, בין אבן לילד.

הפיצוץ הרס את עינו הימנית ונפצע בפניו. מה שעוד יותר הרסני הוא שעינו השמאלית נמצאת בסכנה ממשית, הדורשת התערבות רפואית דחופה מחוץ לרצועת עזה.

אבל המצור שהוטל על עזה עומד כחומה של אימפוטנציה בדרך לניסיונותיו של אביו להציל את מה שנותר מעיניו של בנו.

"אני לא מבקש נס, אבל אני רוצה שמוחמד יראה שוב וישחק כמו ילדים אחרים. כל יום שעובר הוא בזבוז זמן, והעיניים שלו בסכנה", מוסיף האב.

הסיפור של מוחמד אינו יוצא דופן בעזה. במקום זאת, זוהי תמונה של הסבל המתמשך של ילדים העומדים בפני מוות לא בחזיתות הקרב, אלא בגני שעשועים ובין הריסות בתיהם.

לפי דיווחים של ארגוני זכויות אדם, מאות חפצים חשודים משרידי מלחמה נותרו פזורים באזורי מגורים, ומאיימים על חייהם של אזרחים, בעיקר ילדים, על בסיס יומי.

לאור מציאות זו, משפחתו של מוחמד פתחה בפניות הומניטריות דחופות למוסדות רפואיים בינלאומיים ולארגוני זכויות אדם כדי לספק למוחמד טיפול בטוח לפני שיאבד לחלוטין את ראייתו.

"אנחנו לא מבקשים שום דבר מלבד חיים הגונים לילדינו. אנחנו לא מבקשים יותר מאשר לברוח מהמוות ולחיות בעיניים פקוחות, לא עצומות מאימה או עיוורון", מסכם האב בקול חנוק.

סיפורו של מוחמד חאלד חיג'אזי הוא עדות חיה למציאות של עזה הנצורה, ותזכורת חדה לכך שהמלחמה לא מסתיימת עם סיום ההפצצה. במקום זאת, הצלקות שלו נשארות טבועות באדמה, מחכות שמישהו ידרוך עליהן - בין אם זה ילד או חלום קטן.